$
יורם גבאי

במת כלכליסט: להפריט את כל קרקעות המדינה

בשביל התרת הבירוקרטיה, בשביל חיסול השחיתות

יורם גבאי 07:2730.07.09

הדיון האקדמי על הצורך להפריט את קרקעות המדינה מתייחס בעיקר לשני אספקטים מרכזיים: השפעת ההפרטה על מחירי הקרקעות ומחירי הנדל"ן; וההשפעה על שליטת המדינה על הקרקעות הלאומיות (רכישות על ידי זרים וגורמים עוינים).

 

להערכתי, שני נושאים אלה שוליים למדי, ובסופו של יום

ההפרטה לא תעלה ולא תוריד הרבה בתחומים אלה, אף שיהיו לה השפעות חיוביות קלות על המחירים, כאשר התחרות תקבע את מחירי השוק ולא מינהל מקרקעי ישראל.

 

שתי הסיבות האמיתיות והמרכזיות לצורך ולהכרח להפריט את כל קרקעות המדינה, העירוניות והחקלאיות, הן להערכתי הביורוקרטיה והשחיתות. שתיהן פורחות כאשר המדינה שולטת על הנדל"ן, שתיהן פוחתות ודועכות כאשר אין ממד פוליטי־אידיאולוגי בשיקולים העסקיים.

 

ממפותחת למתפתחת

 

כל ההשוואות הבינלאומיות (ראו פרסומי מכון ראות ואחרים) מראות שהפיגור המרכזי של כלכלת ישראל הוא בעומס הביורוקרטי, והנתונים השליליים ביותר ממוקדים בתחומי המקרקעין והעברות הנכסים. בישראל לוקח בממוצע 144 יום לרישום נכס, לעומת כ־28 יום במדינות ה־OECD (ארגון המדינות המפותחות). עלות מהלך כזה אצלנו היא כ־7.5% מערך הנכס, לעומת 4.6% בלבד במדינות ה־OECD. ישראל נמצאת במקום ה־80 בעולם בזמן הנדרש לפתיחת עסק, ובמקום ה־42 באיכות התשתיות. ברוב המדדים אנו בתהליך הידרדרות המעביר אותנו מקבוצת המדינות המפותחות לקבוצת המדינות המתפתחות (מושג עדין הרומז על פיגור).

 

מקומו של מינהל מקרקעי ישראל בתהליכים אלה הוא מרכזי. מדינת ישראל היא היחידה בעולם המפותח שבה יש כפל הליכים ברוב עסקאות המקרקעין: ההליך האחד הוא ההליך העסקי הרגיל, וההליך השני הוא ההתדיינות עם המחכיר הלאומי, מינהל מקרקעי ישראל. כל מי שהתנסה אישית בכך יודע שעסקאות נדל"ן יכולות להיתקע חודשים או שנים בגלל כפל טיפול זה. התוצאה של התהליך היא היווצרות מעמד ה"מאכערים", המסייעים בהאצת התהליכים. כולם יודעים שלתופעה זו מחיר כבד, הן בעלויות והן בשחיתויות הנגזרות מקשרי המאכערים עם הדרג הפוליטי והפקידותי.

 

להפחית את השחיתות

 

ההיסטוריה הכלכלית של ישראל רצופה בשחיתויות הנגזרות משליטת המדינה על נכסים, על רישיונות ועל מכסות. בעבר חווינו שליטה של שרים על רישיונות יבוא ועל זיכיונות, שהועברו חינם למקורבים אידיאולוגית או פוליטית. כיום אנו מכירים תופעה זו בתחומים כמו מכסות מים, מכסות ביצים והקצאת קרקעות.

 

הדרג הפוליטי מודע לכך ששליטה במינהל מקרקעי ישראל פירושה כוח פוליטי וכלכלי, ולכן שרים רבים שאפו לצרף את המינהל לתחום סמכותם המיניסטריאלית. ברוב המקרים אי אפשר לזהות את המניע להקצאת הקרקעות: האם הוא מקצועי? אידיאולוגי? או פשוט נובע מהאינטרס האישי של השר? בתי המשפט דנו בנושא פעמים רבות, אם בתביעת הקשת המזרחית ואם בתביעות פליליות על הקצאת קרקעות "פוליטית" שלוותה בשוחד. ברוב המקרים התקשתה הפרקליטות להוכיח עבירות פליליות, אך ברור היה שהאינטרס הפוליטי־אידיאולוגי היה הדומיננטי בהחלטה.

 

לכולנו ברור ש"טבעי" שפוליטיקאים יעדיפו לעתים קרובות מגזרים המקורבים להם אידיאולוגית וינהלו מדיניות של תן וקח. אלא שמרגע שהדרג הפוליטי שולט על הקצאת הקרקעות, התוצאות השליליות הן במקרים רבים בלתי נמנעות. התוצאה ידועה לכולנו והיא מתבטאת בדירוג השחיתות של ישראל, הנמצא במגמת עלייה.

 

בעבר בוטלו הרישיונות למכסות יבוא כדי להקטין את השחיתות הפוליטית. בדומה לכך, כיום ראוי לבטל את שליטת המדינה בקרקעות העירוניות ולאחר מכן החקלאיות. התמורה תהיה בהקטנת הביורוקרטיה והשחיתות, ויפה שעה אחת קודם.

 

הכותב הוא יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x