נאסים טאלב מציע להתכונן למשבר: "אתם בסכנה"
מחבר "הברבור השחור", אבי פילוסופיית האקראיות ואחד ההוגים המשפיעים כיום, מאמין שכלכלנים הם הדבר המסוכן בעולם ושהמנהיגים שמקשיבים להם מובילים אותנו אל המשבר הגדול באמת. ראיון בלעדי
נאסים ניקולאס טאלב, נביא המשבר הכלכלי, מסוחרי האופציות המצליחים בהיסטוריה ומהאינטלקטואלים המשפיעים בעולם כיום, פותח את השיחה בכמה משפטים בעברית: "מה שלומך? מה חדש?". אף על פי שהלבביות שלו היא נימוס ניו־יורקי בתרגום סימולטני, המבטא גורם לו להישמע כמו הדוד שנסע לאמריקה אבל לא השתנה. המבטא הזה מגיע מלבנון, מהכפר אמיון, רבע שעה נסיעה מביירות, שם טאלב נולד ומשם ברח כנער בזמן מלחמת האזרחים במדינה. יומיים לפני הראיון חזר מביקור מולדת. "אבל אני לא מגדיר עצמי לבנוני. אני לא מאמין במדינות ולא בוטח בהן", הוא אומר.
"אני קורא את התנ"ך בעברית עכשיו", טאלב אומר. "אני אוהב במיוחד את ספר איוב ואת תהילים. יש בתהילים משפט אחד, 'תהום אל תהום קורא' (הוא אומר בעברית). המשפט הזה מצוטט הרבה בספרות הרומית. 'אביסוס, אביסום ווקאט'. אמרו את זה בעולם העתיק כשהתכוונו לומר 'כשהחרא פוגע במאוורר'".
שזה בדיוק תחום ההתמחות שלך - התמודדות עם האירועים הלא צפויים שמשבשים הכל. אבל מעניין שאתה אוהב דווקא את ספר איוב. הרי אצל איוב אין אירועים לא צפויים. הכל מוכתב מראש.
"לא מהעיניים של איוב. הוא אולי חי בעולם דטרמיניסטי, אבל עבורו הכל פתאומי. הוא לא רואה את התמונה השלמה, וכך גם אנחנו. העולם שלנו לא אקראי, אבל הוא מורכב מדי, ולכן דברים שאנחנו לא יודעים עליהם תמיד יפתיעו אותנו. ואנחנו לא יודעים כמה הרבה אנחנו לא יודעים. כבר מאות שנים העולם האינטלקטואלי מתעלם מהעובדה הזאת, ועסוק בפיתוח שיטות לתרגם מידע להחלטות. אני אומר שהמידע שנצליח לאסוף תמיד יהיה חלקי, ולא יציל אותנו מבשורת איוב הבאה. אני מנסה לקחת את המחסור במידע ולהפוך אותו להחלטות. אתה יודע, בסעודיה אומרים שהספר שלי הוא עלבון לאלוהים, אבל שהם אוהבים את זה שאני אומר שאף אחד לא יכול לדעת מה יקרה, כי הנבואה היא העלבון הגדול ביותר לאלוהים".
נאסים טאלב. "בכל בוקר אני מתעורר וחושב על זה שאני לא יודע כלום ושצפויים לי הרבה ברבורים שחורים. אני יודע שהדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לחזק את החוסן של עצמי" צילום: בלומברג
"ספר המאה"
נאסים טאלב הוא הסופרסטאר של המחשבה במאה ה־21. הוא עושה לממסד האקדמי ולשוק ההון את מה שגלילאו עשה לדת: גורם להם להיראות רע, מעליב אותם, ולא מתחרט על כלום.
ספרו מ־2007 "הברבור השחור", שמפרט את השקפת עולמו, הוכתר על ידי "הטיימס" הלונדוני כאחד מ־12 הספרים החשובים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ועל ידי זוכה פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן "מהספרים החשובים של המאה". הספר תורגם ל־32 שפות ובהן עברית, מכר כ־2 מיליון עותקים, ובילה 17 שבועות ברשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס", שם גם נמצאת כרגע המהדורה השנייה של הספר, שיצאה בארצות הברית בחודש מאי.
ספרו מ־2001 "תעתועי האקראיות" נבחר על ידי המגזין "פורצ'ן" לאחד מארבעת ספרי ההשקעות החכמים בכל הזמנים, לצד "המשקיע הנבון" של אבי השקעות הערך בנג'מין גרהאם ואסופת מכתביו השנתיים של וורן באפט.
