לפני שלושה חודשים, באוגוסט החולף, נחתמה אחת העסקאות המסקרנות בשוק הנדל"ן: קבוצת עזריאלי רכשה 67% מחברת הנדל"ן צמח המרמן, לפי שווי חברה של 855 מיליון שקל. את האחזקות רכשה ענקית הקניונים מידי בעלי המניות הקיימים — 10% מחיים פייגלין, מנכ"ל צמח המרמן, ומרן בן אברהם, יו"ר החברה, ואת יתרת המניות מהציבור (57%). משפחות פייגלין ובן אברהם, מייסדי צמח המרמן שפעילה בעיקר בתחום הייזום למגורים, נותרו עם כ־33% מהחברה.
הסקרנות נובעת לא רק בשל העובדה שמדובר בעסקת ענק שהתרחשה תחת מלחמה, טרום ימי הפסקת האש, אלא גם בשל העובדה שהיא נעשתה בזמן אחד המשברים הגדולים שידע ענף הנדל"ן. בעת העסקה עמד שווייה של צמח המרמן על 777 מיליון שקל.
בכך עזריאלי הולכת בעקבות המתחרה הגדולה מליסרון, שרכשה את יזמית הבנייה למגורים אביב (50% מהחברה ב־2022, ואת יתר האחזקות כשנתיים לאחר מכן). "הייתי בפגישה ראשונה אצל דנה עזריאלי לפני 3 שנים, והיא אמרה לי ביושר: 'אני בספיד דייטינג עם כל השוק, זאת פגישה ללא כל מחויבות'", מספר פייגלין בראיון ראשון מאז העסקה, "זה לקח שנה וחצי, במהלכה הם פגשו הרבה חברות. בסוף הם צמצמו את זה לשלוש חברות שהם בחנו יותר לעומק, ובנובמבר 2024 הניחו הצעה לרכישה של כל מניות הציבור ועם אפשרות לנו, בעלי השליטה הקיימים, להצטרף לציבור ולמכור עד 10%".
יש כאן אקזיט אבל גם פרידה מהשליטה בחברה המשפחתית. איך זה מרגיש?
"עזריאלי חייבו אותנו להישאר בחברה לפחות 5 שנים ולנהל אותה. כשמסתכלים על יתרונות וחסרונות אז אנחנו כמובן מקבלים את העוצמה של עזריאלי, אנחנו חברה־בת שלה היום. מנגד ויתרנו על שליטה, על הסחירות של המניות שלנו. החברה נמחקה מהמסחר, זה גיב אנד טייק. מיזוג זה הליך לא קל, אנחנו מתמזגים לקבוצה שהיא תאגיד ענק, ויש מיזוגים שלצערנו לא צולחים. אני מוכרח להגיד שבעזריאלי לוקחים את המיזוג הזה בצורה מאוד מקצועית ומעמיקה — שכרו חברה שעוסקת במיזוגים כדי לתת למהלך מתווה וכיוון, לנהל אותו כך שהוא יצלח ולא יכשל, ואני אופטימי. אנחנו גם חולקים ערכים משותפים שזה דבר ששמנו לב אליו. דנה מאוד ציונית. בנייה, שמרנות עסקית, ופיתוח ישראל נמצאים לה בעצמות, והרצון לבנות בארץ, ולא רק בגוש דן, מאוד מקשר ביננו. אנחנו מאמינים בזה ביג טיים. אין תוחלת אחרת".
ועכשיו אתם הזרוע שאיתה עזריאלי תכה במליסרון.
"זה טוב לומר בשביל למכור עיתונים, אבל אני מכבד את כל מתחריי, ויש מקום לכולם בשוק. זה לא שוק רק של עזריאלי ומליסרון. עזריאלי גדולה פי 2.5 ממליסרון, אבל כולם ראויים".
