$
24.11.11

הפרעת ריכוז

פרופ' אריה בבצ'וק, היועץ הדומיננטי של ועדת הריכוזיות, סופג כעת מתקפה אישית מכוונת היטב מצדם של בעלי ההון ושלוחיהם. מוסף כלכליסט בדק מה הופך את האקדמאי המוערך הזה לסיוט הגדול של הטייקונים וגילה שהתשובה פשוטה: יש לו אג'נדה מנומקת וניסיון מוכח ביצירת שינויים גדולים

עמיר קורץ 10:2924.11.11

המתקפה הזאת נמשכת כבר כמה שבועות, מסעירה את בכירי המשק הישראלי ומגיעה עד למשרד אחד, מבולגן במיוחד, באוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית. השבוע היא רשמה שיא חדש. "פרופ' בבצ'וק הפנט את חברי ועדת הריכוזיות", אמר רם כספי, מעורכי הדין הבכירים בישראל, ביום ראשון בראיון ל"גלובס", שבו מתח ביקורת נוקבת, אישית ומזלזלת על אריה (לוסיאן) בבצ'וק, אקדמאי מוערך והיועץ היחיד של הוועדה להגברת התחרותיות במשק, היא ועדת הריכוזיות.

 

מטבעה, ועדת הריכוזיות היא צומת של אינטרסים סותרים, התנגשות שמלובה במאבק על הרבה כסף. בתוך המאבק הזה, הלהבות סביב בבצ'וק גבוהות במיוחד, ולאש אחראים בכירים במשק, מנהלים, עורכי דין ושאר שלוחיהם של בעלי ההון. המאבק שלהם נגד בבצ'וק יצרי מאוד. נראה כי האיש הזה, שחלק מהזמן חי בכלל בבוסטון ורוב הזמן עוסק בענייניו האקדמיים, מנקז את החרדות של בעלי השליטה בחברות הגדולות במשק, מפגיעה בכוח שלהם, מהיחלשות הדומיננטיות בעסקיהם, מהגדלת המעורבות של ציבור בעלי המניות - חרדות שהתעצמו על רקע המאבק החברתי שהתעורר הקיץ.

 

בבצ'וק עצמו, ביומיום מומחה לניתוח כלכלי של המשפט ולדיני תאגידים בבית הספר למשפטים של הרווארד, מנסה להישמר מהאש. הוא מסרב להתראיין עד שהוועדה תסיים את עבודתה, אבל מוקיריו ששים להגן על שמו הטוב ועל ניקיון כפיו. בראשם עומד גיבור אחר של התנגשות האינטרסים, פרופ' מנואל טרכטנברג, חברו הטוב של בבצ'וק ומי שעמד הקיץ בראש הוועדה לשינוי כלכלי־חברתי. למעשה, מתברר, טרכטנברג הוא ששכנע את בבצ'וק לקחת את התפקיד שהוביל אותו לחזית.

 

בבצ'וק. "הוא איש מקצוע פר אקסלנס שנאחז בציפורניו באמת המקצועית והולך עד הסוף, גם מול אינטרסים חזקים מאוד", אומר עליו פרופ' טרכטנברג בבצ'וק. "הוא איש מקצוע פר אקסלנס שנאחז בציפורניו באמת המקצועית והולך עד הסוף, גם מול אינטרסים חזקים מאוד", אומר עליו פרופ' טרכטנברג צילום: אי פי אי

 

"הזהרתי את בבצ'וק שלא ייבהל אם יהיו עליו התקפות, כי תמיד כשאתה נוגע באינטרסים כלכליים מגיעות התקפות", אומר טרכטנברג ל"מוסף כלכליסט". "הוא שומע דברים מסוימים והוא מודע, אבל לא רגיל לכך ובטח לא שש לזה. הוא איש אקדמיה מובהק, לא אחד שנמצא בתוך המערכת ומכיר את כללי המשחק, וככזה הוא יותר רגיש ופגיע. אני מנסה להסביר לו שלא צריך לקחת דברים ללב, אבל זה בכל זאת עושה לו משהו, וזה לא קל".

 

הביקורות על בבצ'וק נשמעו כבר עם מינויו ליועץ הוועדה, ומאז רק החריפו. דו"ח הביניים שלה, שעיקריו פורסמו בספטמבר, וחוות הדעת הראשונית של בבצ'וק, שפורסמה באוקטובר, שימשו מקפצה למבקרים. הדו"ח, שהתבסס במידה רבה על גישתו של בבצ'וק, המליץ על צעדים משמעותיים. תומכי בבצ'וק מצאו בדו"ח עדות ליושרה, לראייה העמוקה של האיש, גם לאומץ שלו. מתנגדיו נופפו בהמלצות כהוכחה לכך שמדובר באדם "בעל דעות קיצוניות", ש"הופך את ישראל למעבדת ניסויים" ו"גורר את המשק לקפיצת בנג'י". חלק מהביקורות נשמעות מצד גופים שבעבר שכרו את שירותיו של בבצ'וק על שום היותו "מומחה מקצועי וחשוב בעל מוניטין עולמי".

