• תפריט
מוסף 2.12.10

זהבית כהן: מחבקת, תולה

אריק רייכמן נשא אותה על כפיים לעסקת תנובה, ואז נשכח. רועי ורמוס היה נכס אסטרטגי בפסגות, ואז הושלך. מנכ"ל תנובה ליעד כהן זכה לשנת חסד, ואז הודח. זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל ואחת המנהלות החזקות במשק, רואה את היעד שהציבה לעצמה. האנשים שמביאים אותה אליו הם לפעמים אלה שמשלמים את המחיר

נעמה סיקולר 10:4202.12.10

אריק רייכמן הוא המשל הגדול על זהבית כהן. לפני כשלוש שנים הובילה כהן את עסקת הענק של קרן אייפקס לרכישת תנובה. היא ידעה שאין לה דרך לעשות זאת ללא רייכמן, מנכ"ל קונצרן החלב והמזון הענקי ואיש אמונם של הקיבוצניקים והמושבניקים, בעלי תנובה באותו זמן. במילים אחרות: הדרך לעסקה היתה צריכה לעבור דרך לבו של רייכמן. והיא עברה שם. כהן יצרה עם המנכ"ל קשר קרוב, ואף הצהירה בראיון כי היא "מאוהבת ברייכמן". גם הוא מצדו התאהב. כשכהן רוצה, היא שופעת קסם. מחבקת, לבבית, רהוטה, מפרגנת.

 

"כהן הצליחה ליצור קשר מדהים עם אריק", אומר היום ל"מוסף כלכליסט" מקורב לצדדים. "היא הבטיחה לו פיתוח אסטרטגי של החברה בחו"ל, הבטיחה לשמור על המורשת הניהולית שלו, ובשלבים מסוימים של התהליך אפילו הבטיחה לו תפקיד באופרציה העתידית. היא כבשה אותו עד כדי כך שהוא תמך באייפקס כרוכשת גם כשאפריקה ישראל הציעה לקיבוצים כמה עשרות מיליוני דולרים יותר".

 

מאוהב, רייכמן שכנע את החקלאים למכור. הוא הסתובב עם כהן בכנסים של רפתנים, עבר איתה בין המושבניקים המחוספסים, דחף בכל הכוח למכירה של תנובה לאייפקס, עד שהעסקה הושלמה. אחרי שזה קרה, כבר לא היה בו צורך. "הקשר היה קרוב מאוד - עד שהשלימה אייפקס את הרכישה, ואז ברגע אחד היחס לרייכמן התהפך", מספר המקורב. "זהבית הפסיקה להתקשר, הפסיקה לחזר. גם כשאריק חיפש אותה היא לא טרחה לענות או לחזור אליו. היא הבהירה לו, דה פקטו, שהוא אישיות לא רצויה במשרדי תנובה. חודשים אחר כך אריק היה מגיע למתחם הסינמה סיטי בגלילות ולא מעז לעלות למשרדים, היה נפגש עם חברים ועובדים לשעבר במסעדות למטה, ובעיניו היה כאב גדול".

 

עד היום נזהר רייכמן מלהביע את הכאב הזה. בראיון ל"מוסף כלכליסט" בינואר, כשנתיים לאחר מכירת תנובה, הוא הסתפק בלומר: "הבנתי שלא אוכל לתפקד בצורה יעילה במערכת שיש לה בעלים חדשים עם רצונות משלהם ושזה לא יעבוד. זה אף פעם לא עובד (...) אין שם סנטימנטים. אם מישהו יזמין אותי יכול להיות שאקפוץ, אבל לא הייתי שם עד עכשיו. שבוע אחרי שהם רכשו את החברה ניתקתי את עצמי ולא חזרתי מאז לא למשרדים ולא למחלבות, אפילו לא פעם אחת".

 

כהן ורייכמן. "מאוהבת בו" כהן ורייכמן. "מאוהבת בו" צילום: גדי קבלו

 

רייכמן לא לבד. ארבע השנים של כהן בראש אייפקס ישראל הותירו שובל מתארך של אנשים שחוו את הרגע הזה על בשרם. הרגע שבו כהן "מנתקת מגע" ממי שעד זמן קצר קודם לכן חיו בתחושה שהם הקרובים והחשובים לה ביותר, וממשיכה לבדה אל היעד. רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, הוא המצטרף הטרי ביותר לרשימה שכוללת גם את מאיר שמיר, יעקב גלברד, איציק בדר, ליעד כהן, מנהלים בתנובה ולא מעט קיבוצניקים.