3 צפייה בגלריה
דנה עזריאלי (מימין) וליאורה עופר. "תחרות ביניהן? אני מכבד את כל מתחריי, ויש מקום לכולם בשוק. זה לא שוק רק של עזריאלי ומליסרון"
(צילומים: זיו קורן ורדי כהנא)
"לקחתי על עצמי משימה גדולה, אני בהחלט מתרגש"
חיים פייגלין (72) המייסד והבעלים, אוחז כרגע בשני כובעים: הוא מנכ"ל צמח המרמן, ובכובעו השני הוא גם משנה לנשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ. אבל כרגע הוא רתום לתפקיד החדש תחת כנפי קבוצת עזריאלי בתקופה מאתגרת בענף הנדל"ן, שסוחב על גבו לא רק את הריבית הגבוהה, אלא גם את השפעות המלחמה. "בגלל הפעילות עם עזריאלי, והצורך של צמח המרמן בתור זרוע המגורים של עזריאלי לגדול בצורה משמעותית — לא התמודדתי על תפקיד נשיא התאחדות הקבלנים, הורדתי מהצד הציבורי לטובת העסקי, כי לקחתי על עצמי משימה גדולה.
"במשך 30 שנה כמעט גדלנו בצמח המרמן בצורה שמרנית לינארית ובהדרגה, עכשיו תחת הכנפיים של עזריאלי נצטרך להאיץ את הצמיחה. עכשיו מעמידים לרשותנו עוצמה פיננסית הרבה יותר גדולה. מצפים מאיתנו לקחת את הנכס הזה ולהפוך אותו לגידול משמעותי בחברה".
לא רצית להיות ממונף עד הצוואר, ואת זה הכיס העמוק של עזריאלי פותר. אבל הסיכון כן עולה כי השוק במצוקה.
"עד היום השתדלנו לא להתמנף, כדי לשמור על רמות סיכון סבירות ולשמור על דירוג אשראי טוב. עכשיו אין משמעות לדירוג האשראי, כי העוצמה הכלכלית של עזריאלי היא הכי גדולה שיש במשק הישראלי, בטח בתחום הנדל"ן. זו חברה עם נכסים בשווי 60 מיליארד שקל שנסחרת בשווי של 40 מיליארד שקל. בחברה כזאת הכתפיים מאוד רחבות, ויש רצון להפוך את זרוע המגורים הזאת למנוע צמיחה גם בעזריאלי, ושם כדי להזיז את המחוג, צריך לזוז מהר וזה אתגר גדול. צריך לעבוד בזה".
אתה מתרגש, או לחוץ, מהאתגר?
"אני לא לחוץ, אבל בהחלט מתרגש, זה אתגר בשבילי כמנכ"ל וגם כבעלים. לקחת חברה שהיא אולי היום בין 25–30 החברות הגדולות בתחום, ולהפוך אותה לאחת המובילות בתוך 5 שנים, זה אתגר מרגש ואני שמח לקראתו".
3 צפייה בגלריה
השכונה שבונה צמח המרמן בנהריה. "דווקא בפרויקט נהריה מכרנו עשרות דירות לאחרונה. ת"א אטית יותר במכירות"
(צילום: אלעד גרשגורן)
את האתגר הזה צריך פייגלין לצלוח ועוד באחת התקופות הקשות של הענף, שלא פסחה גם על צמח המרמן. לפי דו"ח הרבעון השני של השנה, הדו"ח האחרון שפרסמה החברה כחברה ציבורית, היא מכרה 52 דירות בינואר עד יוני השנה. זאת, לעומת 111 דירות בתקופה המקבילה ב־2024. אמנם שבועיים מתוך התקופה הזאת ישראל היתה במערכה קשה מול איראן, אך עדיין מדובר בצניחה של 53%. נתון מעניין נוסף הוא המחיר הממוצע לדירה של צמח המרמן: בינואר עד יוני 2024 עמד מחיר יחידת דיור ממוצעת של החברה על 2.6 מיליון שקל, ואילו ב־2025 ירד המחיר ל־2.2 מיליון שקל. נתונים אלה משתקפים הן בסקירות הכלכלן הראשי של האוצר שמראות ירידה חדה במכירות הקבלנים — 20% באוגוסט האחרון בהשוואה לתקופה המקבילה — והן במדד מחירי הדיור, שירד בספטמבר ב־0.6%, ורשם ירידה שישית ברציפות.
"בשנתיים האחרונות מרגישים האטה", אומר פייגלין, "למרות זאת, דווקא בפרויקט אכזיב־נהריה מכרנו עשרות דירות בתקופה האחרונה. זה שוק שיש בו הרבה קשיים, אבל גם הרבה הזדמנויות, ויש מקום לאופטימיות. תל אביב אטית יותר במכירות, אבל תלוי במה. אני מקווה שהשוק יוצף בקרקעות, כמו שרשות מקרקעי ישראלי אמרה שתעשה. הפלוס הוא שהיום זה שוק של קונים, יש חלון הזדמנויות נדיר לקונים שצריכים דירות, יש היצע, יש נכונות להתגמש. מי שצריך דירת מגורים ויש לו אמצעים – לא הייתי יושב על הגדר כי פקיד או שר אומרים לו שהמחירים יתרסקו".
