$
מוסף כלכליסט 24.3.11

ישראל בעלייה: המקפצה הקולומביאנית של ישראל זיו

האלוף במיל' ישראל זיו אימן חיילים באפריקה, הקים יחידות בגיאורגיה ונלחם בגרילה בדרום אמריקה, מגובה בשלמה בן־עמי, אפרים סנה ודוד צור. בדרך טווה קשרים עמוקים בקולומביה, שעכשיו אמורים להפוך אותו לאיל התשתיות הבינלאומי שהוא חולם להיות. האמצעי: "תעלת פנמה החדשה". התסבוכת: מאבק גיאו־אסטרטגי בין סין לארצות הברית. הסיכויים: איחלנו לחייל בהצלחה

שי אספריל 11:0324.03.11

אדם מוצק, בעל פנים עגלגלות ומגולחות למשעי יוצא מדי שבוע את ביתו שבהר אדר אל עבר נתב"ג. ברוב המקרים הוא עולה על טיסה אל אחת ממדינות אמריקה הלטינית או אל סין, ולעתים נוחת ביעדים אקזוטיים אחרים, כגון גיאורגיה או ניגריה וטוגו שבאפריקה. מלווה ביועציו ועוזריו, שמנסים לעמוד בקצב הליכתו המהיר, עובר האיש בין התחנות בנמל התעופה בחמקמקות של רוחות רפאים. אף שהופיע אי אלו פעמים בתקשורת המקומית ונהפך לדמות מפתח בדרום אמריקה, רק מעטים, כאן ושם, מזהים את פניו.

 

זהו האלוף במיל' ישראל זיו, שכיהן כראש אגף מבצעים בצה"ל עד 2005. בשנים האחרונות הוזכר שמו כמי שהקים חברת ייעוץ ביטחוני בקולומביה. זה תיאור מצומצם, קטן, של הפעילות חובקת העולם של זיו מאז שחרורו, חלקה מוצלחת יותר וחלקה פחות. קשרים ואנשים וקילומטראז' אינסופי של טיסות כבר יש לו, כסף גדול עדיין אין. אבל עכשיו הוא ניצב על המקפצה, מבקש לבסס סופית את פעילותו כאיש עסקים, ודווקא בתחומים האזרחיים. השאיפה של זיו, מספרים מקורביו, היא להיבנות כאיל תשתיות, אימפריה שבונה, פיזית, דמוקרטיות מתפתחות וגורפת סכומי עתק מממשלות שמנסות להדביק את הקצב של המערב.

  

ישראל זיו. "אדם עם שגעון גדלות. אגו ענק" ישראל זיו. "אדם עם שגעון גדלות. אגו ענק"

 

המקפצה מתנדנדת. זיו, שמזוהה בעולם כאיש ביטחון, כבר ניסה לזכות, כמעט ללא הצלחה, במכרזים אזרחיים ביותר מ־30 מדינות, ובהן סין, אוקראינה, ניגריה וקניה. הוא עושה זאת בעצמו, בטיסותיו הרבות ובעזרת קשריו, או נעזר בנציגיו, ישראלים וזרים. למשל, בשבוע שעבר הגיע שותפו ניצב בדימוס דוד צור לארוחת הערב המשותפת של שר המשטרה הניגרי שאירח את עמיתו הישראלי יצחק אהרונוביץ'. זו לא דריסת הרגל הראשונה של זיו בניגריה: הוא כבר מחזיק שם בחוזה קטן של הדרכה ואימון שוטרים. אבל הוא רוצה את הכסף הגדול שזורם במדינה, המדורגת כאחת המושחתות בעולם. הוא רוצה שבפעם הבאה שיגיש הצעה לאבטחת צינור נפט במדינה האפריקאית, לא יזרקו אותו מכל המדרגות.

