בשלהי ינואר, בעיצומה של סופת קרח, קפאו כבלי החשמל בעיר נוק, בירת גרינלנד, ומחצית משטחה שקעה בעלטה. אף על פי שהגורם היה כוח עליון, התושבים המקומיים, החיים תחת איומים בלתי פוסקים מצד ממשל טראמפ, סברו שזהו — הפלישה האמריקאית הגדולה הגיעה.
בעוד תושבי האי חיים בתחושת פרנויה מאז החל נשיא ארצות הברית לאיים בסיפוחו, יתר אזרחי העולם עולים אליו לרגל. מצב זה מוביל לשתי תופעות מקבילות — האחת היא שגשוג התיירות לאי הגדול בעולם, והשנייה היא החמרת הרגולציה כדי שזרים לא ירכשו בתים ודירות באי.
ב.נ., אזרח דני העובד בסוכנות נדל"ן בגרינלנד, הסכים לשוחח עם כלכליסט על המשבר הפוקד את האי, רק משום שהתגורר בגיל 18 בקיבוץ בעמק הירדן וביקר בישראל שש פעמים במהלך חייו. "הסיבה היחידה שאני מוכן לדבר זה משום שאת מטלפנת מישראל", הוא הדגיש כמה פעמים. "אני לא מורשה להתייחס למצב הפוליטי, בגלל הסכנה שאומר משהו שיגרום למשבר. הבוס שלי לא היה רוצה שאדבר". מאותן סיבות, ב.נ. בן ה־64 ביקש גם לשמור על עילום שם.
אף שקצב האיומים הואט, תחושת הסכנה עדיין מרחפת מעל תושבי גרינלנד, ואיננה צפויה להתפוגג כל עוד טראמפ יושב בחדר הסגלגל. לתחושת הרדיפה מוסיפה העובדה, שחיילי נאט"ו מפטרלים בחודשים האחרונים באזור על מנת להגן על ביטחון התושבים. "זה מחזה מדאיג שכמוהו לא ראינו הרבה שנים", מדגיש ב.נ.
גרינלנד, האי הגדול בעולם, משתרע על שטח של 2.16 מיליון קמ"ר, כאשר רובו מכוסה קרח ולא ראוי למגורי אדם. האי מונה 56 אלף תושבים בלבד, המתגוררים על 1% משטחו. כ־20 אלף מהם חיים בבירה נוק, ששטחה כ־690 קמ"ר (פי 13 מתל אביב), והשאר מעבירים את חייהם בניתוק מוחלט מאוכלוסיות אחרות. הרשתות החברתיות הן אלה שמחברות ביניהם, ומשם גם שואבים התושבים בימים טרופים אלה את המידע, או ליתר דיוק הרכילות, על המתרחש באי, ובעיקר על התוכניות הנרקמות לגביו בחדר הסגלגל.
2 צפייה בגלריה
הפגנה של תושבי גרינלנד נגד התוכניות של טראמפ. "אנשים חיים פה בבידוד, והם ניזונים מהרשתות החברתיות"
( צילום: AP/ Evgeniy Maloletka)
רוב תושבי גרינלנד, כ־90%, הם בני העם האינואיטי, או ממוצא אינואיטי־אירופי מעורב. נתח המיעוט החי באי הוא בעיקר של אזרחים דנים ואירופים אחרים. משום שרוב התרבות המקומית מושרשת במורשת האינואיטית, עיקר העיסוק של תושבי האי הוא דיג וציד, וכפועל יוצא מזה, כ־17% ממשקי הבית נמצאים מתחת לסף העוני, שיעור גבוה משמעותית ביחס למדינות אחרות באזור. כל אלה משפיעים על אופיו של הנדל"ן המקומי ועל הרגלי המגורים והמחיה של המקומיים.
בניגוד למדינות עם שוק נדל"ן מפותח, בגרינלנד אין מדד רשמי למחיר ממוצע או חציוני של בית. מחירו של בית בשטח כ־70 מ"ר בבירה נוק עומד, לפי פרסומים מקומיים, על כ־400 אלף דולר, בעוד בית גדול יותר באזור מבודד עשוי לעלות כ־800 אלף דולר. לדברי ב.נ., הנכסים היקרים ביותר באי, בתים עם נוף פנורמי לים, יעלו כ־1.5 מיליון דולר.
