סגור

בלעדי לכלכליסט
200 אלף עובדי הייטק יכולים להיפגש מיד עם 35 מיליארד דולר

פתיחת מרכזי המו"פ של חברות ההייטק הבינלאומיות, גל ההנפקות חסר התקדים והמלחמה על טאלנטים הביאו לשיא את התגמול ההוני לעובדים, שזינק פי 35 בחמש שנים; לא כולל: 7,500 עובדים שכבר מימשו אופציות של יותר ממיליון שקל, 10 מיליארד דולר השוכבים בחברות פרטיות ומניות מייסדים; רק 30% ממחזיקי האופציות הם נשים, והגיל הממוצע נמוך מ־40

הכותרות על עוד שיא שנשבר בוול סטריט ועל השלמה של עוד הנפקת מיליארדים של חברה טכנולוגית ישראלית הן כבר לא כותרות מרגשות, אלא כאלו שהפכו לבליל בלתי נגמר של אירועים משמחים מאוד, אך דומים זה לזה. לכולם ברור שהנפקות הענק האלו עושות טוב לאנשים רבים שהתמזל מזלם להיכנס להייטק, וגם לישראל כמדינה שזקוקה למנוע צמיחה עבור המשק שלה אחרי שנת קורונה לא קלה. אבל באיזה אופן בדיוק משפיע הטירוף הטכנולוגי על אזרחי ישראל? אם לסכם במספר אחד - 35 מיליארד דולר. הסכום הזה הוא המחשה מדהימה, וכמעט בלתי נתפסת, לכמות הכסף שמזרים הבום הטכנולוגי לכיסי הישראלים.


מבדיקת "כלכליסט" עולה כי 200 אלף העובדים הישראלים של חברות ההייטק שנסחרות בוול סטריט מחזיקים ברשותם אופציות בשלות ומניות חסומות (RSU) שנמצאות בתוך הכסף בשווי כולל של 35 מיליארד דולר. מדובר על 100 אלף עובדים בחברות ישראליות שנסחרות בניו יורק, כמו Wix, פייבר וסולאראדג', ועוד קבוצה דומה בגודלה של עובדים במרכזי הפיתוח המקומיים של ענקיות בינלאומיות דוגמת גוגל, אמזון ואינטל, שנסחרות גם הן בוול סטריט. המשמעות של היות האופציות והמניות החסומות "בתוך הכסף" היא שמספיק טלפון או מייל אחד למנהל תוכניות האופציות של החברה כדי שהכסף, בניכוי מס, יגיע לחשבון הבנק של העובד.
בעקבות העליות החדות בשוקי המניות בתקופה האחרונה, ובשל רכבת ההנפקות של חברות ישראליות בוול סטריט, שווי האופציות שניתנות למימוש זינק פי שניים בהשוואה ל־2020, ובחברת ניהול תגמולי העובדים אי.בי.אי קפיטל, של בית ההשקעות אי.בי.אי, אומרים שלפני חמש שנים בלבד, ב־2016, סכום זה עמד על כמיליארד דולר, מלמטה.

בממוצע, כל עובד בחברה ישראלית שנסחרת בניו יורק ועובד שמועסק באחת החברות הרב־לאומיות הציבוריות שמחזיקות במשרד מקומי, שווה על הנייר 175 אלף דולר. זוהי כמובן חלוקה גסה מאוד, משום שיש הבדלים דרמטיים בין חבילות האופציות של העובדים השונים בתוך כל חברה ובין החברות, בהתאם לדרג שלהם ולוותק שלהם. מצד שני, המספר 35 מיליארד דולר עדיין לא כולל בתוכו את ההנפקות הטריות ביותר, כמו זו של איירונסורס, שתייצר לבדה 200 מיליונרים חדשים בעוד כחצי שנה, כשהחסימה מעל המניות תוסר. כמו כן, בקרוב יונפקו קרוב ל־10 חברות ישראליות בוול סטריט ‑ אם בדרך של IPO, כמו אאוטבריין וקלטורה, שכל אחת מהן תנפיק לפי שווי של כ־1.5 מיליארד דולר; ואם בדרך של מיזוג עם ספאק, כמו REE, שתעשה זאת לפי שווי של יותר מ־3 מיליארד דולר, או סלברייט, שתעשה זאת לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר. יש לציין כי המספר 35 מיליארד דולר גם לא כולל בתוכו את הנתח של המייסדים בחברות, שמחזיקים במניות ולא באופציות כמו עובדים מהשורה.