 

ניגריה היא רק זירת פעולה אחת, ולא המרכזית כרגע. המים העמוקים, מבחינת זיו, הם עדיין קולומביה, המדינה שבה קשר עד כה את הקשרים העמוקים ביותר עם צמרת השלטון. היעד הבא שלו במדינה יומרני במיוחד: ליהנות מחלק משמעותי מפרויקט "תעלת פנמה החדשה", מערך תשתיות מקיף שאמור לספק חלופה מודרנית לציר השיט הישן, ושאמור לקרב את סין לאמריקה. על פי התוכנית, קולומביה תניח קו רכבת חדש בין האוקיינוס האטלנטי והשקט, תשדרג את הנמל הבינלאומי שלה ותשפץ את מסילת הרכבת הארוכה, כדי להוביל מחצבים מעומק קולומביה אל האוקיינוס האטלנטי ומשם לידיהם הממתינות של הסינים. הם זקוקים לחומרי הגלם, מעוניינים בדריסת רגל בדרום אמריקה - ומוכנים לשלם על כך לא מעט. השותפות הזו עם סין מרגיזה מאוד את השותפה הוותיקה של בוגוטה, ארצות הברית.

 

זו קלחת של אינטרסים גיאו־אסטרטגיים גדולים ובוערים ושל כסף ענק, וזיו מנסה, בעקשנות, לצלול פנימה, תוך שהוא מושך איתו דמויות כמו שלמה רוטמן ואלון פנקס. אין חולק על השאפתנות של זיו, כמו גם על אישיותו המורכבת. אין עוררין על העקשנות שלו, שמובילה אותו לנסות לפרוץ לעולם העסקי־אזרחי שוב ושוב. לא בטוח שבמשחק שהוא מנסה לשחק העקשנות, השאפתנות, הקשרים והניסיון הביטחוני יצליחו להפוך אותו לטייקון שהוא מבקש להיות.

 

דרום אמריקה במקום פיקוד צפון

 

זיו (54) גדל בירושלים, התגייס לנח"ל המוצנח והתקדם בתפקידי פיקוד עד דרגת אלוף. הוא נחשב לקצין אינטליגנטי, מנוכר, דעתן ותובעני. שנוי במחלוקת. פקודיו חששו ממנו, ועמיתיו חשו לא אחת כי הוא מתנשא עליהם. ב־2006 פרש מהצבא עם טעם מר בפה: בסבב המינויים של 2005 ציפה לקבל את פיקוד צפון, אך הרמטכ"ל דאז דן חלוץ רצה לראות אותו בחוץ. זיו פרש והחליט לנתב את האנרגיות הלא ממומשות אל עבר העולם העסקי. בספטמבר 2006 ייסד את חברת גלובל CST (Comprehensive Security Transformation), שמטרתה היתה להעניק ייעוץ ביטחוני לשלטונות זרים.

 

זיו גייס את מיקו גילת, מבעליה של יצרנית הנשק מיקאל, שהכיר כששניהם עבדו בוושינגטון, גילת כנציג תע"ש בבירה האמריקאית וזיו כעוזר הנספח הצבאי דאז אורי שמחוני. מיקאל הזרימה לגלובל כמה מיליוני דולרים וקיבלה 50% מהמניות. זיו יצא לדרך.

 

אבל אחרי שנים במדים, סגירת עסקאות בחו"ל אינה עניין פשוט. זיו החל לטוס ליבשת אמריקה, בתחילה לצפונה, שם ביקש להיפגש עם שלטונות המדינות השונות בארצות הברית ולהציע להם להיעזר בידע ובניסיון שלו. הוא נתקל בחומה בצורה של סירוב. במקביל לניסיונות לפרוץ לארצות הברית פנה זיו לגיסו של אורי שמחוני, פרופ' שלמה בן עמי, כדי להיעזר ברשת הקשרים הענפה שלו בעולם דובר הספרדית.

 

אחרי כמה חודשים תיווך בן עמי בין זיו לבין חואן מנואל סנטוס, מי שמונה באותה השנה לתפקיד שר ההגנה של קולומביה. סנטוס חיפש גוף שיסייע לו להילחם בארגוני הגרילה, ובראשם FARC, שהטילו טרור על השלטון הקולומביאני ופגמו ביציבות הכלכלית והחברתית במדינה. המאבק במחתרות החל ארבע שנים קודם לכן, כשלנשיאות המדינה נבחר אלוורו יוריבה, קפיטליסט פרו־אמריקאי שאביו נרצח על ידי FARC, אבל סנטוס הרגיש צורך להעלות הילוך במלחמה הזו. זיו קיבל את החוזה הראשון שלו, לרה־ארגון של הצבא, שינוי תודעתי שלו ושיפור התדמית שלו, במטרה לשפר את הלוחמה בארגוני הגרילה. תג המחיר: כ־10 מיליון דולר לשנה. בן עמי, מצדו, נהנה מעמלה של כחצי מיליון (תגובתו של בן עמי לא התקבלה).