ב־2009 הכתיר המגזין "פורבס" את טאלב כאחד מ־50 גורואי העסקים המשפיעים בעולם, ומהשבוע שעבר נמכרת בוול סטריט תעודה חדשה שקרויה על שמו, ושאותה מנפיקה פימקו, ענקית השקעות שמנהלת יותר מטריליון דולר. התעודה, "הגנת ברבור שחור", משווקת ללא שיתוף פעולה מצד טאלב, תוך הסתמכות אך ורק על כתביו. ההשראה אליה מגיעה מאסטרטגיית השקעות אמיתית שטאלב פיתח, ושלאורך שני עשורים הניבה לו הון שמוערך ביותר מ־100 מיליון דולר. בימים אלה טאלב כותב את ספרו השלישי, שעליו קיבל מקדמה של 4 מיליון דולר.
"כאשר ממשלות נדרשות להחזיר את החובות שצברו הן מתחילות להתנהג כמו מאדוף ולקחת כסף מעוד אנשים. מאדוף קרס כשאזלו לו הפראיירים. אנחנו בכיוון" צילום: Gettyimages ישראל המשבר בקושי החל
"כאשר ממשלות נדרשות להחזיר את החובות שצברו הן מתחילות להתנהג כמו מאדוף ולקחת כסף מעוד אנשים. מאדוף קרס כשאזלו לו הפראיירים. אנחנו בכיוון" צילום: Gettyimages ישראל
הבשורה של טאלב לעולם היא זאת: אנחנו, בני האדם, חושבים בתבנית קבועה. אנחנו אוספים מידע, מנתחים אותו מדעית, מסיקים מסקנות ופועלים לפיהן. וזו טעות. למה? כי צורת החשיבה הזאת מתאימה רק לחלק קטן מהיבטי החיים. היא טובה לרפואת שיניים, להנדסת מכונות ולסידור מחסנים. אבל בתחומים מורכבים יותר, כגון כלכלה או יחסים בינלאומיים, היא לא עובדת.
כל האירועים שהכתיבו את ההיסטוריה - מלחמות העולם, נפילת ברית המועצות, פיגועי 11 בספטמבר וכל המשברים הכלכליים - היו אירועים שהגישה המדעית לא הצליחה לחזות ולא למנוע. טאלב טוען — והוא אינו חוסך בהטחת עלבונות אישיים בחוקרים חיים ומתים כאחד - שהכלכלה, הסטטיסטיקה ומדעי החברה מעולם לא סייעו לאנושות, אלא רק ייצרו הסברים לאחר מעשה, פיתחו על בסיסם תחזיות, ושכנעו אנשים וקובעי החלטות שבשל תמימותם לא התכוננו כראוי למה שבאמת יקרה.
מה שבאמת יקרה הוא "הברבור השחור" - אירוע משמעותי וכבד־השלכות, כמו כל אלה שמדעני החברה למיניהם מעולם לא הצליחו לחזות. בניתוח שלאחר מעשה המדענים יציגו את האירוע כמובן מאליו, אולם ברגע האמת הם תמיד יפספסו אותו ותמיד יופתעו, כיוון שתבניותיהם השגויות ונוסחאותיהם המופרכות לא הכינו אותם כראוי. את הביטוי "ברבור שחור" טאלב שאל מאירופה של סוף ימי הביניים, אז שימש כמטבע לשון שמתאר דבר שאינו קיים, מעין גרסה עתיקה ל"אם לסבתא היו גלגלים". באירופה התבססו על אלפי שנות תצפית בברבורים, שגילו שכל הברבורים בעולם לבנים. עד שב־1606 סוחרים הולנדים גילו את יבשת אוסטרליה, ובה גילו ברבורים שחורים שניפצו את המוסכמה העתיקה.
טאלב טוען שההנחות הבסיסיות ביותר בחיינו — האמונה שבטווח הארוך הבורסה תעלה, שמתחת לבית שלנו לא תהיה רעידת אדמה, שהמדינה לא תקרוס בן לילה — נובעות מאותה חשיבה תבניתית, מאותה אמונה שאין בעולם ברבורים שחורים כי אנחנו, פשוט, ראינו עד כה רק ברבורים לבנים.
טאלב מטיף לא להאמין לתחזיות המומחים לפני ולא להקשיב להסבריהם אחרי; להתגבר על הדחף להסתמך על היקשים לוגיים ועל חוכמת החיים של הזולת; ולהתרכז בדבר היחיד שבשליטתנו, והוא שיפור החוסן האישי והכלכלי באופן שיאפשר לשרוד קצת יותר טוב כאשר הברבור השחור הבא יתגלה במקום הלא צפוי וברגע הלא צפוי. כי במקום שאיננו מסוגלים לראות, שם נופתע. את עצמו טאלב מציג כ"אמפיריקן ספקן", שמנסה לאסוף נתוני אמת ולנתחם בהיגיון וכהווייתם, תוך שמירה על חשיבה חופשית ונקייה מ"תבניות מדעיסטיות", כדבריו. אמפיריקן אמיתי, הוא אומר, יודע כמה מעט הוא יודע, ופועל בהתאם. ובכל זאת כל אמפיריקן היה מזהה מראש את בואו של המשבר האחרון, והיה יודע שזו בקושי ההתחלה, ושהרע עוד לפנינו.