אתה מדבר מפוזיציה.
"ברור שיש לי אינטרס, אני בונה דירות בשביל למכור. אבל אני זוכר את יאיר לפיד, משה כחלון וגם אריאל אטיאס כשרי שיכון אומרים לציבור: 'אל תקנו דירות, המחירים ירדו', ואנשים נפגעו מזה. הם עשו דברים שאולי החזיקו לכמה חודשים־שנה, אבל המחירים אחרי הקורונה שוב טסו".
החיים פה לא פשוטים, יוקר המחיה בשיא עוד לפני הדיור.
"זה הופך לבעיה חברתית קשה. בעיית יוקר הדיור בישראל היא כל כך לא פרופורציונלית ולא הגיונית שקשה לחיות בארץ. גם מי שמרוויח יפה – לא נשארת לו מספיק הכנסה פנויה. קשה לזוגות צעירים לחיות פה, קשה למשקי בית להיווצר פה, אנשים מתקשים לעזוב את ההורים, להתחתן, לייצר תא משפחתי חדש, והם מחפשים את עתידם מעבר לים. סיום המלחמה צריך להחזיר לבמה את הדיון על הורדת מחירי הדיור. ישראל, בין שאר מחדליה, מפתחת היום את הדיור ביוון, פורוטוגל, קפריסין, קנדה, ארה"ב, וחבל. אני באמת כואב את כאבם של הלקוחות שלי וילדים של חברים שלי שמתקשים להגיע לדיור".
איפה האחריות שלכם, הקבלנים, על מחירי הדירות הגבוהים?
"אם מנתחים את חבילת הדיור ואיך היא מתומחרת, אז יש בה 50%–70% מעורבות ממשלתית שלא בשליטתנו, שזו קרקע שברובה בבעלות המונופול שהוא המדינה. יש באג שלא יאומן שהוא קיים כל כך הרבה שנים, שהוא התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, שהפך להיות בעצם חוק מס. זו התוספת שמגדילה את היטל ההשבחה, למס במקור של 50%, על כל יוזמה שמשביחה קרקע או נכס, עוד לפני שעשית כל פעולה. מענישים את הלקוחות באמצעותנו".
מה זה אומר?
"במדינה שרוצה יותר דיור ויותר היצע, מה יותר טוב מלהשביח ולהוסיף דירות? אם לקחת קרקע חקלאית והפכת אותה לשכונה – למה זה צריך להיות כפוך ל־50% היטל השבחה? הסכסוכים בין הערכות שמאים שונות נמשכים עשרות שנים וזה מנגנון דפוק לגמרי. ישראל הלכה בזמנו בעקבות החקיקה הבריטית, והבריטים כבר מזמן ביטלו את היטל ההשבחה. המחשבה היא שאתה כבעל קרקע מתעשר מזה שאישרו לך תוכנית, כשהיא עוד וירטואלית, אין לך היתר ועוד לא בנית. אז הדבר הראשון שאתה נפגש איתו בהיתר הבנייה, כתנאי — זו שומת היטל השבחה".
מי מבטיח שירידת המחירים היתה מתגלגלת לקונים ולא ליזמים?
"זה שוק משוכלל ותחרותי. יש הטוענים שהבנקים מכוונים את השוק הזה ואוסרים עלינו להוריד מחירים, זה עורבא פרח. בתור יזם נתקלתי ביחס הפוך. אמרו לי: 'חיים, תוריד מחירים ותמכור כבר דירות'".
למה אתה לא עשית את זה?