 

בכל המקרים הללו עולה תמונה אחידה כמעט, של נקודת זמן שבה החיבוק של כהן נעלם ומערכת הגינונים קורסת - הנימוסים, החיבוקים וההבטחות, הביוגרפיה מעוררת ההזדהות ועמדת האנדרדוג מעוררת האמפתיה. תחתיה מתגלה זהבית כהן אחרת: מנהלת קרת רוח, צנטרליסטית, כוחנית, שנותנת לאמביציה האדירה שלה להוביל אותה. ובעיקר, שלא מקדישה עוד מאמץ לפייס את אלה שנותרו מאחור עם תחושת בגידה.

 

ליעד כהן, מאיר שמיר, זהבית כהן ואריק רייכמן בטקס מכירת תנובה, 2008. הראשון כבר לא מנכ"ל, השני כבר לא שותף, השלישי כבר לא מרגיש רצוי ליעד כהן, מאיר שמיר, זהבית כהן ואריק רייכמן בטקס מכירת תנובה, 2008. הראשון כבר לא מנכ"ל, השני כבר לא שותף, השלישי כבר לא מרגיש רצוי צילום: איציק בירן

 

מחבקת, נזקקת, מאדירה

 

לפני כשלושה שבועות, בשיאה של מהומת פיטורי ורמוס מניהול פסגות והעסקה שנרקמה בין אייפקס לרשות ניירות ערך, יצאה כהן לסיור בקיבוצים, בכובעה כיו"ר תנובה. בג'ינס וטי שירט, מלווה בראשי התנועה הקיבוצית, היא עברה בין רפתות ותיקות. הרפתנים הגיעו מוכנים - עם בטן מלאה. אחרי שכהן נפטרה ממאיר שמיר, השותף של אייפקס בתנובה, נחשף השווי הנוכחי של החברה, והשאיר את החקלאים בתחושה קשה שאייפקס קנתה מהם את תנובה בזול. אבל אז הגיעה כהן לרפת והפעילה את "הקסם הזהביתי". היא שוחחה איתם בגובה העיניים, פיזרה הסברים והבטחות, חיבקה והודיעה שבאה לחבק. באתר הנצחה לצנחנים הציעו לה לקנות חוברת זיכרון. היא קנתה מיד 100 חוברות, שלקחה איתה. החקלאים התמסרו. רשימת התלונות שהכינו נשארה מקופלת בכיס.

 

כהן (47) גדלה רחוק מהרפת, כבת למשפחת פועלים קשי יום, יוצאי עיראק, בפתח תקווה. לביוגרפיה הזו יש תפקיד כפול בדרכה - היא הצמיחה בה אמביציה אדירה, דחפה אותה קדימה; והיא משמשת אותה עד היום כדי לספר על עצמה סיפור שיקרב אליה גם את הגדול שבחשדנים. "אני רוצה לספר לכם מי זאת זהבית כהן האמיתית", אמרה לעובדים הממורמרים של תנובה בכנס מיוחד אחרי עזיבת המנכ"ל ליעד כהן, וסיפרה על הדרך הארוכה והקשה שעשתה ממשפחת פועלים לצמרת המשק. על הצנע, על גירושיה בגיל צעיר, על הקושי להסתדר עם האנגלית הבסיסית שלה בארצות הברית. וגם אז זה עבד.

 

דרכה לצמרת העסקית בארץ החלה באי.די.בי. כהן, רואת חשבון ובעלת תואר MBA, הצטרפה לקונצרן של משפחת רקנאטי, נהפכה לסמנכ"לית כספים ושרדה את המעבר לידיו של נוחי דנקנר. למעשה, היא צלחה אותו כל כך טוב עד שהגיעה לתפקיד משנה למנכ"ל. ב־2006 עזבה כהן את אי.די.בי, ועברה לנהל את השלוחה הישראלית של קרן אייפקס. הקרן לא היתה מרוצה אז מהשקעותיה בישראל, שעיקרן אז היה רכישת גרעין השליטה בבזק, עם חיים סבן ומורי ארקין. המטרה שהוצבה לכהן היתה אחת - להאיץ את קצב ההשקעות. והיא האיצה.

 

כהן נכנסה לזירה עם כלי נשק שונים מאלו שבהם התחמשו מנהלים אחרים. כשהיא פוגשת אנשים היא נוהגת להרעיף עליהם חיבוקים גדולים, מפתיעים. "לחבק" היא גם מילת מפתח בז'רגון שלה. היא פתוחה מאוד, מספרת על גירושיה, על הילד שהביאה לעולם באמצעות פונדקאית. היא מדביקה לאנשים כינויי חיבה, מתעניינת בכל בן שיחה, מלווה את הסובבים אותה למסדרון או לפינת העישון לשיחות אישיות. השימוש בכלים הללו נעשה במלוא העוצמה, בשלב שבו כהן זקוקה לסיוע של מישהו.