"בשנה האחרונה נוצרו אצלנו, בחברות הציבוריות, 1,600 מיליונרים. מתחילת 2020 שילמנו לעובדים סכום מדהים של 6 מיליארד שקל במסגרת מימושים בחברות ציבוריות ופרטיות", אמר ל"כלכליסט" טל דורי, מנכ"ל אי.בי.אי קפיטל, החברה־הבת של בית ההשקעות אי.בי.אי שמתמחה בניהול תוכניות תגמול ונאמנות לחברות הייטק, שעם לקוחותיה נמנות Wix, מאנדיי, איירונסורס, טאבולה ואינטל. המספרים שחושפת אי.בי.אי משקפים רק את חלקה היחסי בשוק ניהול התגמולים שאותו היא חולקת עם איזופ, החברה־הבת של בית ההשקעות אקסלנס שבבעלות חברת הביטוח הפניקס, ובנפיטס, החברה־הבת של בית ההשקעות אלטשולר שחם.
לפי המספרים שהגיעו לידי "כלכליסט", מתחילת 2020 כ־7,500 עובדים בחברות הציבוריות מימשו חבילות של יותר ממיליון שקל. עובדי החברות הציבוריות מהווים שני שלישים מעובדי ההייטק בישראל, שמספרם מסתכם ב־300 אלף. שליש נוסף, עוד כ־100 אלף עובדים, מועסק בחברות פרטיות ובסטארט־אפים, מתוכם 70 יוניקורנים. כלומר, חברות פרטיות עם שווי של למעלה ממיליארד דולר. מחצית מהיוניקורנים הפכו לכאלו מתחילת 2020. מרבית הגיוסים שעורכות חברות לפי שווי של מיליארד דולר ומעלה כוללים רכיב של סקנדרי. כלומר, מכירת מניות למשקיעים החדשים על ידי העובדים והמייסדים. מתחילת 2021 הסתכמו מימושים אלו בסכום חסר תקדים של 2.5 מיליארד דולר, שמצטרפים ל־1.5 מיליארד דולר שמומשו וזרמו לחשבונות הבנק של העובדים בשנה שעברה. לא מדובר בכסף על העצים, אלא בסכומים שזרמו לחשבונות הבנק, בניכוי תשלום מס בשיעור של 30% בממוצע.
לכך אפשר להוסיף גם את שווי המניות של עובדים ביוניקרונים, שאופק המימוש שלהם עשוי להיות קרוב באופן יחסי. לדברי אודליה פולק, מייסדת ומנכ"לית איזופ, בשנים האחרונות מקובל להעניק 10% ממניות החברה לעובדים, כך שאם השווי המצרפי של 70 היוניקורנים עומד על 100 מיליארד דולר, הרי שבידי העובדים יש מניות בשווי של 10 מיליארד דולר. במילים אחרות, 300 אלף עובדי ההייטק, שמהווים 10% מכוח העבודה בישראל, מחזיקים באופציות ומניות בשווי שמתקרב ל־50 מיליארד דולר. סכום הכסף האדיר הזה משפיע על ישראל והחברה הישראלית בכמה אופנים.

