• תפריט
מוסף 21.9.10

הקרב על הפלאמפי

שני יזמים מבריקים המציאו את הממתק הראשון בעולם שיכול להציל מיליוני ילדים רעבים. אבל אז כסף, פטנטים ועורכי דין נכנסו לעניין. הילדים יכולים לחכות

טלי שמיר, ניו יורק 11:4821.09.10

תכירו את "פלאמפי" ואת "נאט": צמד דובונים חמודים, עשויים מכותנה אורגנית, עם פרצוף מופתע ופרווה צחורה כשלג. לפני שני היצורים התמימים האלה עומדת משימה לא פשוטה - להציל ילדים שמתים מרעב. פלאמפי, הגדול יותר, מסוגל להציל ממוות חמישה ילדים מורעבים; נאט, הקטנצ'יק, יציל שלושה ילדים. כל מה שצריך כדי שזה יקרה הוא שתקנו אותם. נאט יעלה לכם 35 דולר. פלאמפי יעלה 60.

 

הסכום הזה לא יממן מחקר לתרופה שאולי תציל את הילדים האלה בעתיד מאיידס או ממלריה. הוא גם לא יסייע במימון מאמץ בינלאומי לניקוי מי השתייה בעולם השלישי, או בבניית תשתיות שיסייעו להם לקיים חיים סבירים. הדולרים שתשקיעו בדובונים האלה הם השקעה מסוג שקשה למצוא בבורסה, בטח לא בעולם הפילנתרופיה: היא מביאה תוצאות ברורות ומיידיות, ובאפקטיביות מעוררת קנאה של יותר מ־90%. כל בובה תציל בוודאות לפחות ילד אחד ממוות.

 

מאחורי צמד הדובונים הפילנתרופים עומדת לא אחרת מאשר לורן בוש, אחייניתו של ג'ורג' בוש ודוגמנית לשעבר. היא הגתה את הרעיון לאחר שהיא - כמו רבים אחרים ברחבי העולם - נשבתה בקסמו של אחד השמות הלוהטים ביותר בקרב העוסקים בסיוע למעוטי היכולת: הפלאמפינאט (Plumpy'nut).

 

לורן בוש. אחת מהמגייסות המובילות של תרומות  המשמשות לרכישת פלאמפינאט לורן בוש. אחת מהמגייסות המובילות של תרומות המשמשות לרכישת פלאמפינאט צילום: MCT

במאי האחרון, במועדון במנהטן, הציגה לורן בוש את הדובונים בפני נשות החברה הגבוהה של ניו יורק בערב התרמה למען המטרה. היא אפילו הצליחה לגייס כמה מיליוני דולרים, כשנתנה לעשירי המדינה לטעום בעצמם מהחומר הדחוס והריחני ("הם אהבו את זה מאוד", סיפרה אחר כך).

 

כשנתקלים בפלאמפינאט לראשונה, קצת קשה לנחש מאיפה צצה כל המהומה סביבו. מדובר בסך הכל במשחה בצבע חום בהיר - מעין ממרח בוטנים - שמגיעה בעטיפת אלומיניום מרשרשת, בצבעי כסף, לבן ואדום.

 

מנת הקרב הרכה הזו, שנולדה ב־1996 במעבדתו של רופא ילדים צרפתי ונכנסה לשימוש נרחב ב־2005, נהפכה במהרה לג'וקר של המלחמה בתמותה כתוצאה מרעב. היא זכתה אין ספור פעמים לכינויים כמו "מהפכנית" ו"שיקוי פלא" ונחשבת לאחת ההמצאות הגדולות אי פעם בתחום תזונת הילדים.

 

"בתוך שלושה שבועות אנחנו יכולים לרפא ילד שנראה חצי מת", אמר בראיון ל־CNN ד"ר מילטון טכטונידיס, תזונאי בארגון רופאים ללא גבולות, “פשוט, בום! זו תגובה מרהיבה". “פלאמפינאט הוא המקבילה העכשווית לפניצילין", סיכם העיתונאי הנחשב אנדרסון קופר, "ייתכן שזו ההתפתחות החשובה ביותר בימינו".