 

עם בטנקור בקולומביה, עם הירש בגיאורגיה

 

מלחמות, סמים וכסף הם החומרים שמהם עשויה קולומביה המודרנית. המדינה האלימה הזו, שכבר הוכתרה כבירת הקוקאין של העולם, מונה כ־46 מיליון תושבים, והיא המאוכלסת ביותר בדרום אמריקה אחרי ברזיל. השסעים החברתיים והכלכליים בה אדירים, והיא מדורגת שמינית בעולם מבחינת עומק הפערים בין עניים לעשירים על פי מדד ג'יני. 46% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני, 16% חיים במה שמוגדר "עוני מחפיר". זה בית הגידול של ארגוני הגרילה המרקסיסטיים, שהתחזקו מאוד מאז שנות השמונים, בין השאר, על פי הדיווחים, במימון ברוני הסמים של המדינה. השלטון הליברלי, מצדו, נהנה מסיוע כלכלי נרחב מארצות הברית, שמאז 1996 הסתכם ב־5 מיליארד דולר, המיועדים למלחמה בחזית הסמים והגרילה.

  

חיילים קולומביאניים בהשקת קמפיין לשיפור המוטיבציה ותדמית הצבא. האלוף הישראלי בא להסביר איך נלחמים בטרור חיילים קולומביאניים בהשקת קמפיין לשיפור המוטיבציה ותדמית הצבא. האלוף הישראלי בא להסביר איך נלחמים בטרור צילום: אי פי אי

 

הממשלה הפרו־אמריקאית והסכסוך המתמשך במדינה העניקו לקולומביה את הכינוי "ישראל של דרום אמריקה". ואמנם, היא נחשבת לאחת מבנות הברית החזקות של ישראל ביבשת, והיתה אחת משתי המדינות היחידות שם שלא הכירו בחודשים האחרונים בקיומה של מדינה פלסטינית. הקשרים הביטחוניים הם הלחם והחמאה של היחסים הללו: זה עשרות שנים שחברות ואנשי עסקים ישראליים מוכרים נשק בקולומביה. רק לפני כשנה התברר כי אלביט מערכות הפסידה מכרז מקומי למכירת מל"טים ב־40 מיליון דולר, ומשרד הביטחון בודק טענות שלפיהן התעשייה האווירית, המתחרה של אלביט, התערבה בעניין. כדי לנסות להציל את העסקה, אפילו מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני המריא לבוגוטה, כפי שפקידים בכירים אחרים במשרד הביטחון יוצאים לשם מעת לעת כדי לקדם עסקאות.

 

כך שישראל זיו לא נדרש לסלול לבדו את הדרך לקולומביה. אבל הוא הציע משהו שאף ישראלי לא מכר להם קודם: ארגון מחדש של יחידות הצבא, הכשרתן להתמודדות עם ארגוני גרילה ואפילו מהלך הנוגע לתדמית. בלי לדעת ספרדית אבל עם הרבה כריזמה, זיו יצא אל מסדרונות השלטון, ובשיחות שקטות סיפר על דרכי ההתמודדות של ישראל עם ארגוני הטרור. הוא הדריך בכירים בעניין, אנשיו הדריכו את לוחמי הסיירות בשטח, התדמית של האלוף הישראלי שיכול להציל את ביטחון קולומביה התחזקה והלכה. בארבע השנים האחרונות רכש זיו את אמון הפוליטיקאים והגנרלים של קולומביה ונהפך לדמות מפתח בעיצוב ביטחון הפנים של המדינה.

 

ניצב בדימוס דוד צור. שותף בחברה הבת העוסקת באבטחה ואימון לוחמים ניצב בדימוס דוד צור. שותף בחברה הבת העוסקת באבטחה ואימון לוחמים צילום: אוראל כהן

וביטחון הפנים אמנם החל להשתנות. מספר מקרי הרצח ב־2010 עמד על 32 נרצחים ל־100 אלף תושבים; פי ארבעה מהממוצע העולמי, אבל חצי מהמספר בתחילת העשור. כוחות הביטחון יצאו בשנים האחרונות לכמה מבצעים מורכבים, וב־2008 בין השאר הרגו את סגן מפקד FARC ושחררו מן השבי את המועמדת לנשיאות אינגריד בטנקור. גלובל לא היתה שותפה בתכנון המבצעים הללו, אבל אנשיה מסבירים שהיה להם חלק ב"גיבוש תפיסת הביטחון של הצבא המקומי", ובטנקור אמרה לאחר שחרורה כי "רק מדינת ישראל מסוגלת למבצע כזה". כך קרה שזיו קיבל ריקושטים מהקרדיט, נהנה מהילת הביטחון הגובר, והבאז סביבו בקרב פוליטיקאים, אנשי צבא ועיתונאים רק הלך והתעצם.