1. מיהם העשירים החדשים? צעירים עד גיל 40, רובם המוחלט גברים

כדי להבין את ההשלכות על הכלכלה הישראלית, חשוב להכיר יותר מקרוב את הפרופיל של עובד ההייטק שנמנה עם אותם 300 אלף איש שיושבים על 50 מיליארד דולר. "אם לפני חמש שנים היינו פוגשים בעיקר עובדים ותיקים סביב גיל 50 שהאופציות שלהם סוף סוף הבשילו, הרי שכיום הפרופיל שונה לחלוטין. מדובר באנשים צעירים, בני 25—40, שרובם הגדול, 70%, הם גברים", אומר דורי.
לדבריו "הכלי של התגמול ההוני הפך להכרח בכל החברות, ויש יותר ויותר חברות שלא מקצות מניות חסומות אלא הולכות על תוכניות של אופציות שמחולקות לכל העובדים בחברה, ולא כסיסמה, אלא לגמרי במובן המלא של המילה. ז"א, לא רק מהנדסים ומתכנתים מקבלים אופציות, אלא גם עובדי הניקיון".
דורי מספר על הגל שפוקד את השוק: "אם בעבר שנה טובה היתה כזו שבה צירפנו לחוג הלקוחות שלנו 10 חברות בחודש, או 120 בשנה, אז היום אנחנו עומדים על 200 לקוחות חדשים רק במחצית הראשונה של השנה. רוב החברות הן פרטיות, 50 מתוכן ציבוריות". דורי מסביר את השטף בכך ש"בישראל, כמעט בכל יום נולד יוניקרון".
הרחבת התגמול ההוני לכל שכבות העובדים היא זו שמשגעת את שוק ההייטק. אף שהשכר בהייטק, שנתוניו מתפרסמים באופן תדיר, הוא זה שלכאורה מנקר עיניים בשל הממוצע שעומד על כפול מהשכר הממוצע במשק, הרי שעובדי ההייטק עצמם כבר לא ממש מגלים בו עניין. הסיפור הגדול מבחינתם הוא התגמול ההוני. כמעט כל מנכ"ל של חברת הייטק מעיד בשיחות סגורות על כך ששיחות השכר עם העובדים ממוקדות בכמות האופציות והמניות שיקבל העובד. ככל שמדובר בעובדים מנוסים ומבוגרים יותר, שבכל מקרה נהנים משכר גבוה, כך החשיבות שהם מייחסים לרכיב הזה עולה, גם על חשבון השכר עצמו.
למעשה אופציות - ולא פלייסטיישן, או אפילו טסלה כרכב צמוד - הן הנשק המרכזי במלחמה על העובדים שמתחוללת בימים אלה בשוק ההייטק המקומי. הייטקיסטים, שהעבודה מרחוק מקלה עליהם ללכת לראיונות עבודה אצל המתחרים, מקבלים היום החלטה לפי שני קריטריונים מרכזיים: רמת העניין שהם מגלים בתחום הפעילות של החברה ובמוצר שלה, והאטרקטיביות של המניה שלה. אפשר לומר שההחלטה לאיזו חברה להצטרף היא יותר החלטת השקעה עבור העובדים, והיא עוסקת בשאלות כמו איזו חברה קרובה יותר לסטטוס של יוניקורן, או מי נמצאת כבר בתהליכי הנפקה והמניה שלה צפויה לעלות בטווח הנראה לעין?
"אף שהמספרים באמת הפכו לבלתי נתפסים, ובצדק כותבים הרבה על עסקאות סקנדרי, בפועל יש קבוצה גדולה מאוד של סטארט־אפים שלא נמצאת במשחק", אומרת פולק. "הזרמת הכסף לישראל היא אדירה. רוב החברות מאפשרות לעובדים להנזיל אחזקות כי המשקיעים רוצים עוד ועוד מניות, אבל מרבית הכסף מגיע לחברות הבוגרות, אלו שמגייסות סביב B ומעלה". מנהלות כוח אדם בחברות הייטק מספרות על לא מעט מקרים שבהם עובד שכבר חתם על חוזה בחברה שהשלימה סיבוב A, לא הגיע בסופו של דבר לעבוד בחברה כי קיבל לפתע הצעה מיוניקורן שכבר נמצא בתהליכי הנפקה. מהירות המפגש עם הכסף קובעת לעתים קרובות את זהות המעסיק הבא, בעיקר עבור העובדים המבוגרים והבכירים יותר, שגם נשאר להם פחות זמן בשוק על מנת לאתר את הענקית הבאה, וגם מקבלים בתפקידים הבכירים חבילות אופציות נדיבות יותר.