 

אדם שהיה במגעים עמה סיפר על מקרה אחד, ערב עסקת תנובה, כשלרגע נדמה היה שלא תצא לפועל. "היא התחילה להתקשר אליי בטירוף, 'אנחנו חייבים לדבר, חייבים לדבר, בכל שעה', וביקשה שאעזור לה לסגור את זה. היא התעקשה לבוא בדחיפות, מחוץ לשעות העבודה, נסעה עד אליי". הלחץ עבד, האיש נעתר לסייע וסיכם עמה על שיתוף פעולה להשלמת העסקה. יומיים אחר כך, לטענתו, כהן כבר סיננה את השיחות שלו. בהמשך התברר לו שתפרה דיל כואב עם המתחרה שלו.

 

למי שייך הקרדיט בבזק

 

כהן מובילה את אחד מגופי ההשקעות החזקים בישראל, ששולט כיום הן בתנובה והן בפסגות, בית ההשקעות הגדול בארץ. עד לפני כשנה היתה אייפקס גם חלק מגרעין השליטה בבזק. זה הופך את כהן, כנציגת אייפקס, למנהלת רבת עוצמה והשפעה. אך טבעי שמשקיעים, בעלי חברות ומנהלים מתחרים יבקשו למתוח ביקורת על התנהלותה. כהן גם מבקשת להחדיר לחברות שבהן היא מעורבת תרבות ניהולית מסוימת, ברוח אייפקס, ושינוי תרבות ניהולית בהכרח גורר אופוזיציה ומשאיר מאחור "לשעברים" שנפגעו. מקורביה מסבירים שהיא אדם שפיו ולבו שווים. לטענתם, היא מנהלת שאינה חוששת לומר את האמת בפנים ואינה מסתתרת מאחורי אחרים גם כשנדרשות החלטות כואבות. זו הסיבה, הם אומרים, שהריקושטים עפים לכיוונה.

 

מתנגדיה אומרים שהיא פשוט עושה שימוש ציני באנשים שלהם היא נדרשת בדרך אל היעד, ואחר כך מוותרת אפילו על הצורך להכיר להם תודה. בבזק, למשל, איבדה עניין כבר מראשית הדרך. עם מינויה למנכ"לית אייפקס ישראל היא אמנם מונתה לדירקטורית בבזק ולחברה בוועדות שונות של הדירקטוריון, אבל בזק לא היתה ההשקעה שלה, אלא של קודמה בתפקיד, חנוך ברקת.

 

"היא כמעט לא הורגשה בבזק", מספק מקורב לדירקטוריון באותם ימים. "לחלק גדול מהישיבות זהבית לא טרחה להגיע. היא כל הזמן שידרה שזו השקעה שלא מעניינת אותה משום שלא היא עצמה ביצעה אותה". למעט בטיפול בפרשת האופציות והדחתו של יעקב גלברד (ראו בהמשך), כהן כמעט לא היתה מעורבת בבזק. ולאורך כל הדרך, יחסיה עם השותף חיים סבן היו מתוחים מאוד. בשלב כלשהו הודיע סבן לאייפקס כי הוא מבקש שהקרן תמנה איש קשר אחר במקומה. היחסים הללו היו גם אחד הטריגרים לפרידה של אייפקס מבזק ולמימוש ההשקעה. מימוש ברווח אדיר, ראוי לציין.

 

"זהבית בחורה חריפה מאוד ומוכשרת, אבל ברמה הניהולית, ההתנהלות הבינאישית שלה לא פשוטה כלל", אומר בכיר לשעבר בבזק. "היא דורסנית, כשהיא מסמנת מטרה הכל כשר מבחינתה, היא מוחקת אנשים בלי להניד עפעף. האווירה שהיא יוצרת סביבה מאוד לא פשוטה, היא תמיד צריכה להיות במרכז ותמיד לנצח. העובדים היחידים ששורדים בסביבתה הם 'גמישי הדעה'. אחרי שחנוך ברקת פוטר מאייפקס, סטיבן גרבינר מאייפקס העולמית היה האיש שהמשיך להוביל את ההשקעה בבזק. בהתחלה זהבית לא רצתה לעסוק בכלל בענייני בזק, אבל בהמשך, כשהבינה שמדובר בהשקעה מוצלחת, החלה לנכס אותה לעצמה. למשל, היא דרשה מגרבינר שיעביר אליה את הזכות למסור את הדיווח השבועי על בזק בשיחות הוועידה של יום שני בבוקר המתנהלות בין כל השותפים באייפקס. היא אמרה שזה יותר ראוי מכיוון שמדובר בהשקעה בישראל - אף שבאייפקס מקובל שהשותף שהוביל את ההשקעה הוא זה שממשיך ללוות אותה. באייפקס גם לא לגמרי היו מרוצים מכך שהיא לקחה לעצמה תפקיד ביצועי של יו"ר תנובה. מקובל שהשותפים לא מעורבים בניהול השוטף של ההשקעות. יש לה יחסים לא פשוטים עם הנהלת אייפקס, הם לא יודעים עד הסוף איך לקבל את ההתנהלות שלה".