 

אפשר להניח שהביקורות רק יתגברו לקראת פרסום ההמלצות הסופיות של הוועדה ואחרי הפרסום, המתוכנן לעוד כמה שבועות. אבל כבר עתה מאפשר הוויכוח על בבצ'וק לשפוך אור לא רק על מאבקי הכוחות במשק הישראלי, אלא גם על חידת האיש: מיהו בעצם פרופ' בבצ'וק, והאם בכלל אפשר למקם אותו על מפת האינטרסים המקומית?

 

"המשקיעים והמשפטנים חטפו שוק. מאיפה בא הדבר הזה?"

 

ועדת הריכוזיות הוקמה בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו באוקטובר 2010, ובראשה עומד מנכ"ל משרד האוצר באותה עת חיים שני. במאי, יותר מחצי שנה לאחר הקמתה, היא פנתה לבבצ'וק כדי שישמש לה יועץ חיצוני. מיד לאחר המינוי פנתה אל הוועדה התנועה למען איכות השלטון בישראל, וטענה שקיים חשד לניגוד עניינים, שכן בבצ'וק כתב בעבר חוות דעת מטעם בנקים גדולים במשק, ולטובתם: לטובת בני משפחת רקנאטי, אז בעלי בנק דיסקונט, במשפט הפלילי בפרשת ויסות המניות, 1992; ולטובת בנק הפועלים בקרב מול המפקח על הבנקים על מינויו של ציון קינן למנכ"ל הבנק, ב־2009. שאלת ניגוד העניינים האפשרי של מי ששירת בעבר כמה מהגופים החזקים במשק וכעת נדרש לייעץ מה לעשות כדי להגביל את כוחם נותרה תלויה באוויר עד אוקטובר.

 

באוקטובר פורסמה חוות הדעת הראשונית שהעניק בבצ'וק לוועדה: על פני 14 עמודים הוא נגע בכל הסוגיות המרכזיות שעל הפרק ופתח באומץ את הפצעים והחוליים של מבנה המשק הישראלי – מריכוזיות גבוהה שפוגעת בתחרות; דרך מבנה הפירמידות של הקבוצות העסקיות, שמאפשר לבעלי השליטה לנהל את החברות באופן שפוגע באינטרסים של בעלי המניות מקרב הציבור; ועד האחזקות של חברות ריאליות בחברות פיננסיות והחשש שהשילובים הללו יאפשרו זליגת הון בתנאים מועדפים ובהיקף רב לקבוצות עסקיות מסוימות. בין השאר הזהיר בבצ'וק כי "נפילה של קבוצה עסקית גדולה עלולה להשפיע מהותית על הכלכלה כולה ולפגוע מאוד בכספי הפנסיה של הציבור, המספקים מימון לקבוצות העסקיות האלה".

 

בבצ'וק (משמאל) עם הכלכלן חתן הנובל פרופ' ג'וזף שטיגליץ בשימוע בסנאט, 2010. "בארה"ב בבצ'וק כוכב־על" בבצ'וק (משמאל) עם הכלכלן חתן הנובל פרופ' ג'וזף שטיגליץ בשימוע בסנאט, 2010. "בארה"ב בבצ'וק כוכב־על" צילום: אי פי אי

 

אחרי שפירק את הבעיות וסיפק כמה אזהרות, פנה בבצ'וק להציע פתרונות כגון הפרדת הריאלי מהפיננסי וחיזוק ההשפעה שיש לבעלי המניות מקרב הציבור ולמשקיעים המוסדיים בחברות הפירמידה. בין השאר הציע לשנות את המנגנון לאישור שכר המנהלים, לצד הרחבת העצמאות של הדירקטורים וסמכויות בעלי המניות בהחלטות מהותיות.

