ארה"ב: המפסידה הגדולה בקרב על הנפט של עיראק
מכירת חוזי נפט שהתקיימה בבגדד ננעלה עם חוזים שמנים לרוסיה ולסין והשאירה את חברות האנרגיה האמריקאיות מחוץ לתמונה. התפתחות לא צפויה עבור מי שגורסים כי ארה"ב פלשה לעיראק כדי להשתלט על עתודות הנפט העצומות שלה
כל אותם גורמים הגורסים כי ארצות הברית פלשה לעיראק ב־2003 כדי להשתלט על עתודות הנפט הגדולות של המדינה נדהמו לנוכח תוצאות מכירת חוזי הנפט של עיראק שהתקיימה בסוף השבוע שעבר. במכירה, שעתידה לעצב את תעשיית הנפט העיראקית בשני העשורים הבאים, אף חברה אמריקאית לא הבטיחה לעצמה חוזה. בשניים מחוזי הנפט הרווחיים ביותר, הנאמדים במיליארדי דולרים, זכו שתיים מהמתנגדות הגדולות לפלישה האמריקאית לעיראק: רוסיה וסין.
ואילו טוטאל אויל מצרפת, שהובילה את המאמצים לבטל את האישור הבינלאומי למלחמה במועצת הביטחון ב־2003, זכתה בנתח גדול יותר מהאמריקאים. "הפצת חוזי הנפט בהחלט עונה על התיאוריה שלפיה המלחמה נועדה להיטיב עם אינטרס הנפט של ארצות הברית", אומר אלכס מונטון, אנליסט נפט במזרח התיכון עבור חברת הייעוץ ווד מקנזי, שעם לקוחותיה נמנים חברות נפט אמריקאיות. "זה לא בא לידי ביטוי במכירה".
האטרקציה העסקית ברורה
המכירה היתה אחת הגדולות ביותר שהתקיימו ב־150 שנות תעשיית הנפט העולמית. מנהלי תאגידי אנרגיה מרחבי העולם הגיעו לבגדד ב־11 בדצמבר כדי להשתתף באירוע טקסי שנערך במשרד הנפט והועבר בשידור חי בטלוויזיה. בעוד מסוקי קרב אמריקאיים חגים ממעל כדי למנוע התקפות מחבלים, שר הנפט חוסיין אשהרסתאני פתח את המעטפות שהגיעו מהחברות ובהן צוינה כמות הנפט שהן מתכננות להפיק והתשלום שהן מוכנות לקבל מהממשלה העיראקית.
במקום שחברות זרות יקבלו שליטה על העתודות העיראקיות, כפי שארצות הברית קיוותה, ושלשם כך ניסתה להעביר ללא הצלחה את חוק הנפט בפרלמנט העיראקי, זכו חברות הנפט בחוזי שירות למשך 20 שנה עבור שבעה מתוך עשרת שדות הנפט. על פי הצעה זו, הנפט נותר נכס של עיראק, והחברות הזרות ישאבו אותו תמורת מחיר קבוע לחבית.
במהלך סוף השבוע של המכרזים עיראק חדלה לרגע להתנהג כמו מדינה פושטת רגל וזרועת הרס מלחמות, כפי שהיא במציאות. במקום זאת, היא בדקה את החוזים כך שייטיבו עמה ודרשה מחיר נמוך לחבית ובונוס חתימה של עד 150 מיליון דולר. רק חברה אמריקאית אחת, Occidental Petroleum Corp, הצטרפה בשבוע שעבר למכרז, והיא הפסידה (אקסון מוביל קיוותה לזכות בחוזה לשדה הרווחי רומליה, אך הפסידה לברית בין חברת הנפט הסינית ובריטיש פטרוליום מכיוון שסירבה לתשלום של שני דולרים לחבית שדרשה הממשלה העיראקית).
לוקאויל הרוסית, CNPC הסינית ורויאל דאץ' של הסכימו לתשלומים הנעים בין 1.15 ל־ 1.40 דולר לכל חבית שיפיקו, כלומר כ־2% מהמחירים של החוזים העתידיים של הנפט שעמדו ביום שישי על 73 דולר לחבית. "אף אחד לא חושב שזה יהיה קל להרוויח מהחוזים הללו", אומר סמואל סיזוק, אנליסט אנרגיה של אזור המזרח התיכון ב־IHS, חברת תחזיות כלכליות בריטית. "חברות הסכימו להיכנס במחיר מאוד מאוד נמוך כדי לקבל דריסת רגל בעיראק".
האטרקציה ברורה: על עתודות הנפט המוכחות של עיראק, בהיקף 115 מיליארד חביות נפט, עולות רק העתודות של סעודיה, קנדה ואיראן, וגיאולוגים סבורים שישנן עוד כמויות נרחבות שטרם אותרו במדבר המערבי. עם תפוקה של 2.4 מיליון חביות ליום, עד לשבוע האחרון עיראק היתה זמינה לכל חברת נפט זרה שהתעניינה בדריסת רגל שם. זאת בניגוד למדינות הנפט הגדולות האחרות, שם הנפט הגדול סגור בפניהן: איראן מחוץ לתחום בגלל הסנקציות, הממשל הסעודי שולט בשדות הנפט במדינה, והממשל בכווית שולט באלו שלו.
ניצבים מול אתגרים מדאיגים
עם זאת, עדיין ישנם אתגרים מדאיגים: הסכנות הקיומיות בעיראק מחייבות חברות להוציא מיליונים על אבטחה. חוסר הוודאות הפוליטית נמשך, מכיוון שחוק הנפט הקובע את חלוקת ההכנסות עדיין מתעכב והמחלוקות סביב חוזים מגבירות את המתיחות בין בגדד למובלעת האוטונומית הכורדית שבצפון. ואם זה לא מספיק, ביום שישי האחרון נטלו לידיהן פלוגות איראניות את השליטה בשדה נפט באזור הגבול השנוי במחלוקת.
אין ספק שהמשקיעים בנפט עיראקי עומדים מול מצב של אי־ודאות. וישנן גם בעיות כמו בארות במצב תחזוקתי קלוקל, קווי צינורות מיושנים ומתקני אחסון ונמלי יצוא שאינם מסוגלים להתמודד עם טיפול בכמויות גדולות. ובכל זאת, סיזוק אומר: "רוב אנשי הנפט חושבים שעדיף להיות חלק מהאתגרים מאשר לא לקחת חלק בהם". המכרזים השונים מייצגים שינוי מדהים העובר על עיראק. בתוך חודשים ספורים היא נהפכה למעצמת נפט חשובה, עם פוטנציאל לתפוס את מקומה של מפיקת הנפט הגדולה בעולם, סעודיה.
"קשה לחברות הנפט הגדולות להתרחק מעיראק", אמר בחודש שעבר ל"טיים" מנהל החיפושים וההפקה העולמיים של חברת טוטאל, איב לואי דאריקארר. למרות הדיונים האינטנסיביים, ברית בין של ופטרונס המלזית הביסו את החברה הצרפתית במכרז לשדה מג'נון הענק. גורמים רשמיים בעיראק אומרים שהם לא מעניקים חוזים לפי שיקולים פוליטיים, אלא פשוט בעקבות השוואת מחירים ותפוקה. "המכרז היה קשה מאוד", אמר אחד מפקידי הממשל בבגדד. "שיערתי כי החברות האמריקאיות לא יתחרו בהצעות של החברות האחרות". מתברר שלפחות בעיראק, למנצחים אין זכויות מיוחדות על השלל.