 

תנובה הישנה מתה

 

בתנובה, היחסים של כהן עם הדירקטוריון היו מתוחים מראשית הדרך. עם הדירקטור איציק בדר, יו"ר ארגון הקניות גרנות, למשל, היא כמעט לא מחליפה מילה. "בהתחלה בארגוני הקיבוצים מאוד התלהבו מכהן וניהלו איתה שיחות על הליך משותף לרכישת החברה", מספר מקורב, "ואז ביום אחד כהן נעלמה. לא החזירה טלפונים ולא שיתפה. בסוף אמרה להם 'התקשרתי עם מאיר שמיר לרכישת תנובה, אתם תוכלו לקבל את המניות שיישארו'". בכיר בארגוני הקניות של הקיבוצים מוסיף: "מאז כל הצעה שהובאה על ידי נציגי הקיבוצים נדחתה על הסף - רק משום שהם אלו שהעלו אותה". באחרונה כל ניסיון של הקיבוצים להגדיל את חלקם בתנובה ולרכוש חלק מהמניות של מאיר שמיר בחברה טורפד על ידי כהן.

 

סיבה מרכזית למתח עם אנשי תנובה הוותיקים היא תורת הניהול שהביאה עמה כהן לחברה, שנגזרת מהצורך של קרן ההשקעות לראות תשואה נאה על השקעתה. מיד אחרי השלמת העסקה נשלחו לתנובה עשרות יועצים, שביקשו לשנות מן השורש את התרבות הארגונית. אחד מהם היה מקורבה, הפסיכולוג והיועץ הארגוני ד"ר איתי שילוני. לפי בכירים בתנובה, שילוני נכנס לקרביים של החברה וקיבל מנדט גדול מאוד לבצע שינויים ארגוניים. בקרב חלק מהמנהלים הוותיקים בתנובה זה נתפס כמהלך דורסני. כיום אותו שילוני מסתובב גם במסדרונות פסגות.

 

בסביבתה של כהן מסבירים שתנובה היתה ארגון שחייב שינוי מהיסוד של הנורמות הניהוליות. החברה הוותיקה, שהוחזקה במשך שנים ארוכות בידי מאות בעלים קטנים, היתה מוגבלת ביכולת התחרות שלה, הפיתוח העסקי שלה היה תקוע, והיא לא בהכרח פעלה כחברה שתכליתה העיקרית להרוויח כמה שיותר כסף. מתבקש היה שבעלים חדשים, שבעבורם מדובר בהשקעה שצריכה להניב תשואה בתוך שנים ספורות, יבצעו בחברה שינויים דרסטיים. מהלך כזה דורש גם שינויים פרסונליים ופרידה ממנהלים שאינם מסכימים עם הדרך החדשה.

 

השאלה היא האם כהן הצליחה לבחור בדרך הנכונה לעשות זאת. "זהבית הרגישה שתנובה היתה לא יעילה ותחרותית מספיק", מספר בכיר לשעבר. "היא לא אהבה את המשפחתיות. היא אמרה להנהלה לא פעם שתנובה לא עבדה לפי פרמטרים כמותיים ושצריך שינוי תרבותי, אבל התוצאה של זה היתה דריסת כל הישן לטובת החדש. בדרך הלכה

ליעד כהן. "לא הצליח להתמודד עם האגרסיביות של זהבית" ליעד כהן. "לא הצליח להתמודד עם האגרסיביות של זהבית"

לאיבוד גם ההיסטוריה והמורשת של תנובה. כהן והיועץ שילוני מיהרו להכניס רטוריקה של 'תנובה הישנה' לעומת 'תנובה החדשה'. זהבית אמרה ובעיקר שידרה שתנובה התנהלה עד כה בצורה חובבנית. היא זלזלה בכל הישגי העבר ופשוט הפכה את החברה. עשרה בכירים עזבו, מהמנכ"ל ועד מנכ"לים בחברות־בנות וסמנכ"לים, והשפה הארגונית השתנתה. עד היום, כל מה שישן וכל מי שמזוהה עם ההנהלה הישנה הוא בהכרח רע".

