פגישת מחזור: העט שעלה ללקוח של עמרם אהרוני מיליון דולר

"אני חושב ששנות השמונים היו שנים של מהפך בשוק ההון. עד סוף שנות השבעים שלטו הבנקים בשוק שליטה ללא מצרים. 99% מהפעילות היו בידי הבנקים. שוק ההון היה מאוד ריכוזי ותלוי בשלושה גופים גדולים שעשו מה שהם רוצים. אנחנו היינו החלוצים. אני משווה זאת לחלוצים שהקימו את המדינה", אומר ד"ר עמרם אהרוני, מי שהקים ב־1981 את אחד מבתי ההשקעות הראשונים שבגלגולו לאחר מכן נהפך לבית ההשקעות פריזמה.

בשנת 1980 חזר אהרוני לארץ לאחר שסיים את לימודי הדוקטורט בתחום ההשקעות, כשמאחוריו ותק של עשר שנים בבנק לאומי. שנה לאחר מכן הוא הקים את חברת משאבים מאוחדים עם מנחם סלע, כשעם השותפים הנוספים נמנתה משפחת קני מאיסטרוניקס. "חשבתי שיש מקום להקים בית השקעות פרטי. היה אז בבנקים פקיד ניירות ערך שעשה הכל. הגופים האלה קמו אז כיוון שהיה צורך ולא היתה רגולציה קשה. אם היתה אז הרגולציה של היום, לא היינו קמים. היום המגבלות כל כך קשות, שכמעט בלתי אפשרי להקים. תראי את הגופים הקטנים - הם רק מפסידים".

"באותה התקופה", מספר אהרוני, "מניות בנקאיות היו נכסי צאן ברזל. זה רק עלה. הדבר הכי בולט היה השליטה של הבנקים וכמה שהם לא נתנו לגופים אחרים לפרוח. הם רמסו כל חלקה טובה. למשל, היה מאוד קשה להתקבל כחבר בורסה, היו שניים־שלושה חברים פרטיים ושמונה בנקים. בשביל להתקבל לבורסה היית צריך המלצה של שני בנקים, איך תקבל המלצה ממי שלא רוצה שתיכנס לבורסה? נקודת השבר היתה ב־1983 (פרשת הרצת המניות - ה"ש). היה ברור שהבנקים לא כל כך אחראים כמו שהם מצטיירים".

בימי הבורסה הסוררים של אז, בתי ההשקעות הפרטיים סבלו מאפליה לעומת הבנקים. "היה גם את המושג של פקודה מקסימלית. היתה איזו נוסחה כזאת שאסור היה לתת ביקוש גדול מהמחזור היומי הממוצע או משהו כזה", הוא מספר. "יוסי ניצני, מנכ"ל הבורסה אז, התקשר אליי ואמר, 'אתה חייב לבטל את הפקודה שלך, זה ביקוש גדול מדי'. אמרתי לו, 'אדון ניצני, למה לבנק לאומי ולבנק הפועלים אתה לא אומר שכל יום הם נותנים פקודות פי עשרה ממה שמותר?'. הם היו מווסתים את המניות על ידי הכנסת ביקושים, וזה עבד עד שזה התפוצץ. הוא גמגם משהו, לא היתה לו תשובה ברורה. לנו כקטנים הוא לא נתן לעשות את זה".

אהרוני יושב היום בכמה צמתים מרכזיים של המשק הישראלי. לאחר שמכר את בית ההשקעות ב־1999, הוא החל להתעסק בין היתר ברכישה ובהשבחה של חברות. כיום הוא הבעלים של רשת השיווק והפצת היין והאלכוהול wine depot. הוא משמש סגן יו"ר דירקטוריון חברת התעופה ארקיע ויו"ר דירקטוריון פריניר, מפעל לעיבוד עגבניות הגדול בישראל.

אהרוני היה בין היחידים, אם לא היחיד, שהצליח עם שותפיו להשתלט על חברה ציבורית על ידי רכישה של 51% מהמניות דרך הבורסה. חברת חוף האלמוג, שהפעילה את מלונות מרידיאן, לגונה והים התיכון, היתה חברה ציבורית ש־70% ממניותיה היו סחירות בבורסה. "הרגולציה אז אפשרה השתלטות כזאת. היה מותר למנהלי תיקים לקנות ללקוחות שלהם מניות מבלי לדווח, היום זה אסור", הוא מסביר. "קנינו את המניות ב־6 מיליון דולר, השבחנו את החברה ומכרנו אותה כעבור עשר שנים ב־44 מיליון דולר". מי שרכש את החברה מאהרוני ושותפיו היה יולי עופר.

"רוב הלקוחות שלנו לא ישכחו לנו שהזהרנו אותם מהרצת המניות של הבנקים ואפילו הוצאנו איגרת", מספר אהרוני, "היה לי לקוח, פרופסור שכבר נפטר, שהיה לקוח שלנו ושל בנק לאומי. אנחנו אמרנו ללקוחות שלנו למכור, כתבנו את זה באיגרת. יום אחד הוא פוגש אותי ואומר לי, 'אתה רואה את העט הזה? הוא עלה לי מיליון דולר. לפני חודש אתם אמרתם לי למכור את כל המניות הבנקאיות. באתי לפקיד בבנק, ביקשתי למכור והפקיד אמר לי, 'אל תדאג, אני אחראי, לא צריך למכור'. כעבור שבוע באתי אליו ואמרתי לו, 'מה עשית לי? הפסדתי מיליון דולר', ואז הפקיד הוציא לי עט עם לוגו של בנק לאומי ואמר לי, 'קח מתנה'. מיליון דולר עלה לי העט של בנק לאומי'".