כשלפני כחודשיים התגלה זיהום קשה בקרקע שעליו פעל עד 2019 שדה דב בצפון תל אביב, ושעליו מתוכנן להיבנות רובע חדש, אפשר היה לצפות שהגילוי יקפיא את התוכניות. על השטח האטרקטיבי שמצפון לירקון אמורים להיבנות כ־16 אלף יחידות דיור, כ־3,700 חדרי מלון, שטחי מסחר בהיקף של כ־126 אלף מ"ר, וכ־330 אלף מ"ר לתעסוקה ומשרדים לצד שטחי ציבור פתוחים ובנויים. אלא שהמשרד להגנת הסביבה שינה את הקריטריונים - וכעת שטחים שנמצאו מזוהמים, לא יוגדרו כך עוד. מומחי סביבה מתריעים כעת שכל מי שיחיה, יעבוד או יבקר במתחם עלול להיות חשוף ל"כימיקלים לנצח" — מזהמים מסוכנים לבריאות מסוג PFAS שחלחלו לקרקע באזור במשך עשרות שנים כתוצאה מפעילות שדה התעופה. לעת עתה נראה שהדחפורים בשטח ימשיכו לחפור לעומק עם חותמת הכשר של המשרד להגנת הסביבה.
בעוד המשרד להגנת הסביבה מיהר להודיע על מדיניות שיקום שאמורה לסלק את הזיהום ולהכשיר את הקרקע לבנייה ולמגורים, תלויות באוויר לא מעט שאלות לגבי סיכויי ההצלחה של תוכנית שיקום כזו ולגבי המחירים הבריאותיים שדייריי הרובע העתידיים עשויים לשלם. בד בבד, כשמשווים את החיפזון שמגלה המשרד כדי לקדם את הבנייה במתחם לזהירות שבה רגולטורים במדינות מערביות נוהגים במקרים דומים של זיהום קרקע, קשה שלא לתהות מה עומד מאחורי המדיניות, שנהגתה על ידי חברה פרטית אוסטרלית, ולא מסתמכת על מודלים שמיושמים במדינות אחרות.
"נראה שהדאגה העיקרית היא מהיזמים שעלולים לתבוע את המדינה, ולא לבריאות הציבור, כשהמשרד להגנת הסביבה משנה את הקריטריונים בדיעבד בצורה שאותי מאוד לא משכנעת, ונראה שהמטרה היא רק לקדם בנייה בכל מחיר", אומר ד"ר אורי אנזנברג, חוקר במרכז מינרבה לשלטון החוק במצבי חירום באוניברסיטת חיפה ומומחה ליחסי הגומלין שבין תכנון עירוני, סביבה וכלכלה. "המטרה שלהם היא להגיע לפתרון מהיר וחד־משמעי — דבר שאינו אפשרי — תוך התעלמות מהמון מורכבויות ומתוך אשליה שאפשר פשוט לפתור את הבעיה בשדה דב אחת ולתמיד. להערכתי, הבעיה שם עלולה להיגרר במשך שנים כפי שקורה במקומות אחרים. בטח אם ינסו ליישם בו פתרונות שכבר נכשלו במקומות אחרים, כמו העתקת קרקע".
מה הדבר הנכון לעשות?
"צריך למפות את הזיהום באופן הכי מדויק שיש, לנקות מה שאפשר ולתכנן מתוך הנחה שיישאר בשטח זיהום — למשל שטחים ירוקים פתוחים במקום בנייני מגורים. זה עדיף על פני העמדת הפנים שאנחנו רואים כבר שנים לגבי שטח תעש השרון שגורסת שאפשר יהיה לבנות בו 30 אלף יחידות דיור, מה שלדעתי לעולם לא יקרה. צריך להשתחרר מהאשליה שזיהום זה משהו שאפשר להיפטר ממנו ולקבל את המציאות: צריך ללמוד לחיות עם הזיהום".