 

כל יחידת פלאמפינאט מכילה כ־500 קלוריות שמורכבות מחמאת בוטנים, אבקת חלב דל שומן, שמן צמחי, אבקת סוכר, מינרלים וויטמינים. עלות הייצור זעומה והשומן והסוכר עוזרים לשמר את החומרים התזונתיים גם ללא קירור, מה שהופך גם את עלות האחסון לשולית. אפילו הבוטנים, המרכיב העיקרי במשחה, זמינים בשפע זה מאות שנים באפריקה, מה שחוסך עלויות כבדות של הובלה ברחבי העולם וגם מצמצם למינימום את מקרי האלרגיה.

 

אבל יש עובדה אחת מדהימה בהרבה מכוחה של חמאת הבוטנים הפשוטה הזו להציל מאות מיליוני ילדים. העובדה שהיא לא עושה את זה.

 

ומכל הסיבות הלא נכונות.

 

פלאמפינאט. משחה בטעם חמאת בוטנים פלאמפינאט. משחה בטעם חמאת בוטנים צילום: CC by mastermaq

 

יש פתרון קסם לרעב העולמי

 

תת־תזונה היא הגורם לשליש ממקרי המוות בקרב פעוטות. כ־26 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש סובלים מרעב קיצוני, וכ־5 מיליון מהם מתים מדי שנה, כלומר - ילד כל שש שניות. יותר ממלריה, דלקת ריאות ואיידס גם יחד. גם עבור הילדים ששורדים, תת־תזונה בגיל צעיר יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך.

 

עד לא מזמן, הטיפולים בילדים הסובלים מתת־תזונה אקוטית דרשו השגחה רפואית - מה שהפך אותם ליקרים, לא נגישים ופעמים רבות בלתי אפשריים עבור משפחות במדינות מתפתחות. גם כשהילדים הגוססים כבר הצליחו להגיע למתקן רפואי, זה לא תמיד עזר להם. על פי נתונים שונים, בין 20% ל־ 60%מהמטופלים בבתי החולים נפטרו למרות הטיפול.

 

ברחבי העולם שברו מדענים את הראש כדי למצוא פתרונות חלופיים. ב־1994 הגיעה פריצת הדרך הראשונה, בדמות פורמולת חלב מחוזקת בוויטמינים ומינרלים עם שם של מטוס - F100. הפורמולה עבדה לא רע, אבל היו איתה כמה בעיות: הטיפול באמצעותה עדיין הצריך אשפוז, חיי המדף שלה היו קצרים, וצריך היה לערבב אותה במים - ומים נקיים קשה מאוד למצוא באזורים מוכי רעב. והדבר הבעייתי ביותר: היא לא היתה טעימה, ומתברר שאפילו ילדים רעבים ממש לא מוכנים לאכול הכל.

 

ילדים רעבים בתהליך שיקום באמצעות פלאמפינאט. "בתוך שלושה שבועות אנחנו יכולים לרפא ילד שנראה חצי מת", אומר ד"ר  מילטון טכטונידיס ילדים רעבים בתהליך שיקום באמצעות פלאמפינאט. "בתוך שלושה שבועות אנחנו יכולים לרפא ילד שנראה חצי מת", אומר ד"ר מילטון טכטונידיס צילום: CC by Teseum

 

"גם אם זה יציל את חייו, אם זה לא יהיה טעים הילד לא יאכל את זה לאורך זמן", אומרת בראיון ל"מוסף כלכליסט" נאווין סאלם, מנכ"לית אדיסייה - בעלת הזיכיון הבלעדית של פלאמפינאט בארצות הברית. "גם היום אנחנו בוחנים את הטעם לא פחות מאת הערכים התזונתיים".

 

בין המדענים שניסו למצוא פתרון טעים יותר היה רופא ילדים צרפתי וממציא בשם אנדרה בריאנד. כבר אז בריאנד היה ממציא פעיל שעל שמו חתומים עשרות פטנטים שונים. אף אחד מהם לא הניב לו כסף. משום שלא הבין דבר בתזונה, הוא חבר למהנדס המזון מישל לסקן, ויחד ניסו להשיג את הערך התזונתי של ה־F100 בכל מיני מזונות מוצקים שילדים אוהבים: פנקייקס, דונאטס, ביסקוויטים ועוד. אבל אף אחד מאלה לא עבד כמו שצריך.

