יש לי חבר טוב שחולק יום הולדת עם בוב דילן, ועד כמה שזה נשמע טיפשי או ילדותי — לפעמים אני קצת מקנא בו (והוא אפילו לא כזה בקטע של דילן). אני זכיתי לחלוק את יום הולדתי עם גיבור תרבות אחר משנות השישים, כזה שלקח לי הרבה יותר זמן להתחבר ליצירה שלו. במשך שנים ואן מוריסון היה אצלי בקטגוריה של אמנים גדולים שאני אמור לאהוב אבל לא מצליח. הכרתי את הלהיטים שלו, וצפיתי בו נותן את אחת הירידות מהבמה הכי קוליות בהיסטוריה, כשהתארח במופע הפרידה של הבנד, שתועד בסרט "הוואלס האחרון" של מרטין סקורסזה. ועדיין, החיבור האמיתי לא קרה. אולי היה לי קצת אנטי לשיר "Moondance", שנהפך לקלישאה של קבלות פנים בחתונות (הלוואי שבכל חתונה היום ישמיעו אותו), אולי זה היה בכלל אנטי לגרסה העברית שלו. לא יודע. לא תמיד יש הסבר לחוסר חיבור, לא תמיד יש אג'נדה, לפעמים זה עניין של זמן. לפעמים הדברים פשוט צריכים לקרות בקצב שלהם.
וזה מה שקרה עם מוריסון. החיבור שלי אליו צמח רק שנים אחרי שהתחלתי לשדר ברדיו, בזכות שני אלבומים שדי משלימים זה את זה. רציתי לכתוב "אחד לנפש ואחד לגוף" אבל שניהם מכסים את כל הספקטרום.
להאזין ל"Astral Weeks" זו חוויה חוץ־גופית — "When you fall into a trance" כמו שמוריסון שר ב"Madame George", שיר שהוא כמעט עשר דקות של חלום. עם האלבום הזה אני יוצא לשיטוטים במטעי האבוקדו של הקיבוץ שבו אני חי, הולך לאיבוד בתוך זרם התודעה של מוריסון. "הפעם היחידה שאני באמת עובד עם מילים היא כשאני כותב את השירים", מוריסון אמר בריאיון ב־1978, "אחרי שהשיר כתוב אני משחרר את המילים ובכל פעם שאני שר — אני שר הברות". ב"Astral Weeks" מוריסון לא מרחם על המילים; לעתים הוא חוזר עליהן כל כך הרבה עד שהן כאילו מתרוקנות מתוכן ומשמעות, תזכורת שגם השפה היא שקר.
ואם "Astral Weeks" מ־1968 הוא חוויה מיסטית וסינגולרית, "His Band and the Street Choir" מ־1970 (השנה שבה יצא גם "Moondance") הוא האלבום שבו הבנתי כמה גרוב יש למוריסון. זו יצירה שכולה חגיגה של החיים, עם ערבוב של סול, גוספל ו־R&B, באווירה קלילה ומשוחררת. לפני כמה שנים שידרתי ב־88 בכל יום שישי משש בבוקר — זה אומר להתעורר באולפן תוך כדי שידור. כשהתוכנית הסתיימה הייתי במצב צבירה שהורכב מעייפות קיצונית ואדרנלין, ו"Street Choir" נהפך לאלבום הנסיעות שלי הביתה, טקס שבועי עם Van the Man. מאז מוריסון נכנס לי עמוק ללב, ואני כבר כמעט חי בשלום עם זה שלא נולדתי בתאריך של דילן.