3 צפייה בגלריה
מימין ד"ר אורי אנזנברג ומתחם תעש המגן הנטוש שבין דרך השלום לנחלת יצחק בתל אביב. "החליפו בו את כל האדמה, ומה שקרה זה שהאדמה החדשה שהביאו הזדהמה בעצמה משום שגזים רעילים עלו ממי התהום שנותרו מזוהמים"
(צילומים: יריב כץ)
מה זה אומר?
"קודם כל, צריך להבין הרבה יותר טוב מה קורה בשטח, את הדינמיקות בין החומרים ובין המים, האדמה והאוויר, משום שהזיהום מחלחל למים ואז חוזר חזרה לקרקע בתור גזים. כיום, בגלל שמניחים שממילא ינקו את הכל, לא עושים את זה, וזאת לא צריכה להיות ההנחה. מקבלי ההחלטות צריכים להבין שניקוי של שטח מזוהם הוא תהליך הדרגתי שיכול להימשך עשורים, ובסופו של דבר לא להצליח. צריך לקחת בחשבון שלפעמים צריך שלא לבנות בכלל על קרקע מזוהמת, לפעמים לבנות עליה באופן מותאם, או לפעמים לבנות בהדרגה. יש הרבה אופציות. מה שחשוב הוא להכיר בכך שכאשר יש זיהום אי אפשר פשוט להעלים אותו, ולכן צריך להכיר בו ואותו ולהתנהל מתוך הבנה שהזיהום הוא שחקן אקטיבי במשוואה".
ובישראל לא עושים את זה?
"קחי לדוגמה את שטח תעש המגן שבין דרך השלום לנחלת יצחק בתל אביב. החליפו בו את כל האדמה (בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא — ש"א), ומה שקרה זה שהאדמה החדשה שהביאו הזדהמה בעצמה משום שגזים רעילים עלו ממי התהום שנותרו מזוהמים. בהרבה מקומות בעולם משאירים שטחים מזוהמים פנויים עשור לפחות לאחר שנוקו, אבל אצלנו, בגלל כישלונם של כל מיני פתרונות אינסטנט שנועדו לאפשר במתחם בנייה מהירה, מתחם תעש המגן עומד מזוהם ושומם כבר 34 שנה. במשך עשרות שנים הושקעו בו מיליונים בתכנון לא ישים שנעצר פעם אחר פעם".
המשרד להגנת הסביבה טוען שהבעיה היא היעדר חקיקה. איך הגענו למצב שבו קרקעות מזוהמות עומדות כל כך הרבה שנים ללא פתרון?
"הבעיה המרכזית בשיקום קרקעות בישראל היא העובדה שהמדינה נמנעת בכל מחיר מלטפל בזיהום בעצמה, ותמיד מכוונת להפרטה של הקרקע ולמימון הניקוי על ידי יזמים. המדיניות הזו תוקעת שטחים מזוהמים במשך עשורים, כמו למשל באתר אפולוניה בהרצליה שלא נעשה בו עדיין מיפוי של הזיהום, בלי שיש היתכנות אמיתית לבנייה ובלי שתהיה השקעה ממשלתית. רואים את זה במיוחד בקרקעות כמו שדה דב ואתרי תעש שהמדינה זיהמה בעצמה".
ואת המדיניות הזו ינסו לדעתך ליישם גם בשדה דב?
"במקרה של אתר תעש השרון, המדינה מכרה את השטח ועכשיו מנסים לבנות תוכנית כלכלית שתממן את ניקוי הקרקע באמצעות מתן זכויות בנייה, כדי להימנע ממיפוי של הזיהום ואז מניקוי שלו על ידי המדינה. להבנתי, זה מה שקורה בשדה דב. חוק הקרקעות החדש אמור לתת למדינה כלים להתמודדות עם זיהום שלא באמצעות הפרטה של הקרקע, אבל אני מכיר לעומק את הנספח הכלכלי שלו ואני בספק אם האוצר יאפשר למדינה להשקיע כסף בעצמה ולנקות. עם זאת, זו התקדמות בכיוון הנכון".