 

החשש לייעוץ מוטה, אם כן, הוסר. את מקומו תפס חשש גדול הרבה יותר, הפעם מצד בעלי ההון. חוות הדעת של בבצ'וק היתה חץ שנורה ישירות למוקדי הכוח של המשק, והם מיהרו להגיב: בניירות עמדה וחוות דעת לוועדה; שליחת אינספור מאמרים אקדמיים שכתבו מתנגדיו של בבצ'וק, אנשי אקדמיה ברחבי העולם; ופגישות רקע, בתדירות גוברת, עם כתבים כלכליים שיוזמים בעלי ההון באמצעות מקורביהם. במקביל נמלאו העיתונים מאמרים והתבטאויות חריפות של עו"ד פיני רובין, אלי יונס, איתן רף ואחרים, כולם באותה רוח: בבצ'וק מקדם אג'נדה קיצונית, מסוכנת וניסיונית, שנפסלה במקומות אחרים ועוררה ביקורת רבה בעולם (ראו מסגרת מימין). השבוע, כאמור, הצטרפו למתקפה עו"ד רם כספי ועו"ד דוד חודק, שנשכרו לאחרונה בידי קבוצת אי.די.בי כדי להשפיע על המלצות ועדת הריכוזיות. "חטפתי שוק כשראיתי את ההמלצות", אמר כספי, "ואחר כך חטפתי שוק מהתגובה של המשקיעים. משפטנים שואלים: 'מה קורה? מאיפה בא עלינו הדבר הזה?'. שמעתי על הוועדה ביקורת קטלנית, שהשתמשה במונח 'מהפכה עולמית בדיני חברות'". כספי חזר לטענה הפופולרית: ישראל אינה ערוכה למהפכה.

 

טרכטנברג טוען שאין מה לחשוש שהלחצים ישפיעו על בבצ'וק: "הוא איש מקצוע פר אקסלנס שנאחז בציפורניו באמת המקצועית, אי אפשר להזיז אותו בגלל אינטרסים כאלה או אחרים. כשהוא כותב או עושה מחקר, הוא עושה זאת בלהט והולך עד הסוף, גם כשהוא עומד מול אינטרסים חזקים מאוד", מסנגר החבר הטוב, שלאחרונה הכיר לחצים כאלה מקרוב.

גם חברי ועדת הריכוזיות חשופים למתקפה על בבצ'וק. "אנחנו שומעים מהשוק את מה שאתם העיתונאים שומעים, אמירות של מקטרגים - שהוא אקדמאי מנותק מהעם, שעושים פה ניסויים, שהוא מקדם תהליך שלא הצליח בארצות הברית וכל מיני שטויות כאלה", מספרים אנשים הקשורים לוועדה, "הרבה פעמים יש נטייה לעשות פרסוניפיקציה של תהליך קבלת ההחלטות ולתקוף אנשים, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר בבצ'וק הוא יועץ חשוב לוועדה אבל הוא לא הוועדה. הוועדה לא תעסוק בשאלה מיהו ומהו, אלא תבחן אם ההמלצות טובות. יכול להיות שחלק מההמלצות שלו יידחו, יכול להיות שכולן יעברו, עוד מוקדם לומר, אבל הוא בהחלט אדם שמפרה לך את המחשבה, איש חכם מאוד בעל הבנה עמוקה בתחום הממשל התאגידי, והוא בהחלט תרם תרומה רבה לוועדה".

 

"יש לו רקורד בכל ההקשרים של הוועדה, היו חייבים לפנות אליו"

 

אלי יונס אלי יונס צילום: קובי בכר

ההבנה העמוקה של בבצ'וק בממשל תאגידי הקנתה לו שם עולמי, והפכה אותו ליועץ מבוקש לממשל האמריקאי ולחברות גדולות. בבצ'וק נבחר לאחד ממאה האנשים הכי משפיעים על התאגידים הממשלתיים בארצות הברית בפרויקט של המגזין "Directorship" ולאחד מעשרת כוכבי הממשל התאגידי בעולם בדירוג של Global Proxy Watch (ארגון בינלאומי של משקיעים מוסדיים). הוא מככב באופן תדיר ב"וול סטריט ג'ורנל", "פיינשל טיימס" ו"הניו יורק טיימס", במאמרים עליו או מאמרים שלו, והשנה זכה בפרס מטעם הרשת הבינלאומית לממשל תאגידי (ICGN) על "הישגים יוצאי דופן בתחום".

 

לא רק המוניטין של בבצ'וק היה מוכר לחברי ועדת הריכוזיות כשפנו אליו בבקשה שייעץ להם. גם העמדות שלו ידועות ומוכרות: המחקרים שלו, לאורך השנים, מובילים קו אחיד שדוגל בחיזוקם של בעלי המניות בחברות הציבוריות מול כוחם האדיר של המנהלים. מבחינה זאת, חוות הדעת הראשונית שהגיש לוועדה לא היתה אמורה להפתיע אף אחד. גם הביקורת עליה לא - בבצ'וק ספג ביקורת עניינית ומקצועית כבר בעבר, כשכתב חוות דעת ברוח דומה או פרסם מאמרים שונים. כך שהוועדה ידעה בדיוק מי האיש, ובדיוק בגלל זה פנתה אליו.