"המשבר של 2008 לא היה ברבור שחור", הוא אומר. "כשאתה רואה שיירת משאיות דוהרת אל גשר רעוע אתה יודע מה יקרה. כשאתה רואה טייס עם עיניים קשורות אתה יודע שהוא יתרסק. הבעיה היא שבחדשות לא דיברו על הגשר הרופף, ואחרי שהוא קרס עסקו רק במשאית האחרונה שעלתה עליו. וכעת אותו מהנדס שבנה את הגשר הוא זה שמתקן אותו, ואותו טייס עיוור חוזר לקוקפיט".
אפשר היה לבטל את דבריו של טאלב בטענה שכמו כל מומחה, גם הוא חכם לאחר מעשה. אלא שחלק מתהילתו היא הודות לכך שהוא אמר את הדברים האלה שנה לפני המשבר, ובאופן בוטה ומדויק. ספרו "הברבור השחור" הוקדש רשמית רק להשקפת עולמו, אך באחד הפרקים טאלב גלש להערה אקטואלית על המערכת הבנקאית בארצות הברית שבה "כאשר אחד קורס, כולם קורסים", ומיד אחר כך לא התאפק וכתב: "כשאני מביט בסיכונים של פאני מיי, הזוכה למימון ממשלתי, אני רואה שהיא יושבת על חבית אבק שריפה, פגיעה למעידה הקלה ביותר. אבל אל דאגה: צוות המדענים הגדול שלה העריך שהאירועים האלה 'בלתי סבירים'". האזהרה הישירה של טאלב התממשה 16 חודשים לאחר יציאת הספר, כאשר פאני מיי קרסה והולאמה בספטמבר 2008.
תחזית נוספת השמיע שלוש שנים לפני יציאת ספרו, כאשר בשיא תקופת הצמיחה שאחרי משבר הדוט.קום דיבר בכנס חגיגי של ארגון מנהלות ההשקעות 100 Women in Hedge Funds. מעל הבמה הוא הרס את המסיבה כשאמר: "מקצועיות מסייעת בניהול קרנות, אבל לרובכן יש רק מזל, והוא ייגמר מתישהו. רוב מנהלי הקרנות בעולם מרמים את עצמם ואת סובביהם. הקריסה הקולוסאלית של לונג טרם קפיטל מנג'מנט מ־1998 תהיה פיקניק לעומת מה שיקרה לכן". האתר הכלכלי HedgeWorld.com שבבעלות רויטרס דיווח שכדי למתן את דבריו טאלב הוסיף: "זה בסדר, רוב הבנקים נמצאים במצבכן".
טאלב בכנס ההרצאות TED: "הממשל צריך להיזכר בעצות שנתנו סבתות שחיו בתקופת השפל הגדול - קודם שימו כסף בצד, ורק אז קחו סיכונים" צילום: CC by jurvetson
מדינת מאדוף
"הבעיה שלנו היא בעיה מבנית", אומר טאלב. "הכלכלה שלנו שבירה ורופפת מהיסוד, ואנחנו לא ערוכים לברבור השחור הבא".
אתה מתכוון לוול סטריט? האם הרפורמה של אובמה אינה עוזרת? והאם אין גם צדדים חיוביים? למשל, אולי האופן שבו גולדמן זאקס התעצמו במשבר יכול ללמד אותנו משהו?
"גולדמן זאקס לא יודעים כלום. היה להם מזל, והם שבירים מאוד. אבל אני לא רוצה לדבר על גולדמן זאקס, אני לא רוצה לגלם את התפקיד הזה. אותי מטרידה הבעיה האמיתית, והיא בועת החוב שיצרנו. החילוץ הממשלתי, כמו רוב הצמיחה בעולם לצערי, הוא זיוף. מאחוריו מסתתרת בועת חוב שקשה לצאת ממנה ושבאירוע הקשה הבא תרסק אותנו.
"כבר 3,000 שנה אנחנו יודעים שחוב הוא דבר מסוכן. כשאתה לווה כסף ומפסיד אותו בקזינו זה רע, כי אין לך חסכונות לשמור בצד לאירועים לא מתוכננים. אבל לקחת חוב פרטי ולהפוך אותו לציבורי - זה כבר פלילי. זה לקנוס את אלה שעוד לא נולדו. את החוב הזה יירשו הילדים והנכדים שלנו. זו המשמעות של תוכנית החילוץ. ביוון למשל קורה משהו טוב. גרמניה מכריחה אותם לעשות את הדבר הנכון. אותנו אין מי שיכריח ולצערי אין מי שיציל".