2. מה עושים עם הכסף? ממהרים לרכוש דירות

אז מה עושים עם כל הכסף הזה? "יש הרבה מאוד עובדים צעירים שהמניות נופלות עליהם באופן מפתיע לגמרי", מתאר דורי את העובדים הצעירים שהצטרפו לפני שנים ספורות למה שנראה היה כמו סטארט־אפ נחמד, ובהמשך גילו שהוא הפך לחברה ציבורית בשווי של מיליארדי דולרים. "נוצרה היום סיטואציה מוזרה שבה מנחיתים על קבוצה ענקית של אנשים את שוק ההון, כי שם המניות שלהם נסחרות ואז הם הופכים לחלק ממנו, ואומרים להם 'תתמודדו עם זה'. הם מקבלים הרבה מאוד כסף ויש להם אפס ידע בשוק ההון. אנחנו עושים הרבה עבודת הסברה לעובדים באמצעות מצגות, וזאת במטרה למנוע נזקים שקשורים לא רק לביצועי המניה של החברה הטרייה בשוק, אלא גם למנוע נזקים שקשורים להיבטים של מיסוי. בסופו של דבר, חלק קטן מהעובדים ממשיכים איתנו ומנהלים אצלנו חשבון השקעות עם הכסף שהגיע לכיס שלהם. רוב ההייטקיסטים לא מתעניינים בזה ומעדיפים לקנות נדל"ן, או משקיעים בחברות טכנולוגיה אחרות, כי את זה הם מבינים טוב", אומר דורי.
הדברים האלו מקבלים חיזוק גם מהמספרים של שוק הנדל"ן הרותח בישראל. ואכן, חלק מהכסף שזורם לכיסי עובדי הייטק מגיע לשוק הנדל"ן. הרוב המכריע של הייטקיסטים, אגב, לא רוכש דירות להשקעה, אלא דירות למגורים, בעיקר בגוש דן.
35 מיליארד דולר נזילים מייצרים תודעה ותחושת עושר בקרב השכבה שמחזיקה בהון הזה על הנייר, גם אם היא לא תממש אותו באופן מיידי. הדבר בא לידי ביטוי בהתנהגות הצרכנית של אותה שכבה, שמתדלקת גם את הביקושים לענפי הפנאי והמסעדות. כך שאם רוצים להבין מדוע ההערכות הרווחות הן שבשנים הקרובות מחירי הנדל"ן ומחירי המנות במסעדות ינועו בכיוון אחד בלבד, מספיק להסתכל על המספר הזה, 35 מיליארד דולר, כדי להבין.

3 צפייה בגלריה
אינפו איירונסורס מאנדיי ווקמי
אינפו איירונסורס מאנדיי ווקמי
בכירי איירונסורס, ווקמי ומאנדיי חוגגים בניו יורק
(צילומים: OTD Global ,Nasdaq , יוטיוב)

3. מה המדינה מקבלת? הכנסות בהיקף של 10 מיליארד דולר

אם עובדי ההייטק יממשו בבת אחת את כל האופציות שלהם, וימכרו סחורה ב־35 מיליארד דולר, גם המדינה תרוויח בגדול. על מרבית האופציות משולם מס רווחי הון בשיעור של 25%. אך חלק מהאופציות מוגדרות כהטבה במסגרת יחסי עובד־מעביד, ולכן הן ממוסות לא כהון אלא כהכנסה מעבודה, כלומר במסלול פירותי שבו המס עומד על שיעור של 50%. כך שההכנסות של המדינה יכולות להגיע ל־10 מיליארד דולר, שהן כעשירית מההכנסות השנתיות של ישראל ממסים.
המספר הזה ממחיש את חשיבות מגזר ההייטק לישראל. עוד לפני האופציות והמניות, עובדי ההייטק, שמהווים 10% מכוח האדם, משלמים 25% מהמסים שמגיעים לקופת המדינה.
לצד ההשפעות החיוביות, יש להתעשרות עובדי ההייטק השפעה ארוכת טווח, שעשויה להתברר כחיובית פחות. מאז 2018 בולטת מגמה של ירידה במספר הסטארט־אפים שקמים - בין 2012 ועד 2017 המספר היה גבוה מאלף חברות חדשות באופן קבוע ואילו ב־2020 הוא קרס ל־520 בלבד. סביר להניח כי לחוסר הוודאות שליווה את 2020 והשינוי העמוק בדפוסי ההתנהגות, הובילו להחמרה נקודתית ביזמות, שהיא מנוע הבעירה של מגזר הטכנולוגיה הישראלי. אולם, בתעשייה מדברים על כך שההון המרשים שצוברים הייטקיסטים כשכירים, מהווה עבור רובם תמריץ שלילי להסתכן בהקמת סטארט־אפ משלהם. מצד שני, עם הזמן אולי ההון שצברו יתן למוחות הטובים דווקא את כרית הבטחון שתעודד אותם לצאת לדרך עצמאית. באופן אירוני, דווקא מפולת בוול סטריט עשויה לתת דחיפה מחודשת להקמת חברות חדשות. חלק גדול מהיוניקורנים שמגיעים בימים אלה לבורסה, הוקמו בשיא המשבר הפיננסי של 2008, כאשר כוח האדם היה זמין יותר וזול יותר ובעיקר היו פחות "רעשי רקע" שגובים תשומת לב ניהולית יקרה החל מגיוסי הון בלתי פוסקים והתחרות על עובדים.
4. מהי הסכנה? תסמונת שטוקהולם: ההייטקיסטים לא ממהרים לממש
כדי שהמדינה תיפגש עם ההכנסות המדוברות, העובדים צריכים לממש את האופציות. בתעשיית ההייטק אומרים שהדור הצעיר סובל מסוג של תסמונת שטוקהולם ולא ממהר לממש את ההון שצבר. "יש 7,500 איש שאנחנו מחזיקים עבורם יותר ממיליון שקל והם לא מוכרים את המניות. הם מאמינים בחברות שהם עובדים בהן, ועד שהם לא קונים דירה, הם לא מוכרים", אומר דורי. לכך יש להוסיף את העובדה שהייטיקסט בן 35 בממוצע טרם חווה על בשרו ירידות של ממש בשוק ההון. מאז 2008 השוק נמצא בעלייה רצופה פחות או יותר ובשנתיים האחרונות מקבל בחום גדול חברות טכנולוגיה. על רקע זה, מנהלים מעידים שהם נאלצים להתחנן בפני עובדים שיסכימו להצעות שמגיעות ממשקיעים ויממשו לפחות חלק ממניותיהם. "השקעתי שלוש שנים מהחיים שלי בשביל 5 מיליון שקל?", זה משפט אמיתי שנשמע במסדרונות חברות ההייטק.
ייתכן שמגזר הטכנולוגיה ימשיך ליהנות מגאות חסרת תקדים עוד כמה שנים ואז ניתן יהיה לכתוב את הכתבה הזו כשהסכום בכותרת הוא 100 מיליארד דולר. אבל ברמה הכלכלית הבסיסית, מדובר בפיזור לא נכון של הסיכון, כי בסופו של דבר ההון של העובדים האלו מצוי במניה אחת בלבד, מבטיחה ככל שתהיה. זה מסוכן, ואין לדעת איך העובדים האלו יגיבו אם השוק יירד. אף שמנהלי התגמולים לא משמשים כיועצי השקעות ולא ממליצים לעובדים מתי כדאי לממש את האופציות, פולק מאיזופ מחדדת כי האופציות לא חיות לנצח. "אופציות גם יכולות לצאת מחוץ לכסף אם השווי יורד, וגם פוקעות בסמוך לסיום יחסי עבודה או בתום 10 שנים ממועד ההקצאה".

