$
2.6.11

יפו? עכו!

ביפו זה כבר קרה. עכשיו מגלים היזמים את הפוטנציאל הנדל"ני של העיר העתיקה של עכו, ומחירי הבתים העותמניים, שאולי מתפוררים אבל יושבים על קו המים, קופצים במאות אחוזים. ל־8,000 התושבים הערבים, רובם דיירים מוגנים נתמכי הביטוח הלאומי, פשוט אין סיכוי

עמיר קורץ 10:3102.06.11

דלת כניסה כחולה מובילה מהסמטה הצרה בטבורה של עכו העתיקה אל רחבת הכניסה של בניין בן שלוש קומות שנבנה בתקופה העותמנית, ובו כמה דירות. באחת מהן, דירה בת שני חדרים בקומת הכניסה, גר אדיב בחר עם אשתו היאם וארבעת ילדיהם. הוא מקבל את פנינו ברחבת הכניסה של הבניין, שם אנו מתיישבים על כיסאות פלסטיק סביב ספסל קטן. בידו האחת הוא מחזיק בכתב התביעה שהגישה נגדו החברה הפרטית שמחזיקה ומנהלת את הבניין, ובידו השנייה הוא מצביע על חבלי הכביסה שניצבים במרכז הרחבה, שעליהם תלויים בגדים לייבוש, ועל השולחן הקטן שלפנינו, שעליו הוא מניח כוסות קפה שחור.

 

"מ־1985 אנחנו גרים פה כדיירים מוגנים, עוד הרבה לפני שהחברה הפרטית קנתה את הבניין, שהיה רשום בעבר על שם הוואקף, ומאז ומתמיד היו פה חבלים שכולם תלו עליהם כביסה, ופתאום עכשיו זה מפריע? הם מנסים לטעון שזו הפרת חוזה ולכן מנסים לפנות אותנו מהדירה", אומר בחר. "יש להם גם טענות נגד זה שאנחנו שמים פה שולחן וכיסאות בחוץ ומארחים אנשים ועוד כל מיני טענות סרק, תרגילים שהם נוקטים כדי לפנות אותנו מהדירה. המטרה שלהם היא להיפטר ממני כדי להשכיר את הדירה בשוק החופשי. הרי כדייר מוגן אני משלם רק 56 שקל בחודש, והם יודעים שכשאני לא אהיה כאן הם יוכלו לקבל הרבה יותר", הוא מפטיר בזעם.

 

בימים אלה מנהל בחר באמצעות הקליניקה לזכויות אדם בחברה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה קרב משפטי מול חברת הנדל"ן שמחזיקה בבניין, וטוענת כי בחר השתלט על שטחים ציבוריים והפר את חוזה השכירות, ולכן יש לפנותו מהנכס. "מדובר בנקיטת הליכים קנטרניים שמטרתם פינוי ללא הענקת זכויות", נטען בכתב ההגנה, שאליו אף צורפה חוות דעת של פרופ' עוז אלמוג, שבה נטען כי המנהג לשבת בפתח הבית ולארח שם אנשים הוא מנהג ערבי מקובל מימים ימימה.

 

גם לבני הזוג המבוגרים מהקומה העליונה, אבו יוסף ומהא פקי, יש טענות נגד החברה שמחזיקה בבניין. הם מתגוררים בדירה האטרקטיבית ביותר בבניין, עם חללים גדולים ונוף פתוח לים, ולכן, לדבריהם, "החברה לא רוצה שייכנס מישהו צעיר עם זכויות של דייר מוגן, ומעדיפים לחכות שנמות כדי לקחת את הדירה. בגלל זה הם דרשו שנפנה את הנכדה שלנו שבאה לגור אצלנו, כדי שהיא לא תיהפך לדיירת קבועה ותקבל זכויות של דייר מוגן".

 

אדיב בחר וחבלי הכביסה שבגינם הוגשה נגדו תביעה אדיב בחר וחבלי הכביסה שבגינם הוגשה נגדו תביעה צילום: נמרוד גליקמן

 

נכסים על הים בנזיד עדשים

 

בחר והזוג פקי אינם לבד. עשרות משכניהם נמצאים כבר כעת במצב דומה, ומאות מהם עלולים להצטרף בכל רגע למעגל המאוימים בפינוי, לאחר שהממשלה החליטה להפריט את "נכסי הנפקדים", שעד לאחרונה היו בניהולה באמצעות חברות משכנות כמו עמידר, ולמכור אותם לידיים פרטיות.