חתן פרס נובל פול קרוגמן. "מסוכן ליציבות העולם" צילום: בלומברג בעצם, מה כל כך נורא? אז יש חוב. אמריקה תמיד היתה בחוב כזה או אחר. תדפיסו כסף.
"אתה מדבר שטויות".
כאשר טאלב מאבד את סבלנותו הוא מראה זאת מיד, וכעבור פחות מחצי דקה מודיע שעליו לסיים כי יש לו תקלה במחשב, כי הגיע למועדון הכושר או כי עליו לצאת מיד לנמל התעופה, ונמשיך את השיחה רק מחר או בשבוע הבא. אבל הוא לא מתחמק מתשובות. את התשובה לשאלה האחרונה הוא נתן כבר בפברואר, בכנס במוסקבה שבו אמר מעל הבמה: "כל בן אנוש צריך לבצע מכירה בשורט של אג"ח ממשלת ארצות הברית", והוסיף שהדולר ייחלש "כל עוד ברננקי ימשיך לעבוד בבנק המרכזי". הסיבה, לדעתו, היא שגירעון 13 טריליון הדולרים של ארצות הברית, שהתנפח בזכות הפיכת חובות הבנקים לחובות משלמי המסים, הוא חור שחור שיבלע כל צמיחה כלכלית, ויורגש על בשרם של האמריקאים בפיגוע, הוריקן או ברבור שחור אחר שינחת מתישהו.
"זו הסיבה שאני לא מאמין בממשלות מודרניות", הוא אומר. "התמריצים שלהן דוחפים אותן לגירעון תמידי, ואז, כאשר הנושים מבקשים את כספם, הן מתחילות להתנהג כמו ברנארד מאדוף. לוקחות כסף מעוד אנשים כדי לשלם לנושים הישנים. הבעיה היא שהפראיירים נגמרים מתישהו, ונשארים רק בעלי חוב. כך מאדוף נפל, ולשם אנחנו הולכים".
השקעה בשיטת "טוני השמן"
נאסים טאלב פיתח את תיאוריית הברבור השחור שלו שנים לפני שהעניק לה את שמה. למעשה, הוא עשה זאת לפני שסיים את חטיבת הביניים. זה היה בגיל 15, בעת שהתחבא מפצצות מרגמה במרתף בית הוריו באמיון. מלחמת האזרחים בלבנון בדיוק פרצה, אחרי מאות שנים שבהן לבנון היתה המדינה השלווה ביותר לחופי הים התיכון. הוא זוכר עד היום איך אף אחד מהמבוגרים - לרבות סבו, שהיה אז שר הפנים של לבנון - לא העלה על דעתו שבגן העדן ההרמוני העתיק הזה תפרוץ מלחמה. והוא זוכר איך אחרי שהמלחמה פרצה כל המבוגרים ידעו לנתח בפירוט את סיבותיה, בהסברים מעמיקים וחסרי סתירות פנימיות, ואיך אותם מבוגרים הסבירו זה לזה, שוב ושוב, שהמלחמה תסתיים מיד. היא נמשכה 15 שנים.
"כבר בגיל 15 קראתי על הגל ומרקס. לא תפסתי הרבה, למעט שלהיסטוריה היה היגיון כלשהו ושהעניינים התפתחו באמצעות סתירות ועימותים שאיכשהו קידמו את האנושות. זה נשמע דומה מאוד לתיאוריות שהועלו בסביבתי בנוגע למלחמה", הוא משחזר בפרק הראשון של "הברבור השחור". בימים הוא היה שומע את הפרשנויות, שתמיד פספסו וניתחו לאחור, ובערבים הוא קרא. אחד הספרים שקרא היה "יומן ברלין" של ההיסטוריון ויליאם שיירר, מחברו של ספר ההיסטוריה מהנקראים בעולם, "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי". "יומן ברלין" מכיל קטעים ששיירר כתב ביומנו כאשר שימש עיתונאי בגרמניה של שנות השלושים - לפני פרוץ מלחמת העולם. טאלב קרא את הספר, וזיהה בו דפוס מוכר: גם באירופה של ערב המלחמה לאיש לא היה מושג מה עומד לקרות. עד הרגע האחרון הכל היו משוכנעים שהיטלר הוא קוריוז זמני. מבעד לדיווחי היומן הוא זיהה בחברה האירופית של ערב המלחמה עוד תופעה שדמתה למה שראה סביבו, ושאותה הוא מכנה כיום "דבוקת דעות": הנטייה של אוכלוסייה שלמה לנתח את המציאות באותו אופן מפוספס, ולאחר מעשה לאמץ כאיש אחד את ההסבר האסתטי. "הבנתי שגם הבחינה השקדנית ביותר של העבר לא מלמדת על הלך רוחה של ההיסטוריה, אלא רק מספקת אשליה של הבנתה. הבנתי שאנחנו פשוט מכונה גדולה להתבוננות לאחור ולהונאה עצמית. גם כיום, כל שנה שחולפת מגבירה את אמונתי בעיוות הזה", כתב.
