• תפריט
דן אריאלי
צילום: Duke Photography
פרופסור דן אריאלי מוסף ממובילי חקר הכלכלה ההתנהגותית בעולם ומחבר רבי המכר "לא רציונלי ולא במקרה", "לא רציונלי אבל לא נורא" ו"האמת על באמת" לכל הטורים של פרופסור דן אריאלי מוסף

כמה יעלה החטוף הבא?

סביר שאם אי פעם נהיה במצב דומה, אלף אסירים תמורת שבוי אחד יהיו נקודת המוצא. האם אפשר יהיה לשנות זאת? אולי

דן אריאלי 10:5627.10.11

פרופסור יקר,

איך מדינת ישראל הגיעה לעוגן האבסורדי שעבור שבוי אחד היא משלמת באלפי אסירים? ואיך אפשר לשנות את הסטטוס קוו?

אלון

אלון היקר,

ברור שהמחאות וההפגנות שהיו פה בזמן האחרון השפיעו מאוד על הפוליטיקאים, ודחפו אותם לחפש דרך לשפר את תדמיתם. הצד שהחזיק בגלעד שליט הבחין בכך והבין שקלף המיקוח שלו חזק במיוחד. ייתכן שאם היו בישראל פחות בעיות חברתיות ויותר תחושת ביטחון ולכידות, החמאס היה מתפשר לבסוף על פחות אסירים. חוץ מזה, שים לב שהיו המון הפגנות ציבוריות בעד שחרור שליט וכמעט לא היו הפגנות נגד שחרור אסירים. התחושה היתה שדעת הקהל בישראל חד־משמעית, וגם זה השפיע.

 

ויש לכך סיבה, והסיבה היא תופעה שכבר דיברתי עליה פעם במדור הזה: אפקט הקורבן המזוהה. באפקט הקורבן המזוהה הכירו גם יוזף סטלין, שאמר: "מוות של אדם זו טרגדיה, מוות של המונים זו סטטיסטיקה", וגם אמא תרזה, שאמרה "אם אביט בהמונים לא אפעל, אם אביט באחד, אפעל". כשראינו את דיוקנו של גלעד שליט ושמענו את הוריו, כל אחד מאיתנו כאב קצת את כאבו וכאבם. אבל הרבה יותר קשה לנו להרגיש את הצד השני של המשוואה, למשל את הסבל שיהיה מנת חלקם של מאות האנשים שאולי ייפצעו או ייהרגו כתוצאה משחרור המחבלים האלה. ההפסד העתידי, הכאב של אנשים רבים שאיננו מכירים ושכמה מהם אולי עוד לא נולדו, יותר ערטילאי ופחות נתפס.

  

גלעד שליט ביום שחרורו. מצדיע לנתניהו גלעד שליט ביום שחרורו. מצדיע לנתניהו צילום: איי אף פי

 

אתה שואל מה אפשר לעשות, ואם העוגן הזה ישמש נקודת פתיחה למיקוחים בעתיד. אנחנו יודעים שכאשר אנחנו מגיעים למספרים וסכומים אחרי מחשבה ומאמץ, הם פעמים רבות נחרתים בזיכרון, ואחר כך מהווים נקודת פתיחה לפעם הבאה. לכן, סביר שאם אי פעם נהיה במצב דומה, אלף אסירים תמורת שבוי אחד יהיו נקודת המוצא. האם אפשר יהיה לשנות זאת? אולי, אם הסביבה והמצב ישתנו עד כדי כך שאפשר יהיה לומר ש"כללי המשחק" השתנו. לי קשה לחשוב על נסיבות כאלה, ולדעתי עלינו להתכונן למציאות החדשה הזאת. היא בעייתית, אבל דבר אחד שברור הוא שצריך היה להגיע לאיזושהי החלטה.

