הקרב האמיתי על הגז

בחודשים האחרונים, מתחולל קרב ענקים על גובה תמלוגי הגז והנפט, להם זכאית המדינה, וכמו בכל דיון הסובב סביב ממון רב, הרוחות לוהטות. הדיון בגובה התמלוגים, חשוב ככל שיהיה, משני ביחס לחשיבות נושא הקצאת התמלוגים של המדינה.

בעבר הולנד הייתה מדינה עשירה במחצבים. בסוף שנות ה-50 התגלה שדה גז אדיר בהולנד. התמלוגים האדירים אשר התגלו לפתע בשטחי המדינה, חיזקו את המטבע המקומי וניוונו את הכלכלה ההולנדית המסורתית. ההולנדים לא השכילו לנצל את המשאבים הטבעיים לטובת דורות העתיד והחליטו ליהנות מההון בהווה. כאשר הגז בהולנד אזל (בדומה לכל מחצב טבעי) בסוף שנות השבעים, נכנסה המדינה למשבר כלכלי קשה.

מדינות רבות חיפשו פתרונות בכדי להימנע מ"המחלה הולנדית" לאחר שהתמזל מזלן והן מצאו מרבצים טבעיים משמעותיים. הפתרון השכיח בעולם הינו הקמת קרן ייעודית (ממשלתית) אשר משקיעה את כספי התמלוגים בתחומים שאינם קשורים ישירות לתעשיית האנרגיה הטבעית. בארץ מתהדרים במודל הנורבגי אך ישראל אינה נורבגיה.

ראשית, ממשלת נורבגיה משתתפת באופן פעיל יותר בהוצאות חיפושי הגז והנפט והמדינה שותפה לסיכון באופן משמעותי יותר מאשר ישראל (ממשלת נורבגיה מחזיקה כ-62% בחברת Statoil בעלת הזיכיונות לחיפושי גז ונפט בשטחה של נורבגיה). שנית, כלכלת נורבגיה נסמכת לא רק על נפט וגז כי אם גם על משאבי טבע נוספים כגון: עצים ודגה. יחד עם זאת, נורווגיה לא נסמכת רק על משאבי טבע והתפתחו בה תעשיות ספנות, שירותים ומסחר.

לאן ילכו התמלוגים

היסטוריית העבר הלא רחוק מלמדת אותנו, כי גם פתרון זה אינו מושלם ובוודאי שלא מתאים לכל מדינה. לדובאי היה נפט בשנות ה–70. את הכספים שהרוויחה המדינה מהנפט, היא השקיעה בקרן השקעות עולמית שעסקה בעיקר בפיתוח נדל"ן במטרה להפוך את דובאי למרכז כלכלי אזורי. בשנת 2009 חזו כולם בתוצאתה העגומה של קרן ההשקעות של דובאי. למזלה של דובאי, שאר האמירויות נחלצו לעזרתה ובראשן אבו-דאבי. לא בטוח שאם ישראל תקלע לצרות, מדינות רבות יושיטו לנו יד ויפתחו עבורנו את הארנק.

הפתרון להשקעת כספי התגמולים מצריך חשיבה מחוץ לקופסה. התמלוגים העתידיים של ישראל צריכים בראש ובראשונה להבטיח את עתיד ילדנו ולדאוג לרווחתם של הדורות הבאים. אני מסכים עם הטענה, כי יש להשקיע בדורות הבאים באמצעות הקצאת משאבים לחינוך ותשתיות (פיסיות ודיגיטליות), אך הדרך עליה אני ממליץ לבצע הקצאה זו, שונה.

את מרב כספי התמלוגים יש להשקיע על מנת להוריד את החוב הלאומי החיצוני של ישראל. בכך נשיג כמדינה שתי מטרות. המטרה הראשונה היא שיפור מצבה הכלכלי של המדינה באופן אשר יקל על גיוס חוב בעתיד כאשר משאבי הטבע ייגמרו. באופן זה, אנו מבטיחים את יכולתם של הדורות הבאים לגייס חוב בריבית נמוכה על פי הצרכים העתידיים של מדינת ישראל. ההוצאה התקציבית השלישית בגודלה של מדינת ישראל היא החזר חובות (לאחר ביטחון וחינוך). לפיכך, המטרה השנייה היא הקטנת החוב הלאומי אשר תקטין את החזרי החוב ותאפר הגדלת תקציבי החינוך, התשתיות ושאר הצרכים של המדינה, ללא השפעה על גודלו של התקציב הדו-שנתי שלה. כך נדאג היום לרווחת התושבים בהווה וזאת מבלי לפגוע בעתיד ילדנו.

הכותב הוא מנכ"ל הלמן אלדובי קרנות נאמנות