מחירי השכירות של דירות בנוק גבוהים יחסית, ונעים בין 1,300 דולר ל־1,600 דולר לחודש עבור דירת 2 חדרים או 3 חדרים, בהתאמה.
שוק הנדל"ן למגורים הגרינלנדי הוא קטן וייחודי, והקרקע שייכת על פי רוב למדינה. רוב יחידות הדיור מרוכזות ביישובים קטנים לאורך החוף, וכ־75% מהן נמצאות בבעלות או בניהול הממשלה והרשויות המקומיות.
רוצים לרכוש בית? תצטרכו להוכיח זיקה
ההכרזות של טראמפ בדבר קניית האי או אפילו השתלטות עליו העלו אומנם את גרינלנד לכותרות, אך כל אלה לא השפיעו על אטרקטיביות שוק הנדל"ן המקומי, מהסיבה הפשוטה שקיימות בו מגבלות משמעותיות ונרחבות על רכישת נכסים, וממילא ההיצע בו דל מאוד ולא מספיק אפילו לצורכי המקומיים.
בתגובה להתעניינות הבינלאומית הגוברת באי, גרינלנד הידקה את הרגולציה על רכישת דיור או קבלת אישורים לבנייה על קרקע ציבורית (שגם נשארת ציבורית אחרי הבנייה).
2 צפייה בגלריה
שר הדיור והתשתיות של גרינלנד לשעבר, הנס פטר פולטן. לא לאבד שליטה על שוק הדיור
( צילום: Leiff Josefsen)
נכון ל־1 בינואר 2026, רק בעלי אזרחות דנית או מי שהתגוררו ושילמו מסים בגרינלנד במשך שנתיים רצופות מורשים לרכוש בו נכס למגורים. הרשויות עשויות להחריג חברות או פרטים זרים, אבל רק אם הם מקושרים לתחומי הכרייה, הדיג או התיירות, היכולים להועיל לאי ולתושביו. בכך מבקשות הרשויות, הנאבקות, כאמור, עם מצוקת דיור קשה, להגן על האינטרסים של המקומיים ולמנוע עסקאות ספקולטיביות.
זרים המבקשים להתגורר ולעבוד בגרינלנד, יצטרכו להוכיח זיקה ממשית למדינה, אם ירצו לזכות באישור המיוחל לרכוש נדל"ן למגורים. אבל גם אז, תוענק להם רק זכות חכירה ארוכת טווח במגרש, ולא בעלות חופשית על הקרקע. בשורה התחתונה, מדובר בשוק קטן מאוד, עם רגולציה הדוקה וחריגה ביחס למדינות המערב. "ישנם חוקים שמקשים מאוד על קניית בית בגרינלנד", מדגיש ב.נ. "אם אתה מנהל פה חברה, למשל, אתה צריך להתגורר כאן שנתיים ולשלם מסים במשך שנתיים כדי לקבל אישור לרכישת בית".
גם לפני השתת המגבלות החדשות, שוק הדיור של גרינלנד היה סגור למדי. בערים כמו נוק, נכסים להשכרה הם מועטים, עם רשימות המתנה ארוכות העשויות להגיע לעשור ואף ל־15 שנים עבור דיור ציבורי. בפועל, חלק משמעותי מההיצע מיועד רק לעובדי ציבור ומוקצה באופן מפוקח דרך סוכנויות דיור ממשלתיות.
בעוד שיעורי הבעלות הפרטית באי גדלו בשנים האחרונות, במיוחד בזכות תוכניות בתמיכה ממשלתית שנועדו לסייע לשוכרים להפוך לבעלי בתים, השוק איננו נגיש במיוחד, אפילו למקומיים. ועבור משקיעים פוטנציאליים, המצב אפילו קשה יותר.