 

ב־1996 הגיע רגע המהפך: לא אוכל קשה, אלא ממרח. על פי הגרסה הרומנטית יותר של הסיפור, בריאנד היה זה שהגה את הרעיון בזמן ארוחת הבוקר, בשעה שפתח צנצנת נוטלה. על פי גרסה אחרת, הפלאמפינאט נולד מתוך תאונה. זה הולך כך: בריאנד ולסקן פיתחו חטיף אנרגיה מועשר שנראה להם כמו פתרון מוצלח, אבל אחרי שייצרו דוגמיות ובדקו את העמידות שלהן בתנאי שטח - החטיפים נמסו לכדי משחה. בריאנד ולסקן החליטו להפוך את התאונה לפתרון, ובתוך כמה שבועות פיתחו את ממרח הבוטנים האגדי.

 

כך או כך, לקח עוד כמעט עשור מרגע ההמצאה ועד שהפלאמפינאט נהפך לבון טון. צריך היה קודם למצוא רופאים שיסכימו לנסות אותו, ולא רבים מהם התלהבו מהרעיון של לשלוח ילדים גוססים הביתה עם משהו שנראה כמו ערימה של ממתקים.

 

אמא אוספת קופסאות משפחתיות של פלאמפי-דוז בבורקינה פאסו. "זו לא תרופת  פלא לכל הרעב העולמי" אמא אוספת קופסאות משפחתיות של פלאמפי-דוז בבורקינה פאסו. "זו לא תרופת פלא לכל הרעב העולמי" צילום: Michael ZUMSTEIN Agence VU

 

 

בשנת 2000 בבית חולים במלאווי הסכים רופא בשם מארק מנארי לקחת חלק בניסוי. מנארי, שרגיל היה לראות ילדים מתים ברעב מדי יום, שלח את עשרות הילדים במחלקת התזונה שלו הביתה עם פלאמפינאט.

 

חלק מהקולגות שלו חשבו שהוא משוגע ("אחד הרופאים העז לקום ולומר לי: אתה תהרוג את הילדים האלה", סיפר בראיון). אבל התוצאות היו חד־משמעיות: 95% מהילדים שהשתתפו בניסוי החלימו לחלוטין.

 

ב־2005 רופאים ללא גבולות השתמשו בפלאמפינאט בזמן רעב בניגריה. הם הפיצו את המוצר ל־60 אלף ילדים, 90% מהם החלימו לחלוטין ורק 3% לא שרדו. אף מוצר לפני כן לא זכה לכזאת הצלחה. ב־2007 הכריז האו"ם על טיפול בפלאמפינאט כדרך הטובה ביותר לריפוי תת־תזונה אקוטית.

 

אחד היתרונות הגדולים של הטיפול הוא החיסכון בכוח אדם. בזמן הרעב באנגולה ב־2002 היה צורך ב־2,000 אנשי צוות כדי לטפל בעשרת אלפים ילדים; בניגריה, לעומת זאת, צוות של 150 איש טיפל במספר זהה של ילדים.

 

“טיפול בתת־תזונה בתנאים קהילתייים הוא הדרך הטובה ביותר להגיע לילדים", אומרת סאלם. "זה יצר מהפכה בטיפול בתת־תזונה אקוטית והעלה בצורה משמעותית את מספר הניצולים". העובדה שהטיפול ניתן בבית, על ידי בני משפחה, הופכת אותו גם לבטוח יותר - ללא כל סכנות ההידבקות הכרוכות באשפוז במחלקה צפופה.

 

מישהו רוצה להתעשר בדרך

 

אחרי ההצלחות בניגריה ובאנגולה, ההערכה היתה שמשחת הפלא תציף את העולם השלישי. נמצא הפניצילין של המוות ברעב, עכשיו רק צריך לייצר אותו בכמויות גדולות ולהפיץ ברחבי העולם. אופטימיים חזו שאלפי מפעלים, באפריקה ומחוצה לה, ייצרו משחת בוטנים מסביב לשעון, ושתאגידי ענק אמריקאיים יתחרו ביניהם על אספקת מיליארדי חטיפים מצילי חיים לעולם השלישי. אבל כל זה לא קרה.

 

במקום שהמוצר הפשוט הזה יופץ לכל עבר ויזכה לחיקויים תחת כל חושה רעננה, הוא ממשיך לשמור על פרופיל נמוך יחסית. על פי נתוני ארגון יוניסף, רק 15%–20% מהילדים שזקוקים לפלאמפינאט מקבלים אותו.

 

הסיבה לכך היא לא לחלוטין חד־משמעית, אבל סבך של מעורבויות מסחריות ומלחמות שליטה במשחת הבוטנים הופך את העסק לדביק במיוחד, וגם די מסריח. 26 מיליון ילדים מורעבים יכולים להיראות כמו אסון הומניטרי שיש למגר, או כפוטנציאל עסקי. תלוי מי מסתכל.

