ההפיכה המשטרית
תורו של בג"ץ
ההפיכה המשטרית רשמה השבוע שני הישגים בסילוק שני שומרי סף לעומתיים לממשלה — היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, ויו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין. להדחות האלה יש משמעויות חוקתיות־משטריות מרחיקות לכת בסירוס הכנסת ושלטון החוק, שנועדו להכשיר את דיקטטורת הממשלה והעומד בראשה. האפשרות שבהרב־מיארה תמשיך לכהן "על כידוני" בג"ץ היא בשורה רעה, וגם אותה מבקשת הממשלה להכחיד. שרים כבר החלו להרהר באפשרות שלא לציית לבית המשפט העליון. שר התקשורת הורה לעובדיו לא לציית ליועמ"שית.
ההדחה חסרת התקדים של היועצת נסללה בדרך לא חוקית, כשהיא נשענת על עילות ותשתית מזויפות, והיא ההמחשה המובהקת ביותר לכך שהממשלה נחושה לבטל את הדמוקרטיה ולהעלות הילוך בסילוק כל מבקריה. ההתייצבות הצפויה של בג"ץ לצד היועצת תיצור עבור נתניהו וממשלתו את ההזדמנות לרסק סופית את הלגיטימציה של שני המוסדות החיוניים ביותר שמהווים את האיזונים והבלמים החשובים ביותר לדמוקרטיה". לכן חשוב כל כך שפסק הדין של בית המשפט במקרה הזה יהיה תקיף, גורף, ופה אחד. // משה גורלי
שחיקת המילואימניקים
אתנן ללוחמים
ביום שני הממשלה אישרה תוכנית הטבות במס למילואימניקים לוחמים. הרעיון פשוט: ככל שמשרתים יותר, מקבלים יותר נקודות זיכוי במס. מי שישרת לפחות 110 יום בשנה, ישלם עד 11,600 שקל פחות מס בשנה. הממשלה אף הגדילה לעשות, ובניגוד להצהרתה המקורית קבעה שההחלטה תחול בכל שנה, ולא רק ב־2026.
על פניו, זו היתה יכולה להיות דרך טובה לתגמל משרתי מילואים וליצור קשר הפוך בין הנטל הביטחוני העצום שהם נושאים על כתפיהם המעטות לבין נטל המס. אלא שהתזמון שבו אישרה הממשלה את ההחלטה הזכיר את משמעותה האמיתית.
כמה שעות לפני שיצאה ההודעה אישרה הכנסת את מינויו של בועז ביסמוט ליו"ר ועדת חוץ וביטחון — מינוי שנועד לקדם חוק השתמטות שינציח את האי־שוויון בנטל. זמן מה לאחר מכן ראש הממשלה הודיע על הרחבת הלחימה בעזה, שמשמעותה עוד שחיקה, עוד פגיעות בנפש ובגוף, עוד אובדן. לא לכולם: הרי דם חרדי שווה יותר.
שני אלו הזכירו שהטבת המס, וגם הטבות אחרות כגון שוברי חופשה ומענקים כספיים, אינן אלא אתנן, דרכה של הממשלה לנסות להשכיח את האי־שוויון באמצעות מתנות ופינוקים. קחו כסף, שתקו, והמשיכו להילחם ולהקריב את חייכם לבד. // שקד גרין ערבה
מחיר המלחמה
הקשיבו לכלכלנים
ב־2023 הזהירו מאות כלכלנים מההשלכות הכלכליות של ההפיכה המשטרית ומכך שפגיעה במוסדות ובסדר החברתי בישראל תוריד את רמת החיים בישראל. נבואת הכלכלנים התגשמה מהר מכפי שהם צפו. מאז אוקטובר 2023 חווינו פגיעה קשה ברמת החיים שלנו: החל בשכול הפרטי והלאומי, דרך ניתוק של מאות אלפים מבתיהם וממשפחותיהם, וכלה בפרמטרים כלכליים רבים, כגון ירידת דירוג אשראי, עלייה בגירעון ובחוב הלאומי, העלאת מסים, והקטנת התקציבים החברתיים.
אומנם הכלכלנים לא חזו את המלחמה, אבל אזהרותיהם התבססו על כך ששינוי סדרי עולם ופגיעה ביציבות יגבירו את האי־ודאות ויחלישו את המדינה.