התעצמות המתיחות מול ארצות הברית רק הגבירה את השאיפה של הרשויות להגן על השווקים המקומיים מפני השפעות חיצוניות מזיקות. שר התשתיות והדיור הגרינלנדי לשעבר, הנס פטר פולסן, ציין באחרונה את העלייה בהתעניינות מצד ארצות הברית כזרז לשינוי התקנות. במקביל, לקראת פתיחת שדות תעופה בינלאומיים חדשים בנוק ובאילוליסאט, גרינלנד נערכת לעלייה בהתעניינות הבינלאומית באי, ומשכך, פועלת ביתר שאת כדי לא לאבד שליטה על שוק הדיור.
כיום, הנוכחות האמריקאית הפיזית היחידה בגרינלנד היא בבסיס החלל פיטופיק (Pituffik) השוכן בצפון־מערב האי. הבסיס, שהוקם ב־1951 בעיצומה של המלחמה הקרה, משמש לצורכי התרעה מוקדמת מפני טילים בליסטיים, מעקב חללי, ותמיכה במשימות המתבצעות באזור הארקטי. גם בימי מלחמת העולם השנייה תפעלו האמריקאים בסיסים אוויריים בגרינלנד, בין השאר לצורכי תדלוק.
"הסיפור הזה מול ארצות הברית נמשך כבר שנה בערך, אבל אפשר לומר שכעת הכל יותר אינטנסיבי", אומר ב.נ. "המצב הפוליטי לא ברור עדיין, אבל הסידור הזה עם האמריקאים, הנוכחות הפיזית שלהם היא משנות ה־40', וכעת הם כמובן מנסים להגיע להסכם חדש, משום שלצבא האמריקאי, מתברר, יש זכות לעשות כמעט כל מה שהם רוצים".
הצמיחה בתיירות לא מספיקה
מצבו הכלכלי הרגיש של האי מוסיף לתחושת חוסר האונים. התיירות נמצאת אומנם במגמת עלייה — עם כ־150 אלף תיירים בשנה לעומת כ־105 אלף ב־2019 ערב מגפת הקורונה – אבל היא אחראית רק על 4.9% מהתמ"ג, וגרינלנד נאלצת להישען כלכלית על דנמרק.
"התושבים רוצים להיות עצמאים וצריכים כמובן להיות עצמאים, אבל השאלה היא מתי בכלל זה יתאפשר, כי הם תלויים בדנמרק", אומר ב.נ. "חצי מהתקציב מגיע מדנמרק, כך שזו בעיה מאוד מאוד גדולה. אתה צריך כלכלה טובה יותר בגרינלנד לאורך שנים כדי להיות מסוגל לקבל עצמאות".
רוב תושבי גרינלנד הם בעלי בתים או חיים בשכירות?
"כמו בכל מדינה בעולם, גם כאן הפערים גדולים מאוד בין העשירים לעניים. השכבה האמידה היא רק 10% מהתושבים, אבל הרוב, בערך 80%, הם דייגים ופועלים שיכולים להרשות לעצמם רק לשכור בית. קשה מאוד לרכוש בית או דירה בעיר הבירה. כמו בכל מקום, גם כאן הצעירים רוצים לחיות בעיר, כמו שבישראל, הצעירים מעדיפים ודאי להיות בתל אביב ולא רוצים לגור בנגב במדבר".
בידודה הגיאוגרפי של גרינלנד מייקר גם את עלויות המצרכים והשירותים ומקפיץ מעלה את יוקר המחיה. מצרכי יסוד, כמו מזון ודלק, יקרים משמעותית לעומת דנמרק. כך, למשל, עבור משפחה בת ארבע נפשות, ההוצאה החודשית הממוצעת, ללא שכר דירה, תעמוד על כ־5,700 דולר, פי שניים מאשר בקופנהגן.
כתוצאה מתנאי השטח הקשוחים והצורך לייבא חומרי גלם לבנייה ממדינות שכנות, עלויות הדיור גבוהות מדי עבור רוב התושבים, מה שגורם לצפיפות כפויה, מגורים בקומונות משפחתיות, וגם מקרים של מחוסרי בית סמויים, הנודדים בין ספות של מכרים ובני משפחה. לפי הנתונים העדכניים ביותר, מעל 4,200 אנשים בגרינלנד ממתינים לפתרונות דיור, רובם בערים הגדולות נוק וסיסימיוט.