 

רב האצבעות המאשימות מופנות כלפי חברת נוטריסט (NUTRISET) הצרפתית - היצרנית של המותג פלאמפינאט, שמתפקדת כמונופול בתחום. נוטריסט, חברה משפחתית פרטית הנמצאת בחבל נורמנדי, מכרה בשנה שעברה 14 טונות של פלאמפינאט ומוצרים נלווים בשווי של 66 מיליון דולר. 90% מהפלאמפינאט של יוניסף, הלקוחה הגדולה בעולם של המוצר, נקנו מנוטריסט. חלק גדול מהסכום הזה הועבר לבני המשפחה השולטים בחברה, באמצעות דיבידנדים נדיבים.

 

כך שבעוד המקצוענים בתחום מתעקשים לדבר על קטגוריית מזון שלמה בשם RUTF - ראשי תיבות של מזון טיפולי מוכן לשימוש (Ready-to-Use Therapeutic Food), בפועל מדובר בשם מותג אחד, פלאמפינאט, שהשתלט על הקטגוריה כולה, שמוערכת היום ב־200 מיליון דולר לכל הפחות.

 

מה שמאפשר לנוטריסט לשלוט בשוק היא העובדה שפלאמפינאט הוא פטנט רשום שלה. מישל לסקן, אחד משני הממצאים של המוצר, הוא המייסד והבעלים של נוטריסט. ב־1997 נרשם פלאמפינאט כפטנט בצרפת על שמם של לסקן ובריאנד, אלא שבעוד בריאנד ויתר על זכויותיו כבעל הפטנט, לסקן מגן על שלו בקנאות.

 

עד היום נרשם כבר הפטנט בעוד 38 מדינות, רבות מהן מדינות באפריקה. רק לאחר מחאה הסכימו בנוטריסט לפני כמה שנים להקל במתן חלק מהרישיונות - אבל רק במדינות מתפתחות. באירופה ובצפון אמריקה נודעה נוטריסט בנטייתה לשלוח מכתבי דרישה לתמלוגים מכל חברה שמייצרת מוצר דומה - או דומה במקצת. גם סאלם, שהחברה שלה, אדיסייה, מייצרת היום בשיתוף עם נוטריסט, מספרת שכאשר היא ניגשה אל החברה בתחילה בבקשה לרישיון היא זכתה לתגובה צוננת.

 

פלאמפי ונאט. נמכרים במחיר של 35-60 דולר פלאמפי ונאט. נמכרים במחיר של 35-60 דולר

 

כולם רוצים להתעשר בדרך

 

לדברי המבקרים, העיקשות של נוטריסט מחסלת את המתחרים, שומרת על המחירים גבוהים (דיאטה מלאה של שתי יחידות פלאמפינאט ביום במשך חודשיים עולה כ־60 דולר לילד) ומונעת מהמוצר להגיע לכמויות ייצור נדרשות ולהגיע לכל הנזקקים. המבקרים גם טוענים שהגדרת הפטנט כל כך רחבה, שהיא כוללת בעיקרון כל מוצר בוטנים למצבי חירום.

 

"זה אבסורד לחשוב שפטנט ייתן זכות מונופול על השימוש בממרח בוטנים מועשר", כתב לאחרונה הכלכלן הידוע ג'פרי סאקס ב"האפינגטון פוסט", "הערך התזונתי של בוטנים ושאר המרכיבים ידועים במשך שנים, ורק שימוש לרעה בחוק הפטנטים יעניק מונופול על כזה ידע".

 

"אני חושבת שהם לא היו צריכים לרשום על זה פטנט, זו היתה טעות נוראה", מסכימה גם פרופ' מריון נסל, מומחית לתזונה ולפוליטיקה של מזון באוניברסיטת ניו יורק, ומחברת הספר "מה לאכול" (תורגם לעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן). "זה שערורייתי שהם מכניסים מסחריות תאגידית למאמצים הומניטריים. הם עושים כסף על חשבון אנשים עניים וזה אפילו לא מטריד אף אחד".

 

"הרבה אנשים היו רוצים להיכנס לעסק הזה", אמר בראיון ל"ניו יורק טיימס" בן טבצ'ניק, יצרן מרקים כשרים מניו ג'רזי, "אבל כולם מפחדים להיתבע". טבצ'ניק מספר שנסע לפגוש את הנהלת נוטריסט בצרפת בשנה שעברה כדי לשתף פעולה בפיתוח מזון רפואי לעולם השלישי. "היתה לי פגישה איתם שארכה עשר דקות, ובסיומה זרקו אותי מהחדר", סיפר.

