פרשנות: הנגטיב של לבייב

קשה לדעת מה גרם לבנק הפועלים לשבור את הכלים דווקא אתמול, ביום שבו בוצעה החלפת מניות בהסדר של אפריקה ישראל. דבר אחד ברור: העיתוי ממחיש את ההבדל שבין בעל השליטה בסקורפיו בני שטיינמץ לבעל השליטה באפריקה לב לבייב.

במבחן התוצאה, לבייב - שהחל את המגעים להסדר חוב בדרישה חצופה לתספורת - נראה היום צדיק לאחר שהביא מכיסו 1.6 מיליארד שקל לבנקים ולמחזיקי איגרות החוב. לעומתו, יריבו בעסקי היהלומים שטיינמץ מתנהל כמי שלא אכפת לו מסקורפיו, ולדברי נציגות בעלי האג"ח, הוא אף אמר באחת הישיבות כי הוא מעוניין להעביר את החברה לידיו של שמעון מנחם.

כפי שפורסם לראשונה ב"כלכליסט", מסוף 2009 הציע שטיינמץ לשלם לבעלי האג"ח 100 מיליון דולר במזומן, ואת שאר הסכום לשלם במועד לא ידוע, לאחר שהחברה תפרע את כל חובותיה האחרים.

שטיינמץ לא טרח ליידע את הפועלים על ההצעה וגם לא על הכוונה "להנחית" את החוב לבנק מתחת לחוב לבעלי האג"ח. על שני המהלכים הללו נודע לבנק מעל דפי העיתון. העובדה ששטיינמץ מוכן לשלם 100 מיליון דולר למחזיקי האג"ח, "הדליקה" לפי הערכות את בכירי הבנק, ובראשם המנכ"ל ציון קינן ומנהל האגף העסקי שמעון גל, ואלו הגבירו את הלחץ על שטיינמץ.

הבנק מעוניין בביטחונות, ככל הידוע בהיקף כפול מהחוב. שטיינמץ הציע ביטחונות רק בהיקף החוב. חצי שנה מתנהלים המגעים בין הצדדים, וסביר להניח שעסקת גינאה שכנעה את הבנק שלשטיינמץ יש כסף, אבל הוא לא מעוניין להוציא אותו. עו"ד רם כספי מנסה מאתמול לפשר בין הצדדים, אבל המלחמה בין קינן לשטיינמץ עומדת להגיע לבית המשפט ולהרוס את הקשר של הטייקון עם שוק ההון הישראלי - קשר שאולי לא מעניין אותו, כפי שסקורפיו לא מעניינת אותו.