אופי המגורים באי מוכתב גם מהצורך לייבא באופן קבוע כוח אדם מיומן מדנמרק, כולל עובדי מדינה, רופאים ומורים, המגיעים לגרינלנד לתקופות קצובות. התחלופה הזו יוצרת זרם בלתי פוסק של הגירה נכנסת ויוצאת, העומדת על כ־2,000 תושבים בשנה. בנוסף, צעירים רבים נודדים מיישובים מסורתיים לבירה, בחיפוש אחר חינוך ותעסוקה. כל אלה הביאו לכך ששיעור של כ־40% מהמקומיים מבצעים רילוקיישן על בסיס שנתי — מה שיוצר לחץ משמעותי על ההיצע הדל של הנכסים להשכרה.
כאן נכנסות לתמונה חברות בינלאומיות העוסקות בבניית פתרונות מגורים מודולריים, המותאמים לתנאי השטח הקשים של גרינלנד, ושינועם אל האתרים השונים באי. אלה מונות, בין השאר, חברות מארצות הברית, דנמרק ושבדיה. כך, למשל, BIOS Homes שבסיסה בקונטיקט, מספקת יחידות מגורים מודולריות הנבנות במפעליה בארצות הברית לערים ועיירות כמו נוק, סיסימיוט ואילוליסאט, אך גם למקומות נידחים יותר באי.
חברת SIBS השבדית, המובילה בארצה בתחום הבנייה המודולרית, חברה לקבוצה מקומית כדי להקים דיור איכותי בנוק. במסגרת הפרויקט, שהשלמתו צפויה ביולי הקרוב, יגיעו לנוק 66 יחידות דיור עירוניות שייבנו במפעלי החברה בשבדיה ומותאמות, כמובן, לתנאי השטח הקשים ולקור העז השוררים בגרינלנד.
חברה נוספת השותפה למאמץ להגדיל את היצע יחידות הדיור היא DC-Supply הדנית, המתמקדת בעיקר בפתרונות דיור בסגנון קראווילות.
מלבד נוק, יש באי יישובים גדולים אחרים?
"יש את אילוליסאט, עיירת תיירות במפרץ דיסקו, שם יש את הרי הקרח. זה מקום פשוט מדהים. זה היהלום של האטרקציות התיירותיות בגרינלנד, יותר מנוק. ועכשיו יש בנוק שדה תעופה חדש למטוסי איירבוס גדולים, שממנו מגיעות הטיסות לאילוליסאט. ובדרום גרינלנד ייפתח השנה שדה תעופה חדש, בנרסארסואק".
אילוליסאט, העיר (או ליתר דיוק העיירה), השלישית בגודלה בגרינלנד, מונה כ־5,000 תושבים ומספר דומה של כלבי מזחלות מגזע גרינלנדי קדום - המחשה מעולה ליחסי דוד וגוליית השוררים בין האי הארקטי לוושינגטון.
אז למעשה, הכלכלה הגדולה בעולם מאיימת על עתידם של 56 אלף תושבים החיים בתנאים לא פשוטים.
"כן, בהחלט. אנשים חיים כאן בתנאי בידוד, והם ניזונים מהרשתות החברתיות וקוראים שם כל מיני שמועות, כי לא יוצא להם לדבר עם אנשים. וזה מצב לא טוב עבור האנשים הללו שחיים בבידוד מאנשים אחרים. אבל בעיר הבירה המצב יותר טוב כמובן".
בעצם, מלבד בעיר הבירה רוב האנשים חיים בבידוד?
"כן, והילדים לומדים בבית. עיר הבירה רחוקה מאוד ואתה לא יכול להגיע באוטובוס או ברכבת, אלא רק בטיסה או בספינה, וזה יקר מאוד להתנייד כך. האנשים רוצים לחיות בטבע, הם רוצים לדוג ולצוד, זה הדנ”א המקומי. נתח של 90% מהיצוא מגיעים מדיג, שאותו שולחים בעיקר לדנמרק ולמדינות שכנות אחרות. וכמובן גם לקנדה, כי היא בסך הכל מרוחקת 50 ק"מ מכאן. גרינלנד היא חלק מצפון אמריקה".