 

לפני שנה סירבה ממשלת הודו להפצה ויבוא של פלאמפינאט מצרפת למדינתה על ידי יוניסף, ודרשה מיוניסף למצוא אלטרנטיבה הודית מקומית. יוניסף נאלצה לשלוח מהודו לאפגניסטן ומדגסקר מוצרים בשווי של כמעט מיליון דולר. מאוחר יותר קם בהודו מפעל מתחרה בשם קומפקט (הודו היא אחת המדינות שבהן פלאמפינאט איננו פטנט רשום), ולאחר שקומפקט אחסנה בקניה (שבה פלאמפינאט הוא כן פטנט רשום) 25 טונות של המוצר המתחרה שלה, איזיפייסט, נוטריסט איימה בתביעה.

 

מאבקי הפטנטים הגיעו בתחילת השנה עד לבית המשפט, כששתי עמותות אמריקאיות קטנות - מאמא קרז וברידלאב פודס - הגישו בוושינגטון תביעה נגד נוטריסט לביטול תוקף הפטנט, שאמור לפוג ב־2017.

 

אין ספק שנוטריסט מצטיירת כמו הבריון השכונתי, אבל להגנתה היא טוענת שהיא רכושנית כלפי הפטנט כדי לשמור על איכות המוצר, ושאין להגנה על הפטנט שום קשר לעובדה שלא כל הנזקקים מקבלים את מנת הבוטנים שלהם.

 

למעשה, יכולת היצור כרגע, אומר רמי וולה, דובר נוטריסט, כפולה מהדרישה. "זה קורה בגלל חוסר במימון ובהובלה שדרושים כדי להגדיל את נפח תוכניות ההזנה, ולא בגלל תפוקה חסרה שנגרמת בעקבות הפטנט, כפי שחלק מהאנשים היו רוצים לחשוב", הוא אומר. במילים אחרות, נוטריסט מגלגלת את הכדור אל עמותות הסיוע - אלו שקונות ממנה את המוצר.

 

ואכן, על פי דו"ח של הבנק העולמי, הסכום הדרוש לתוכניות לטיפול בתת־תזונה הוא 6 מיליארד דולר בשנה. בפועל מקצים היום ארגוני הסיוע רק אחוז קטן מהסכום: כ־350 מיליון דולר בשנה בלבד.

 

ילדה מבורקינה פאסו אוכלת פלאמפינאט. כל יחידה כזו מכילה כ-500 קלוריות ילדה מבורקינה פאסו אוכלת פלאמפינאט. כל יחידה כזו מכילה כ-500 קלוריות צילום: Michael ZUMSTEIN Agence VU

 

נלחמים על הפטנט

 

אבל חיקויי הפלאמפינאט הם לא האפשרות היחידה. "בוטנים הם מקור טוב לפרוטאינים וחומרים מזינים אחרים, אבל יש עוד מזונות שעושים את זה", מזכירה פרופ' נסל. לפי מחקר שערך פרופ' ג'יה הנרי מאוניברסיטת אוקספורד ברוקס באנגליה, אפשר להכין מוצרים דומים לפלאמפינאט ללא בוטנים וללא אבקת חלב, על בסיס מוצרים כמו חומוס, עדשים, גריסים, אפונה וסויה. גיוון המוצרים יאפשר להתמודד עם אלרגיות ושאר בעיות הכרוכות בשימוש בבוטנים; וכן להוזיל עלויות על ידי ייצור באמצעות חומרי הגלם הזמינים בכל מדינה. נכון להיום, פלאמפינאט המיוצר בניגריה עולה 65 דולר לארגז, בעד שלייבא את אותו מוצר מצרפת עולה 60 דולר בלבד.