 

באותה שנה, 2008, הבאז הוביל את זיו אל זרועות נשיא פרו אלן גרסיה, שחיפש יועץ אסטרטגי לטיפול בפשע במדינה. זיו חתם על חוזה דומה לחוזה שלו בקולומביה, באותו היקף - כ־10 מיליון דולר לשנה.

 

במקביל חבר זיו לתא"ל במיל' גל הירש, שלאחר מלחמת לבנון השנייה פרש מצה"ל והקים את חברת דפנסיב שילד, שאימנה את צבא גיאורגיה. במשך שמונה חודשים שימשה החברה של זיו קבלן המשנה של הירש להקמת יחידות צבא חדשות, ובראשן הקמת יחידת חילוץ ברוח 669. שיתוף הפעולה הישראלי־גיאורגי נקטע באוגוסט 2008, עם פרוץ המלחמה בין גיאורגיה לרוסיה. זיו חזר לשתי היבשות שבהן התמקד עד אז: דרום אמריקה ואפריקה.

 

 

גל הירש. חבר לזיו גל הירש. חבר לזיו צילום: אפי שריר

מהימ"מ של טוגו עד המונדיאל הבא בברזיל

 

לאורך כל הדרך האנשים והקשרים היו כלי מרכזי במאמציו של זיו, אבל הוא לא תמיד ידע לשמור עליהם. עוד לפני חתימת החוזה עם קולומביה גייס בכירים שפרשו מצה"ל ומזרועות הביטחון האחרות, שילם להם עשרות אלפי שקלים בחודש ולחלקם אף הבטיח בעל פה אופציות בחברה שלו; בסופו של דבר כולם עזבו ולא נהנו מהטבה כזו. בין הבכירים היו תא"ל במיל' עמוס בן אברהם, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל; שלמה כהן, לשעבר בכיר בשב"כ וכיום מ"מ ראש עיריית אשקלון; מוטי מיטל, לשעבר ראש אגף בשב"כ; ותא"ל במיל' יוסי קופרווסר, כיום מנכ"ל המשרד לאיומים אסטרטגיים.

 

זיו הטיס אותם לקולומביה, לצד יועצים אזרחיים כגון יוסי קורן, כיום סמנכ"ל תקשורת בטבע, שהופקד על טיפול בתדמית של צבא קולומביה.

 

איש מכל אלה אינו עובד עוד עם זיו, בין אם על רקע קשיי ההתבססות של גלובל - או על רקע יחסים עכורים עם הבוס, שדמותו המורכבת עולה באופן ברור משיחות שערך "מוסף כלכליסט" עם עשרות אנשים ששירתו לצדו או עבדו איתו. "זיו הוא בן אדם עם שיגעון גדלות. אגו ענק. הוא קשה. תובעני. אדם עם יחסי אנוש לא טובים. לא מעט התחילו איתו טוב, הוא יודע לדבר, להבטיח, אבל סיימו רע", אומר אדם ששימש בעבר יועץ מטעם החברה. אחר, שאמור היה לקבל אופציות, אומר: "הוא אדם רב־ממדים. יצירתי וחכם מצד אחד, אבל טוטאלי מאוד, קשה ותובעני". זה לא חדש: עוד כשהיה אלוף בצה"ל החליף זיו, בשנה אחת, לא פחות מ־12 רל"שים. וגם מקורביו מודים שלא פשוט לעבוד לצדו. שני עוזרים אישיים כבר היו לו בגלובל והתייאשו, וכעת הוא מחפש עוזר שלישי.