ובינתיים, בחלק מהשטחים המזוהמים האלה קורה תהליך מעניין.
"נכון. במחקר האחרון שפרסמתי עם ד"ר נתי מרום הראינו כיצד דווקא העובדה שהזיהום נשאר לא מטופל במשך עשורים לאור המדיניות הכושלת של משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה, מובילה למציאות מוזרה שבה הטבע המזוהם משתקם בזכות חוסר הפעילות שבו - ועשרות אם לא מאות מינים של בעלי חיים וצמחים שכמעט נכחדו קמים לתחייה. באפולוניה ובתעש השרון יש שמורות טבע מהיפות והמיוחדות בארץ, לצד הזיהום הנוראי".
3 צפייה בגלריה
מימין רוני בריל ושלט אזהרה מפני כימיקלים במי תהום בגרמניה. רגולטורים בעולם מקפיאים בנייה באזורים מזוהמים בשל הידע המועט לגבי ההשפעות על הבריאותה
(צילומים: מיכל רביבו Hollandse Hoogte/Shutterstock )
כשההגדרה לזיהום מתגמשת
דו"ח של המשרד להגנת הסביבה שפורסם בחודש שעבר קבע שזיהום קרקע על פני כ־11 אלף דונם בישראל מעכב את בנייתן של 1.4 מיליון יחידות דיור ומונע מהמדינה הכנסה של כ־44 מיליארד שקל משיווק קרקעות לבנייה. ואם עד כה הבעיה לא היתה חמורה מספיק, גילוי מזהמים מסוג PFAS מסבך את המצב אף יותר, בשל הקושי האדיר בשיקום תאי שטח שזוהמו בהם. בישראל הרגולטור הגיע לנושא באיחור, וכעת המדיניות נבנית בדיעבד, לאחר שכמה פרויקטי שיקום כבר בוצעו מבלי להתייחס להימצאות המזהמים הללו בהם, ואחרי שהקרקעות כבר שווקו.
PFAS הן תרכובות שעלולות להצטבר בגוף האדם ולגרום נזקים בריאותיים (ראו מסגרת). לדברי רופאים, חשיפה כרונית למזהמי PFAS עלולה להגביר סיכון לסרטן הכליות והאשכים, לפגוע במערכת החיסון, לגרום לעליית כולסטרול ואף להביא לשיבושים הורמונליים בעוברים. בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, נמצאו מזהמי PFAS בבדיקות דם של רוב האוכלוסייה.
מסגרת טיפול סדורה במצבים הללו עדיין לא קיימת: אין רישום מסודר של קרקעות מזוהמות בטאבו כך שהמידע על זיהום הקרקע לא תמיד גלוי לקונים וליזמים, וגם לא נבנה גם מנגנון מימון ברור להסרת הזיהום — כל מקרה נידון בנפרד ללא מדיניות סדורה וללא מסגרת חוקית.
כך, זיהום ה־PFAS בקרקע של שדה דב התגלה בה לאחר שיווקה ולאחר שהמשרד להגנת הסביבה כבר קבע שהיא נקייה וראויה לבנייה, מכיוון שאנשיו לא טרחו לבדוק הימצאות כימיקלים מסוג PFAS בשטח. רק ממצאים חדשים של רשות המים חייבו את המשרד להפסיק להתעלם מהנושא.
החודש, בזמן שהיזמים ממתינים לתוצאות בדיקות נוספות שייערכו בקרקע, זנח המשרד להגנת הסביבה את הגדרת זיהום הקרקע של הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית (EPA), ובמקומו אימץ הגדרה מקלה בהרבה של חברה אוסטרלית לשיקום קרקע. "ערכי הסף האמריקאיים משמשים כערכי התראה בלבד שנועדו לסייע בזיהוי פוטנציאל לזיהום ולבחינת הצורך בביצוע סקרי סיכונים, ואינם מהווים ערכי יעד לשיקום קרקע", הסבירו במשרד. באופן לא מפתיע, אימוץ הערכים הללו מעורר התרעמות במשרד הבריאות שאנשיו אומרים שלא התייעצו עמם בסוגיה.
