העליון קבע: אהובי ייתבע בפרשת המלונות באנגליה

בית המשפט העליון חייב את איש העסקים יגאל אהובי בעל חברת הנדל"ן רבד לקבל את כתב התביעה שהגיש שמואל אוזן בפרשת המלונות באנגליה, בשמן של חברות זרות שאינן רשומות ואינן פועלות בישראל.

תביעתו של אוזן הוגשה בספטמבר 2008, ועניינה שתי עסקאות הנדל"ן הגדולות שנעשו על ידי משקיעים ישראלים בחו"ל בשנים 2005–2007: רכישת 16 בתי מלון מרשת הילטון בבריטניה תמורת 3.4 מיליארד שקל ורכישת 47 ממלונות מריוט בבריטניה תמורת 8.3 מיליארד שקל.

אוזן תבע את קבוצת הרוכשים של מקבצי המלונות בגין אי־קיום התחייבויות כספיות כלפיו, וטען כי מגיעים לו 10.5 מיליון שקל וכן 2% ממקבצי המלונות. כתב התביעה הוגש נגד 24 נתבעים, בהם החברות הזרות.

אוזן ביקש לחייב את אהובי, וכן את איליק רוז'נסקי, שלמה שרף ופרופ' יצחק סוארי, לקבל את כתב התביעה בשם החברות הזרות, לאחר שאלו סירבו בטענה כי הם אינם מורשים לעשות זאת. לטענת אוזן, אנשי העסקים האלה היו ועודם מי שריכזו וניהלו, מי יותר ומי פחות, את כל ענייני המלונות עבור המשקיעים הנתבעים.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של אוזן לאחר שקבע כי בהיעדר קשר אינטנסיבי בין אנשי העסקים לחברות הזרות, לא ניתן לחייבם לקבל בשמן כתבי תביעה.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור על החלטת המחוזי, שהוגש באמצעות עוה"ד שמוליק קסוטו, גיא נוף ויניב דקל, וחייב את אהובי לקבל את כתב התביעה. משמעות ההחלטה היא כי ניתן לדון בתביעה בישראל, שכן ההנחה היא כי כעת החברות הזרות מודעות להליך שנפתח נגדן בישראל.

שופט בית המשפט העליון אשר גרוניס קבע כי אין להידרש בפירוט לשאלת אופיו וטיבו של העסק, ומספיק שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבעות, וכי בישראל נמצא מורשה מטעמן שיש להניח בהסתברות גבוהה כי הוא יביא לידיעתן את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו.

השופט גרוניס קיבל את גרסתו של אוזן, שאומתה בתצהיר, לגבי פגישות שונות שקיימו אהובי ויתר השותפים בישראל בנוגע לעסקה. לדבריו, גרסה זו מספיקה לצורך קביעה כי הנתבעות הזרות ביצעו בישראל פעולות הנוגעות לניהול ההשקעה בבתי המלון באמצעות המורשים, "ובפרט באמצעות אהובי".