 

ובכל זאת, יש מי שנשאר עם זיו לאורך הדרך, ובראשם מיקו גילת, שמכר את הפעילות הביטחונית של מיקאל לאלביט ופדה את ההלוואה שנתן לזיו, ומשמש יועץ בתחומים האזרחיים שבהם עוסקת החברה, תשתיות ומים. בשנה האחרונה נוסף עוד רכש משמעותי - האלוף במיל' מאיר כליפי, ששימש מזכירו הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. איש מפתח אחר הוא ניצב בדימוס דוד צור, לשעבר ראש המטה המבצעי של השר לביטחון פנים שלמה בן עמי, שהצטרף לגלובל ב־2008 ומנהל את החברה־הבת GLS.

 

צור היה למעשה מי שהקים את GLS (Global Law Enforcement), ומחזיק ב־45% ממניות החברה־הבת, שמתמקדת בייעוץ לאבטחת אירועים וערים וכן באבטחת מתקנים ואימון כוחות ביטחון. בין השאר תכהן החברה כ"יועצת אסטרטגית" לאבטחת גביע אפריקה לאומות, שיתקיים בגבון ובגינאה המשוונית ב־2012, ולאבטחת המונדיאל בברזיל ב־2014. החברה עצמה אינה מעסיקה מאבטחים באופן קבוע, אלא מתמקדת באימון ובמידת הצורך מעסיקה לוחמים שהשתחררו מצה"ל בפרויקטים שונים. בינתיים, עיקר העבודה של GLS הוא אימונים בניגריה, גינאה וטוגו.

 

בין השמות המוכרים המעורבים בחברה אפשר למצוא את השר לשעבר אפרים סנה, שמתלווה לפגישות של זיו ברחבי העולם ("זיו חבר טוב שלי, ואני יכול לומר שהוא האדם היחיד שאני מכיר שעובד יותר קשה ממני", אומר סנה); הסמנכ"ל אל"מ במיל' ליאור לוטן, מי שהיה אמור להיות דובר צה"ל אך לבסוף ויתר על התפקיד; ועמית לבני, לשעבר ראש אגף השיווק באל על, שמייעץ לממשלות איך לשפר את הקשר בין הציבור לכוחות הביטחון וכיום מנסה לקדם פרויקט של החברה במקסיקו. צור עצמו הוא לא רק המנהל אלא, כמו זיו, גם מרבה לצאת לשטח; הוא כבר העביר לצבא ניגריה סדנת חילוץ והצלה, וכעת הוא מאמן שם שוטרים מקומיים.

 

בטוגו פעלה החברה באימון הימ"מ המקומי בשיתוף חברת אתנה, שמנהל ראש המוסד לשעבר שבתי שביט. בגינאה היא אימנה לוחמים אף שלא קיבלה לכך היתר בכתב מהאגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון, מה שגרר חקירה של המשרד, בשיתוף משרד החוץ, אזהרה שניתנה לחברה וכן הוטל עליה להקצות 90 אלף שקל לחינוך עובדיה. "מדובר בטעות טכנית", טוען מקורב לחברה, אך אנשי עסקים בגינאה, כמו גם אנשים שעבדו בעבר עם זיו, אמרו ל"מוסף כלכליסט" כי "אלמלא היה מדובר בישראל זיו, זה היה נגמר רע יותר מבחינת גלובל".

  

ישראל זיו בימיו בצבא. החליף 12 רל"שים בשנה ישראל זיו בימיו בצבא. החליף 12 רל"שים בשנה צילום: דני סולומון

 

גינאה ותעלת פנמה יצילו את המאזנים?

 

גינאה היתה מי שהעניקה לזיו את ההזדמנות האזרחית היחידה שלו עד כה. גלובל זכתה במכרז, ובתוך ארבעה חודשים בנתה מתקן לטיהור מים בעיר קונאקרי, תמורת 50 מיליון שקל. בניסיון להמשיך את המומנטום, גלובל מנסה כעת לקדם בגינאה את הפרויקט בעל השם רב־הסימבוליות מנהטן, שהוא בסך הכל הקמת מרכז מסחרי במערב המדינה.

