$
גולן פרידנפלד

הבלוף הגדול של שכר הבכירים

רק מדד ביצועים המנטרל השפעות חיצוניות של השוק יאפשר קביעת תגמול ראוי למנהלים הבכירים

עשרות עמודים של נימוקים והסברים לשאלה למה לשלם מיליוני שקלים למנכ"לים ולסמנכ"לים בחברות הציבוריות נשפכו בשבועות האחרונים. בחלק מהמקרים אי אפשר היה שלא להשתומם לנוכח היצירתיות שגילו עורכי הדין בניסוחיהם הפתלתלים. מוטיב אחד חוזר אצל רובם: הבונוס מוענק למנכ"ל מכיוון שזה

תרם תרומה יוצאת דופן, מיוחדת, או כל מילה אחרת שמצדיקה בונוס, לביצועיה של החברה. בפועל המנכ"לים והסמנכ"לים אולי עשו באמת שנה מצוינת, אבל כל קשר בינה לביצועים יוצאי דופן הוא מקרי בהחלט.

 

זהו הבלוף הגדול של שכר הבכירים. כמעט אף אחת מהחברות הציבוריות לא בודקת, הלכה למעשה, אם מדובר בביצועים יוצאי דופן באמת. שכר הבכירים נקבע ברוב המקרים על ידי בדיקה של השכר בחברות המקבילות. חברת הביטוח מגדל רואה כמה מרוויחים מתחריה במנורה, בכלל ובהראל. בנק הפועלים רואה כמה מרוויחים עמיתיו מלאומי ומדיסקונט, מוסיף או מוריד קצת, וקובע את השכר. כולם משחקים לפי אותם כללים מעוותים ואלו מנחים את הדירקטוריונים בקביעת שכר הבכירים, שמתיימר להיות מבוסס ביצועים. בפועל, הדברים עובדים לפי העיקרון הידוע: תן לי מה שהמתחרה שלי קיבל, וקצת יותר.

 

צ'ופרים מהרוח הגבית

 

מי שרוצה להסתכל למציאות בעיניים ולהעניק לבכיריו בונוס בגלל ביצועים יוצאי דופן באמת, צריך להסתכל על האלפא שהם ייצרו. בשוק ההון נהוג לבחון מנהלי השקעות על בסיס תשואת היתר שעשו לעומת מדד היחס (אלפא). מנהל קרן נאמנות המשקיעה במדד ת"א־25 ייבחן על בסיס ביצועי היתר שהשיג לעומת המדד ולא על בסיס התשואה האבסולוטית. זהו מודל יחסי, המנטרל את "תשואת השוק" שכדי להשיגה לא צריך לעשות כמעט כלום. במקרה של שכר המנכ"לים, הוא ינטרל את הביצועים שהם תולדה של מצב השוק שבו החברה פועלת ויאפשר לעקוב אחרי מדד ביצועים טהור יותר - כזה שממנו ניתן להבין אם המנכ"לים באמת ראויים לבונוס.

 

חלק גדול מביצועי המנכ"לים מושגים הודות לרוח גבית שהם מקבלים משוק גואה. דוגמאות לא חסר. בשנה האחרונה, כששוק הספנות התאושש מהמשבר הענפי שפקד אותו, צים חזרה להרוויח. ניר גלעד, יו"ר צים, זכה לבונוס על כך. זאת למרות שרק שנה קודם לכן הסתבכה צים. גלעד היה באזור גם אז.

 

אבל הוא לא היחיד. רווחי חברות הסלולר, רשתות השיווק, וכל חברה שמחוברת בטבורה לצרכן הישראלי, יטפסו בשנים שבהן המשק צומח. גם אם ינהל אותן מנכ"ל בינוני ביותר. בשנים שבהן הבורסה תנסוק רווחי חברות הביטוח ישגשגו גם אם המנכ"ל יתאמץ להפריע. דווקא בשנים קשות הכבירו המנכ"לים בהסברים על מצבו הקשה של השוק וכך תירצו את ההפסדים. מסקנה: כשמפסידים השוק אשם, כשמרוויחים אלו היכולות הפנומנליות שלנו.

 

הצעות לדירקטורים שנרדמו

 

נטרול רעשי השוק ניתן להשגה אם חברי הדירקטוריונים המכובדים יחליטו לעשות באמת את העבודה שלהם. להשוות בין ביצועי היתר של המנכ"לים לעומת אלו של המתחרים. ניתן לעשות זאת באמצעות בדיקת התשואה להון העצמי שהשיג כל גוף ביחס למתחרים שלו. זה לא מושלם, כי גם כאן ניתן לשחק עם המספרים, אבל זה הכי קרוב לבדיקה אמיתית של ביצועים יחסיים.

 

אם המודל הזה היה מיושם, טבלת שיאני השכר היתה, כנראה, נראת אחרת לגמרי.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x