 

ביוני 2009 נערך בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון בעניין, שיזמו ח"כ חנא סוויד (חד"ש) ונציגי הקליניקה המשפטית באוניברסיטת חיפה. בדיון הסבירו הנציגים כי שני תהליכים חברו יחד בשנים האחרונות לכדי איום ממשי על עתידן של המשפחות הערביות העניות המתגוררות זה עשורים רבים בעיר העתיקה של עכו: החלטה עקרונית של הממשלה מ־1997 למכור בהדרגה את כל נכסי רשות הפיתוח, והזינוק החד במחירי הנדל"ן - שגרם ליזמים ומשקיעים להבחין לראשונה בפוטנציאל הכלכלי של עכו העתיקה, שהוכרזה על ידי אונסק"ו כבר ב־2001 כאתר מורשת עולמית.

 

"הסכנה להפסיד את מקום המגורים, את הבית, היא הסכנה הכי גדולה, הכי אקוטית והכי חמורה", זעק ח"כ סוויד בדיון, והסביר כי מדובר בעיקר במשפחות עניות שצברו במשך השנים חובות לגופים המנהלים, וודאי שאינן יכולות להרשות לעצמן לרכוש היום את הבתים בהליך ההפרטה שהרשויות מנסות לקדם - גם אם אלה מוצעים להם בהנחה ניכרת. בנסיבות אלה, נטען, נופלים הנכסים האטרקטיביים, השוכנים ממש לחוף הים, כפרי בשל לידי משקיעי נדל"ן, שמבקשים לרכוש אותם לפיתוח - ולפנות בדרך את הדיירים המוגנים מבתיהם.

 

בסיום הדיון, מספרת ראש הקליניקות המשפטיות באוניברסיטה, ד"ר רונית הרמתי־אלפרן, ניגש אליה אחד מחברי הכנסת היהודיים שנכחו בו ואמר לה, ספק בצחוק ספק ברצינות: "אז מכל הדיון הארוך הזה הבנתי שהדבר הכי חכם היום זה לקנות בית ישן בעכו העתיקה". לפחות המסר הנד"לני הופנם.

 

עכו העתיקה. בשנתיים האחרונות עלו מחירי הבתים בשכונה פי שישה או שבעה, והמשקיעים מצפים להרבה יותר עכו העתיקה. בשנתיים האחרונות עלו מחירי הבתים בשכונה פי שישה או שבעה, והמשקיעים מצפים להרבה יותר צילום: נמרוד גליקמן

 

שנתיים עברו מאז, והערכתו של חבר הכנסת התבררה כנכונה. המחירים מאמירים, תוכניות פיתוח ותיירות חדשות הולכות ומתגבשות, ועכו העתיקה נהפכת ליעד אטרקטיבי ליזמי נדל"ן ומשקיעים, שמצליחים לראות אל מעבר להזנחה הנוכחית ולדמיין כיצד ישפצו את בתי האבן המתפוררים וישווקו אותם כנכסים משובחים לבעלי ממון בארץ ובחו"ל, לצורכי מגורים, בתי קיט או מיזמי תיירות. אלא שבדיוק כמו הפעילים החברתיים שנלחמים בהם, המשקיעים הללו מבינים שהפיתוח תלוי בראש ובראשונה בפינוי חלק גדול מהאוכלוסייה הקיימת - כ־8,000 תושבים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, רובם ככולם ערבים שחיים מתחת לקו העוני ונתמכים על ידי הביטוח הלאומי. הם אולי מדברים על החשיבות של שמירת "האותנטיות" של עכו ותושביה המקומיים כדי שתהיה יעד תיירותי אטרקטיבי, אבל גם מתייחסים לדיירים המוגנים ככאב ראש שיש להיפטר ממנו.

