רווחי בזן ושערי המטבע החזירו את פטרוכימיים לרווחיות
התחזקות הדולר סייעה לחברה להציג ברבעון השני רווח נקי של 61 מיליון שקל, אחרי הפסד של 70 מיליון שקל ברבעון הקודם
חברת האחזקות פטרוכימיים חזרה לרווחיות ברבעון השני של 2010 אחרי ההפסד שהציגה ברבעון הראשון של השנה. פטרוכימיים, שמחזיקה ב־30.7% ממניות בתי הזיקוק לנפט בחיפה (בזן) וב־26.9% ממניות יצרנית הבדים הלא ארוגים אבגול, סיימה את הרבעון השני ברווח נקי של 60.9 מיליון שקל, אחרי שהפסידה 70.5 מיליון שקל ברבעון שקדם לו.
לרווח הנקי ברבעון השני תרמו בעיקר הכנסות מימון (נטו) של 32.8 מיליון שקל, וכן חלקה של פטרוכימיים ברווחי בזן, שהסתכמו ב־29.7 מיליון שקל. פטרוכימיים מציגה את דו"חותיה הכספיים בשקלים, אולם אלו נערכים קודם לכן על פי מטבע הפעילות של החברה שהוא דולר, וזאת מאחר ששתי החברות־הבנות מציגות את דו"חותיהן בדולרים.
כאשר הדולר מתחזק לעומת השקל, היקף החוב הפיננסי השקלי של החברה (כ־1.7 מיליארד שקל לבעלי האג"ח ולבנקים) נשחק במונחים דולריים ויוצר הכנסות מימון חשבונאיות גבוהות. מנגד, כאשר הדולר נחלש, המימון מתייקר ברמה החשבונאית. למשל, ברבעון הראשון הציגה החברה הוצאות מימון (נטו) של 42 מיליון שקל עקב ירידה של 1.6% בשער החליפין של הדולר. מנגד, ברבעון השני התחזק הדולר ב־4.4% לעומת השקל.
מנכ"ל פטרוכימיים ערן שורץ הסביר כי החברה אינה מבצעת הגנות כנגד שינויים בשער החליפין, מאחר שמדובר בעניין חשבונאי בלבד, שאינו משפיע על תזרים המזומנים.
עוד עולה מהדו"חות שדמי הניהול שגובה החברה מבזן ומאבגול בגין שירותי הניהול שמעניקים בכיריה לחברות־הבנות (חברות בדירקטוריונים ועוד) הסתכמו במחצית הראשונה של 2010 ב־4.7 מיליון שקל, בעוד שלפטרוכימיים עצמה הוצאות הנהלה וכלליות (בעיקר שכר והטבות למנהלים) חצי שנתיות של 7.8 מיליון שקל. במילים אחרות, פטרוכימיים לא מצליחה לגלגל את מלוא עלויות הניהול שלה על החברות־הבנות, ולכן המנהלים והדירקטורים שלה יוצרים לה "גירעון" של כ־6 מיליון שקל בשנה.
לפטרוכימיים גם אחזקה בשרשור של 35% בחברה פולנית המחזיקה בקרקע חקלאית ליד העיר קראקוב. החברה הפולנית טרם קיבלה אישור לשינוי ייעוד הקרקע, ולדברי שורץ לא ידוע מתי יתקבל אישור כזה. בינתיים נאלץ שורץ להתמודד עם בנק אירופי קטן, שמחזיק ב־30% מהחברה הפולנית והעניק לה הלוואה לשנתיים לרכישת הקרקע תמורת בטוחה בדמות הקרקע עצמה. הבנק נקלע לקשיים והסכים למכור את חלקו בקרקע לשותפים בהנחה משמעותית, אולם לא הסכים להעניק גם פריסת תשלומים, והמו"מ בין הצדדים נפסק.
כעת עתיד הבנק לנסות לממש את הבטוחה, בעוד השותפים מבקשים לכפות עליו, דרך פנייה למוסד לבוררות, את הארכת ההלוואה שמועדה תם. בינתיים שווי ההשקעה בקרקע נשחק בתוך חצי שנה ב־3 מיליון שקל ל־41 מיליון שקל בסוף יוני.