"אתה לא תמיד יכול. בדירות שמוכרים על הנייר אתה לא יודע מה יהיו העלויות בסוף ואי אפשר למכור נורא בזול. פה ברמת השרון (פרויקט של 14 בניינים בפארק צפון רמת השרון, דב"נ), קנינו את הקרקע ב־2021. עד שקיבלנו היתרים ראשונים מעיריית רמת השרון הגענו ל־2023, בתוך המלחמה. ואז אין פועלים, נוחתים טילים, פיקוד העורף לא מאפשר לעבוד, תושבי בנינים סמוכים הפכו רגישים לשפה הערבית ונבהלו מעובדים שהגיעו לעבוד מהגליל ועיריות לא אפשרו לעבוד. הפרויקט הזה סבל מאוד. עבד לא בקצב הרגיל, עם עובדים מגוייסים למילואים, אבל המשכנו".
אז איך באמת מורידים את מחיר הדירה.
"חייבים רפורמות עמוקות בחוק התכנון והבנייה שיצרו לנו את התנאים להוריד מחירים. קודם כל להעיף את היטלי ההשבחה. גם לי יותר קל למכור דירות ב־2–2.5 מיליון שקל מדירות של 5–7 מיליון שקל, זה הרבה פחות מסוכן. בפרויקט ברמת השרון מחיר הקרקע לדירה לבדו היה שני מיליון שקל. עם 50 דירות בבניין – מיליארד שקל קבורים רק על הקרקע, ועל זה מתגלגל אשראי בן 5 שנים של הוצאות מימון".
אתה חווה את ההאטה במכירות?
"אני קורא לזה התייצבות. כאן לחצו את הקפיץ בצורה מלאכותית כלפי מטה על ידי דיכוי הביקוש. הביקוש מוביל את ההיצע גם. אם לא קונים, לא בונים. אבל יש אופטימיות לטווח ארוך, אחרת מליסרון לא הייתה קונה את אביב ועזריאלי לא הייתה נכנסת לצמח המרמן. גם אני אופטימי, אבל השוק הזה צריך להבנות על חזרה לקרקע המציאות בעניין המחירים, גם בנושא החקיקה. רשות מקרקעי ישראל הציפה את הארץ בקרקע, והיום שוב יש היצע דל מאוד של קרקע".
האטה היא חדשות טובות לצרכנים.
"אני מבין את כל מי שדחה את ההחלטה בזמן מלחמה, אבל למי שצריך ויכול לקנות דירה לקנות עכשיו זה הכי נכון. יש שפע של היצע, השוק הוא שוק של קונים, מי שבא למשרד מכירות פורסים לו שטיח אדום, מציעים לו שפע של מבצעים ומסלולים, ולא בטוח שזה יחזור כל כך מהר".
מה הדחיפות? יש 80 אלף דירות בלתי מכורות על המדף.
"כולם מתבשמים מזה שיש 80 אלף דירות בלתי מכורות על המדף אבל במצמוץ עין עם שינוי הסנטימנט הלאומי עם סיום המלחמה – זה יכול לחלוף. זה שוק של קונים וזה יכול להגמר במהירות. אם הריבית תרד קצת, המשכנתאות יוזלו, עלויות המימון שלנו בהקמת הפרויקט גם יוזלו – כל העסק יניע את השוק מחדש".
איך מתמודדים עם רמת הריבית הגבוהה?
"זה אבסורד שהיא לא ירדה עד היום. בנק ישראל מתחפר במדרון אחורי חם ומוגן בזמן שמשקי הבית נאנקים, מילואימניקים עדיין משלמים משכנתא, בעלי עסקים צריכים להחזיר חובות ולדעתי הוא שוגה בענק. רבע האינפלציה נובע מיוקר הדיור להשכרה שזינק בגלל הריבית".
איך אתה מתמודד עם ההאטה?
"גם אם לא אמכור אף דירה בפרויקט הזה, הוא בליווי בנקאי, הוא יושלם וימכר. זה עניין של אורך נשימה. אבל היינו מעדיפים למכור במחירים יותר נוחים. למה נוצרו בכלל האפיקים 'שלם 20% עכשיו ויתרה בעוד 3 שנים כשתכנס לדירה'? כדי להנגיש דירה ללקוחות שצריכים לשלם שכירות ומשכנתא בו זמנית. זה היה מסלול מוצלח עד לפני שנה אבל בנק ישראל חנק אותו כמעט לגמרי. אבל מה עם גוף מוסדי או קרן למשל מחליט לתת משכנתאות? אפשר לעקוף את זה".