 

אבל בטווח הארוך אין סיבה שהמאזן לא יתהפך, ובכל מקרה, לייצור מקומי יש יתרונות רבים. על פי מחקר שערכה יוניסף ב־2009, המסע של הפלאמפינאט לאפריקה מצרפת אורך בממוצע 80 יום מרגע ההזמנה. במקרי חירום, כשהמוצר מגיע במטוס, הזמן מתקצר משמעותית, אבל התהליך מעלה את מחיר המוצר מ־1.7 דולרים לק"ג ל־2.4 דולרים לק"ג, וההובלה מגלמת כמעט 40% ממחיר המוצר. גם אם שביתה, פשיטת רגל או אסון טבע פוגעים במפעל - הלכה כל אספקת מזון החירום עבור כל העולם הרעב. כותבי המחקר סיכמו כי "יש סיכון משמעותי בכך שמוצר חיוני כמו RUTF מיוצר על ידי ספק דומיננטי עולמי אחד בלבד".

 

מצד שני, התומכים בנוטריסט טוענים שההתעקשות שלה על הפטנט נועדה להגן עליה לא מפני מתחרים קטנים, אלא מפני תאגידי המזון - שכמו כולם, גם הם רוצים ביס מנתח השוק המתפתח. לטענת תחקיר שפורסם בנושא לאחרונה ב"ניו יורק טיימס", מאחורי התביעה של שתי העמותות הקטנות בוושינגטון מסתתרים בעצם אינטרסים של לוביסטים, תאגידים גדולים ואיגוד מגדלי הבוטנים האמריקאי, שמחפשים דרכים יצירתיות ורווחיות להיפטר מעודף המזון שמייצרת ארצות הברית. "הם (התאגידים) פשוט מתים להיכנס לזה, אני בטוחה", מסכימה פרופ' נסל, "במיוחד מאז שפפסיקו התחילה לדמיין את עצמה מחדש כחברה של מזון בריא".

 

מה אנשים רעבים צריכים

 

החשש הוא שזו תהיה רק ההתחלה, ושתאגידי הענק ישתמשו בחטיפים הרפואיים כסוס טרויאני כדי לדחוף למדינות העולם השלישי חטיפי ג'אנק ומשקאות מוגזים מכל הסוגים. גם נוטריסט ואדיסייה אינן טומנות ידן בצלחת ועוצרות בתזונת החירום - ומתרחבות אל מגוון מוצרי מניעה עם שמות חמודים כמו פלאמפי־סויה, נוטריבאטר ופלאמפי־דוז.

 

“זה מלמד ילדים קטנים שדברים בריאים הם מאוד מתוקים ובאים בעטיפות כסף", אומרת נסל, "מה שאני לא מבינה זה למה 20%–30% מהקלוריות באות מסוכר, אני לא מבינה מה הרציונל מאחורי זה, מלבד העובדה שזה ממסך את הטעם הרע של הוויטמינים".

 

ויכול להיות שזו נקודת התורפה העיקרית של הפלאמפינאט: הסכריניות שעוטפת אותו, עם השם המתוק וסיפורי ההצלחה והדובונים של לורן בוש, הדוגמנית לשעבר. הוא קצת דומה מדי לאגדת ילדים, לפתרון קסם שמסתיר את האמת, והאמת — אחרי שנים של ניסיונות - היא שמיליוני ילדים עדיין מתים מדי שנה ברעב. הרבה מעבר לממלכת הפלאמפינאט יש בעולם היום, על פי נתוני האו"ם, כמיליארד אנשים הסובלים מתת־תזונה כזו או אחרת. מצד שני, העולם מייצר היום מספיק אוכל כדי להאכיל את כולם. האוכל פשוט לא מגיע אליהם.

 

“פלאמפינאט הוא לא תרופת פלא לכל הרעב העולמי", הזהיר סאקס במאמרו, “פלאמפינאט מטפל רק בסוג אחד של רעב, תקופות קיצוניות של מחסור חמור במזון או מחלה, הסוג שמזוהה בעיקר עם מכות רעב וקונפליקטים". גם סאלם מסכימה שפלאמפינאט לא ישים קץ לרעב בעולם. "מוצרי RUTF הם מרכיב קריטי בגישה רחבה ומשולבת לפתרון הרעב העולמי", היא אומרת, "הגישה הזאת צריכה לכלול המצאות חקלאיות, תזונתיות וחינוכיות".

 

"אנשים רעבים צריכים אוכל", פוסקת נסל, "וכדי לעשות את זה אתה צריך לתת לאנשים את האמצעים להאכיל את הילדים שלהם. הבעיה המרכזית מאחורי הרעב העולמי היא הפערים החברתיים, זה שלאנשים אין כסף לקנות אוכל. זה שורש הבעיה, לא הפלאמפינאט. ואנחנו יודעים מה צריך כדי לעצור את הרעב. זה לא מדע טילים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x