מבחן רכב: פורד אדג'

"קליימט", זה מה שצריך לומר לפורד אדג' החדשה במבטא אנגלו־סכסי כדי שתפעיל את מערכת בקרת האקלים שלה. כשהיא מנסה לגשש מה הטמפרטורה הרצויה, אני עונה בקול סמכותי: "טוונטי טו דיגריז", אבל היא לא מבינה. "טוונטי דיגריז", אני מתמקח איתה, והאדג' מסכימה. "סי די", אני דורש - והיא שופכת צלילים שעושים נעים בגב דרך 12 רמקולים. יש לה יכולת גם להפוך למשדר אינטרנט שמספק שירותי גלישה - ובקיצור, הבנתם נכון: הפורד אדג' אינו עוד רכב, אלא מערכת מולטימדיה מעולה שעטופה מבחוץ במכונית.

איך העטיפה? תלוי: מתחת למעטה החיצוני שוכנים מכלולים רבים של אדג' היוצאת. מלפנים יש חרטום ענק שאני אוהב מאוד, אבל יש כאלה שלא. מהצד, הרכב הזה דומה לדגם היוצא, כלומר נאה אבל לא מתבלט מעבר להמוני המכוניות שבכביש.

איכות הגימור הפנימית של האדג' סבירה וליושבים בקדמת הרכב ומאחור יש שפע של מרווח, שלא לדבר על כל צעצוע אלקטרוני אפשרי, החל בסגירה חשמלית לתא המטען וכלה בצג חיווי מיוחד הכולל מצפן.

אך לא הכול מושלם: תפעול העברת ההילוכים הידנית למשל אינו נוח. מבחינת הנסיעה, האדג' המחודשת אינה שונה מקודמתה - יש לה 285 כוחות סוס, שישה הילוכים בתיבה האוטומטית ומערכת הנעה כפולה שיכולה לחלץ אותה, אם ממש מתעקשים, מחול רך ושלג.

לאדג' כאמור יש הרבה כוח, אבל הוא לא תמיד מספיק. אולי זה בגלל הגיר, שלפעמים מתמהמה. גם ההתנהגות של האדג' מעט לקויה: חסר לה עוד ליטוש שיהפוך אותה לחדה, כמו מאזדה 6 החולקת עמה מכלולים. מצד שני, הלוואי שלמאזדה היה מנוע כמו זה של האדג'.

האם האדג' כדאית? הדגם המאובזר עולה 250 אלף שקל, כמו האדג' היוצאת. מדובר במחיר נמוך משמעותית מזה של רכבי קרוס אובר כגון אאודי Q5 שאמנם מציעים התנהגות יותר מושחזת וסמל יותר יוקרתי מקדימה, אך נופלים מן האדג' ברמת האבזור. בהתחשב במה שהאדג' מציעה, מדובר בהחלט בקנייה כדאית.