בנוסף לכך, אף על פי שמזהמי PFAS הם משפחה הכוללת אלפי מזהמים, ערכי הסף החדשים מתייחסים רק לארבעה שאופייניים לשימוש בקצפי כיבוי מסוימים, תוך התעלמות ממגוון רחב של מזהמים אחרים. גם ערכי הסף הפכו רגישים פחות. כעת לא רק שנבדקים רק ארבעה מזהמים לעומת 31 שנבדקו עד 2024, אלא שגם סף הרעילות של שניים מהם השתנה והונמך פי 2 ואף פי 4. מומחים בתחום חוששים שאימוץ ערכי סף החדשים יוביל לכך שמבחינה חוקית הקרקע תוגדר נקייה, אף שתישאר בפועל מזוהמת ב־PFAS.
"עד רגע זה לא ידוע מה הערכים שנמצאו בקרקעות לבנייה בשדה דב, אבל ייתכן שהם חורגים מערכי הסף שהיו קיימים עד לפני שבוע ושעל פי ערכי הסף החדשים הם יימצאו לפתע 'נקיים'", אומרת רוני בריל, שמאית מקרקעין ומהנדסת סביבה שמתמחה בקרקעות מזוהמות. "לפי המידע שנמסר לציבור, ובניגוד למה שנהוג במדינות רבות בארצות הברית על פי חזית הידע המדעי, הבדיקות המתוכננות וגם הערכים החדשים לא כלל לא מתייחסים לנושא גזי קרקע ולא נותנים מענה לתושבים שיגורו באזור בעתיד ועלולים להיחשף לגזי קרקע שייווצרו כתוצאה מנוכחות של מזהמי PFAS בקרקע".
בר רוזוב, מנהלת המחלקה המשפטית של הארגון הסביבתי אדם טבע ודין, סבורה כי "מדובר בכשל מתמשך ושינוי מדיניות מדאיג. כאשר מצרפים לכך את הגילויים האחרונים בדבר זיהום PFAS בשדה דב, עולה חשש כי שינוי ערכי הסף אינו מהלך ניטרלי או מקצועי, אלא כזה שעלול להקל בדיעבד על הגדרת קרקעות מזוהמות כקרקעות 'תקינות', ובכך לצמצם את החובות לטיפול ולשיקום. כל זה נעשה ללא הנמקה מקצועית, ללא הליך מינהלי תקין, ללא שקיפות ציבורית, תוך פגיעה בעקרון הזהירות המונעת והתעלמות מהסיכונים הכרוכים בכך למי התהום, לסביבה ולחיי אדם. התנהלות זו מהווה כשל מהותי של המשרד להגנת הסביבה, ומחדל חמור במילוי אחריותו להגן על בריאות הציבור. אנחנו נפעל להגיש בג"ץ כדי לעצור מהלך שמכשיר סיכון במקום למנוע אותו".
3 צפייה בגלריה
מתחם תעש רמת השרון. "מקבלי ההחלטות צריכים להבין שניקוי של שטח מזוהם הוא תהליך הדרגתי שיכול להימשך עשורים, ובסופו של דבר לא להצליח"
(שאול גולן)
כימקלים מסוג PFAS עלולים להיות מסוכנים לבריאות גם בחשיפה נמוכה. החשיפה העיקרית המסכנת את הציבור היא בליעה של מים מזוהמים ולא מגע ישיר עם הקרקע, אולם הטיפול בקרקע הכרחי שכן הזיהום מחלחל דרכה למי התהום, ועשוי גם לשוב ולעלות אל מעל פניה לאחר גשמים. חשיפה ישירה למים הללו במגע, משחק של ילדים בשלוליות, אכילת ירקות שגודלו על גבי הקרקע, או שאיפת גרגרי האבק שעולים ממנה וכוללים בהם חלקיקים מזוהמים — עלולים לסכן את בריאות הציבור.