 

"אי אפשר היה לפנות לאף אדם אחר", אומר פרופ' עמיר ליכט, לשעבר דקאן הפקולטה למשפטים במרכז הבינתחומי, שלמד אצל בבצ'וק וגם היה עוזר הוראה שלו באוניברסיטת תל אביב. "הוועדה פנתה לרב־אומן. כשאתה רוצה לבנות גשר אתה פונה לקלטרווה, כשאתה רוצה לבנות מוזיאון חדש פרנק גרי קופץ לראש ראשון. אתה לא יודע מה בדיוק ייצא ואיך זה ייראה, אבל אתה מכיר את תיק העבודות שלו ואתה יודע שזה בדיוק האיש שיעשה את העבודה. פנו אליו כי יש לו רקורד מוכח בכל ההקשרים הרלבנטיים: רקורד של הצעת פתרונות בני יישום לבעיות קשות של ממשל תאגידי ולטיפול בריכוזיות. כשהוועדה כבר זיהתה שיש בעיה היא ידעה שהוא האיש הנכון שיציע מנגנוני תיקון".

 

אבל בבצ'וק לא שש למשימה. הוא התלבט, ופנה להתייעץ עם טרכטנברג, שאותו הכיר כבר בהרווארד של סוף שנות השבעים. "הוא תמיד מהסס כשמנסים להפיל עליו משהו כי הוא תמיד לוקח על עצמו יותר מדי", אומר טרכטנברג. "אבל ברגע שהוא מתגייס למשהו הוא הולך על זה בכל כוחו. סברתי שזה יהיה חשוב מאוד שהוא יתרום לוועדה ושכנעתי אותו להיענות להצעה, ואמנם שמעתי שהוא שיחק תפקיד חשוב גם מבחינת הביסוס האקדמי של עבודת הוועדה וגם מבחינת הרעיונות המקוריים".

 

אף שהצטרף לוועדה יותר מחצי שנה אחרי שהחלה לפעול, בבצ'וק אכן נהפך ליועץ דומיננטי מאוד. הוא השתתף בלא מעט פגישות, הן בפורום הרחב והן בפורומים קטנים יותר - בעיקר עם הצוות לבחינת אחזקות ריאליות ופיננסיות בראשות ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל; ובצוות לבחינת השליטה באמצעות מבנה אחזקות פירמידלי בראשות יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר. חברי הוועדה מספרים כי בבצ'וק היה פעיל מאוד וכי הם הרבו להתייעץ איתו, שמעו את דעותיו ורעיונותיו, שאלו שאלות ולמדו ממנו המון. "זה לא היה קשר של שגר ושכח", הם מספרים, "הוא מלווה אותנו כבר תקופה וממשיך לעבוד איתנו. אנחנו לא מתייחסים לריקושטים והאמירות נגדו, אבל דווקא שמחים לשמוע ביקורת. זה חלק מהתהליך שאנחנו מגיעים אליו עם אוזניים חפצות". הביקורת תעלה שלב בקרוב: ביום רביעי תחל הוועדה לשמוע את עמדות הציבור ואת התנגדויות הנפגעים הפוטנציאליים, ואין ספק שהמלצות בבצ'וק ימשכו בשלב הזה אש ישירה יותר.

 

"נגד רגולציה ובעד כוח לשוק, כלומר לבעלי מניות הציבור"

 

המתקפה הגוברת על בבצ'וק העירה את תומכיו. "חשוב שהציבור יידע מי זה בדיוק האיש הזה, ושאם יש אדם שבא בידיים נקיות — זה הוא", אומר טרכטנברג. "אני מכיר אותו כבר 35 שנה ומה שמניע אותו זה היושר האינטלקטואלי, אי אפשר להזיז אותו מזה. אין אף אחד בארץ שמתקרב לידע ולמעמד שהוא צבר".