 

הפרויקטים האזרחיים, אומר מקורב לזיו, היו המטרה שלו מראשית הדרך, מאז השחרור ב־2006. גם אם גילח את השפם הצבאי שלו, זיו ידע שהוא נשאר ביטחוניסט. מקורב מסביר כי זיו הבין אז שהתחום הביטחוני־אסטרטגי חייב להיות הלחם והחמאה שלו, שרק כך יוכל ליצור קשרים בשלב הראשון, אבל גם ידע כי לאורך זמן התחום הזה הוא חרב פיפיות: מצד אחד קל יחסית להשיג בו חוזים, אבל הוא נוטה למשוך הרבה אש ובסופו של דבר הוא לא רווחי במיוחד. לפחות הוא אינו רווחי במיוחד עבור זיו - על פי מקורב לחברה, הרווח המצטבר של גלובל בארבע שנותיה הראשונות עומד על מיליוני דולרים ספורים, ואת 2010 היא חתמה עם הפסד של כמה מאות אלפי דולרים, למרות ההכנסות מהפרויקט בגינאה.

 

אנשים שעבדו עם זיו בעבר אינם מופתעים לשמוע זאת. הוא אינו איש עסקים יעיל במיוחד, הם אומרים. הוא אמנם עובד במלוא המרץ, אך נעדר את החשיבה העסקית של חתולי רחוב. "החברה רושמת הכנסות אבל מוציאה הרבה כסף. זיו מעסיק צוות גדול (כ־50 עובדים קבועים ועוד עשרות עובדי פרילאנס), משלם משכורות גבוהות כי מדובר באנשים בכירים וטס בכל העולם במחלקת עסקים. הוא לא יודע לפטר, אז הוא ממרר לאנשים את החיים עד שהם מתפטרים לבד", אומר בכיר לשעבר בחברה. "חוץ מזה, הרושם חשוב לו, אז הוא מצטייד בדמויות מוכרות כשהוא הולך לפגישות. אם חברה אחרת שולחת לפגישה שני אנשים, זיו שולח צוות שלם. כל הדברים האלה עולים הרבה כסף, ואם נוסעים להמון מדינות לחפש פרויקטים אזרחיים ובסוף חותמים על חוזה אחד, זה יכול להוביל להפסד". אדם שעדיין עובד עם זיו מוסיף: "הוא חרוץ מאוד, יודע לדבר ולשכנע, וקשרים חזקים אף פעם לא פגעו באנשי עסקים, אבל חברה מודדים במאזנים שלה, וכרגע כך אני מתייחס לגלובל - לפי המאזנים הלא מרשימים שלה".

 

בדיוק משום כך, זיו בונה על קולומביה. כפי שסיפקה לו את עיקר העבודה הביטחונית, הוא מקווה שגם תאפשר לו לעשות סוף סוף את המעבר לתחום האזרחי. לפני כשנה נבחר האיש של זיו בצמרת הממשל בבוגוטה, שר ההגנה חואן מנואל סנטוס, לנשיא המדינה. זיו ואנשיו ייעצו לסנטוס במערכת הבחירות, ועכשיו הם מקווים לגזור את הקופון. על הפרק: פרויקט תשתיות בהיקף של יותר מ־7 מיליארד דולר.

 

אפרים סנה אפרים סנה צילום: מיכאל קרמר

לפני כחודש, בראיון ל"פייננשל טיימס", אישר סנטוס את הדיווחים שלפיהם קולומביה מתכננת להניח מסילת רכבת חדשה של 220 ק"מ שתוביל מהאוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי. העיתון דיווח גם שבכירים בבוגוטה אישרו את קיומן של תוכניות לשני חלקים נוספים בפרויקט הענק הזה - שיפוץ הנמל הבינלאומי היחיד סמדינה, נמל בואנה ונטורה על חוף האוקיינוס השקט, ושדרוג מסילת רכבת נוספת, באורך כ־800 ק"מ, מעומק המדינה לנמל. תחת השם "תעלת פנמה החדשה", הפרויקט הנרחב אמור לאפשר העברת סחורות מהירה וזולה מאמריקה לאסיה, ובעיקר לאפשר העברת מחצבים מפנים קולומביה למזרח הרחוק ללא צורך בשיט בתעלה הוותיקה.