נגיד הבנק המרכזי בן ברננקי. "כל עוד הוא בתפקיד הדולר יירד" צילום: בלומברג כאשר צה"ל פלש ללבנון ב־1982 משפחת טאלב כבר נמלטה, ונאסים היה סטודנט בן 22 בבית הספר למינהל עסקים וורטון. שם, הוא מספר, ראה מנהלי תאגידים גדולים באים להרצות, וטועים שוב ושוב בהערכותיהם להווה ולעתיד ומסבירים בשלמות את העבר. עבורו זה היה הלם, לראות באוניברסיטה נחשבת של המדינה החזקה בעולם את אותה צרות מוחין מהכפר הלבנוני, והאסימון החל ליפול לו.
האסימון סיים ליפול כעבור כמה שנים, אחרי שטאלב סיים את הלימודים והחל לעבוד בחדר מסחר הנגזרים של בנק ההשקעות פירסט בוסטון. זה קרה ב־19 באוקטובר 1987, בקריסת "יום שני השחור" שאיש לא חזה ושהבהילה את העולם. טאלב מתאר בספרו את השנייה שבה התוודע לדבר הקריסה, וכיצד שמע צלצולים באוזניים וחש רעד בעצמות. "מעולם לפני כן לא חוויתי זאת, ולעולם לא אוכל להסביר זאת למי שלא חווה את הדבר", כתב. הוא הבין שצדק, שמה שחשב תמיד על ההיסטוריה תקף גם בבורסה, שהוא היחיד שרואה את זה - ושבאותה שנייה הוא עשה מזה הרבה כסף. טאלב כמובן לא ידע שהנפילה תגיע באותו יום. אבל הוא ידע שהיא תגיע מתישהו, והוא התכונן לקראתה. כסוחר נגזרים שסלד מהשמעת ניתוחים והערכות והתאהב במתמטיקה המורכבת של המכשירים הפיננסיים, הוא גילה שכל המכשירים האלה מתומחרים לא נכון. מתמטית, הבורסה הרבה יותר מסוכנת מכפי שהנוסחאות מראות. ישנן כמה אופציות שנחשבות משוגעות הרבה יותר מכפי שהן באמת, ולכן מחירן נמוך מדי ופוטנציאל הרווח מהן גבוה מדי. וכמו המהמר היחיד בקזינו שהבחין ששולחן הרולטה עקום, הוא החל לבצע הימורים מדודים ועקביים על המספר שידע שיעלה בסוף - קריסה קיצונית של המדד — ובנה את הימוריו כך שהפסדיו יהיו קטנים, אבל שבבוא היום הרווח יהיה עצום.
זו שיטת המסחר באופציות שטאלב פיתח בסוף שנות השמונים, ומאז נהפך באמצעותה למולטי־מיליונר המגדיל את הונו מדי משבר: דמיינו שיש חברה ותיקה ויציבה שכל מניה שלה עולה 700 שקל. סוחר אופציות בשם נאסים טאלב צץ ומציע לכם את העסקה הבאה: הוא ישלם לכם שקל אחד תמורת התחייבות מצדכם לקנות ממנו את המניה הזאת בעוד חמישה חודשים ב־350 שקל, חצי ממחירה היום.
העסקה נשמעת מעולה. אם מחיר המניה לא ישתנה, אז בעוד חמישה חודשים תקנו מניה ב־350 שקל ותמכרו אותה ב־700. גם אם המחיר יירד קצת, תרוויחו. ואם הטאלב הזה לא יממש את האופציה שקנה, גם לא נורא. נשארתם עם השקל ששילם לכם.