 

"בשנתיים האחרונות יש כאן גל מטורף של ביקושים, עד כדי כך שאנחנו מעסיקים כיום אדם שכל עבודתו היא לחבר בין יזמים שפונים אלינו לבעלי נכסים שמעוניינים למכור או להשכיר", אומר בן מיוסט, שעומד בראש המינהלת המיוחדת שהוקמה בעירייה לפני ארבעה חודשים כדי לרכז את הטיפול בעיר העתיקה. הוא מספר שהמשקיעים מגיעים מכל קצוות הארץ, מערבים אמידים מהגליל ועד יאפים תל אביבים וירושלמים. "רק בשנה האחרונה נרקמו בעיר העתיקה יותר ממאה עסקאות שונות, והמחירים עלו באופן דרמטי. נכסים ששווקו לפני שלוש־ארבע שנים ב־50 אלף שקל נמכרים היום במחירים של פי שישה או שבעה, ואפילו יותר".

 

"עד לפני שלוש שנים המחירים בעכו בכלל ובעכו העתיקה בפרט היו מאוד נמוכים", אומר גם יובל מוצפי מפוקוס נכסים, "אבל מאז הביקושים הלכו וגברו. מצד אחד התחילו להגיע הרבה יהודים דתיים שממניעים אידאולוגיים רוכשים נכסים בכל העיר, ומצד שני הגיעו משקיעים שרואים כאן פוטנציאל לרווח, כאלה שהיו להם נכסים ביפו והבינו שאפשר לשחזר בעכו את מה שקרה שם". המשך דבריו של מוצפי יכולים רק לחזק את חששותיהם של המקומיים: "דיירים מוגנים זה עול שצריך לטפל בו, ולפעמים זה עוצר עסקאות", הוא אומר ללא כחל וסרק. "כשיש דייר מוגן המשקיע נכנס לכאב ראש, ויעלה לו הרבה אם ירצה לפנותו לדיור חלופי. זו הסיבה שעמידר יכולה למכור בית או דירה ריקים במחיר כפול מאשר בית שיש בו דיירים מוגנים. לכן, בסופו של דבר, זה אינטרס שלה להוציא את הדיירים".

 

יזם הנדל"ן אילן אנקווה, בעל חברת קווי יסוד, היה מהראשונים לזהות את הפוטנציאל בעכו ולרכוש בה לא מעט נכסים, כולל החאן ההיסטורי חאן אל־עומדאן, שם הוא מתכנן להקים מלון. "עכו היום זה מה שהיה ביפו לפני עשר שנים. אין עוד מקום כזה בכל המזרח התיכון", הוא אומר. "בתוך חמש שנים ההשקעה שלי כבר שילשה את עצמה בלי שעשיתי כלום. קניתי הרבה דירות במכרזים של עמידר בעיר העתיקה במחירים סביב 100 אלף שקל האחת, ממש נזיד עדשים. היום הן ריקות אבל השווי שלהן עולה, ואני מחכה לפיתוח של האזור. כאשר נסיר את כל החסמים ונתחיל לפתח את החאן, זה יזניק קדימה את כל העיר העתיקה. לכן לכל מי שרוצה לעשות כסף אני אומר - לכו תשקיעו בעכו".

 

מהא פקי בדירתה. עמי ליברמן, עמידר: "אין תוכנית לפינוי מאות דיירים בעכו העתיקה. אלה אגדות אורבניות" מהא פקי בדירתה. עמי ליברמן, עמידר: "אין תוכנית לפינוי מאות דיירים בעכו העתיקה. אלה אגדות אורבניות" צילום: נמרוד גליקמן

 

פרויקט שיפוץ פינוי?

 

אבל את מחיר ההתעשרות של אנקווה וחבריו משלמים, כרגיל, אלה שגורלם שפר עליהם פחות, אלה שנזיד העדשים של אנקווה הוא בבחינת קוויאר בעבורם, ואין להם סיכוי לרכוש בעצמם את הדירות שבהן התגוררו במשך עשרות שנים ומוצעות לפתע למכירה בשוק החופשי. אנשים קשי יום, מרירים ומפוחדים שנאלצים לפתע, לאחר עשרות שנים של הזנחה והתעלמות מצד החברות המשכנות, להתמודד עם תביעות על חובות ישנים, דרישות לתשלום על שיפוצים - ובסופו של דבר צווי פינוי.