3 צפייה בגלריה
מימין: טל דורי מנכ"ל ,IBI CAPITAL ו אודליה פולק מנכ"לית איזופ
מימין: טל דורי מנכ"ל ,IBI CAPITAL ו אודליה פולק מנכ"לית איזופ
טל דורי, אודליה פולק
(צילום: אילן בשור)
5. מה זה עושה לנו? הפערים מעמיקים והצורך להרחיב את מעגל ההייטק גדל
כל אזרחי ישראל סובלים מתסמונת שטוקהולם במידה מסוימת. עד לאחרונה, עובדי ההייטק היו סוג של שמורת טבע, בין היתר משום שמדובר בענף שעל פניו מאפשר ניידות חברתית על בסיס כישורים. אבל זה רק לכאורה, משום שמדובר בענף שהוא אחד הענפים הכי הומוגניים. רוב העובדים הם גברים ששירתו ביחידות הנכונות בצבא, והם הרוב המכריע של עובדי הפיתוח.
הקורונה, שהאיצה את הטרנספורמציה הדיגיטלית, העמיקה גם את הפער בין ההייטק לכל יתר המגזרים וחשפה לעיני כל את שתי הכלכלות הנפרדות שמתקיימות בישראל. עובדי ההייטק לא אוהבים שסופרים להם את הכסף, אבל חייבים לדבר על הכסף הזה. לא כדי לפגוע בעובדי ההייטק או בענף, ולא כדי לגרוע מהם דבר מה, אלא כדי שגם השרים בירושלים והילדים בפריפריה ישמעו על כך ויבינו שיש בישראל משהו מיוחד, שאותו חייבים להרחיב ולטפח, כדי שכמה שיותר אנשים ייכנסו לשמורת הטבע הזו. התוכנית של שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש להכנסת לימודי הייטק לבתי הספר היסודיים היא צעד בכיוון הנכון. לימודי תכנות צריכים להיות בסיסיים כמו לימודי אנגלית. זו שפה זרה שכיום שהיא תנאי אלמנטרי להשתלבות בשוק העבודה. חשוב לומר שלא כולם חייבים להיות גאוני סייבר. מספיק להיות חלק משכבת מתכנתים ראויים כדי לשמר את מעמדה הייחודי של ישראל בענף הגלובלי מחד, וליהנות מהפירות הכלכליים מאידך.