 

אחד מאלה ששילמו את המחיר היה ליעד כהן, בן טיפוחיו של רייכמן, שאותו מינתה אייפקס למנכ"ל החדש. "הוא לא הצליח להתמודד עם האגרסיביות של זהבית", אומר הבכיר. "היא כפתה עליו מהלכים, התערבה לו בהחלטות היומיומיות, משיווק ופרסום ועד פיטורי עובדים. לא היתה לו מספיק סמכות להחליט לבד". הוא פרש כעבור שנה בלבד.

 

הנה אנקדוטה שעשויה ללמד על ההתנהלות של תנובה תחת כהן. בחברה היה נוהג היסטורי של תליית תמונת המנכ"ל היוצא של החברה על הקיר בחדר הישיבות. תמונות של כל המנכ"לים לשעבר התנוססו שם. כשליעד כהן עזב, הוחלט לא לתלות את תמונתו - וכל התמונות ההיסטוריות של המנכ"לים הוסרו מהקיר. בסביבתה של כהן טוענים בתוקף שלה עצמה לא היתה כל נגיעה לעניין והיא לא קיבלה את ההחלטה הזו. אבל מבחינת המנהלים הוותיקים זה רק היה עוד סימן למעמדם. לטענת אותם מקורבים, גם יחסיה של כהן עם רייכמן תקינים ועניינים עד היום.

 

המהפך של רועי ורמוס

 

כשכהן מסמנת מטרה עסקית - למשל רכישת פסגות - היא ננעלת עליה. מאותו רגע, האנשים שהיא תפגוש בדרך למטרה הם בדיוק כאלה: אנשים בדרך למטרה. ומרגע שהמטרה הושגה, אין בהם עוד צורך. באחרונה חש זאת על בשרו רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות. כשנחתמה עסקת פסגות הכריזה כהן כי היתה מוכנה לשלם מחיר גבוה יחסית - יותר מ־3 מיליארד שקל - מכיוון שקיבלה בתמורה מנהלים מצוינים, ובראשם ורמוס. "אחת הסיבות העיקריות לכך שרכשנו את פסגות היא ההנהלה הטובה הזאת", אמרה אז ל"ידיעות אחרונות". כהרגלה, במגעים לרכישה כהן התקרבה מאוד לורמוס, והקשר ביניהם היה הדוק. היא אף התנתה את העסקה בכך שורמוס יישאר בתפקידו לפחות שנה וחצי לאחר העברת השליטה. הקשר הקרוב הזה, אגב, נמשך גם לאחר שהחלה החקירה נגד פסגות. רק אחר כך נתפר הדיל, שבו שלחה כהן את ורמוס הביתה, כשמעל ראשו מרחף כתב אישום.

 

כהן במסיבת הקנייה של פסגות כהן במסיבת הקנייה של פסגות צילום: אוראל כהן

 

בסביבתה של כהן מסבירים שנסיבות חיצוניות הכריעו את הכף. שלושה חודשים אחרי שהודיעה אייפקס כי בכוונתה לקנות את בית ההשקעות פתחה רשות ניירות ערך בחקירה גלויה נגד פסגות בחשד להרצת איגרות חוב בכספי הנוסטרו. החשד שעלה הוא שהמנהלים הבכירים ידעו על המעשים. בסיטואציה כזו, אומרים מקורביה של כהן, המנכ"ל ורמוס נהפך לנטל. הוא לא יוכל לייצג את בית ההשקעות כראוי בפני הרשויות, הוא לא יוכל לנהל מולם קרבות, ועצם החזקתו בתפקיד עלולה לגרום לכך שהרישיון של פסגות לנהל השקעות יילקח ממנה. בנסיבות כאלה, הם אומרים, הרגולטור בעצם דחק את כהן לפינה ולא הותיר לה ברירה.

 

אלא שגם אם מסכימים על העובדות, נשארים עם הדרך. לפי ורמוס, מאחורי גבו, ובהנהגת כהן, נתפרה עסקה בין רשות ניירות ערך, הפרקליטות ואייפקס, שבמסגרתה הוא יפוטר - והאישומים הפלילייים נגד בית ההשקעות יוסרו. כהן, שעד לפני רגע היתה קרובה אליו מאוד והרעיפה עליו מחמאות, זימנה אותו לשימוע מיידי לפני פיטורים ואיימה כי אם לא יתייצב לשימוע יפוטר שלא בפניו. מ"אחת הסיבות לרכישת בית ההשקעות" נהפך ורמוס בן רגע למי "שמבקש לכפות עצמו על בית ההשקעות", כפי שהוגדר בבקשה של אייפקס מבג"ץ למחוק את עתירתו של ורמוס. באותו מסמך האשימה אותו הקרן בחוסר תום לב וברדיפת בצע, מכיוון שקיבל עשרות מיליוני שקלים כחלק מהסדר הפרישה.