 

"עילוי", מגדיר אותו ד"ר יורם טורבוביץ', שעבד עד לאחרונה דווקא בשירות בעלי ההון, כיו"ר דלק אנרגיה ויו"ר אזורים, ופועל בשוק הפרטי כיועץ עצמאי. טורבוביץ' למד אצל בבצ'וק בהרווארד והוא חברו עד היום, אם כי הוא מציין שהוא מסתייג מחלק ממסקנות ועדת הריכוזיות שפורסמו עד כה משום שלדעתו הן אינן מתמודדות נכון עם הבעיות של התחרותיות במשק. "אני תמיד אומר שכאשר בבצ'וק בהילוך שני - כל בן אדם אחר שאני מכיר כבר בחמישי. הוא באמת פנומן, מעמודי התווך של השילוב בין כלכלה למשפט, הפרופסור הכי פורה בפקולטה למשפטים בהרווארד, בעל חשיבה ביקורתית, מאוד מקורי, רואה היבטים שרוב האנשים לא ראו קודם, בעל יכולת אנליטית וחשיבה מתמטית, חשיבה של תורת המשחקים על סוגיות של עולם המשפט. הוא משתמש בזה כדי שהכללים המשפטיים יביאו לתוצאה החברתית־כלכלית האופטימלית. הוא בהחלט נמצא בחוד החנית של האקדמיה העולמית, ולצד זה הוא גם חי את עולם הכלכלה האמריקאי, וודאי מבין ויודע היטב מה קורה פה בארץ".

 

פרופ' אסף חמדני מהאוניברסיטה העברית, שכתב דוקטורט אצל בבצ'וק בהרווארד ופרסם עמו מאמרים, מחרה־מחזיק אחריו: "הוא אחד החוקרים המשפיעים ביותר בתחום של ממשל תאגידי ורגולציה פיננסית. ההשפעה שלו מורגשת הן באקדמיה, הן בקהילת הגופים המוסדיים בארצות הברית והן בקרב קובעי המדיניות. המאמרים שלו על דיני חברות עיצבו את החשיבה של דור שלם של מומחים ועורכי דין". חמדני מתעכב על נקודה נוספת, בניסיון לבחון את יחסו של בבצ'וק לשיטה הכלכלית הקיימת. "הגישה שלו מתאפיינת בהתנגדות להכתבת החלטות עסקיות על ידי הרגולטור ובהענקת כוח לשוק — לבעלי המניות מהציבור. לבבצ'וק היתה בשנים האחרונות השפעה משמעותית על הרגולציה הפיננסית בארצות הברית, מחקריו על תגמול בכירים מיקדו את תשומת הלב הציבורית בנושא והפתרונות שהעלה נקלטו בחקיקה".

 

פרופ' עלי בוקשפן מהמרכז הבינתחומי, שעשה גם הוא את הדוקטורט אצל בבצ'וק, מחדד את עמדתו: "למרות שיוכו לזרם הכלכלי של המשפט, המחקרים של בבצ'וק אינם סוגדים לכוחות השוק וליד הנעלמה. הוא מזהה את המקומות שבהם יש עיוותים וכשלי שוק ומציע פתרונות באמצעות כלים כלכליים - זה מה שהופך את המחקרים שלו למפוכחים ואחראים ובעלי מטען חברתי ערכי. הוא מציג בעצם גישה חברתית שמנומקת בשיקולים כלכליים. והוא תיאורטיקן גדול, אבל אינו מסתפק במודלים האקדמיים המופשטים ומתמקד גם ביישומים המעשיים שלהם". זה בדיוק מה שמפחיד כרגע את בעלי ההון.

"מסע צלב" או "הגנה על האינטרסים של בעלי המניות"

 

בבצ'וק היה מבריק, מתברר, כבר כילד. הוא נולד בפולין ב־1955 לשושנה ומיכאל. אביו, שהיה נער צעיר במלחמת העולם השנייה, נמלט מהחלון כששאר משפחתו נרצחה בגטו של קובל. הוא נמלט ממקום למקום ולבסוף הסתתר בבור של ידיד משפחה גוי במשך יותר משנה, עד סוף המלחמה. לבנו העניק את השם אריה על שם אביו שנרצח בגטו, וכשהיה הילד בן שנה וחצי עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בחיפה. בבצ'וק בלט מגיל צעיר: "הוא היה ילד מוכשר שהשתתף באולימפיאדות במתמטיקה", סיפר אביו לאתר ארגון יוצאי קובל.

 

רם כספי רם כספי

 

בבצ'וק למד במחזור נ"ג של התיכון הריאלי, לצד ליאורה עופר, פרופ' דני רבינוביץ, עו"ד יוסי בנקל והפרשן הכלכלי עודד שחר. כבר כנער פקד את הטכניון. "ידענו שהוא גאון", אומרת עו"ד בשמת שלוש, היועצת המשפטית של הסוכנות היהודית, שלמדה איתו בתיכון, "אבל אני גם זוכרת אותו כנער ביישן, יש לי בראש ממש תמונה שלו יושב בהפסקה בפינה". בן שכבה אחר, פרופ' שיזף רפאלי, זוכר דווקא את הצד היזמי של בבצ'וק: "היו לו כל מיני שיטות כדי להרוויח כסף, הוא היה מפעיל בירידים מכונה של צמר גפן מתוק. כבר בגיל צעיר הוא בלט בידענותו".

