$
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מה המפות מספרות עלינו?

מפות מקפלות בהן את רוח תקופת יצירתן

שיזף רפאלי 11:1005.08.10

"You are here!". "אתה כאן". זה הכיתוב הממקם את הצופה על גבי המפה. זהו הצעד הראשון להתמצאות בעיר זרה, דבר שנחוץ כדי להגיע למקומות, כמו גם לתחושת עצמאות והעצמה.

 

מפות חיוניות להרבה יותר מאשר אישור מיקומנו או מציאת כיוון בדרך למקום אחר. קל מדי לשכוח זאת בעידן שבו זמינותן כה מיידית, במכשיר הניווט שמדבר אלינו בהכנעה בתוך המכונית והמערכות שמאכנות את מיקומנו על ידי מעגל זוהר וסיכה מנצנצת במרכז מסך הסלולרי. התחליף הטכנולוגי למפה המודפסת והמקופלת הוא מבורך, אבל נושא בחובו ויתור על הרבה דברים אחרים שהיו מקופלים במפות. זה אינו רק פחד מכך שנשכח כיצד להשתמש במצפן, למדוד אזימוט ולקרוא קואורדינטות, קווי גובה ואת סימני התכסית משיעורי הטופוגרפיה הנשכחים, וגם יש פה יותר מנוסטלגיה לאטלס הגדול, שהיה הבולט בספרים על המדף והיקר בספרים שנדרשנו לקנות לקראת שנת הלימודים, ושהוכחד בידי שירות המפות של גוגל, הטוב, המהיר, המעודכן והעשיר ממנו.

 

במידת מה, זוהי שכחה של תרבות שלמה שהשתקפה מהמפות. ביטוי גיאוגרפי אמין ועשוי לפי קנה מידה היה רק אחד מתפקידי המפות. הן היו גם יצירות אמנות, כלי תעמולה פוליטי, מותג מסחרי, ואמצעי להגדרה עצמית ולביטוי זהות וגאווה. מפות היו לאורך ההיסטוריה כלי מחנך וממשטר, מעצב תודעה ומיישם ריבונות.

 

מפות היו לאורך ההיסטוריה כלי מחנך וממשטר, מעצב תודעה ומיישם ריבונות מפות היו לאורך ההיסטוריה כלי מחנך וממשטר, מעצב תודעה ומיישם ריבונות צילום: shutterstock

 

מראשיתן תפקידן האסתטי של מפות היה חשוב בדיוק כמו תפקידן התכליתי. לא במקרה משתמשים (גם בעברית, גם באנגלית) במושג "מפה" כדי לתאר גם תרשים גיאוגרפי וגם כשם יריעת בד שפורסים כדי לכסות וליפות. עד למאה ה־18 כלל לא היתה הבחנה בין הפן האמנותי במפות לבין הפן ההנדסי שלהן. מפה טובה היתה מעוררת התפעלות ומלמדת על העולם כאחד. וגם בימינו אספנות המפות נמשכת.

 

מפות שימשו ככלי תעמולה פוליטי כאשר הוצבו דרך קבע באכסדרות הכניסה לארמונות שליטים והרשימו שם את המבקרים בעוצמתו של בעל הבית. בארמונות של ימי הביניים נתלו מפות גם בחדרי השינה, אולי כיישום לאותו משפט של הנרי קיסינג'ר, שאמר שאין גלולת חשק חזקה יותר מהכוח.

 

מפות תיארו לאורך השנים לא רק עובדות אלא תפיסות עולם. האוריינטציה של מפות לצפון, למזרח או לדרום היא טיעון פוליטי: הבחירה ברוח השמים שתוצג בראש המפה אומרת, למעשה, מי למעלה ומי למטה. בעולם המוסלמי נפוצו מפות שבהן המזרח – כיוונה של מכה - היה למעלה. והאם ראיתם פעם מפות שבהן אפריקה, ארגנטינה או אוסטרליה היו למעלה? האם שאלתם עצמכם מדוע? גם השמות שבוחרים לתת למקומות, השפה שבה המפה כתובה והבחירה מה להדגיש במפה ומה להבליע מקפלים טענות לבעלות, טקסי השפלה, ומהווים מקור לסכסוכים. המתיחות הזאת שרדה עד לתקופתנו: כל ילד במזרח התיכון יודע שאפילו רוחב הסימן שמשאיר עיפרון יכול להיהפך כעבור שנים למאבק גבול ממושך.

הספרייה הבריטית מציגה עד סוף הסתיו תערוכה מופלאה של מפות מ־2,000 השנים האחרונות. מלווה אותה אתר אינטרנט (bit.ly/bl-maps) והספר Magnificent Maps מאת תום הארפר.

 

התערוכה נותנת את התחושה שהדיוק הלווייני המושלם אינו התחנה האחרונה בהתפתחות המפות. בכיוון אחד מתקדם מיפוי החלל, וגוגל כבר מציעה שירות מפות לירח (moon.google.com) ולמאדים (mars.google.com). בכיוון נוסף הן נהפכות ליותר עדכניות בזמן, עד כדי כך שתצלומי הרחובות שגוגל מציעה בשירותים שלה העלו לדיון סוגיות של פלישה לפרטיות. ובכיוון שלישי ומרתק ניכרת עליית הדמוקרטיה של המיפוי. קהילות גולשים יוצרות מפות המדווחות בזמן אמת על צפיפות תנועה ועל מצבי רוח, ויישומים רגישי־מיקום מובילים את המפה לעידן חדש, שבו המפה מדווחת לזולת על מה הסתכלת, איפה היית ומה עשית. אנחנו כאן.  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x