דעהמדד המחירים הארצי לא משקף פערים; הפיתרון - חישוב אינפלציה לפי הבחנה גיאוגרפית
דעה
מדד המחירים הארצי לא משקף פערים; הפיתרון - חישוב אינפלציה לפי הבחנה גיאוגרפית
בארה"ב קיים פער רחב במחירים בין המדינות, ובישראל עתירת ההיי-טק קיימת התרחבות עקבית של אי שיוויון בהכנסות; לכן חלוקה לפי מחוזות תאפשר מדידה מדויקת יותר, כשחישוב מדד מחירים אזורי יכול לסייע בשיקול היכן לגור, ולהגביר את כוח הקנייה של הצרכן; הבעיה - הריבית היא ארצית ולא אזורית
נתוני האינפלציה הם כמובן מהמשתנים החשובים ביותר לכל משק, שוק ומקבלי החלטות.
אנו נוטים, עם זאת, לפרק את הנתונים ובדרך כלל מבחינים בין אינפלציה מלאה לליבת האינפלציה (כלומר, בניכוי מוצרי מזון ואנרגיה, פירות וירקות), עם או ללא דיור (שהרי שוק הדיור ניתן למדידה במספר אופנים ובכל מדינה מחשבים אותו אחרת, אם בכלל), אינפלציה של סחורות או שירותים (כשהאחרונים משקפים יותר את הביקוש בתוך המשק ולכן רגישים יותר למדיניות הריבית, בעוד מחירי הסחורות תלויים יותר בשווקים בחו"ל) ועוד.
עם זאת, בכל המקרים האלו אנו מתייחסים לאינפלציה ברמה הארצית, מנכים ממנה ומפלחים אותה בצורות שונות. אחת הדרכים הפחות נפוצות הינה חלוקה של האינפלציה לפי מחוזות, כלומר הבחנה גיאוגרפית.
בגדול, יש אומנם שיח כלכלי על ערים יקרות יותר או פחות, כמובן בתלות בפרופיל האוכלוסייה המאכלס כל עיר, אך מדידה מדויקת?
נכון שמדידה כזו היא יותר פנים ארצית והשוואה בין מדינות לפיה היא יותר אינטואיטיבית, ובכל זאת, אולי ניתן לראות בכך סוג של השוואה חברתית - כלכלית.
מכל מקום, בארצות הברית, כמו בארצות הברית, יש סטטיסטיקה גם לזה. זה נקרא Regional Price Parity, כלומר השוואת כוח הקנייה של משקי בית לפי אזורים. את הנתון הזה מחשבת הרשות הממשלתית לאנליזה כלכלית (The Bureau of Economic Analysis) ופחות שמים אליו לב בשוטף.
אז בבלוג שהוציא לאחרונה מנהל אותה רשות, הוא טוען שיש למדדים הללו ערך רב. במקרה של ארה"ב, לדוגמא, הוא מסביר שהם מאפשרים להשוות בין מדינות. כך, בשנת 2022 הראה המדד שבמדינת אילינוי היו המחירים גבוהים ב-1.3% מהממוצע הארצי (ממוצע=100; אילינוי=101.3) ואילו באריזונה הם היו נמוכים מהממוצע ב-0.1%, כך שההבדל בין שתי המדינות עמד על 1.4%.
יש, כמובן, מדינות עם הבדלים גדולים יותר ומן הסתם בחלק מהמקרים הפערים מתמשכים על פני זמן ויש להם משמעות גדולה יותר.
אלא שבארה"ב לא עוצרים כאן ומחשבים אפילו תתי מחירים אזוריים. בדוגמא שמובאת בבלוג, המדד למחירי הסחורות במדינת אילינוי היה גבוה ב-12.3% מהמדד למחירי השירותים במדינה זו (102.8% לעומת 90.5%).
וזה כבר מעלה את השאלה איך משפיעה מדיניות הריבית הארצית על אילינוי, שכן ניכר כי האינפלציה במדינה זו לא נובעת ממחירי השירותים, ולכן לא ברור אם היא לא "נענשה" בשנתיים הקודמות כשהריבית התייקרה בגלל הזינוק באינפלציה הארצית. הרי אין ריבית אזורית.
אז בארה"ב מדדי המחירים הללו מפורסמים אחת לשנה מאז 2005. הם יכולים להיות שיקול (אמנם לא היחיד) לזוג צעיר למשל ששוקל היכן לגור. החלטה זו עשויה להשליך משמעותית על כוח הקנייה ורמת החיים שלו.
תאמרו, בצדק, כי ארצות הברית מדינת ענק. אלא שגם במדינות קטנות יותר מדדי מחירים כאלו יכולים לעזור.
ניקח לדוגמא את ישראל שלנו: לאורך זמן התוצר כאן צומח מהר יותר מהתוצר במדינות מפותחות אחרות ואחת ההשלכות של צמיחה מהירה – עתירת היי-טק כמו אצלנו – עלולה להיות התרחבות עקבית של אי השוויון בחלוקת ההכנסות.
בנסיבות אלו, מידע כגון התפתחות מדדי מחירים לצרכן בחלוקה גיאוגרפית, עשוי להועיל למקבלי ההחלטות לכימות הנושא ולצורך לתכנון ארוך טווח של המדיניות הכלכלית והחברתית שלהם.
יש בישראל מידע לפי סקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על שביעות רצון מהחיים ומהמצב הכלכלי והערכות לעתיד בקרב בני 20 ומעלה. יש גם דוח על פערים בין המרכז לפריפריה. פרסום נגיש של מדדי מחירים כגון אלו שעסקתי בהם בטור זה יכול לתת עוד פרספקטיבה ולהוות מידע תומך/משלים לסקרים הללו.