 

בצבא שירת בחיל השלישות, ובמקביל החל בלימודים לתואר ראשון במתמטיקה וכלכלה באוניברסיטת חיפה. בהמשך התווסף אליהם תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. כבר כסטודנט רשם תקדים כלכלי־משפטי ראשון: ב־1977 הוא עתר לבג"ץ נגד הבורסה לניירות ערך, שצמצמה את ימי המסחר במניה שהיתה בידיו ליום אחד בשבוע בלבד. בבצ'וק הצעיר טען בעצמו בפני בית המשפט, וניצח: בג"ץ קבע ש"הבורסה חרגה מסמכותה החוקית", ופסק הדין נלמד עוד שנים אחר כך.

 

כשסיים את התואר במשפטים התייעץ בבצ'וק לגבי המשך דרכו עם אוריאל פרוקצ'יה, היום פרופסור באוניברסיטה העברית. "הוא מוכשר בצורה שאין דומה לה, מהיר ויצירתי", מספר פרוקצ'יה, "מיד זיהיתי שמדובר בכישרון נדיר וסייעתי לו כשהחליט לנסוע ללמוד בחו"ל". בבצ'וק השלים בהרווארד תואר שני ודוקטורט במשפטים, ועוד לפני שסיים אותו כבר פרסם כמה מאמרים "ששינו את צורת החשיבה באחת הסוגיות המרכזיות באותה תקופה - תחום ההשתלטויות העוינות", מספר פרופ' ליכט. "במקביל הוא גם המציא מודל חשוב וייחודי בתחום של חדלות פירעון". בבצ'וק צורף לקבוצה היוקרתית של Harvard Society of Fellows ולסגל ההוראה של בית הספר למשפטים היוקרתי בעולם, ובגיל 32 כבר היה פרופסור מן המניין, מינוי מוקדם מאוד שמעיד על ההערכה אליו בפקולטה. בהמשך השלים בבצ'וק גם תואר שני ודוקטורט בכלכלה, וכיום הוא עומד בראש התוכנית לממשל תאגידי בפקולטה למשפטים בהרווארד, חבר האקדמיה האמריקאית לאמנות ומדעים (שהגדירה אותו כאחד החוקרים החשובים בתחום הכלכלה והמשפט) ומכהן בשורה של מכוני מחקר מובילים. הרזומה שלו כולל יותר ממאה מאמרים, והוא מדורג כפרופסור למשפטים המוביל בעולם במספר הציטוטים ממאמרים שלו. "הוא נחשב לכוכב־על בארצות הברית", אומר פרוקצ'יה.

 

המאמרים וחוות הדעת שנתן עד כה לממשל ולחברות פרטיות הובילו לשינוי תקנונים בתאגידי ענק ולשינויי חקיקה ורפורמות הנוגעים לשכר מנהלים ומעמד בעלי המניות. הדגש היה, לכל אורך הדרך, דרישה לשינוי ביחסי הכוחות בין המנהלים ובעלי השליטה לכוח השוק ה"כללי", של בעלי מניות הציבור. "בעלי המניות האלה לא קיימים כקבוצה שיכולה להגן על האינטרסים שלה", מסביר ליכט, "ומה שהדריך את בבצ'וק היה תמיד הרצון להגן על האינטרסים שלהם. תובנת היסוד שאתה יכול לזהות בכתיבה שלו זו ההכרה בכך שלאנשי פנים בתאגיד יש כוח שעלול לגרום לתוצאות לא רצויות מבחינת כלל החברה".

 

בין השאר היה בבצ'וק אחד הראשונים שהצביעו על הסכנה בחברות הפירמידה, נושא מרכזי בעבודת ועדת הריכוזיות, תמך בחיזוק מעמד בעלי המניות באסיפה הכללית, והיה מהמבקרים הבולטים של שכר המנהלים המופרז, מבוסס המניפולציות, בוול סטריט. ב־2004 פרסם עם ג'סי פריד את הספר "Pay without Performance" והוגדר בעיתונות האמריקאית כמי ש"יצא למסע צלב" בסוגיית שכר המנהלים. לאחר המשבר של 2008 "הניו יורק טיימס" כתב שהוא היה "נביא": "כעת אנשים מקשיבים לבבצ'וק, שמשחק תפקיד בולט יותר מתמיד בדיון הלאומי כיצד לתקן את המערכת שקרסה". בבצ'וק, באותה כתבה מ־2009, ניסה להצטנע: "אני לא רואה את עצמי כנושא איזה צלב, אלא כאקדמאי עם עניין מהותי במדיניות".

