הבריאות על פי אובמה
איך עומד נשיא ארה"ב לפספס את ההזדמנות להעביר רפורמה מצוינת במערכת הבריאות
השבוע ירד גשם במסצ'וסטס, והוא ירד - כפי שהאמריקאים אוהבים להגיד - על המסיבה של ברק אובמה. הניצחון של הרפובליקני סקוט בראון בבחירות במסצ'וסטס לסנאט העביר לאובמה ולרעיו הדמוקרטים מסר ברור מאוד: הציבור האמריקאי לא מעוניין ברפורמת הבריאות שלכם, ואם תמשיכו בגישה שלכם, אתם תחפשו עבודה עם בוא הבחירות לסנאט ולקונגרס בשנה הבאה.
טכנית, נפילתה של מסצ'וסטס בידיים רפובליקניות מוחקת את הרוב הדמוקרטי המוחלט בסנאט, רוב הדרוש למניעת טקטיקות מעכבות (פיליבסטר) של הרפובליקנים, טקטיקות שיכוונו כבר בעתיד הקרוב נגד רפורמת הבריאות.
אמריקה זקוקה נואשות לרפורמה הזאת, ובצורתה המקורית היא היתה מצוינת. מערכת הבריאות האמריקאית היא החולה ביותר במערב. בכל המדינות המפותחות נהוגה "השיטה הגלובלית", שבה משלם האזרח (ובמדינות ממש עשירות לא משלם בכלל) מס בריאות כלשהו, וזכאי בתמורה לסל בריאות בסיסי. ברוב המדינות ניתן להרחיב את הסל הנ"ל על ידי רכישת ביטוח משלים.
בארצות הברית, אם איתרע מזלך לחלות או להיפצע, אתה מופקר לגורלך. סצינת הפתיחה בסרט "סייקו" של מייקל מור ממחישה היטב את הבעיה. אזרח המשתכר משכורת ממוצעת, נפצע ואיבד שתי אצבעות. הוא מגיע איתן לבית החולים, ומודיעים לו כי עלות חיבור כל אצבע 15 אלף דולר. אחר התייעצות משפחתית מוחלט לחבר אצבע אחת, כדי להשאיר כסף לקולג' של הילדים.
בעוד שאין ספק כי השיטה הקפיטליסטית ניצחה את כל מתחרותיה, הרי שמאפייני שיטת הבריאות בארה"ב לוקחים את השיטה הקפיטליסטית אל מעבר לגבולות הטעם הטוב. אבל זה לא רק זה. כמה חוקים מעוותים, כגון איסור על מיקוח של הגופים הממשלתיים כמקשה אחת מול ספקי השירותים והתרופות, איסור על יבוא מקביל, אישור לפרסום תרופות מרשם ושירותים רפואיים ושלל חוקים קפקאיים, מבטיחים כי השירות שמקבל האמריקאי תמורת תשלום הוא היקר ביותר ובאיכות הנמוכה ביותר במערב.
בעוד שמדינות המערב מצליחות לשמור על עלות בריאות של כ־10% מהתל"ג, בארה"ב המערכת המסורבלת גוזלת כ־17% מהתל"ג, אף שהיא מממנת רק כמחצית מהעלות הכוללת של הוצאות הבריאות (המחצית השנייה ממומנת על ידי הסקטור הפרטי).
הרפורמה המקורית שהציע אובמה באה לתקן כמה עיוותים: הקמת מבטח ממשלתי שיבטיח ביטוח מינימלי לכלל אזרחי המדינה במחיר סביר, ביטול התמריצים על פרסום תרופות, אישור לממשלה לנהל מו"מ כלקוח ספק יחיד מול ספקי השירותים והתרופות ועוד שלל שינויים.
אובמה אולי יצליח להעביר במחטף גרסה לא יעילה של הרפורמה לפני השבעת בראון בעוד כשבועיים, אך הוא נכשל כישלון חרוץ עם הרפורמה המסורסת הזו בוושינגטון, בגלל היבריס, חטא היוהרה.
כישלון בהעברת רפורמה כזו, שמיטיבה עם האזרח, והגעה לשיעור תמיכה של פחות מ־30% לאותה רפורמה, נראים כמשימה קשה בפני עצמה, אבל אובמה הצליח לעמוד בה בכבוד (או בחוסר כבוד). הגישה של "אני הולך ללמד אתכם איך עושים את זה מאפס" מעצבנת את האזרח האמריקאי. גישה זו העבירה בזמן שיא נשיא שנבחר על גלי אהדה חסרי תקדים עם יותר מ־70% תמיכה, אל מתחת ל־50% תמיכה.
לאובמה כנראה קשה ללמוד ששינויים עושים בדיאלוג ובהדרגה. עדות לכך ניתן למצוא גם ביוזמה האחרונה שלו לגבי המערכת הבנקאית בארה"ב. במקום לנסות ליצור הסכמה על בסיס פוליטי וציבורי רחב ככל האפשר, העדיף אובמה, בנאום חוצב להבות, להזמין את ראשי הבנקים הגדולים למלחמה.
ראשי הבנקים ייתנו לו את המלחמה שהוא מבקש, תוך כדי שימוש בכל העוצמה הלוביסטית והפוליטית שלהם. נוסף על כך, הרפובליקנים יעשו חשבון מה ממקסם את אופציית הרווח הפוליטי שלהם מהעניין, וכנראה יצטרפו לצד המערכת הבנקאית במערכה הזו. בשורה התחתונה, אובמה שוב שם לעצמו רגל.