 

"זהבית אשת עסקים מוכשרת מאוד. יש לה אמביציות אדירות שמהולות בנחישות ואגרסיביות ברמה גבוהה מאוד. בלי זה היא לא היתה מגיעה לשום מקום", מסביר איש עסקים בתחום הפיננסי שעובד עם כהן, את מהלכיה. "יש בה שילוב של יכולות עסקיות ואנושיות, ויש לה הרבה קסם אישי שהיא מפעילה בצורה מדויקת - מה שמעורר לפעמים רושם שלילי. בעולם העסקי שאני מכיר, היא בסך הכל משחקת לפי כללי המשחק המקובלים.

 

"לא קל לאנשים לקבל אשה שבאה משום מקום ומשחקת לפי הכללים המקובלים, אבל טוב יותר. עולם העסקים הישראלי הוא עדיין גברי מאוד וכוחני, וקשה לאנשים לקבל אותה, במיוחד כשהיא פועלת בלי להתחשב במה שיגידו עליה. אומרים עליה שהיא 'משתמשת וזורקת', אבל זה תיאור שמתאים ל־90% מאנשי העסקים בישראל. התפקיד שלה הוא להשביח חברות ולמכור אותן, ואת זה היא עושה בהצלחה. בבסיס היא בן אדם טוב. אולי היא השאירה אחריה חללים וגוויות, אבל בסך הכל זה טבעי, כי בעולם שלנו או שאתה נושך או שנושכים אותך".

 

רועי ורמוס. "אחת הסיבות לרכישת פסגות" נהפך ל"מי שכופה עצמו על בית ההשקעות" רועי ורמוס. "אחת הסיבות לרכישת פסגות" נהפך ל"מי שכופה עצמו על בית ההשקעות" צילום: יובל חן

 

לא הצליחה להתמודד עם הבעיה

 

הטיפול בורמוס מזכיר את הטיפול של כהן בגלברד, מנכ"ל בזק, לפני כשלוש שנים. גם אז היה מעורב בעניין רגולטור חזק, שכהן נהנתה מיחסים קרובים איתו. וגם אז היה טריגר חיצוני: במסגרת "פרשת האופציות" ביקשה בזק לאשר לבכיריה תוכנית אופציות של 111 מיליון שקל, מהם 58 מיליון שקל לגלברד. רשות ניירות ערך טענה שהתוכנית אושרה שלא לפי כללי מינהל תקין ושהדירקטוריון היה חותמת גומי בלבד לצורך אישורה. עו"ד יורם דנצינגר, היום שופט בית המשפט העליון, מונה כבודק חיצוני וקבע כי אמנם נפלו כשלים בהתנהלות, אבל שהיא נעשתה בתום לב.

 

מסקנותיו לא הצליחו לאחות את הקרע מול רשות ניירות ערך, וכהן נבחרה מטעם הדירקטוריון לטפל בעניין. "היא קיבלה את המנדט מכיוון שהיתה הנציג הישראלי הכי זמין של בעלי המניות, ולכן היה זה אך טבעי שתנהל את המשבר", מסביר בכיר לשעבר בהנהלת בזק. "אלא שמכאן והלאה היא לקחה את התפקיד וסגרה את העניינים

יעקב גלברד. "עשתה לו סיכול ממוקד" יעקב גלברד. "עשתה לו סיכול ממוקד" צילום: גלעד קוולרצ'יק

בעצמה בלי לערב את יתר בעלי המניות. התוצאה היתה שגלברד הודח 'מעל ראשו', בלי להודיע לו ובלי להניד עפעף. כהן הבטיחה לו שבזק תגיע איתו לפשרה בנושא התשלום, אבל נדרשו לו עוד ארבע שנים של מאבקים כדי לקבל, בפשרה, 9 מיליון שקל. זה סכום לא מבוטל וגם גלברד לא בדיוק תמים, אבל זהבית עשתה לו סיקול ממוקד. היא הציגה אותו כמי שהוביל את הדירקטוריון לאשר את תוכנית האופציות, אף שדו"ח הבודק החיצוני קבע שפעל בתום לב".

 

בראיון ל"כלכליסט" גלברד תיאר את הדברים בזהירות רבה: "אמרו לי 'יעקב, אם אתה לא מתפטר או מפוטר כדין, אנחנו כדירקטוריון עלולים להיקלע לחקירה של רשות ניירות ערך' (...) מתוך השיקולים שלהם ביקשו ממני להתפטר ועוד הבטיחו לי שיקימו איזו ועדה שתדון בתנאים שלי וכן הלאה. ולא היתה ועדה ואף אחד לא דן והם לא באו עם שום הצעה. אני חושב שזה מאוד מעניין לראות התנהלות של קבוצת משקיעים, שבסך הכל יש לה רקורד מצוין, אבל כשהם נתקלו בבעיה הם לא הצליחו להתמודד איתה".