חמישה חודשים עוברים, ומגיע התאריך המוסכם. רוב הסיכויים הם שלא קרה שום דבר דרמטי, ולא תשמעו עוד מטאלב. אבל יש סיכוי קטן - קטנטן, אך עדיין גבוה מכפי שהרוב חושבים - שכן יקרה משהו דרמטי. שהחברה תעבור משבר שלאיש לא היתה דרך לחזות אותו מראש, ושמחיר מנייתה יצלול מהר ובחדות. ואם ביום המוסכם הוא יהיה נמוך מ־350 שקל, טאלב יופיע גם יופיע. הוא יקנה את המניה בשוק במחירה הזול, ימכור לכם ב־350, המחיר שאליו התחייבתם, וישלשל את ההפרש לכיסו. אם המניה תצלול ל־230 שקל, כפי שקרה למניית כיל בסוף 2008, ההפרש הזה יהיה 120 שקל. אם מחיר המניה יצלול מיותר מ־500 שקל לפחות מ־5 שקלים, כפי שקרה לאפריקה ישראל, ההפרש יהיה מאות שקלים.
כעת דמיינו שסוחר האופציות טאלב לא שילם לכם שקל אחד, אלא 20 אלף שקל, תמורת התחייבותכם לקנות ממנו 20 אלף מניות בתאריך המוסכם ובמחיר המבצע. הפעם, הסיכוי הגדול הוא שתישארו עם 20 אלף שקל ביד, והסיכוי הקטנטן הוא שהלא צפוי יקרה, המניה תקרוס, ותצטרכו לקנות מטאלב 20 אלף מניות ביוקר. אם מדובר במניות כיל של סוף 2008, זה יעלה לכם 2.4 מיליון שקל. גם אם טאלב ביצע בשנה האחרונה 49 עסקאות כושלות ורק זו הצליחה, הוא ייהפך למיליונר ואתם תתרוששו.
וכך, בזמן שהמשקיע המצוי ניסה להרוויח בבורסה לאט ובטוח, או מהר ופחות בטוח, וקיווה ששום קריסה לא תהרוס לו את החגיגה - טאלב עשה את ההפך. הוא ניסה להפסיד לאט אבל בטוח, מדי יום ובשיטתיות, כדי שהקריסה הפתאומית תניב לו מיליונים.
בקריסה של 1987, הרווחים שיצר עבור פירסט בוסטון הניבו לו בעמלות את מה שהוא מכנה "פאק יו מאני", סכום שאינו מספיק כדי להיהפך לטייקון, אבל גבוה דיו כדי שיוכל לעזוב את העבודה בלי לחשוש למשכנתה ולביטוח הבריאות. וכפי שטאלב מסביר בספרו: "זהו סכום שמגן על שכלכם מפני הזניה ומשחרר אתכם מסמכויות חיצוניות".
בעשור הבא הוא המשיך ושכלל את השיטה, והתקדם בתפקידים בין שבעה בתי השקעות, תחילה בוול סטריט ואחר כך בשיקגו, כשהוא שוב ושוב נדהם מאמונות טפלות כגון "השוק מתמחר את עצמו באופן משוכלל" ומהפער בין מסקנות הכלכלנים לבין מה שהראו חישוביו הקרים - ושוב ושוב מנצל זאת.
לימים הוא יציג בספר "הברבור השחור" משל ובו שתי דמויות בדויות: "ד"ר ג'ון", בן דמותם של מומחי ההשקעות והכלכלנים, ו"טוני השמן", בן דמותו שלו, ושל אלה שיודעים מה קורה באמת. במשל טאלב מציג בפני ד"ר ג'ון וטוני חידה: נניח שיש בידי מטבע הוגן. הטלתי אותו 99 פעמים ובכולן יצא עץ. מה הסיכוי שבהטלה הבאה ייצא פָּלי? ד"ר ג'ון משיב את מה שנכון מדעית: "50%. הרי כל הטלת מטבע עומדת בזכות עצמה, ולא תלויה בקודמות". אבל טוני עונה את התשובה הנכונה באמת: "1% לכל היותר. המטבע מזויף, ואתה לא תמרח אותי. אני יודע שאתה פה כדי לעשות קופה על ד"ר ג'ון. בוא נעשה אותה ביחד".
ב־1999 טאלב אסף את כספי העמלות שהרוויח מכשלי השוק בעשור האחרון, והקים את הקרן הפרטית אמפיריקה קפיטל, שפעלה לפי אותה אסטרטגיה של הפסדים יומיים קטנים על אופציות קיצוניות. את שנת 2000, שנת משבר הדוט.קום, סיים ברווח של 60%, וב־2004, אחרי שהתעייף מהתאוששות השווקים האטית והלא רווחית עבורו, סגר את אמפיריקה, לקח את הכסף ונהפך למה שתמיד רצה להיות - פילוסוף במשרה מלאה. את האסטרטגיה אימץ אחר כך מארק ספיצנייגל, הסוחר הראשי באמפיריקה שהקים ב־2007 את יוניברסה השקעות, שטאלב משמש בה יועץ. החודש, כאמור, מתחילה גם קרן פימקו לשווק את תעודת "הברבור השחור" שלה.
