$
12.5.11

פרופ' מרטין סליגמן: "בלי אופטימיות החיים קצרים יותר"

סליגמן, מומחה עולמי לפסיכולוגיה חיובית, מתעקש שאם רוצים לחיות הרבה כדאי לראות ורוד

אורן הוברמן 09:5112.05.11

"למרות הכל, אין לי ספק שאופטימיות היא כלל ברזל לחיים מאושרים וארוכים יותר", אומר בראיון טלפוני ל"מוסף כלכליסט" מרטין סליגמן, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה, מחבר רב־המכר "Authentic Happiness" ("אושר אמיתי", בהוצאת מודן) ומי שנחשב לאחד ממייסדי אסכולת הפסיכולוגיה החיובית. "כל המחקרים שנעשו עד היום הציגו נתונים שתומכים בזה".

 

סליגמן מתאר באריכות בספרו את ניסוי הנזירות המפורסם. "זה אחד המקרים היחידים שבו חוקרים הצליחו לבודד תכונה אנושית אחת ולראות איך היא משפיעה על תוחלת החיים של הנושאים אותה", הוא כותב. בניסוי המדובר נבחרו באופן אקראי 200 נזירות מכנסיות שונות בארצות הברית שהתבקשו לתת לחוקרים להציץ ביומניהן האישיים, שרובן החלו לכתוב מיומן הראשון בתפקיד, וכללו את ציפיותיהן מהתפקיד וחוויותיהן במנזר.

 

נזירה בעת תפילה נזירה בעת תפילה צילום: בלומברג

לנזירות שגרת חיים דומה: לכולן תפריט תזונה זהה, הן אינן שותות אלכוהול, לא מעשנות, כולן שייכות לאותו מעמד כלכלי־חברתי ונהנות מאותו טיפול רפואי. למעשה, כמעט כל ההבדלים הרגילים בין אורח חייהם של בני אדם אינם קיימים אצלן, ובכל זאת ישנם הבדלים גדולים בתוחלת החיים שלהן. חלקן מגיעות לגיל 100 בבריאות מושלמת, אחרות מתות בגיל צעיר מאוד וסובלות מבעיות רפואיות רבות.

 

החוקרים ניתחו את יומניהן האישיים של הנזירות, אך לא הצליחו למצוא שום הבדל מהותי באורחות חייהן. הן התעוררו בשעה קבועה, אכלו את ארוחותיהן באותו הזמן והלכו לישון תמיד באותה שעה. תוכני היומנים של כולן היו דומים מאוד. "ההבדלים היחידים שניכרו היו המילים שבחרו להשתמש בהן", כותב סליגמן. "חלקן תיארו את החיים שלהן במילים חיוביות מאוד, חלקן במילים שמחות פחות, חלקן ללא רגש בכלל". החוקרים ספרו את המילים החיוביות ביומנים, ודירגו אותן לפי סדר. אחר כך השוו את הרשימה לטבלת תוחלת החיים. "התוצאה היתה מדהימה", כותב סליגמן, "התברר ש־90% מהנזירות שהביעו מידה מרבית של שמחה ואושר ביומן שלהן (50 נזירות) היו עדיין בחיים בגיל 85. אצל הנזירות שהביעו שמחה ואושר ברמה המזערית ביותר רק 35% הגיעו לגיל הזה. כמו כן, 50% מהנזירות המאושרות ביותר חיו עדיין בגיל 94, לעומת 11% מהכי פחות מאושרות.

 

"החוקרים ניסו לבדוק אם התוצאות הללו עשויות להיות קשורות למידת האדיקות של הנזירות או ליכולות האינטלקטואליות שלהן. אבל כל הבדיקות הראו שאין שום מתאם בין הדברים לאורך החיים. רק כמות התחושות החיוביות שבאו לידי ביטוי ביומנים שלהן שיקפו נאמנה את תוחלת החיים שלהן".

 

סליגמן מתאר מחקר מעניין נוסף שנערך בקליניקת מאיו ברוצ'סטר, מינסוטה, שנהגה במשך שנים רבות לשלוח את מטופליה לבדיקות פסיכולוגיות, נוסף על אלו הרפואיות. בין הבדיקות היה גם שאלון על רמת האופטימיות של המטופל. החוקרים בדקו 839 מטופלים שהופיעו בזה אחר זה ברשימות היסטוריות של המרפאה, כולם פנו לקבלת טיפול רפואי 40 שנה קודם לכן. החוקרים יצרו קשר עם כל המטופלים כדי להשוות את מצב בריאותם הנוכחי לרמת האופטימיות שאובחנה אצלם בעבר. מתוך הקבוצה שנבדקה, 200 מתו עד שנת 2000. לאופטימיסטים היתה תוחלת חיים ארוכה יותר בשיעור של 19% בהשוואה לפסימיסטים.

 

"אופטימיות היא אחת התכונות שמבטיחות רווחה נפשית רבה יותר, וכתוצאה מכך גם חיים ארוכים", מסביר סליגמן. "אופטימיסטים מתייחסים למגבלותיהם כאלמנט שאפשר להתגבר עליו. הם רואים בבעיות כשלים ספציפיים, תולדה של נסיבות זמניות או שמקורן באנשים אחרים. הפסימיסטים מאמינים שבעיותיהם יימשכו לנצח, שהן מחבלות בכל מעשיהם ושאין להם שליטה בהן. ב־20 השנים האחרונות מצאתי בכל מחקר כמעט שפסימיסטים משלמים מחיר כבד על התכונה הזו. הצלחתם בלימודים, בספורט וברוב התפקידים פחותה מזו שיכולתם מאפשרת. בריאותם הגופנית פחות טובה וחייהם קצרים יותר".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x