"אפשר גם לפצל את רמ"י, להנפיק את כל הקרקעות ולחסל את החוב הלאומי"
מכשול נוסף בפני פייגלין בהפיכת צמח המרמן למעצמת נדל"ן הוא כוח האדם בענף, והמחסור עימו מתמודדים מאז 7 באוקטובר. "בהתאחדות, שאני אחד מבכיריה, אנחנו עושים הרבה מול הממשלה כדי להגדיל מכסות לעובדים זרים", הוא מספר, "אבל מה שצריך לעשות זה להביא כמה פועלים שהשוק צריך כדי שיהיה עודף במשאב של כח אדם, בלי מכסות בכלל, כי החוסר מייקר את הדירות לציבור. הפכנו למדינה הכי פראיירית בעולם. השכר שמשלמים לפועלי בניין לישראל אין כמוהו בכל העולם, הוא הפך למשהו חסר פרופורציה. יש קבוצות מקצועיות שעובדות בקבלנות (רצף, טייח, שלדאי) ששכרן שיכול להגיע ל־25–30 אלף שקל בחודש, זה שכר יותר גבוה משל עובדי הייטק. בנוסף לזה יש חברות כוח אדם שמביאות אותן וגוזרות עוד קופון שמייקר עלויות".
אתה משלים עם זה שעובדים מעזה כבר לא יהיו חלק מהענף בישראל?
"ההתמקדות צריכה להיות בלהביא עובדים זרים, בעבר ספגנו המון חבלות בבניינים מצד עובדים".
אתה מרגיש שהנדל"ן הפך לפרה חולבת של מס?
"כן. אנחנו הגובים של המדינה. אנחנו הצינור שבאמצעותו מדינת ישראל סוחטת את התושבים שלה בתחום הדיור. אם היו מורידים את כל מסחטת המס הזאת ומטילים על דירות שני מסים בלבד: מס הכנסה ומס ערך מוסף בלבד, מחירי הדיור פה יכולים להיות שפויים, ואפשר יהיה לבנות פה יותר. אפשר גם לפצל את רשות מקרקעי ישראל ולהנפיק את הקרקעות בבורסה ולחסל את כל החוב הלאומי של ישראל, ולשפר את דירוג האשראי שיירד. יחד עם הורדת הריבית, הכל יראה אחרת".
יש דרך לחשוב על נדל"ן גם מחוץ לקופסה?
"להקים מטרופולינים חדשים בגליל ובנגב, שבהם הקרקע היא רק 5% מעלות הדירה אם בכלל. זה אבסורד שהמדינה נגמרת בבאר שבע וממשיכה באילת. זה שטח שישראל צריכה להשכיל לבצע בו התיישבות עירונית מאסיבית. אין סיבה שבין ב"ש לאילת תהיה שממה, שכל השטח הזה יהיה חשוך. מצפה רמון יושבת על 80 אלף דונם, בשטח כזה אפשר היה לאכלס 2 מיליון תושבים.
"בדובאי הצליחו להקים ב־20 שנה עיר של 2-3 מיליון תושבים. יש פה 10 מיליון תושבים, שתכף יהיו 20 מיליון. הם יגורו בגוש דן ב־7 מליון שקל דירה? זה לא יקרה. עיר ביקוש בין ב"ש לאילת תרים את כל הפרוורים שמסביבה. תקציב הממשלה גרעוני, אבל בישראל המערכת הפיננסית מנהלת מיליארדים שמחפשים השקעות. הפנסיות וכל החסכונות שלנו מחפשים השקעות".
מודל הדיור להשכרה קרס בארץ?
"המודל קרס בגלל ריביות וגם בגלל חוק עידוד השקעות הון. הממשלה הקודמת של ביבי, לפני ממשלת השינוי, הרעה את תנאי חוק עידוד השקעות הון להשכרה ארוכת טווח, כך שבמקום 5 שנים אתה כיזם מקבל הטבות רק אחרי 15 שנה. אבל אין היתכנות בריביות האלה לבנות פרויקטים כאלה, ודאי לא להחזיק את זה 15 שנה. חייבים לשפר את תנאי חוק עידוד השקעות הון אם רוצים להכניס גופים מוסדיים לתחום. זה כסף שמחפש השקעות פה בישראל רק הוא לא מוצא, אז לוקחים אותו ליוון, פורטוגל, אנגליה. איזה סיבה יש לנו לפתח את ענף הבנייה במדינות ששונאות אותנו עם הפנסיות שלנו?".
