DNA של חששות מהמדד

בשבוע הבא יפורסם מדד המחירים לצרכן לחודש יולי. להערכתי, המדד צפוי להיות גבוה מהצפוי ולא בכדי.

ראשית, מדדי הקיץ (והחגים) הינם גבוהים היסטורית. בשנת 2007, שנת צמיחה במשק עלו מדדי יולי ואוגוסט בשיעור של 1.1% ו- 0.7% בהתאמה. בשנים 2008 ו- 2009 עלו מדדי הקיץ יחדיו בשיעורים גבוהים של 1.9% ו- 1.6% בהתאמה. מבחינתי, אין סיבה כלכלית לכך שהשנה המצב יהיה שונה ונצפה למדדים גבוהים גם הפעם.

שנית, התייקרות הסחורות בעולם, עליית המיסים העקיפה וריכוזיות חגי ישראל לחודש ספטמבר מגדילים את ההסתברות לרצף של שלושה מדדים גבוהים. שלישית, הכסף הזול המצוי בשפע בשווקים מעודד עליית מחירים של נכסים (דיור) וגם מעודד צריכה (שכן הריבית על האוברדראפט נמוכה) אשר בתורה מעודדת עליית מחירים.

יחד עם זאת, בכל הקשור לשוק ההון בטווח הקצר המדד שלעצמו איננו גורם מהותי כי אם עד כמה המדד בפועל שונה מציפיות השווקים. באם השווקים ידעו לחזות את המדדים שיפורסמו אזי למשקיע אין זה חשוב האם הוא נמצא בפוזיציה צמודה למדד או שקלית.

השאלה החשובה ביותר למשקיע היא: אם תהיה הפתעה במדדים ביחס לציפיות, מאיזה כיוון תבוא ההפתעה?

מבחינה פיננסית, לכל אדם בישראל ישנה התחייבות פיננסית שהיא ברובה צמודה שכן זו המשמעות של יוקר המחייה. לפיכך, אדם החפץ לשמר את כח הקניה שלו רצוי שיהיה מוטה לרכיב הצמוד תחת ההנחה שאם לא תהיה הפתעה משמעותית של אינפלציה נמוכה מצבו הפיננסי לכל הפחות לא יורע.

מבחינתי, נכון להיום, נראה כי ההסתברות להפתעה של מדדים גבוהים מעבר לציפיות השוק גדולה יותר מאשר הכיוון השני. לאחרונה, אנו עדים לעלייה עולמית במחירי הסחורות (כולל תבואות) אשר מגולגלים על הצרכן הישראלי, מחירי הדיור בארץ מסרבים להתקרר ומיסים עקיפים חדשים מוטלים (למשל סיגריות) לכל אלו השפעה על המדדים הקרובים.

לסיום, הערה אחת חשובה שחייבים לציין בכל הקשור לדיון באפיק הצמוד בישראל. המשקיעים הישראלים חוששים מאינפלציה. החשש טבוע ב-DNA שלנו. הסיבה נעוצה בהיסטוריה ארוכה של אינפלציה גבוה בישראל. בעולם המערבי, כמעט ואין מכשירים צמודים. לאחרונה, מדינת ישראל מנפיקה מעט מאוד חוב צמוד ובכך יוצרת חסך בשווקים למכשירים צמודים.

המחסור באג"ח ממשלתי צמוד הינו אחד הגורמים המשפיעים גם על ביקוש יתר לאג"ח חברות שרובו צמוד. הביקוש למכשירים צמודים תומך בצמצום הפערים בין אג"ח חברות לאג"ח הממשלתי שלהערכתי כיום הם נמוכים מידי ואינם מפצים בצורה מספקת את הסיכון הטמון באגרות החוב של חלק מהחברות.