 

רוב המבנים בעכו העתיקה הם מבנים בני שתיים־שלוש קומות מהתקופה העותמנית המחולקים לכמה דירות, והיו בבעלות ערבים שברחו מהעיר עם פרוץ מלחמת העצמאות והוכרזו "נפקדים". לאחר המלחמה הועברו המבנים לידי האפוטרופוס הכללי, ושוכנו בהם אזרחים חסרי דיור. באותן שנים היו כמחצית מהדיירים הללו ערבים וכמחציתם יהודים, אך החל בשנות השישים העדיפו היהודים לעקור מהעיר העתיקה לשכונות החדשות במרכז עכו, ואת מקומם תפסו ערבים, בעיקר מכפרי הסביבה. עם הזמן הועבר הטיפול בנכסים לידי מינהל מקרקעי ישראל באמצעות חברות ניהול שונות, ובראשן עמידר. כ־65% מהנכסים בעיר העתיקה מנוהלים היום בידי עמידר, והיא משכירה אותם לדיירים בחוזי שכירות מוגנת תמורת "דמי מפתח" - בדרך כלל של עשרות עד מאות אחדות של שקלים בחודש - ומשתתפת במימון מחצית מעלות השיפוצים הנדרשים לאחזקתם במצב תקין וראוי לשימוש.

 

אלא שסוגיית השיפוצים יוצרת בעיה קשה לדיירים, ומזינה כיום את התיאוריות בדבר מזימת פינוי מתוכננת. זאת משום שלטענתם, רק לאחרונה - אחרי שנים רבות של הזנחה - החלה לפתע עמידר לדרוש את שיפוץ המבנים ולגלגל חצי מעלויות העבודות על הדיירים. במקרים רבים מדובר בעשרות אלפי שקלים שאין ברשותם, והם נכנסים עד מהרה לחובות שמשמשים אמצעי לחץ עליהם למכור את הדירות כדי להיפטר מהחוב.

 

עו"ד שרון הורנשטיין: "עמידר נזכרה אחרי שנים לשפץ ולהסיר סכנות, אבל המצב הירוד מצריך היום הוצאה כספית גבוהה. הדיירים המוגנים אינם מסוגלים לשאת בתשלומים ואז מוגשות נגדם תביעות פינוי" עו"ד שרון הורנשטיין: "עמידר נזכרה אחרי שנים לשפץ ולהסיר סכנות, אבל המצב הירוד מצריך היום הוצאה כספית גבוהה. הדיירים המוגנים אינם מסוגלים לשאת בתשלומים ואז מוגשות נגדם תביעות פינוי"

"עמידר נזכרה פתאום אחרי שנים לשפץ ולבצע הסרת סכנות, אבל המצב הירוד היום מצריך הוצאה כספית גבוהה", אומר עו"ד שרון הורנשטיין מהקליניקה המשפטית של אוניברסיטת חיפה. "יש גם מקרים של ניפוח העבודות, כפילויות בעבודה ועוד, שמייקרים עוד את העלות ומביאים לכך שהדיירים המוגנים אינם מסוגלים לשאת בתשלומים, ואז מוגשות נגדם תביעות". בנייר עמדה שהכינה הקליניקה המשפטית נכתב כי כבר ב־2008 עמדו לא פחות מ־169 צווי פינוי כנגד תושבי עכו העתיקה, "חלקם הגדול בשל חובות שנצברו בגין שיפוצים או טיפול בצווי הסרת סכנה... הדיירים חשים כיום חשדנות כלפי רשויות המדינה, ובטוחים בכוונותיה להביא לפינוים ולהעברתם מבתיהם בתהליך ג'נטריפיקציה באזורים בעלי עניין נדלנ"י ותיירותי".

 

אחד התושבים שפנו לעזרת הקליניקה הוא ג'מיל עיאייטה, שגר כיום לבדו בדירה שבה גר בעבר עם הוריו, דיירים מוגנים שמתו זה מכבר. כיום הוא נאלץ להתמודד מחד עם דרישה לפינוי בטענה שלא הוסדרו זכויותיו כדייר מוגן, ומאידך עם דרישה לתשלום עשרות אלפי שקלים בעבור שיפוצים שנערכו בדירה. אנשי הקליניקה טוענים בשמו בבית המשפט כי עלויות השיפוץ גבוהות כל כך עקב הזנחה רבת־שנים, וכן כי עיאייטה חויב על שיפוצים שלא נעשו כהלכה. "שוב ושוב מוציאים אותי מהדירה כדי לבצע עוד שיפוצים, והמחיר של השיפוץ עולה, ואני לא יודע אם אוכל לעמוד בו", אומר לי עיאייטה והייאוש ניבט מעיניו. "אני מפחד שיפנו אותי ושעמידר תוציא את הבניין למכרז. אני לא אוכל לקנות את הדירה, ואני ממש לא יודע מה יקרה איתי".

