המונופול של קצא"א: האיראנים הלכו, ההטבות נותרו
עם עליית חומייני התפרקה השותפות עם האיראנים, אך הפריבילגיות נותרו. ספק רב אם הן עולות בקנה אחד עם עקרונות חקיקתיים ועם האינטרס הציבורי
קצא"א הוקמה בשנת 1968 ומצויה בבעלות משותפת - חצי־חצי - של ממשלות ישראל ואיראן. מדובר ביצור יוצא דופן: חברה מסחרית שהוקמה בעקבות חוק של הכנסת, חוק זיכיון צינור הנפט, שמכוחו העניקה ממשלת ישראל זיכיון
משנה לחברה הקנדית אי.פי.סי הולדינגס בע"מ. תוקף הזיכיון הוא ל־49 שנים.
הרקע, האינטרס והצורך מופיעים באחת ההצעות לתיקון החוק מ־2004: "חוק זיכיון צינור הנפט, התשכ"ח־1968, חוקק לפני למעלה מ־30 שנה, בעת שישראל היתה נתונה במצב פוליטי־מדיני שהקשה עליה לרכוש נפט בכמות מספקת. מטרת החוק היתה לאפשר יבוא מיידי של נפט מאיראן, שבה שלט באותה עת השאה האיראני, דרך צינור שיעבור מאילת לאשקלון. עקב הצורך הקריטי באותה העת בהוצאה מהירה לפועל של הפתרון האיראני נחקק חוק, אשר העניק למקבלי זיכיון וזיכיון־משנה לפי החוק, פטור מרחיק לכת מתחולתם של חוקים מרכזיים בחקיקה הישראלית".
חבילה נדיבה של פטורים
ואכן, קצא"א זכתה לחבילה נדיבה של זכויות, פטורים והטבות. האינטרס הלאומי, אז בשנות השישים, היה להבטיח יציבות משפטית ופיסקאלית לחברה "הזרה" (האיראנים, החברה הקנדית). למשל: האפשרות להעביר לשליטתה כל פיסת קרקע הדרושה למילוי צרכים שונים הקשורים בהפעלת צינור הנפט ופטור מתשלום כל מס לממשלה או לכל רשות אחרת בישראל.
קצא"א היא זו שקובעת, במשך תקופת הזיכיון, את התעריפים להובלת נפט ונפט מקומי באופן שייראה בעיניה לנאות, ולפי שיקול דעתה "היחיד". לקצא"א הוענקה אפשרות לבנות נמלים לטעינה ופריקה של נפט וכן הזכות להטיל ולגבות לטובתה "אגרות נמל, מגדלור, מצוף, עגינה, גרירה, קשירה, ניתוב רציף, מנוף או היטלים אחרים על אוניות הנכנסות לכל נמל כזה או יוצאות ממנו".
בינתיים הלך השאה, ועם עליית חומייני לשלטון התפרקה השותפות עם האיראנים. גורלה נדון כעת בבוררות בינלאומית. הסתלקות האיראנים הותירה את השליטה המלאה בקצא"א בידי השותף שנותר - ממשלת ישראל, באמצעות שר האוצר.
האיראנים הלכו, אך הפריבילגיות נותרו. ספק רב אם הן עולות בקנה אחד עם עקרונות חקיקתיים, עם האינטרס הציבורי ועם עקרונות השוק החופשי.
כך כורסם הפטור של קצא"א מהצורך בקבלת אישורים והיתרים לפי חוק התכנון והבנייה. המחלוקת בעניין הוכרעה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מיוני 1999. קצא"א סברה שניתן להסתפק באישור שר האוצר (שהוא בעל הבית האמיתי בחברה) כתחליף להוראות חוק התכנון והבנייה. משרדי הפנים, איכות הסביבה ופרקליטות המדינה התנגדו בתוקף. היועץ קבע שאין לפטור את קצא"א מכפיפות לאינטרס הציבורי שמגולם בתוכניות לפי החוק. נקבע שקצא"א והשר כפופים ל"דרישות המהות של התכנון הראוי, לרבות לעניין מניעת מפגעים וסיכונים לסביבה ולאדם". כלומר, החברה והשר אינם חופשיים לבנות ככל העולה על רוחם.
לא פרטית - ולא ציבורית
עם פתיחת שוק האנרגיה לתחרות הותקפו בבג"ץ לא פעם המונופול והיתרונות של קצא"א. ביסוד הביקורת עמד האבסורד המבני של חברה שאינה פרטית ואינה ממשלתית.
באחת העתירות כתב עו"ד משה שחל, מי שהיה שר האנרגיה: "אי־הכרה בקצא"א כחברה ממשלתית תוביל לתוצאה שלפיה חברה אשר 51% ממניותיה מוחזקות על ידי הממשלה, ושאר המניות מוחזקות על ידי הציבור, למשל, מוכרת כחברה ממשלתית וכפופה לדינים המתאימים, ואילו קצא"א, המוחזקת במלואה על ידי ממשלת ישראל, ואף לא שביב ממנה על ידי הציבור או כל גורם אחר - מוגדרת חברה פרטית!"
עיון במאגרי המידע של רשם החברות מגלה כי בקצא"א מקפידים לחשוף כמה שפחות מידע אודות החברה. ששת בעלי התפקידים המופיעים ברישומים החברה המוגדרת כפרטית כיהנו בה בתפקידים שונים לפני 20 או 30 שנה, חלקם אף מתו בינתיים ואיש אינו טורח לתקן ולעדכן את הנתונים.
את התהיות המשפטיות סביב מעמדה ותיפקודה של קצא"א ניתן לסכם בשלושה:
- בעיית העדר הכפיפות לדיני המשפט המנהלי ולדיני המכרזים כמתבקש מחברה שמוחזקת בידי הממשלה והציבור הוא המוטב שלה.
- התרחבות קצא"א לתחומי פעילות נוספים שחורגים מהתכלית המקורית שהוגדרה בזיכיון. למשל כניסה לתחום ייצור החשמל.
- כניסת קצא"א לפרויקטים ארוכי טווח שחורגים מעבר לשנת 2017 מועד פקיעת הזיכיון שלמעשה מחסל את קיומה. פעילות זו משמעה הארכה בעקיפין של הזיכיון בניגוד לחוק.