קביעת מדיניות לגבי האופן שבו יש להתייחס למזהמי PFAS שמתגלים בקרקע היא עניין מורכב שמעסיק רגולטורים ברחבי העולם. לא כולם קובעים סטנדרט אחיד, וישנן מדינות שבהן המצב רע מבישראל ושאין להן כל מדיניות לגבי הטיפול בהם. עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות משנות את יחסן לנושא, ולחומרה. בארצות הברית, למשל, מדינת ניו המפשייר קבעה ב־2025 סטנדרטים לשיקום קרקע מ־PFAS, וניו ג'רזי היתה אחת המדינות הראשונות שקבעו סטנדרטים לניקוי סוגי PFAS מסוימים בקרקע, לאחר שבספטמבר 2025 פרסמה מחלקת הגנת הסביבה של המדינה את תוצאות סקר הקרקע שבוצע בנוגע לחומרים הללו. במסגרת התהליך, נדגמו ברחבי ניו ג'רזי 83 אתרים עירוניים ו־74 אתרים כפריים מבלי שהיה ידוע מראש שהם מזוהמים, ונמצאו בהם 23 מתוך 40 תרכובות ה־PFAS שנבדקו — הרבה יותר מארבעת הסוגים הבסיסיים שעליהם הוחלט בישראל. גם טקסס, וושינגטון, ויסקונסין ומדינות נוספות — כמו גם כמה מדינות במערב אירופה — עדכנו בשנים האחרונות את ערכי הסף שעל פיהם הם בוחנים את מדיניות ניקוי הקרקע שלהן במקרים של זיהום.
לא תמיד שיקום מלא אפשרי
בשל עמידותם הגבוהה, אין נוסחת קסם לטיפול בקרקעות מזוהמות ב־PFAS. לדברי חוקרים, שיקום מוחלט של קרקעות מזוהמות בחומרים הללו אינו כלכלי ובקושי אפשרי, ולעתים רבות "הטיפול" מסתכם בהעברת קרקע מזוהמת מאתר אחד לאחר, ובכך נוצרות "אדוות" של זיהומים על פני שטחים נרחבים.
בעוד בישראל פועל המשרד להגנת הסביבה לשיקום קרקעות מזוהמות, בעולם לא מדובר במדיניות מובנת מאליה. ישנם אתרים שבהם החליטו רגולטורים שלא לבנות בכלל או לעצור את ההתקדמות בהם בשל הידע המועט לגבי השפעתה של חשיפה ארוכת הטווח למזהמים על הבריאות ובשל מוגבלותן של שיטות הטיפול בזיהומים. כך, למשל, כשהרשויות במלבורן שבאוסטרליה גילו קרקע מזוהמת ב־PFAS במסגרת עבודות כרייה של מנהרת West Gate בעיר, העבודות באתר הופסקו לחלוטין, 137 עובדים בו פוטרו ולפרויקט נגרם נזק של 6.7 מיליארד דולר; באנטוורפן שבבלגיה הופסקו ב־2021 עבודות בנייה סביב הנמל עקב חששות מזיהום, ועל השימוש בקרקע הוטלו הגבלות לטווח ארוך; בדורדרכט שבהולנד, שבה גינות ירקות ושטחים חקלאיים סמוכים לשכונות מגורים זוהמו ב־PFAS ממפעל הכימיקלים Chemours שפעל באזור, הוחלט על החלפת קרקע בעומק 50 ס"מ, ועל איסורים שונים בשטחים הנגועים, לרבות איסור על גידול ירקות; בהוגנדרום שבצרפת שגם בה התגלו מזהמי PFAS במי התהום הוגבלו פעילויות חוץ של ילדים באזורים מסוימים.