 

"באייפקס העולמית הבהירו באותה תקופה לגלברד כי הם מוכנים לעמוד לצדו ולגבות אותו מול הרשות", אומר בכיר לשעבר בבזק. "אבל זהבית שכנעה אותם שהדרך היחידה לנקות את החברה היא להדיח את גלברד, ובין השאר הסבירה שכך זה עובד בישראל".

 

בסביבתה של זהבית דוחים את הטענות הללו מכל וכל. לדברי מקורביה, ההחלטה על הדחתו של גלברד, לנוכח לחצו של הרגולטור, היתה משותפת לכל החברים בגרעין השליטה בבזק, לרבות סבן וארקין. "זהבית פשוט לא חששה לעמוד בחזית ולומר את מה שהיא חושבת שצריך וראוי לעשות, ולכן הסיפור לכאורה נדבק אליה. השותפים שלה היו מודעים היטב לכל מהלך ולכל החלטה שהתקבלה, הם פשוט בחרו להסתתר".

 

"להעיף את שמיר, בכל מחיר"

 

אריק שור. נחשב לעושה דברה אריק שור. נחשב לעושה דברה צילום: אוראל כהן

נחזור לתנובה. הצלחתה של החברה תחת אייפקס אינה מוטלת כיום בספק. "בנק לאומי עומד להיכנס בקרוב כמשקיע בתנובה, לפי שווי כפול מהשווי שלה כשכהן רכשה את החברה", אומר בכיר בחברה. "השאלה היא אם הגידול הוא תולדה של השבחה אמיתית, ועל כך הדעות חלוקות. יש שאומרים שהסטנדרטים הכמותיים שהכניסה כהן לחברה, השינויים בהנהלה והפיקוח הצמוד אחראיים לגידול בשווי. אחרים מייחסים אותו לעליית ערך הנדל"ן שבו תנובה מחזיקה". ובכיר לשעבר בחברה משיב: "כהן מימשה נדל"ן בתקופה מצוינת והעלתה את המחירים של מוצרי המזון באופן משמעותי. זה לא נקראה השבחה, זה נקרא חליבה".

 

"עד שאייפקס הגיעה תנובה התנהלה כמו חברה משפחתית, וזו התנהלות שאינה הולמת ארגון בסדרי הגודל האלה", אומר מקורב לכהן. "התפקיד של זהבית הוא לבצע השבחה מהותית ואז לממש, ככה פועלות קרנות. וכדי לעשות את זה היא נדרשה להפוך את כל התרבות הארגונית ולהכניס סטנדרטים מדידים".

 

לא רק סטנדרטים מדידים הכניסה כהן, אלא גם ניהול ריכוזי מאוד. כשחיפשה מנכ"ל במקום ליעד כהן, "זהבית הבהירה לי שהיא מחפשת לכל היותר סמנכ"ל תפעול, לא מנכ"ל", מספר אחד המועמדים שרואיינו בזמנו לתפקיד. בסופו של דבר מונה אריק שור, שנחשב היום בשוק לזרוע הארוכה של כהן, עושה דברה. לפי בכירים בחברה, שור אינו מעורב עד הסוף בחלק מהמהלכים האסטרטגיים, כמו בנושאים הקשורים לנדל"ן או לפעילות בחו"ל. "מיד לאחר שנכנס לתפקיד", מספר בכיר בחברה, "באה זהבית לשור והורתה לו לממש את פעילות הביצים של החברה. הוא ניסה להסביר לה שהוא צריך ללמוד את הנושא, שהוא לא בטוח שזה מהלך נכון אסטרטגית מכיוון שהוא ינתק את הקשר של החברה עם החקלאים - אבל זהבית לא היתה מוכנה להקשיב ושור נכנע. בינתיים המימוש מתעכב בהיעדר רוכשים פוטנציאליים". בסביבתה של כהן מכחישים, וטוענים שפעילות הביצים כלל אינה עומדת למכירה אלא להפך, ובחברה בכלל בוחנים את הרחבתה.