חסר לך אריק שרון כזה, שיתן דפיקה על מכסה מנוע ויגיד: עכשיו.
"חסר אחד כמוהו עם ראיה מערכתית שידפוק על המכסה ויגיד 'קאט יור בולשיט, אני רוצה לראות פה טרקטורים'. אריק שרון שאל אותנו אז כקבלנים ויזמים בשנות ה־90: 'מה אתם צריכים כדי לקלוט את גל העליה הזה?' אמרנו קרקע, והוא הציף אותנו בקרקע. הקצה בלי עלות. עבדתי אז במבני גזית שבנתה באופקים, ואכלסה ב־14 חודשים 1,000 דירות. רצינו מישהו שידפוק על השולחן, נשארנו עם רגולציה, מסים, הטלים ואגרות".
"אם יש עולם הבא, ההורים שלנו בטח גאים בנו"
פייגלין, נשוי בשנית, אב לשני בנים ובת, מתגורר בצפון הישן של תל אביב. צמח תשתיות ופיתוח שייסד ב־1996, ממשיכה את חברת צמח המקורית שיוסדה על ידי אביו נתנאל ב־1968. פייגלין הקים את צמח החדשה בשותפות עם חברת צ.המרמן שהיתה בבעלות אבי בן אברהם שנפטר לפני שנתיים, ביחד עם בנו רן.
השותפות שהחלה בשנת 1996 בפרויקט מחיר למשתכן בטירת הכרמל ("זו לא המצאה של כחלון, אלא של פואד בן אליעזר", אומר פייגלין) הפכה לאחר שנה לחברת צמח המרמן והתרחבה די מהר לפרויקטים נוספים בקרית מוצקין, עפולה, תל אביב, אור יהודה, גני תקוה ועוד. בשנת 2007 החברה הונפקה ונשארה בשליטת משפחות פייגלין ובן אברהם. וכעת כאמור היא רושמת שלב חדש באבולוציה העסקית שלה, הפעם תחת קבוצת עזריאלי.
איך הכימיה בינך לבין דנה עזריאלי ברמה האישית?
"אני אוהב שלמרות העוצמה הכלכלית שמאחוריה היא מאוד בגובה העינים, לא מתחת ולא מעל, בגישה מאוד ישרה וישירה. 'זה מה שאני צריכה ורוצה, תגיד לי מה אתה צריך ומה אתה מוכן'. יש שיח הוגן, ענייני. לא תמיד הוא היה פשוט, אבל ככה זה במו"מ עסקי. היא אמרה מה חשוב לה, אני אמרתי מה חשוב לי. בסוף נפגשנו בנקודה שהתאימה לשנינו. זה מעבר לכסף. לדנה יהיה מה לאכול עד שארית ימיה, גם אנחנו לא נסבול מחרפת רעב, אז באמת רצינו לעשות דברים מענינים יחד, ומותר בציונות מעשית לעשות גם ביזנס".
מה היעד שהיא הציבה לכם?
"להיות בטופ החברות הגדולות בענף הבנייה בתוך חמש שנים. צריך לראות שכל אחד מספק את הסחורה. זה לא שאנחנו מביאים ידע והם כסף, אין אנחנו והם, אנחנו צמח המרמן מקבוצת עזריאלי".
ועכשיו יש לך בוסית על הראש.
"בוסית שאני מאוד מעריך. אני גאה להיות בקבוצה הזאת".
איך מגיעים ליעד הזה?
"אנחנו עכשיו בהליך מיזוג ומגבשים אסטרטגיה כדי להפוך אחת החברות המובילות בתחום. זה אומר להעסיק יותר אנשים, להכנס ליותר פרויקטים, גם בעסקאות מול בעלי קרקע פרטיים וגם בהשתתפות יותר מאסיבית במכרזי הקרקע של רשות מקרקעי ישראל ובמכרזים אחרים. אנחנו כל הזמן בחיפוש אחרי פינוי בינוי במרכזי הערים, בודקים פרויקטים בכל מקום".
מחמיא לך שבחרו בכם?
"לי ולשותפי רן בן אברהם — מאוד. אם יש עולם הבא ההורים שלנו בטח מסתכלים בגאווה על הדבר הזה. חברת הנדל"ן הגדולה בישראל מצאה לנכון להתקדם בזרוע המגורים באמצעות צמח המרמן, וזה מחמיא. חובת ההוכחה היא במידה רבה עלינו ואני מקוה שלא נאכזב".
