אחת ההשלכות החמורות ביותר של המלחמה המתארכת לאין קץ היא בידודה חסר התקדים של ישראל בעולם. אין מוצדקת ממלחמת 7 באוקטובר שאליה יצאה בעקבות הטבח האכזרי שחמאס עשה באזרחיה, אלא ש"חרבו דרבו" הוא לא תוכנית מדינית ובהיעדר אסטרטגיה סדורה האשראי הבינלאומי שעמד לישראל אזל במהירות.
את הזוועות מעוטף עזה החליפו תמונות ההרס וההרג בתוך עזה, וישראל שוב לוהקה בתפקיד גוליית מול דוד. גם במערכה הזאת הממשלה לא היטיבה להסביר את מהלכיה לעולם (לשון המעטה), הותירה את מתנגדיה לשחק במגרש ריק, וכתוספת שריה התחרו זה בזה באמירות קיצוניות ומנוגדות לחוק הבינלאומי, על השמדת אזרחי עזה או הגלייתם. התוצאה הלא מפתיעה היא מפולת גורפת ביחסי החוץ ובידוד מדיני עם השלכות קשות — כלכליות, ביטחוניות, אקדמיות, תרבותיות. תעשיות ישראליות נתקלות בחרם על מוצריהן; קרן העושר הנורבגית מוכרת את אחזקותיה בבנקים ובחברות ישראליות; אנשי אקדמיה מדווחים על נתק מצד קולגות באוניברסיטאות בעולם; ספורטאים עם קריירות בקבוצות בחו"ל נבלמים; חברות נשק מודרות מתערוכות ביטחוניות ומדינות החלו לבטל עסקאות מולן; ואפילו הפעולה הפשוטה — להיות תייר ישראלי בחו"ל — פוגשת יותר ויותר את החרם המתגבש בעולם. החרם השקט הוא כבר מזמן גלוי, והעלויות תהיינה עצומות. כל ישראלי ירגיש אותן בכיס ובחייו האישיים עוד שנים רבות.
לאחר שדחה בכמה הזדמנויות את הטענות כי המצב המדיני מדאיג, בשבוע שעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה לראשונה כי "אנחנו בבידוד. אנחנו ניתקל במחסומים מסוימים בסחר העולמי. נצטרך להסתגל לכלכלה עם סממנים אוטרקיים, נצטרך להיות אתונה וסופר ספרטה. אני שונא את זה, אבל אין ברירה", אמר. זו אמירה בלתי נתפסת כמעט, שנתניהו הישן, המיושב, לא היה מעז להעלות על דעתו. הוא יודע היטב שישראל לא יכולה להתמודד בלי הקשר הבריא, החיוני, עם בנות בריתה ושותפות הסחר שלה בעולם. אולי היא תשרוד, אבל יציבותה הכלכלית תתערער ורמת החיים של אזרחיה תדהר לאחור. עם ההאשמה הקבועה ש"המוסלמים השתלטו על אירופה", אי אפשר ללכת למכולת.