 

מאיר שמיר. היחסים עם כהן התערערו לאחר הרכישה מאיר שמיר. היחסים עם כהן התערערו לאחר הרכישה צילום: עמית שעל

ההסתבכות האחרונה בתנובה היתה הפרידה של אייפקס מהשותף מאיר שמיר. גם כאן צריך לחזור אחורה, לשלב הרכישה. שמיר זכה אז לתמיכה גדולה מצד הרפתנים, וכהן הבינה שהיא זקוקה לו לצדה. במסגרת השותפות שבנו השניים, אייפקס קנתה כ־56% מהמניות ושמיר עוד 21%. אלא שאחד התנאים הבסיסיים שעליהם התעקשה כהן, מראשית הדרך, היה סודיות לגבי ביצועיה של תנובה. מכיוון ששמיר החזיק בתנובה באמצעות חברה ציבורית, מבטח שמיר, הוא נדרש לפרסם את ביצועי החברה. כהן התנגדה, מה שהוביל לתהליך משפטי ארוך, שכלל את השעיית מבטח שמיר מהמסחר בבורסה ולבסוף כפה עליו למכור את מניותיו לבנק לאומי.

 

אבל גם כאן - כמו בפסגות, כמו בבזק - הסיפור שעל פני השטח הוא לא התמונה המלאה. גורמים שונים בתנובה מתעקשים כי היחסים בין שמיר וכהן התערערו מיד לאחר רכישת החברה, הרבה לפני המאבק על פרסום התוצאות. הן כהן והן שמיר הכחישו לאורך כל הדרך יריבות אישית, אבל מקורב טוען כי "זהבית רצתה להיפטר ממאיר שמיר ולכן התנגדה נחרצות לפרסום הדו"חות. לא מדובר בהתנגדות עקרונית, שהרי תוצאות תנובה גלויות למשקיעי אייפקס וכך אפילו מצאו את דרכם לעיתונות לפחות פעם אחת. אלא שזהבית לא רוצה שותפים חזקים ולא יכולה להתמודד עם שותף שמחזיק 20% מהמניות ויש לו זכויות בדירקטוריון. לכן היא החליטה להעיף אותו בכל מחיר. ההתנגדות לפרסום הדו"חות היתה רק התירוץ".

 

בסביבתה של כהן טוענים כי מדובר בהתעקשות מהותית, משום שכך נהוג בקרנות כמו אייפקס בכל העולם - מה שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם ההשקעה של אייפקס בבזק, לא מבחינת השותפים ולא מבחינת החשיפה. בכל מקרה, העובדות ברורות - הקרן לא רוצה שיתערבו לה בניהול, ולכן מעדיפה, אם היא כבר מכניסה שותפים, שיהיו קטנים וחלשים. בסופו של דבר יחולקו המניות של שמיר כך שלאומי פרטנרס יחזיק בכ־10% מתנובה, וארבעה משקיעים קטנים נוספים יקבלו 2.5% כל אחד. "אחזקה של 2.5% לא מקנה שום זכויות, וזה בדיוק מה שזהבית רוצה - שותפים חלשים", מסביר מקורב אחר לדירקטוריון החברה. "זו גם הסיבה שכהן הטילה וטו על הגדלת חלקם של הקיבוצים במניות החברה, אף שהקיבוצניקים אמרו לה לא פעם שהם רוצים לרכוש מניות מעבר ל־23% שהם מחזיקים".

 

"גם הסיפור של רועי ורמוס וגם הסיפור של מאיר שמיר לא חד־צדדיים", מסכם בכיר באחד הבנקים המממנים את עסקת פסגות. "בעניין של ורמוס אני לא בטוח שהיתה לה הרבה ברירה. ובעניין של מאיר - אהבה גדולה הידרדרה ליחסים קשים, ממש כמו בזוגיות. אני חושב שלשני הצדדים יש טיעונים חזקים לתימוך בטענותיהם. לנו, כבנקאים, היא נותנת את התחושה ש'מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל'. יש שקיפות מלאה".

 

לדרך הניהול של כהן שתוארה לעיל היו עד כה כמה תוצאות נראות לעין. אנשים פגועים, מאבקים משפטיים - וגם הצלחה עסקית. אם כהן תמשיך להרחיב את פעילות אייפקס בשיטתה, ייתכן שעוד אנשים במשק הישראלי יחוו את הרגע שבו הדברים מתהפכים לרעתם. ממש בימים אלו בודקת אייפקס תחת כהן שורה של השקעות נוספות, ובהן כלל ביטוח (שבה עובד חיים כהן, בעלה, כמנכ"ל כלל ביטוח אשראי) ונטפים. אף על פי שגורם שעובד עם אייפקס העולמית טוען שבהנהלה "נוצרה אופוזיציה לא קטנה נגד זהבית כהן", קרוב לוודאי שבשנים הקרובות עוד חברות ימצאו את עצמן כשכהן בראשן, ועוד מנהלים יראו את הגב שלה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x