כל המקרים הללו מדגישים את הסיכון שבשיווק קרקעות מבלי שנעשו בהן בדיקות מקיפות ואת ההשלכות על תושבים כיום ובעתיד. יש לקוות שלפחות חלק מהלקחים יילמדו בישראל.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "כאשר משווים את ערכי הסף המעודכנים לתוצאות דיגום הקרקע בסמוך לשלוליות כפי שפורסם בדו"ח חברת אדמה, לא נמצאות חריגות. עם זאת, מדובר במספר בדיקות מצומצם ונקודתי שלא ניתן להסיק ממנו לכלל האתר. לצד זאת, במסגרת בדיקות שנערכו לאחרונה באחד המגרשים בשטח התוכנית אותרה חריגה מערכי הסף המעודכנים, המעידה על זיהום.
"המשרד להגנת הסביבה עדכן את ערכי הסף לשיקום קרקעות מזוהמות ב־PFAS במסגרת עבודת מטה מקצועית, המתבססת על סקר רגולציה בינלאומי רחב ועל עדכון מודל סקר הסיכונים בהתאם לפרמטרים טוקסיקולוגיים עדכניים. הסקר בוצע בהתייעצות עם חברת ייעוץ מטעם המשרד להגנת הסביבה וכן עם חברת ייעוץ בינלאומית. במסגרת זו נבחנו גישות וערכים ממדינות OECD שונות, לרבות גרמניה, ארצות הברית (ברמת המדינות), קנדה ואוסטרליה. יודגש כי המשרד לא אימץ ערכי סף של מדינה מסוימת, אלא עדכן את המתודולוגיה על בסיס הידע המדעי העדכני ביותר, ובכלל זה פרמטרים טוקסיקולוגיים שאומצו באוסטרליה בשנת 2025. הערכים המעודכנים מהווים ערכי סף לשיקום קרקע, שנועדו להבטיח כי בתום ההליך לא ייוותר סיכון לבריאות האדם והסביבה, בשונה מערכי התראה בלבד. העדכון מתמקד בארבעה חומרים מרכזיים המאפיינים שימוש בקצפי כיבוי, לצד המשך עבודה מקצועית להרחבת ההתייחסות לחומרים נוספים".
PFAS ־ מה יש במזהמים שלא מתפרקים?
כימיקלים מסוג PFAS הם קבוצה גדולה של חומרים כימיים סינתטיים שמכילים קשרים חזקים במיוחד בין אטומי פחמן ופלואור, מה שהופך אותם ליציבים מאוד וקשים לפירוק. עקב כך, הם מכונים לעתים "כימיקלים לנצח". הם משמשים מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת לייצור מוצרים דוחי מים ושומן ועמידים ללכלוך וחום, כגון ציפוי נון־סטיק לסירים, אריזות מזון, טקסטיל דוחה מים, קוסמטיקה, חומרי הדברה וחומרי כיבוי אש, אך יציבותם והצטברותם בטבע ובגוף האדם מעוררות דאגה בגלל פגיעתם בבריאות באמצעות זיהום מקורות מים ומזון. כימיקלים מסוג זה נקשרו, בין היתר, לסיכון מוגבר לסרטן כבד וכליות, לפגיעה בבלוטת התריס, לירידה בתפקוד המערכת החיסונית, לעלייה ברמת הכולסטרול ולפגיעה בהתפתחותם של עוברים ושל תינוקות.
בארצות הברית הוגשו בשנים האחרונות יותר מ־4,000 תביעות כנגד חברות גדולות כגון DuPont ,Chemours ,Corteva ו־3M, בשל זיהום PFAS סמוך למפעלים שלהן. לאחרונה חתמו כמה חברות על הסכמי פשרה בשווי של מיליארדי דולרים עם התובעים, אך תביעות נוספות מתמקדות גם בכך שחלק מאותן חברות ידעו על השפעותיהם המזיקות של החומרים הללו מאז שנות השישים, אך המשיכו לייצר ולמכור אותם ללא אזהרה מפורשת לגבי הסכנות שבהם.