 

אחותו, וורוד אסוואד, מתגוררת בסמוך עם ארבעת ילדיה הקטנים במחסן שהוסב לדירה בלי חלונות. כשאנחנו נכנסים לדירה היא ממהרת למיטה שעליה ישנה אחת מבנותיה, מרימה את המזרן וחושפת מצבור של ניירות מפוזרים. היא מפשפשת בתוכם, שולפת את התביעה שקיבלה ואת צו הפינוי שקיבל אחיה, ומנופפת בהם בכעס. היא מציתה עוד סיגריה, ואז מספרת כי לאחר שנים שבהם לא קיבלה שום דרישת תשלום באה עמידר וטענה כי היא פולשת בנכס וחייבת כספים. "עמידר דורשת שאצא מהדירה, ורק אז אוכל להתמודד במכרז עליה, אבל לאן אני אלך עם ארבעת הילדים שלי?", היא נזעקת.

 

מקרה דומה מגוללת ופא חטיב, אלמנה ואם לשישה ילדים, שב־2008 הגישה נגדה עמידר תביעה על 84 אלף שקל ובקשה לפינוי הבית שבו היא מתגוררת זה 30 שנה. היא מספרת כי בסוף שנות השבעים עברה להתגורר עם בעלה בדירת הוריו במרכז עכו העתיקה, והמשיכה להתגורר בה גם לאחר מותו לפני כ־15 שנה. לטענתה, משפחת בעלה, התגוררה בדירה מאז 1948 ועמידר מעולם לא פנתה אליהם, עד שלפני כמה שנים הופיע פתאום נציג עמידר בפתח הבית וטען לבעלות על הדירה. לדברי חטיב, מאחר שהיתה בטוחה כי הדירה שייכת למשפחת בעלה השקיעה במשך השנים סכומים נכבדים בשיפוצה ובתחזוקה. ועתה היא נדרשת לפנותה. "התיק מתנהל כרגע בבית המשפט, ונבדקת אפשרות של פשרה, שבמסגרתה יוסדר מעמדה של חטיב בנכס בתמורה לתשלום", אומר הורנשטיין. לא ברור אם חטיב, שעובדת בחצי משרה ומתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי, תוכל לעמוד בתשלום שיוסדר.

 

ג'מיל עיאייטה ואחותו וורוד אסוואד בדירתו. שניהם מתמודדים עם תביעות פינוי ג'מיל עיאייטה ואחותו וורוד אסוואד בדירתו. שניהם מתמודדים עם תביעות פינוי צילום: נמרוד גליקמן

 

לא רוצים כאן ערבים?

 

ההיסטוריה המורכבת של עכו, כמו של יתר הערים המעורבות בארץ, מבטיחה שהסיפור הזה ישלב, לצד הכסף הגדול, גם אמוציות, פוליטיקה ורגשות לאומיים. רבים מתושבי עכו העתיקה משוכנעים כי אין זה רק הביקוש הגובר ועליות המחירים שמובילים כעת את המגמה לפינוים, אלא שיש כאן מזימה אפלה, גזענית, לייהד את העיר. התבטאויות של חלק מהמנהיגים היהודים מקומיים, בין השאר לאחר המהומות בעיר ביום כיפור 2008, רק מחזקות את חשדותיהם. "אתה תפגוש כאן הרבה תושבים שחיים בפרנויה שבאים לסלק אותם", אמר לי לפני הביקור במקום עו"ד הורנשטיין מהקליניקה המשפטית.