 

עוד לפני שיצאו לדרך, החלקים השונים של הפרויקט כבר מקוממים את הממשל האמריקאי, הגב המדיני והכלכלי הוותיק של הממשלה הקולומביאנית - בעיקר כשמדובר למעשה בפרויקט משותף של קולומביה וסין, שניכר כי היא מבקשת למשוך אליה את בעלת הברית המרכזית של ארצות הברית בדרום אמריקה. מבחינה זו, תעלת פנמה החדשה היא כמעט השלב המתבקש הבא ביחסי סין־קולומביה. הסחר בין שתי המדינות צמח בשנים האחרונות לכ־5 מיליארד דולר בשנה, ודחק אותן לחשוב על פתרון שיאפשר העברה קלה יותר של סחורות מהחופים המזרחיים של דרום אמריקה לסין, ללא צורך בשיט בתעלה. משלחות סיניות כבר ביקרו בבוגוטה, בכירים קולומביאנים כבר נסעו לבייג'ינג. עם זאת, יש מי שחושדים שהמגעים וההצהרה של סנטוס הם בעיקר אמצעי לחץ על ארצות הברית, שכבר ארבע שנים מעכבת את הסכם הסחר החופשי שלה עם קולומביה.

 

להביא את סין לקולומביה, להרגיע את ארצות הברית

 

זיו אינו קשור ישירות למסילת הרכבת עוקפת התעלה, אבל הוא רואה עצמו כמי שיכול להיות דמות מפתח בשיפוץ הנמל והמסילה הארוכה, יוזמות שעלותן מוערכת ב־7.6 מיליארד דולר. הוא מרבה לטוס על קו בוגוטה־בייג'ינג, כמקורב לסנטוס וגם כמי שדואג לאינטרסים שלו, נפגש עם אנשי הבנק לפיתוח סין בניסיון לגייס מימון ועם מהנדסים מחברת הרכבות של המעצמה האסייתית כדי לגייס אותה כקבלן מבצע, ושומר על קשר הדוק עם בכירים בבוגוטה כדי להדק את הקשרים שלהם עם בייג'ינג. זיו גייס לעניין אנשי מקצוע מתחום התשתיות: שלמה רוטמן, לשעבר יו"ר חברת החשמל ומי שהיה מנהל עסקיו של ארקדי גאידמק בישראל, כבר בפנים. שמעון גיימן, לשעבר בכיר בפרויקט מנהרות הכרמל, יצטרף בקרוב. כדי להפחית את הלחץ האמריקאי סביב היוזמה ולמנוע מהממשל לסכל את הפרויקט מפעיל זיו גם את הלוביסט אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק.

 

ניכר כי זיו מרגיש שהכסף הגדול נמצא ממש מעבר לפינה, וכי הנמל והמסילה הן הדרך שלו לחלום, וסוף סוף יובילו אותו לליגה של הגדולים, אילי ההון, המולטי־מיליונרים. הוא הרי רוצה להיות יוסי מימן או בני שטיינמץ. הנה, עמי לוסטיג מ־LR כבר עשה את זה - החל את דרכו כסוחר נשק באנגולה, ויצר קשרים שאפשרו לו לפתח עסקי תשתיות, חקלאות וסלולר של מיליארדי דולרים. היעד הזה גבוה, וחלק ממי שעבדו עם זיו סבורים שהוא גבוה מדי. יש אפילו מי שמעדיפים לומר שאינו שאפתן, אלא פנטזיונר.

 

"היתרון היחסי שלו הוא בפרויקטים הביטחוניים, אבל הוא חושב בגדול ומאמין שהוא יכול להצליח גם בפרויקטים אזרחיים. לדעתי אין לו שם יתרון יחסי על פני יזמים אחרים", אומר מנהל שעבד בעבר עם זיו. אבל יש מי שנותן לו קצת יותר סיכוי: "ישראל יודע, להבדיל מאלופים אחרים, לדבר אנגלית ולהתחבר לאנשים ולמנהיגים, לשווק את עצמו", אומר אדם שעובד עמו. "הוא חושב אסטרטגית - לא מעניין אותו לעשות דברים קטנים, או שיצליח בגדול או שייכשל בגדול. הבעיה היא שהוא לא תמיד חושב בהווה. הוא איש קשה ובניהול השוטף הוא פחות חזק. כמו אלופים אחרים גם הוא מגיע מעולם ללא אילוצים, מהצבא, ולכן הוא עושה דברים שעולים הרבה כסף בלי להבין את זה. אבל זה משתנה. הוא עובד המון ומנסה המון. חלק מהמהלכים מתבררים כמהלכי סרק, והוא עדיין צריך לפתח דיוק של איש עסקים. זה לוקח זמן".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x