יורקים לבאר
בסיסי המודיעין והתקשוב לא יעברו לנגב במהירות, ההייטק יברח
אומת הסטארט־אפ הישראלית חייבת במידה רבה את היווצרותה להשקעות ממשלתיות שהתבצעו בחוכמה לאורך השנים. הן יצרו חברות כמו טלרד, תדיראן ואלביט, שהצמיחו בישראל תעשייה משגשגת. לכן מוזר שאת החזון הבן־גוריוני של הפרחת הנגב, ואת גרסתו ההייטקיסטית המעודכנת, הגשימו בשנים האחרונות דווקא חברות פרטיות, רובן כלל לא ישראליות. ענקיות כמו דויטשה טלקום, פייפאל, EMC ולוקהיד מרטין, שהשם באר שבע לא אומר להן יותר מדי, הקימו בשנים האחרונות מרכזים בפארק הסייבר בבירה הדרומית ומעסיקות שם כבר 1,200 עובדים. ומי לא באה? המדינה.
משרדי האוצר והכלכלה אמנם העניקו הטבות מס לחברות שהגיעו לפריפריה, הנחות בארנונה וסבסוד שסייע להעלות את השכר מעל לממוצע המקובל במרכז. ואולם מפתיע ככל שזה יישמע, חברות ההייטק הישראליות והזרות לא באו לבאר שבע רק בגלל זה. הן הגיעו לאחר ששמעו את הבטחת הממשלה להעביר את בסיסי חילות המודיעין והתקשוב לנגב.
המצוקה המרכזית של ענף ההייטק בעשור האחרון אינה מחסור במזומנים, אלא באנשים. המחשבה על אלפי בוגרי יחידות טכנולוגיות מובחרות מחילות המודיעין והתקשוב, שיכירו את הדרום ויעשו את צעדיהם הראשונים בתעשייה הפרטית, היא זו שהביאה למצבור כה גדול של חברות בינלאומיות. המרכזית שבהן היא פייפאל, שהפכה את חברת סייאקטיב המקומית למרכז הפיתוח העולמי שלה בתחום הסייבר.
המעבר הזה היה אמור לקרות כבר ב־2017 וכעת צפוי להסתיים רק ב־2022, לפחות. כשלוקחים פרויקט גדול ויקר ומחלקים אותו בין כמה משרדי ממשלה לאורך כמה שנים וקדנציות, דחייה היא כמעט בלתי נמנעת. אבל זה לא עוזר לחברות, ועוד פחות לגוף הון סיכון כמו JVP, הפועל גם הוא בבאר שבע. הוא פותח קרנות השקעה עם אורך חיים מוגדר מראש של שנים אחדות, וכשהוא נדרש להמתין למהלך כזה הרבה יותר מהצפוי, זה עלול להיות קטלני.
כשבסופו של דבר ייבנו מרכזי התקשוב והמודיעין, הם עלולים לגלות שחברות ההייטק התייבשו מהאבק המדברי ועזבו לבוסטון או לסן פרנסיסקו. עם כל הכבוד לציונות של דויטשה טלקום או EMC, בסוף הן יאבדו את הסבלנות.
