יש אנשים שתמיד מהלכים בתחושת יש, ויש כאלה שגם כאשר יש להם – אין להם. מלומדים ודאי יגידו שתחושת האין נובעת מסיבות רבות - שלפעמים מקורה בחינוך מוקדם כאשר אנו גדלים תחת מסר החוסר או תחת אשליית החוסר, שהרבה מאיתנו גדלו בצל טראומה הורית של חוסר, שגם אם הייתה זמנית, הטביעה את חותמה על המשך החיים: אגירת מזון גם כשאין צורך, חרדה שמא נישאר בלי, רכישה וקנייה אובססיביים הבאים למלא חור נפשי גדול של תחושת האין חסרת התחתית, ולפעמים דווקא התרחקות מכל דבר שאפשר לבסוף לאבד.

ומי אמר שכשאין כסף אז באמת אין? מה עם כל מה שיש לנו בחיים ואינו קשור דווקא למזומנים או שווי מזומן? מה מעניק לנו תחושה של עושר מלבד כסף? משפחה, ילדים, בריאות שזכינו לה, ואנחנו עצמנו על כל כישורינו ויכולותינו. מה מעשיר אותנו יותר מאשר אנחנו עצמנו? הרי אם אנחנו מסוגלים לקום בבוקר חדורי אמונה שנמצא פתרון, לא מוותרים לקושי ולחרדה, שנדע להשתמש בכל ידע, תכונה וכשרון שרכשנו או נולדנו איתו כדי לא רק לחזור להיכן שהיינו אלא אפילו ליותר מזה – הרי שאנחנו עשירים. מסכימים?

להחליף סלון

"להחליף סלון?", שואלת בתמיהה ידידה אחרת,"הלוואי והיה לי בכלל סלון". ובאמת אין לה. אבל מה שיש לה הוא תחושה של "יש". תמיד יש לה גם כשאין. "גם כשאין לי, אני חיה בשפע", היא אומרת וחיוכה הרחב מסגיר שהיא דוברת אמת.

לפעמים אנחנו צריכים לשהות יותר ליד אנשי ה"יש". הם אלה שידעו להצביע – תסתכלו סביב ותראו כמה יש. ואז אנחנו מחייכים בשמחה ואומרים –באמת יש! גם כשנדמה שאין – אז בעצם יש. ואל תשכחו את זה מחר בבוקר!

האתר של נילי