 

שאלות לדן אריאלי askdan@calcalist.co.il 

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il

 

 

4תגובות
בטל שלח
  • מחזק את 1 זו בדיוק הפעולה שאנחנו צריכים לעשות. בלי רחמים ושמץ של "אנושיות"- רק כך יובן המסר.
    אלחי, (29.10.11)
  • למגיב 2- הרעיון שהצעת של שחרור מחבלים כל חודש במידה שתפסיק במידה ותהיה הפרה - זה לא משהו שיכול לפעול. תמיד יהיו הפרות מאחר שיש הרבה פלגים של מחבלים שלא מחויבים להבנות שאתה מנסה ליצור עם הפלגים המרכזיים.
    בנוסף יש קיצוניים שתמיד ירצו לטרפד כל תהליך שלום כדי להוביל למחיקת המדינה בסופו של דבר.

    לגבי עצירת חשמל ודלק בתוספת סיכולים ממוקדים - כבר היינו במלחמה מלאה איתם והיינו גם בסיכולים וזה לא הועיל (למרות שזה יצר לחץ). לא שיש לי רעיון אחר, אבל אלו
    רעיונות מתוך הקופסה ולא מחוצה לה, ואין סיבה שהמצב ישתנה איתם משמעותית.

    אפשר להניח שמוטיבציה לחטיפות תמיד תהיה על ידי קיצונים, כמו למשל שעכשיו נסיך סעודי יחד עם שייח פלסטיני מציעים מליון דולר למי שיחטוף. אם נשחרר עוד אלף חטופים תהיה חטיפה נוספת שנועדה להכריח אותנו להחזיר את רמת הגולן, ואז לפרק נשק גרעיני (שלדברי אולמרט יש לנו) וכו' - עד שנסכים מרצוננו להתפנות מהמדינה לתוך הים.

    מה שהרוסים עשו, אגב, כשחטפו להם אנשים - הם לא טרחו להתמקח. (גם ארהב לא מתמקחת עם חוטפים). המשפחות של החוטפים של הרוסי מצאו את החוטפים מתים ליד דלתם, עם לשון חתוכה ואיברים כרותים. זה כמובן לא ימנע עוד חטיפות, אבל זה אולי יכול לצמצם.

    שורה תחתונה, אין כרגע פתרון קסם, וזו התשובה האמיתית לשאלה. והחמאס גם יודע את זה.
    משה, (29.10.11)
  • זה בדיוק מה שיש לעשות צריך לשנות את כללי המשחק

    אפשרות א' היא האפשרות שהציע מגיב 1 ואפשר להוסיף גם סיכולים ממוקדים לראשי החוטפים בצורה מתמשכת

    אפשרות ב' היא התחלת תהליך להסכם שלום שכל עוד הוא נמשך, כל חודש 3 מחבלים ישוחררו, במידה ותהיה הפרה של הפסקת האש המוחלטת, יהיה עיכוב של חודש בהמשך החזרת המחבלים. אם תתרחש חטיפה יופעלו כל הסנקציות מאפשרות א' ו ב' ביחד

    כדי שהמשוואה תשתנה צריך לתת לצד השני מוטיבצה להתנהגות שונה
    צפוני, (28.10.11)
  • אם חלילה זה יהיו השכנים מעזה- לנתק חשמל. לעצור אספקת דלק וכו' עד שהחטוף מתייצב בריא ושלם במעבר הגבול.
    פעולות קשות בשעות הראשונות.
    בדיוק ההיפך מה"אולטימטומים" הבלתי נגמרים של ברק כשהיה רו"המ, בזמן הלינץ' ברמאללה. (וההפצצות על מבנים נטושים..)
    פעולות כואבות וחד משמעיות בזמן אמת יבהירו שכללי המשחק אכן השתנו.

    ועם כל הכבוד, ואני הייתי בעד העיסקה, אסור שה"סולידריות" הישראלית תוחצן ברמות כאלה ובמאבק מתוקשר כמו שראינו, ללא ספק העלה את המחיר לאין שיעור.
    אלי, (27.10.11)