• תפריט
מוסף 2.9.10

אני זוכרת את אבי בוכה וממלמל: "כמה קשה כאן, הייתי צריך להגר כמו שאר המשפחה לצרפת"

אסתר אלדן, מנכ"לית כיתן תעשיות טקסטיל, מספרת כי כשרצתה ללמוד הנדסה אביה התנגד. "אבא אמר: 'זה לגברים. מה יהיה כשתתחתני?' דווקא אמי עקרת הבית תמכה בי לגמרי"

נולדתי באלג'יריה, ועליתי לארץ עם הוריי, נינה ומשה, ושלושת אחיי ואחיותיי בתחילת שנות השישים. אחר כך בישראל נולדו עוד שלושה אחים. רוב היהודים עזבו באותה תקופה לצרפת ורק מתי מעט עלו לארץ, אבל אבי שהיה רב ושליח ציבור חשב שאם הוא נאלץ לעזוב את ביתו זה יהיה רק לארץ ישראל. קודם לכן הוריי נפצעו באחד מפיגועי הטרור באלג'יר בהקרנה של הסרט "עשרת הדיברות". אבי נפצע קשה מאוד, אמי פחות. זה היה עוד קש, עוד דבר שהכריע בעד ההחלטה לעלות לארץ.

 

אסתר עם אחיה התינוק והוריהם נינה ומשה, אלג'יר אסתר עם אחיה התינוק והוריהם נינה ומשה, אלג'יר

"כשהגענו לארץ הסוכנות היהודית שלחה אותנו למושב אבן מנחם על גבול הצפון. קיבלנו בית של 45 מטרים שכדי להגיע לשירותים בחוץ היה צריך לפלס דרך בין קוצים, ולא היה חשמל, רק גנרטור משש בערב. אנחנו הילדים התאקלמנו די מהר, אבל להורים היה קשה. אני זוכרת את אבי יושב על מיטת הסוכנות שקיבל - הקונטיינר עוד לא הגיע - מחזיק את ראשו ובוכה, ממלמל לעצמו: 'כמה קשה, כנראה עשיתי טעות, הייתי צריך להצטרף למשפחה בצרפת'. זה לא פשוט לילדה לראות את אבא שלה, מהגברים של פעם, בוכה. אבל עם הזמן, אבי, כיום בן 78, התגבר על קשיי הקליטה. היה לנו משק חקלאי גדול, אבא קיבל את משרת רב המושב, ובנה את הממלכה שלו מחדש.

 

"כדי להגיע לבית הספר בשומרה, הלכתי קילומטר ברגל ואז עליתי על אוטובוס. אם פספסתי את האוטובוס, הייתי צריכה ללכת עוד קילומטר, בכביש לא סלול. בכיתה ט' כולנו נשלחנו לפנימיות. הלימודים היו הדבר הכי חשוב. אם קיבלתי ציון 9 זאת היתה בושה. למה רק 9? האווירה בבית היתה שכל מה שעושים צריך לעשות הכי טוב.

 

"בחודשי הקיץ היינו מטפלים במטעים. אנחנו הילדים היינו קוטפים, אמא היתה אחראית על המיון, ואבא על ההובלה ממקום למקום, קודם בעגלה עם סוס ואחר כך בטרקטור. העבודה הראשונה שלי בשכר היתה בתקופת החופש, בגיל 14, להזריק לעופות חיסונים. קיבלתי על זה כמה גרושים. היום גם כשאני יוצאת לנופש אני חייבת נופש פעיל, חס וחלילה שלא אתבטל. זה דבר שלמדתי בבית.

 

"אחרי שסיימתי תיכון דתי לבנות, היה ברור למשפחה שאני עומדת להיות מורה. ישבתי עם הוריי במטבח הקטן שלנו והודעתי להם שאני רוצה ללמוד הנדסת חשמל בטכניון. הייתי הבכורה וזאת הפעם הראשונה שנושא כזה עלה לדיון

בבית. אבא אמר: 'למה לך? זה מקצוע לגברים. מה יהיה כשתתחתני?'. אבל דווקא אמא, שהיתה עקרת בית פשוטה, אמרה: 'אם זה מה שאת רוצה, אל תוותרי ולכי על זה'. אם הייתי נכנעת אולי הייתי היום בפנסיה ממשרד החינוך".

בטל שלח
    לכל התגובות