 

יו"ר הוועד העכואי הציבורי לקידום איכות הדיור, פח'רי בשתוואי, המכונה אבו עדנאן, הוא דוגמה טובה לכך. לאחר שהוא מרצה לי על ההיסטוריה של תושבי עכו מאז 1948, הוא מראה לי מכתב ששלח לשר השיכון שבו ביקש לתת לדיירים הלוואות שיכון ממשלתיות מסובסדות כדי שיוכלו לרכוש את דירות מגוריהם. "הרבה אנשים רוצים להגיש בקשות לקנות את הבית שהם גרים בו, גם אני, אבל אין לנו כסף לזה. עמידר הכריזה שהיא רוצה למכור את הנכסים כי נמאס לה לטפל בהם והתחזוקה יקרה, ואז הם מגיעים עם אנשי נדל"ן כדי למכור להם. אבל צריך לזכור שהנכסים האלה שייכים לעם שגר עכשיו באוהלים - לפליטים", הוא אומר בטון שמעיד על עומק החשש וחוסר האמון ברשויות המדינה.

 

שריף חרוף, המסייע לתושבי עכו העתיקה במאבקם, שומע את אבו עדנאן ומהנהן בהסכמה. הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב וכל סיפור של דייר במצוקה, ולוקח אותנו לסיבוב שבמהלכו הוא מספק שפע דוגמאות נוספות של דיירים שמתמודדים עם תביעות שונות. "לפעמים נדמה שכל המטרה היא לפנות את הערבים, לייהד את עכו העתיקה", הוא אומר. "קודם הגיעו משקיעים שהתחילו להתעניין בנכסים בשורה הראשונה לים, ואחרי זה הם נכנסו גם לסמטאות לחפש דירות. כאן למשל", הוא מצביע על מבנה במרכז העיר העתיקה, "היה מתנ"ס קהילתי ששימש את התושבים והיה שייך לרשות הפיתוח. אחרי שהוא נפגע בשריפה הוא נמכר, והיום הבעלים של מסעדת אורי בורי בונה שם מלון ומסעדה. התושבים שעוברים ליד מרגישים שלקחו להם משהו שהיה שלהם".

 

יו"ר הוועד הציבורי פח'רי בשתוואי. "שייתנו לנו הלוואות ממשלתיות מסובסדות לרכישת הבתים שלנו" יו"ר הוועד הציבורי פח'רי בשתוואי. "שייתנו לנו הלוואות ממשלתיות מסובסדות לרכישת הבתים שלנו" צילום: נמרוד גליקמן

 

עסקאות הקומבינציה חוגגות

 

בעמידר מתייחסים בביטול לטענות על קונספירציה מתוכננת לנשל את הערבים מנכסיהם. הם אמנם מודים כי המדיניות כיום היא למכור את הדירות כדי להיפטר מ"כאב הראש" הכרוך בניהול הדיירים המוגנים וההשקעה הכספית העצומה למדינה בשיפוץ המבנים - אבל מתעקשים כי המטרה אינה להרוויח כסף, וכי הדירות מוצעות קודם כל לדיירים המוגנים עצמם, ובמחירים נמוכים.

 

שריף חרוף, המסייע לתושבי עכו העתיקה במאבקם. מכיר כל סמטה, כל רחוב וכל סיפור של דייר במצוקה שריף חרוף, המסייע לתושבי עכו העתיקה במאבקם. מכיר כל סמטה, כל רחוב וכל סיפור של דייר במצוקה צילום: נמרוד גליקמן

"אין שום היתכנות לתוכנית פינוי של מאות דיירים בעכו העתיקה", מתעקש עמי ליברמן, מנהל אגף נכסים עסקיים ורשות הפיתוח של עמידר. "כל האגדות האורבניות שמסתובבות אינן נכונות. את הפינויים שביצענו אפשר לספור על יד אחת, ובניגוד לפולשים חדשים, שבהם נטפל בלי רחמנות, לא פינינו דיירים ותיקים בגלל חובות. יש עשרות אנשים שמסובכים איתנו בכל מיני בעיות, כמו למשל אלה שמתגוררים בדירות שהחליפו ידיים בלי לשלם, ויש ויכוחים משפטיים שנמשכים שנים, אבל בעידוד שר השיכון יזמנו מבצע לגליזציה לכל אלה שקיבלו איום בפינוי בגלל חוב, ואנחנו מוכנים למחול להם, גם על פסקי דין. העיקר שיקנו את הנכס ונצא מהסיפור הזה".