בהיסטוריה העסקית של צמח, חברת התשתיות שהקים אביו של פייגלין, יש סיפור מכונן שיעצב לימים את השמרנות העסקית של צמח המרמן, בגלגולה החדש. סבא רבא שלו הגיע לישראל מרוסיה הלבנה אחרי שקנה 400 דונם חקלאיים מהברון רוטשילד לצורך עיסוק בחקלאות.
"שום דבר לא הומר לנדל"ן. חברת הבנייה והתשתיות של אבא שלי נולדה כשלמד הנדסת בניין בטכניון. הוא בנה בסיסים לצבא, תשתיות בנגב, פרויקטים תעשייתיים. אני הלכתי ללמוד הנדסת בבניין בטכניון כי כנער צפיתי באבא שלי והערצתי אותו. כשראיתי איך הוא הופך תוכניות למציאות".
ואז הגיע פרויקט תשתית שפייגלין לא ישכח, פרויקט המסוע שמעלה אשלג ממפעלי ים המלח לרכבת וכמעט הקריס את החברה של האב.
"זה היה ב־1985, הייתי אז בן 32, היה לנו חוזה דולרי עם חברה בריטית שתכננה ומימנה את הקמת המסוע עבור מפעלי ים המלח, ואנחנו היינו הקבלן המבצע. כדי לעצור את האינפלציה שהשתוללה אז לרמות של 400% – הממשלה הורידה גליוטינה והקפיאה את הדולר על שווי של שקל וחצי. זה הכניס אותנו למשבר גדול, חרדתי ממש לגורל החברה. אמרתי לאבא שלי: 'הצעד ממשלתי להקפאת שער הדולר על שקל וחצי הוא כח עליון שמוגן בחוזה. בוא נפעיל את הסעיף בחוזה ונכנס לבוררות על תנאי השלמת הביצוע כדי שהחברה תעמוד בו'. אבא סרב, ונכנס לגרעון גדול. הוא היה נאיבי בגישה שלו. אמר: 'נגמור את העבודה ואז נדבר'.
"המסוע הופעל בטקס רב רושם אבל אני בנקודה הזאת הבנתי שגמרנו את החברה. לקחתי את המושכות בצמח של אבא שלי, עברנו לעבוד כמנהלי פרויקטים בחברה של דוד שלי כדי לכסות את כל החובות שלנו, העיקר לשמור על השם צמח ולשמר את המוניטין החיובי. רק אנחנו, לא לקוחות ולא ספקים, סבלנו מבלימת האינפלציה".
ב־1996 אתה מקים את צמח החדשה בלי הון. מאיפה מתחילים?
"נשענתי על שותפויות עם אחרים כי הון עצמי לא היה לי. שנה אחרי שנוצר מעט רווח — הקמנו את צמח המרמן. הייתה כימיה טובה בין המשפחות, וזו כבר צמח החדשה שב2026 תחגוג את חגיגות ה־30".
מה לקחת מהסיפור של אבא שלך לחיים העסקיים?
"הנחישות של אבא שלי לסיים פרויקט בימי שמש, גשם, בכל מצב, זו מורשת שמלווה אותי עד היום. לא היה פרויקט שלא השלמנו ב־57 שנות פעילות. מאז המשבר של סוף שנות ה־80 ועד היום החברה תמיד פעלה בשמרנות, כולל חלוקת סיכונים עם שותפים לאורך לרוחב ובאלכסון בלי להתמנף יותר מידי, עם הנגישות שלנו לשוק ההון הודות להערכה ואמון. את כל סדרות האג"ח פרענו, גם בימי הסאב פריים כשעשו תספורות על ימים ועל שמאל – תמיד החזרנו הכל. המורשת של אבא בהחלט זורמת לנו בדם".
לכן נכנסת תחת כנפי עזריאלי? כי ביום אחד הכל יכול להתערער?
"הצעד שעשינו עכשיו נותן הרבה עוצמה כלכלית, אבל הוא לא נבע ממצוקה כלכלית. היינו יציבים גם לפני העסקה, לא באנו אליה מתוך מצוקה. שוק ההון תמיד העריך אותנו, מעולם לא נכשלה לנו הנפקה. הצעד הזה יאפשר לנו לגדול".