 

ואכן, עם אשתו ד"ר אלמה כהן מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וחוקר נוסף פרסם בבצ'וק מחקר אמפירי שהציג את הבונוסים המופרזים שלקחו לכיסם מנהלי בנקי ההשקעות ליהמן ברדרס ובר סטרנס. בהמשך היה חבר בצוות המומחים שייעץ לממשל בנוגע לתוכנית החילוץ של AIG, בנק אוף אמריקה, סיטיגרופ, ג'נרל מוטורס וחברות נוספות, והמליץ על בניית מנגנון תגמול מנהלים חדש בחברות שקיבלו סיוע מהממשל. בשנים האחרונות הוא השתתף בשימועים שונים שנערכו בקונגרס, בסנאט וברשות ניירות ערך, והיה כוח מניע לרפורמת דוד־פרנק, שהגדילה את כוחם של בעלי המניות בחברות ציבוריות. הקמפיין שלו בעניין הביא אף לשינויים בגישתם של משקיעים מוסדיים בארצות הברית ולביטול תקנות בנוגע למנגנון החלפת דירקטורים בחברות.

 

בבצ'וק הציג את הקמפיין שלו כ"סינרגיה בין אקדמיה ופרקטיקה", ומותג בתקשורת האמריקאית "הפרופסור האקטיביסט". הוא הצליח לקדם שינויים בתקנונים של תאגידים כגון הום דיפו, וולט דיסני ואקסון מובייל, שינויים שכמובן חיזקו את בעלי המניות ושינו את אופן אישור שכר המנהלים והחלפת הדירקטורים.

 

לצד המהללים, היו גם מבקרים. העובדה שניהל מאבק מתוקשר בנושא שמסעיר את הציבור גרר מתקפה מצד עורכי דין שמזוהים עם עבודה למען חברות הענק. עורך הדין הבכיר תיאודור מרויס, למשל, כינה את בבצ'וק "אלביס פרסלי של תגמול המנהלים וכוכב הרוק של האקטיביזם לטובת בעלי המניות". עורך דין בכיר אחר, מרטין ליפטון, טען שבבצ'וק מתבסס על מיתוסים ושהצעותיו לחיזוק בעלי המניות "מבקשות להפיל את מסגרות היסוד של דיני התאגידים הקיימים". הוא "נכשל לחלוטין בניסיונו להצדיק את הרפורמה הרדיקלית שהוא מציע", כתב ליפטון. מומחים אחרים בדיני תאגידים טענו כי הרעיונות שלו "יותר תיאורטיים מאמיתיים" ו"הולכים רחוק מדי ועלולים לגרום להשלכות בלתי צפויות". זה כמובן הבסיס לביקורת נגד בבצ'וק בישראל היום, שעיקרה: זה קיצוני, זה ניסיוני, אין לדעת לאן זה יוביל.

 

"כל הקריירה שלו הובילה לוועדת הריכוזיות"

 

בבצ'וק, אם כן, כבר רגיל לביקורת, ובארצות הברית הוא לא חשש להתעמת איתה בכלי התקשורת. בוויכוחים האלה הוא חד וממוקד מאוד - בניגוד ליומיום המבולגן שלו. "כשהיה צריך להתלבש לקראת מפגשים בהרווארד הוא היה חסר אונים, לא ידע לקשור עניבה", מספר טרכטנברג. "המשרד שלו תמיד מבולגן, עם ערימות של נייר, אתה לא מבין איך אפשר לעבוד בתנאים האלה. את הדוקטורט שלו הוא כתב בבתי קפה הומים, רעש אדיר, אנשים צועקים, והוא כל כולו מרוכז באופן טוטאלי בכתיבה. היית עובר לידו והוא אפילו לא היה שם לב. זה האיש - כשהוא מתעמק במשהו, הוא לא רואה ולא שומע כלום".

 

כך נראית גם הכתיבה שלו: יסודית מאוד, מסודרת. טורבוביץ', שבימיו כממונה על הגבלים עסקיים הרבה להתייעץ עם בבצ'וק, קורא לו "המטריציולוג". "כשהוא נתקל בבעיה הוא ישר אומר: 'טוב, בוא נראה מה המטריצה'. כל דבר הוא בוחן בהרבה ממדים, מפרק כל בעיה, עושה לעצמו ולך רשימה של הפרמטרים שמשפיעים על העניין ומתחיל לנתח פרמטר פרמטר, לראות איך זה עובד".