 

בנוגע לטענות התושבים על עלויות השיפוצים הגבוהות אומר ליברמן: "עכו העתיקה מוכרת כאתר עתיקות והסטנדרטים של השיפוצים מוכתבים על ידי רשות העתיקות, מה שמאוד מייקר אותם. אבל אנחנו דווקא הקלנו על ערביי עכו בשנים האחרונות. נכון גם שלפעמים יש מבנים מסוכנים שכדי לשפץ אותם צריך להוציא את הדיירים מהבית עד לגמר השיפוץ, אבל זה לא במגמה לפנותם. יש עדיין מספיק דירות ריקות שהעמדנו למכירה, כך שאנחנו לא צריכים להוציא דיירים מהבתים כדי למכור נכסים.

 

"המדינה מעודדת את הדיירים לקנות את הבתים בעצמם", ממשיך ליברמן. "עובדה היא שבשנים האחרונות מכרנו כ־250 נכסים בעיר העתיקה של עכו, 175 מהם לדיירים המוגנים עצמם. הביקוש לקניית הדירות בא מלמטה, מהדיירים עצמם שפונים אלינו, כי הדייר המוגן רוכש את הנכס בהנחה גבוהה וצריך לשלם רק כרבע מעלות הנכס".

 

אלא שבדברים אלה ליברמן מתעלם מהעובדה שרבות מהדירות שנמכרות כביכול לדייריהן עוברות למעשה בעסקאות קומבינציה, שבהן משקיעים משלמים לדייר המוגן כסף או נותנים לו דירה חלופית במרכז העיר כדי שייצא מהנכס האטרקטיבי בעיר העתיקה ויעבירו לידיהם כשהוא ריק. במקרים אלה הדיירים המוגנים אמנם מרוויחים כסף מהעסקה, אך שכונת ילדותם מתרוקנת מתושביה המקוריים ועוברת לידיים אחרות, בדרך כלל יהודיות.

 

עכו העתיקה, מבט מכיוון הים. הקרב על הנדל"ן המבוקש בעיצומו עכו העתיקה, מבט מכיוון הים. הקרב על הנדל"ן המבוקש בעיצומו צילום: נמרוד גליקמן

 

יש מי שאינם רואים בכך כל פסול. "יש הרבה עסקאות כאלה", אומר אנקווה, " לפעמים הדייר הוא איש קשה יום שאינו יכול לקנות את הדירה שהוא גר בה, ואז בעסקה משולשת המשקיע למעשה קונה במקומו את הבית, משפץ אותו ומוכר אותו לתל־אביבי או ירושלמי במחיר של פי שלושה ממה שהוא שילם, והדייר המוגן שסבל שם מהתנאים העלובים יכול לקנות דירה טובה במקום אחר. התהליך הזה טוב לתושבים שמקבלים הזדמנות לחיים טובים יותר".

 

פעילי נדל"ן בעכו מספרים כי יש משקיעים שחושבים קדימה ורוכשים דירות שיכון במרכז העיר, כדי להעביר אליהן את הדיירים המוגנים מהעיר העתיקה. אנקווה עצמו מספר על נכס רחב ידיים שקנה על קו המים "במכרז במחיר מצחיק של 3 מיליון שקל" עם 12 דיירים מוגנים, וכבר פינה ארבעה מהם לדירות שרכש במרכז עכו. "קניתי לצורך הפינוי עשר דירות מגירה במחירים מאוד זולים, וזה נכלל בתחשיב הכלכלי שלי", הוא מסביר. "המדיניות שלי היא חיה ותן לחיות. מי שלא רוצה לצאת אני לא מוציא אותו בכוח, אבל פיניתי דיירים שהתגוררו בדירות מוזנחות בדמי מפתח ונתתי להם במקומן דירות משופצות, רשומות בטאבו, במרכז העיר. כל הצדדים מרוויחים".

