הסופר ג'יי די סאלינג'ר הלך לעולמו

הסופר האמריקני ג'יי די סאלינג'ר הלך לעולמו אתמול (ד') בגיל 91. בנו של הסופר מסר כי אביו מת בנסיבות טבעיות בביתו בקורניש, עיירה קטנה בניו המפשייר, שם חי בבידוד במשך שנים ארוכות. סאלינג'ר נחשב לאחד ההסופרים הגדולים של המאה ה-20, בעיקר בזכות ספרו המצליח והמוערך "התפסן בשדה השיפון" וגיבורו, הולדן קולפילד.

הוא נולד בניו יורק לאב יהודי ואם קתולית. את ראשית דרכו הספרותית החל בפירסום סיפורים קצרים במגזינים. במלחמת העולם השניה השתתף בפלישה לנורמנדי ונחשב לחייל אמיץ, אך הצד האפל של החוויה הצבאית נתן את אותותיו בכתביו, וזה ניכר במיוחד בספרו "תשעה סיפורים", שיש רבים הרואים בו ולא בתפסן כיצירתו החשובה ביותר.

ב-1951 פירסם את "התפסן בשדה השיפון", רומן העוסק בהתנגדותו של נער מתבגר לעולם המבוגרים השקרי. מיד עם צאתו הפך הספר להצלחה מסחררת. דווקא לאור הפרסום הרב לו זכה, ביקש סלינג'ר להרחיק את עצמו מן ההמולה, ומאז סוף שנות ה-60 הסתגר בביתו וסירב לבוא במגע עם הציבור.

הוא פרסם את הספרים "פראני וזואי" (1961) ו"הרימו את קורת הגג, נגרים" (1963) ומאז לא פירסם עוד מכתביו. הוא עצמו אישר בראיון חד פעמי ב-1974, כאשר נגנבו סיפורים שכתב, שהוא עדיין כותב, אולם רק להנאתו הפרטית ולא בשביל הקהל הרחב.

ב-8 בדצמבר 1980 נרצח ג'ון לנון על ידי מארק דייויד צ'פמן, שהתוודה כי קריאת הספר "התפסן בשדה השיפון" דחפה אותו למעשה. גם תומס הינקלי, שניסה להתנקש בחייו של הנשיא ארצות הברית לשעבר רונלד רייגן, אמר ש"התפסן" הוביל אותו למעשהו.

למעשה, ככל שעברו השנים, דמותו החידתית והשפעתו של סאלינג'ר הלכו וגברו. ב-2000 כתבה עליו בתו מאשתו השנייה ספר ביוגרפי, שם הוא תואר כאדם קר מבחינה רגשית ומתוסבך, השותה את השתן של עצמו ונוהג לדבר עם עצמו בשפה לא ברורה.