 

שיטת העבודה הזאת הובילה אותו למקומות מפתיעים. בתחילת שנות התשעים, למשל, היה יורם טורבוביץ' היועץ המשפטי של משרד התעשייה והמסחר, והזמין את בבצ'וק לפגישה עם השר משה נסים. שום עניין כלכלי, תאגידי או ממשלי לא עמד על הפרק; נסים היה צריך עזרה פוליטית. "היו אז הרבה עיוותים בבחירות הפנימיות בליכוד והיתה התלבטות איך יוצרים מנגנון שיבטיח בחירות הוגנות, שישקפו את רצון הבוחרים", מספר טורבוביץ'. "אמרתי למשה נסים - אני מביא לך פרופסור לתורת המשחקים, הוא ישמע את הבעיות בתקנון ויפתור לך את זה ברגע. ובאמת היתה פגישה מדהימה, בתוך דקות בבצ'וק עשה אנליזה של העניין והציע המון רעיונות מקוריים. לא הרבה יודעים שהיתה לו השפעה חשובה על בניית כללי הבחירות בליכוד, כך שלא ייצרו עיוותים ויצמצמו את האפשרות לדילים".

 

זאת לא ההשפעה היחידה, וודאי לא המרכזית, של בבצ'וק על ישראל, שבה חיים אשתו ושני ילדיו הצעירים ושבה הוא מבלה חלק ניכר מזמנו. כבר בשנות השמונים הוא סייע לפרופ' פרוקצ'יה לחבר פרק חשוב בחוק החברות, ועסק בנושא מיזוגים ורכישות. "הכרתי את הכתיבה שלו בתחום וחשבתי שמה שאני רוצה לעשות בחוק זה ליישם את המודלים שלו", מספר פרוקצ'יה, ומוסיף שבבצ'וק זיהה את בעיית "הבחירה המאולצת", שבה בעלי המניות נדחקים למכור את מניותיהם במחירים נמוכים מדי, והציע את המנגנון שמאפשר להם לשנות את דעתם בתוך כמה ימים. "הרעיון הזה נכנס לחוק החברות עם שינויים קלים, ולמעשה בבצ'וק הוא האב הרוחני של הפרק הזה בחוק החברות". גם אז כמו היום, מספר פרוקצ'יה, ההמלצות של בבצ'וק גררו לחצים כבדים מצד בעלי הון והלוביסטים שלהם.

 

נוסף על כך ייעץ בבצ'וק ב־2007 לוועדה בראשות פרופ' חמדני שביקשה להגביר את המעורבות של הגופים המוסדיים בשוק ההון המקומי, ולפני שנתיים כתב חוות דעת לבית ההשקעות פסגות בעניין הסדר החוב של לב לבייב. הוא עשה זאת בהתנדבות, וקבע כי "התוכנית של אפריקה ישראל לא מגנה במידה מספקת על האינטרסים של בעלי החוב".

 

אבל ההשפעה שלו על סוגיית הריכוזיות בישראל התחילה עוד קודם. ב־1995 טורבוביץ' שוב פנה לעזרתו של בבצ'וק, כשהיה מיוזמי הקמת ועדת ברודט לבדיקת הפרדת התאגידים הריאליים מהבנקים. "ביקשנו ממנו לבחון את הנושא", מספר טורבוביץ'. המלצות הוועדה התבססו על העבודה שלו, והובילו לכך שהבנקים הגדולים נאלצו למכור את אחזקותיהם בתאגידי הענק. "יש בזה אירוניה ויופי מסוים, מעין סגירת מעגל, כי כעת, בוועדת הריכוזיות הנוכחית, נבחנות האחזקות בכיוון ההפוך", אומר פרופ' ליכט. "הבעיות הן אותן בעיות והפתרונות דומים, וזה אך טבעי שבבצ'וק יהיה חלק מההליך הזה".

 

בבצ'וק שוקד כעת על ניסוח חוות הדעת הסופית שתוגש בקרוב לוועדה. אפשר להניח שכאשר זו תגיש את המלצותיה הסופיות, עד סוף השנה, אפשר יהיה למצוא בהן בקלות את טביעות אצבעותיו. "אני משוכנע שהמעורבות והפעילות של בבצ'וק יהיו הפעם הרבה יותר משמעותיות מכל מה שעשה קודם בארץ", מסכם טרכטנברג. "זה רגע כזה, שכל הקריירה שלו נהייתה פתאום רלבנטית לעניין הזה של הריכוזיות".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x