אכן, זו הבעיה. משום כך טראמפ חושק בכם.
"בהחלט. האמריקאים מגינים על מה שהם עושים, כי הם נשענים על הסכמים ממלחמת העולם השנייה שאיפשרו להם להחזיק פה עשרה בסיסי חיל אוויר לצורכי תדלוק כדי להגיע מאמריקה לאירופה. עכשיו יש רק בסיס אחד, בצפון גרינלנד. אז האמריקאים חושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, בגלל הסכמים ממלחמת העולם השנייה. השיח העיקרי הוא סביב האוצרות שטמונים באדמה, המתכות הנדירות והנפט, אבל זה יקר מאוד להפיק אותם".
הקרחונים נמסים, המשאבים נחשפים
תופעת המסת הקרחונים, המסכנת אזורים נרחבים על פני כדור הארץ, מביאה גם להצטמקות דרמטית של יריעות הקרח של גרינלנד ומעלה את הערך שלה עבור הבית הלבן. אם יימס הקרח כולו, הצפי הוא לעלייה של כמעט שמונה מטרים בפני הים והצפת אזורי חוף שחיים בהם כ־400 מיליון בני אדם. אבל בגרינלנד עצמה, המסת הקרח חושפת את יסודות האדמה הנדירים שלה, החיוניים למגוון תעשיות, מטורבינות רוח וסוללות עד מערכות נשק. את אלה בדיוק חומד ממשל טראמפ, בין השאר בגלל הגבלות יצוא מסין, המקור הגדול בעולם להרבה מהיסודות הללו.
אבל הצרה עלולה להגיע ממקור בלתי צפוי. בגרינלנד מתרחשת למעשה אנומליה, תופעת טבע חריגה, שעלולה לגרום לה לאבד את הגישה לנתיבי השיט ולמקורות הדיג.
בעוד ההתחממות הגלובלית גורמת לפני הים לעלות ברחבי העולם, בגרינלנד מתרחשת תופעה הפוכה. חוקרים במעבדת כדור הארץ למונט־דוהרטי בבית הספר לאקלים של אוניברסיטת קולומביה הזהירו באחרונה, כי פני הים סביב האי צפויים דווקא לרדת, למרות המסת הקרחונים. המחקר, שפורסם בשלהי ינואר בכתב העת "סיינס קומיוניקיישנז", צופה כי הירידה של פני הים תעמוד על כ־0.9 מטרים עד שנת 2100, בתרחיש המתון, ואילו בתרחיש הקיצון מדובר על ירידה של 2.5 מטרים בפני הים.
ההסבר לתופעה החריגה: ככל ששכבות הקרח מאבדות מסה, כך הקרקע מתחתיהן עולה, בגלל הירידה במשקל המכביד עליה. אחת ממחברי המחקר, ג'קלין אוסטרמן, אף השוותה את התהליך לשחרור הלחץ במזרן עם "קצף זיכרון", אחרי שהאדם שישן עליו, קם.
לתופעה ההפוכה יהיו השלכות דרמטיות. הקהילות המרוכזות באזור החוף – למעשה, רוב הקהילות בגרינלנד – הקימו את התשתיות בהסתמך על גובה פני הים הנוכחי, ועלולות כעת להישאר מוגבהות ויבשות. "ההשפעה הגדולה ביותר תהיה על נתיבי השיט, הדיג והתשתיות", הסבירה אוסטרמן, שצוטטה באתר "יורו ניוז", כאשר הירידה בפני הים עלולה לגרום לשיבושים משמעותיים.
כך, בעודם נמצאים על כורחם תחת אורות הזרקורים, הנכסים הגרינלנדיים, בין שנדל"ן ובין שאוצרות טבע, אינם נגישים, ובוודאי שלא יספקו תשואה מהירה. גם עבור מי שיצליחו להשיג דריסת רגל באי, מדובר בהימור ארוך טווח, באזור שהוא אחד הרגישים ביותר בעולם מבחינה אקלימית.