לגרש את בוגרי הרווארד
טאלב שונה ממומחים אחרים לא רק בסגנונו הישיר ובהתקפותיו האישיות - הוא מתאר את בן ברננקי כבור, את פול קרוגמן כמסוכן, בגלל האופן שבו משוואותיו השגויות משכנעות את העולם, ומספר שהוא מפנטז על מרדפים חמושים אחרי שר האוצר של קלינטון רוברט רובין ושיש לו סיוטים בכיכובו של אבי שיטת תמחור האופציות בלק־שולס, הכלכלן זוכה הנובל מיירון שולס. טאלב שונה מסובביו גם בכך שהוא מתאר במילים ישירות, מפורטות ובוטות גם את הפתרון שלדעתו צריך לאמץ.
שר האוצר טימותי גייטנר. "מנסה לסתום חורים בספינה שוקעת צילום: בלומברג
"אני רוצה שכולנו ניזכר בעצות של הסבתות שחיו בתקופת השפל. הן אמרו: 'תעבדו, תחסכו כמה שנים, ורק אז קחו סיכונים'", הוא אומר בראיונותיו. "אם הבנקים היו זוכרים את זה לא היה משבר אחד בהיסטוריה. מדהים אותי שכולם מתעלמים מזה. שר האוצר טימותי גייטנר סותם חורים בספינה הטובעת במקום לאסוף את כולם ולשאול איך מתקנים את המערכת. והתיקון הוא חיסול המינופים והבונוסים שמתמרצים מנהלים לבצע אותם. הם אלה שאחראים לכל תוכניות החילוץ ומשברי הבנקים מאז 1982.
"אנחנו צריכים לסייע לקריסתם של הגורמים שנועדו לקרוס. הבנקים שנקלעו לצרות צריכים להתמוטט. אסור שיישארו בעולם גופים שהם 'גדולים מכדי לקרוס'. כפי שקרנות גידור נולדות ונעלמות מדי יום, כך צריכים הבנקים להיעלם. ולחלופין, שמישהו יחליט שבנקים לא לוקחים סיכונים, נקודה. בינתיים, אנחנו לא רק לוקחים על עצמנו את החובות של הבנקים אלא גם נותנים להם להמשיך לערוך בעצמם את הדו"חות הכספיים שלהם. אני לא מבין את זה, הם אלה שהסתירו את הסיכונים וגרמו למשבר, ואנחנו נותנים להם לעשות זאת שוב?".
כאשר בראיון בבי.בי.סי נשאל טאלב מה היה עושה לו היה בידיו הכוח, ירה מיד: "דבר ראשון הייתי אוסר על שימוש במושג 'הערכת סיכונים'. הייתי אוסר לומר את המילים 'שונות ממוצעת'. הארי מרקוביץ עוד קיבל נובל על הקשקוש הזה. הייתי אוסר על שימוש במודלים המופרכים של תורת התיקים המודרנית. הייתי דואג שלא יהיה סביבי אף בוגר הרווארד. אני מתעורר בכל בוקר וחושב על זה שאני לא יודע כלום, שהבנתי את העולם היא חלשה, ושצפויים לי הרבה ברבורים שחורים. אני יודע שכל מה שאני יכול לעשות הוא להכין את עצמי, לצבור רזרבות, לטפח כלכלה שבה אין חברה אחת שכל המשק תלוי בה, להיות מוכן להפתעות. האנשים שהייתי משאיר הם אלה שמבינים את זה".
ועכשיו, איך גורמים לזה לקרות במציאות?
"האמת שזה לא מעניין אותי", משיב טאלב. "הצד שלי בעסקה הוא לומר את הדברים האלה, ושיעשו עם זה מה שרוצים. אני לא יוצא למלחמות".
אבל אנחנו הרי מכירים את השחקנים. הרעיון שלך ייגמר במכירות הספר ובראיונות. אם קורא השתכנע ורוצה להשפיע, מה עליו לעשות?
"לא ענייני. אני לא פה כדי לומר לג'ו שְמוֹ מה לעשות. התרעתי על הסכנה, ואם הממשלות לא רוצות להקשיב שלא יקשיבו. מצדי שילכו לעזאזל".
מנכ"ל גולדמן זאקס, לויד בלנקפיין. "היה להם רק מזל" צילום: בלומברג במה צריך לטעות
אבל, כמובן, לטאלב יש עצות לג'ו שמו. לא תוכניות למרד מאורגן, אבל כן דרכים לפתח את העמידות האישית לברבורים שחורים. הוא מפרט את העצות בספרו לאורך שלושה עמודים, שמהווים מעין מדריך מיניאטורי לעזרה עצמית והשקעות.