 

ד"ר הרמתי־אלפרן: "הסכנה לדחיקת התושבים המקומיים יוצרת מטענים לאומיים שעלולים להתפוצץ. הפיתוח צריך להיעשות בשיתוף הדיירים הערבים. אין סיבה שהנכסים האלה ימונפו כדי להעשיר את קופת המדינה"    ד"ר הרמתי־אלפרן: "הסכנה לדחיקת התושבים המקומיים יוצרת מטענים לאומיים שעלולים להתפוצץ. הפיתוח צריך להיעשות בשיתוף הדיירים הערבים. אין סיבה שהנכסים האלה ימונפו כדי להעשיר את קופת המדינה"

ד"ר הרמתי־אלפרן אינה משתכנעת. "החשש הוא שיקרה בעכו העתיקה תהליך ג'נטריפיקציה, כלומר שאוכלוסיות חזקות ייכנסו אליה משיקולים נדל"ניים וידחקו החוצה את התושבים המקומיים, כמו שכבר קרה ביפו ובעוד מקומות", היא אומרת. "אני לא חושבת שיש כאן תוכנית קונספירטיבית לאומנית לסלק את הערבים מתוך זדון, אבל זה קורה מתוך אינטרסים כלכליים. זו בדיוק הסיבה שאני מתריעה נגד מכירה של הדירות האלה לגופים פרטיים, כי בידיים פרטיות המוטיבציה להוציא את הדיירים החוצה גבוהה יותר והאגרסיביות רבה יותר.

 

"זה לא שכל כרישי הנדל"ן עטים היום על עכו, אבל אנחנו רואים כבר את הניצנים של הסכנה לדחיקת התושבים המקומיים, והאוכלוסייה המקומית חשה שיש קונספירציה להעיף אותה - תחושה שמתגברת ככל שיותר אנשים מקבלים צווי פינוי או תביעות כספיות. התחושה הזו יוצרת מטענים לאומיים שעלולים להתפוצץ, וזו תהיה הזנחה לחכות שהבעיה תיפתר מעצמה. לכן אנחנו מתכוונים להגיש עתירה להפסקת מכירת הנכסים האלה עד שתהיה תוכנית שתבטיח את השמירה על המרקם החברתי בעכו העתיקה. יש הרבה דרכים שבהן אפשר לקדם תהליכי התחדשות עירונית שלא בהכרח מדירים את האוכלוסייה המקומית, ואת הפיתוח הנדל"ני צריך לעשות בשיתוף הדיירים הערבים. הנכסים האלה יכולים להישאר כדיור ציבורי ואין סיבה שהם ימונפו כדי להעשיר את קופת המדינה".

 

ראש המינהלת העירונית מיוסט משוכנע כי אנשיו מנסים לעשות בדיוק את מה שהרמתי־אלפרן מבקשת. "אנשים שעד היום ראו את הבית כעול, כי לא היה להם כסף לתחזק אותו, פתאום יכולים להפוך אותו להזדמנות עסקית", הוא אומר. "לצד הדיירים שיוצאים מהנכסים בעסקה משולשת עם יזמים חיצוניים, אנחנו גם מעודדים דיירים אחרים להשקיע בהם בעצמם. יש לנו פרויקטורית שנכנסת אליהם הביתה ולוקחת אותם לתהליך שלם שבסופו הם מקימים עסק בעצמם - צימר, מלון או מסעדה - והופכים את התיירות למקור פרנסה. יש לנו כיום לא מעט פרויקטים כאלה בקנה, שמטרתם לשמר את הנשמה של עכו האותנטית, שהתושבים המקומיים יתחברו לתהליכי הפיתוח, ולא ייעלמו אלא יישארו באזור". לדבריו, שמירה כזאת על ה"אותנטיות" של העיר העתיקה תאפשר את פיתוחה התיירותי ותמקסם את עליית מחירי הנדל"ן.

 

אבל לא כולם שותפים להערכה האופטימית הזאת. המהנדס העכואי מאהר חורי לא ממהר לשכוח את הבעיות הקשות של העיר ואוכלוסייתה. "התחזית הוורודה שכולם מציירים אופטימית מדי", הוא אומר, "יש לא מעט חסמים בדרך להתפתחות העיר העתיקה, ובראשם ההזנחה, התשתיות הרעועות, המצב הסוציו־אקונומי של התושבים, הפשע והסמים. כל זה לא ייפתר ביום אחד. עוד ייקח זמן עד שעכו תיהפך לפנינה שכולם מדברים עליה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x