פגישת מחזור: "מי שהיה חזק וזריז, היה לוקח"

כנציג הרשמי של בנק לאומי בבורסה, אבי נודלמן הרגיש מלך. כולם הסתכלו עליו, חיקו אותו, העריצו אותו בשל העובדה שהיה חלק מהבנק הגדול במדינה. "היינו הבנק הכי גדול בבורסה, ולכן גם היינו הלידרים", מספר נודלמן. "רוב ההוראות היו אצלנו, כולם היו מסתכלים עלינו, כאילו בנק לאומי היה קובע. זה פחות או יותר השפיע על מה שעושים אחרים".

במילים אחרות, נודלמן הרגיש כמוביל דעה. זה אמנם נשמע זוהר, אבל נודלמן לא מרגיש כך. "היה הרבה אקשן. זה דרש ממני הרבה מאוד אנרגיות. היום זה כבר לא מתאים לי". התקשורת היתה מחזרת אחרי נודלמן וחבריו, צמאה לגלות מה עמד באמת מאחורי מהלך כזה או אחר. נודלמן היה סרבן ראיונות. "כולם היו מתראיינים ואני לא. חשבתי שאני צריך לעשות את התפקיד שלי ולא צריך להסביר לעם ישראל למה", מסביר נודלמן.

שיא עונת החיזור היתה דווקא בזמן משבר מניות הבנקים ב־1982. נודלמן שימש מנהל תא המסחר והמניות עמדו על המדף, מבקשות להירכש. כל תנועה של נודלמן היתה קריטית להבנה מהי ההתנהגות ההולמת בזמן משבר. אחרי שייצג את בנק לאומי בבורסה, עבר נודלמן לשמש מבצע וכיום הוא דואג לטיב השירות של מנהלי תיקי ההשקעות בבנק לאומי.

וגם התפאורה היתה שונה. נודלמן מתאר כי הכל התחיל באחד החדרים של ההנהלה המרכזית בבנק לאומי, בקומה השנייה של הבניין ברחוב אלנבי 111 בתל אביב. בקומה הראשונה היה סניף הבורסה של לאומי וסניף ניירות ערך של מזרחי. וכמו היום, גם אז התחרות בין הבנקים היתה קשה. למראית עין, כולם היו חברים, לפחות במזנון היו מחליפים דעות. אבל בזירת הבורסה הדעות הפכו למריבות, המתח גבר והתחרות איתה.

נודלמן מתרפק ונזכר בעמיתיו, גם אם היו יריביו. בין השמות הוא מונה את מרקו תג'ר, מייסד קרן הנאמנות של בנק דיסקונט; יואל ברגר, שהיה אז המבצע של בנק הפועלים; וירח ניסן, שהיה המבצע של בנק מזרחי. כמו נודלמן, גם הם התברגו במערכת הבנקאות.

"היו הרבה ויכוחים בין כולם. מנהל הבורסה היה אז יוסי ניצני וסמנכ"ל המסחר היה רמי תמרי. היינו עומדים בזירה עם הפקודות ומנסים לעשות עסקאות. מי שהיה חזק, וזריז, ואני הייתי כזה, היה לוקח. היתה ויש תחרות כל הזמן, היו ויכוחים בין הנציגים וכל דבר לא מובן היו לוקחים לבירור. היום זה לא ככה", הוא אומר. "היום הכל ממוחשב".