הטיפ הפיננסי של טאלב הוא גרסה מקוצרת ומפושטת של אסטרטגיית ההשקעות שלו, שאותה הוא מכנה בספר "אסטרטגיית המשקולת". "אצל הרוב, הבורסה היא הצלחה מסוימת במשך זמן מה, ופיצוץ שגומר אותם ברגע לא צפוי. השיטה שלי מלמדת תחילה לא להתפוצץ, ואז נותנת סיכוי ליהנות מברבורים שחורים טובים, מהעליות הקיצוניות שקשה לחזות מראש", הוא מסביר.
באסטרטגיית המשקולת שמים 90% מסכום ההשקעה ב"נכס הבטוח ביותר על פני האדמה", כדברי הספר. בספר מ־2007 טאלב מביא כדוגמה את האג"ח של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, כעת ב־2010, הוא טוען שגם הן אינן בטוחות. את ה־10% הנותרים מפזרים בין כמה שיותר השקעות ספקולטיביות ומטורללות: מאופציות מחוץ לכסף ועד השקעות בקרנות הון סיכון. כך, מסביר טאלב, במקום להרוויח מעט ולאבד הכל כשהברבור השחור מגיע, תפסידו מעט וביום הדין תרוויחו המון.
אחר כך טאלב ממליץ לבחור בקריירה שמלבד אפשרויות הקידום גם חושפת את האדם לרווחים מברבורים שחורים. הפתעות מתגלות פעמים רבות כאירועים המשמעותיים בחיים, ולכן יש להתאמץ לעבוד במקצוע שבו ההפתעות נוטות להיות טובות. בצבא, בביטוח אסונות ובמתן הלוואות הפתעות הן לרוב רעות. לעומת זאת במקצועות כגון מו"לות, השקעות הון סיכון ומחקר מדעי, ההפתעות הן לרוב טובות ונושאות בחובן עושר רב. לאלה הוא מוסיף עצה כללית לפגוש כמה שיותר אנשים, ללכת להרבה מסיבות ולגור בעיר - שם שוכנות ההזדמנויות.
טאלב גם ממליץ על - ומיישם בעצמו - דיאטת תקשורת חריפה. הוא עצמו מתראיין רק פעם בשנה, למשך כמה שבועות, ומשתדל לקרוא כמה שפחות אתרי אינטרנט ועיתונים יומיים ולהגביל עצמו לשבועונים כגון "האקונומיסט". "לאחרונה סיימתי דיאטת אינטרנט ארוכה", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט", "זה נהדר. זה מנקה לי את המחשבה ומאפשר לרעיונות שלי להיות בהירים. לפני כמה חודשים החמרתי את הכלל שלי, והחלטתי שעיניי לא יקראו שום דבר שלא יהיה נגיש בדפוס בעוד עשר שנים".
אבל איך אתה יכול לדעת מה ייזכר בעוד עשר שנים?
"אני לא, ולכן אני קורא עכשיו רק ספרות עתיקה, את סנקה וקיקרו. תופתע לגלות שהם הרבה יותר מעשיים ורלבנטיים מרוב ספרי היעץ שיוצאים היום".
במהדורה השנייה של "הברבור השחור" הוסיף טאלב עוד פרק קצר עם המלצות לחיים שנוגעות לבריאות האישית, ומושפעות רבות מהיכרותו עם ארתור דה־ואני, הכלכלן ומאמן הכושר ש"בגיל 72 נראה כפי שאל יווני היה רוצה להיראות בגיל 42", כדברי טאלב בספרו. המלצות הבריאות שלו מהוות יישום של "אסטרטגיית המשקולת" גם בתזונה ובכושר - הרבה הליכות אטיות ושלוות ולצדן כמה ריצות מהירות במיוחד, או זלילה מוגזמת ואחריה צום ממושך. "הבריאות שלי השתנתה לבלי היכר ולחץ הדם שלי הוא כשל בן 21", הוא כותב בתוספת למהדורה השנייה של "הברבור השחור", ומסכם בלקח: "גם בכלכלה וגם בבריאות, היזהרו מיציבות מלאכותית".
וכשהוא נשאל איך הוא מצליח ליהנות מחייו כאשר הללו מוקדשים להתחסנות לקראת האירועים הלא צפויים בחיים, טאלב נותן את העצה הטובה ביותר שלו: "חיזוק יכולת החשיבה וההבנה לא מביא לאושר. כדי להיות מאושר צריך להבין היטב את הדברים הגדולים, אבל להישאר ילדי ואנושי בקטנים. ואני אנושי עד כדי פלצות. אני אוהב מאוד לטעות וליפול. פשוט רק בדברים הקטנים".