למה זה רלוונטי היום? כי כלכלנים רבים, גם הימניים שבהם, וגם אלו שעובדים במשרד האוצר, חשים שהמחירים הכלכליים שאנו משלמים על התמשכות המלחמה גבוהים בהרבה מהתועלת שבהמשך הלחימה. כמובן קשה לדעת זאת בוודאות כשאיננו חשופים לכל המידע המודיעיני, אבל המחירים שישראל משלמת בזירות רבות ומגוונות, כגון מעמדה באקדמיה, מעמדה בשווקים פיננסיים, אנטישמיות כלפי יהודים בחו"ל, הקרע הפנים־ישראלי, ספקות לגבי צדקת הדרך — הם מחירים גבוהים שיכולים להיות יקרים מנשוא. אשרי המאמין שזה אפשרי, אבל על הממשלה — לפחות הפעם — להיות קשובה לכלכלנים. // שלמה טייטלבאום
ש"ס
קשיי גמילה
מהרגע שש"ס פרשה מהממשלה לא מפסיקות לצאת ממנה ידיעות על כמיהתה העמוקה לחזור אליה ועל כך שאו־טו־טו היא חוזרת. אפילו יו"ר ועדת הכספים הנצחי משה גפני מדגל התורה לא מפגין כאלה קשיי גמילה מהתפקיד שהוא רואה כרשום על שמו. הסיבה לקריז הקואליציוני היא שש"ס הפכה עם השנים ממפלגת מחאה למפלגת שלטון שלא מסוגלת בלעדיו וגם לסוג של לשכת תעסוקה שדואגת לג'ובים להמוני עסקניה. הניתוק מהקואליציה יוצר בעיית פרנסה לעשרות מהם וכמובן מחולל אי־שקט גדול במפלגה. הציפייה היא שהיו"ר הכל יכול אריה דרעי יפתור את הבעיה. לכן ש"ס לא פרשה מהקואליציה אלא רק מהממשלה — מה שמאפשר לה להמשיך לדאוג מרחוק לאינטרסים שלה ואפילו למנות השבוע את מקורבו של דרעי, ישראל אוזן, למנכ"ל משרד הפנים. לכן היא כל הזמן מחפשת את הדרך בחזרה. אם תלמידי הישיבות מרגישים ששאלת הזכות שלהם להשתמט עומדת במקום השני למאגר הג'ובים, הם לגמרי צודקים. // שחר אילן
וגם: סרטון הוא עניין קטן יותר, וגדול הרבה יותר
הסרטונים שמתעדים את רום ברסלבסקי ואביתר דוד בשבי וחושפים עד כמה נורא מצבם קרעו השבוע את השיח, כשמצד אחד עמדו רוב הישראלים שהזדעזעו קשות ומצד אחר נשמעו כמה קולות שטענו שלא צריך לצפות בסרטונים כי זו "תעמולה של חמאס", ולא, חלילה, המציאות, בדיוק המציאות שהממשלה אחראית לשנות.
סרטון היא מילה שבו־זמנית מקטינה — ומגדילה. זה לא סרט, זה קטן יותר. אבל זה גם לא סרט, זה מציאותי יותר. בקולנוע ובטלוויזיה יש סרטים, יצירי הדמיון, ולפעמים אנחנו "חיים בסרט". אבל בטלפון, המכשיר העיקרי לחיבור שלנו למציאות הרחבה סביבנו, אנחנו צופים בסרטונים שמתעדים דברים שקרו באמת. לחברים שלנו, לחברי הרשת שלנו, לזרים. אנחנו רואים שטויות שהילדים עושים, תעלולים של חתולים, עבודות יד ועבודות עשה זאת בעצמך, בישולים וטיולים וקטעים מהופעות ושלל שטויות. העולם שלנו מורכב מסרטונים. יש אינספור מהם, והם קצרים מאוד, מבטיחים סיפוק מיידי וגלילה הלאה. צחקנו, דמענו, יאללה.
ובתוך יומיום הסרטונים הזה, תיעוד החטופים מטלטל. זה לא סרט, זו המציאות. זה מהיר כמו סרטון, אבל אי אפשר לגלול את זה הלאה. מי שמבקש שלא נצפה בזה מבקש בדיוק את זה — שנדלג על מה שלא נוח, כי זה לא נוח לו. אבל זה העניין עם מציאות, אי אפשר לדלג עליה. וזה העניין עם חטופים שמופקרים כמעט שנתיים בעזה, אי אפשר להסיט מהם מבט ולהמשיך להתנהג כאילו אם הממשלה תמשיך לא לחשוב עליהם, הם יפסיקו להתקיים. // דור סער־מן
