בלי דקה אחת של חסד, במרץ האחרון אייל זמיר קיבל את דרגות הרב־אלוף שלו ואת הפיקוד על צה"ל בעיצומה של מלחמה אזורית מתמשכת שבקרוב תיכנס לשנתה השלישית. כשפרצה, הוא היה מנכ"ל משרד הביטחון, תפקיד שאליו התמנה כשפרש מצה"ל בעקבות הפסדו להרצי הלוי במרוץ לרמטכ"לות כשנתיים וחצי קודם.
זמיר ידע לאן הוא בא, מי האנשים שיכתיבו את מהלכיו כמפקד הצבא, מה ציפיותיהם ממנו. אם את קודמו הלוי הם זיהו כ"רמטכ"ל מגננתי", זמיר נדרש להיות היפוכו המוחלט: "הרמטכ"ל ההתקפי" שייתן לצה"ל לכסח ולנצח, וכמובן, לא ישכח בזכות מי הגיע עד הלום ולמי הוא חב את נאמנותו.
כששורות אלה נכתבות צה"ל נמצא בראשיתו של המבצע השנוי מאוד במחלוקת "מרכבות גדעון ב'", לאחר ש"מרכבות גדעון א'" שהחל במאי האחרון נכשל. הראשון נועד להגביר את הלחץ על חמאס ולאלץ אותו לרכך עמדות במשא ומתן לשחרור החטופים הנמקים בעזה זה כשנתיים. רובם כבר אינם בין החיים, ואלה שכן נמצאים בסכנת מיידית לחייהם. הממשלה משוכנעת, לפחות באמירותיה, שבמהדורתו השנייה, הכוללת את כיבוש העיר עזה, יושג כל מה שלא השיג המבצע הקודם.
אבל כשהממשלה החלה לקדם על מלא את השאיפות לכבוש את עזה, זמיר הוכיח למי הוא נאמן — לצבא עצמו. הרמטכ"ל התנגד לכיבוש עזה מהרגע הראשון, בשם החיילים המותשים ממלחמה ממושכת, בשם הכרת גבולות הכוח אל מול היעדר המעשה המדיני שאמור להגיע לאחר הפעלתו, ובשם החטופים. כשהזהיר שכיבוש עזה יעלה בחייהם של חטופים ששרדו כמעט שנתיים בתנאי שבי מזעזעים, כמו גם בחייהם של חיילים רבים, קמו עליו אותם השרים עם אותם מכלי רעל שמהם כבר התיזו על קודמו. אחד מהם, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אמר לו בציניות שהוא כבר מתגעגע להלוי והזמין את זמיר להניח את המפתחות וללכת הביתה. יאיר נתניהו, שמעביר את ימיו במיאמי בזמן שבני גילו מעבירים את ימיהם בעזה, האשים אותו בלא פחות מ"ניסיון הפיכה". גם לרעיית ראש הממשלה היה מה לומר על זמיר. "ידעתי שהוא לא יעמוד בלחצי התקשורת", טענה.
וכך, זמיר קיבל הצצה למציאות שתלווה את כהונתו לצד ממשלה מופקרת כבר ברגע הראשון, בלי פילטרים וללא הסוואות. בטקס חילופי הרמטכ"לים שנערך בבור בקריה, שר הביטחון ישראל כ"ץ ניסה לברך אותו, תוך עקיצת קודמו. "התקרה של הלוי היא הרצפה שלך", אמר. זמיר יכול היה להיעלב בשקט בשביל הלוי, בשביל צה"ל ובשביל מוסד הרמטכ"לות לדורותיו, אלא שהעקיצה המכוערת והארסית לימדה יותר מכל על סגנונו ועל דמותו של אומרה, ועל הממלכתיות שממנו והלאה. הרי זה אותו כ"ץ שמונה כדי להמשיך למסמס גיוס חרדים לצה"ל בשם משימת־העל של ממשלת ישראל – לשמור על שלמותה ושלומה שלה. זו התקרה שלו.
המבחן הגדול של זמיר עוד לפניו. הוא הביע את מחויבותו של צה"ל להשבת החטופים, אבל הוא גם היה הרמטכ"ל שהוציא לפועל את המתקפה בקטאר שנועדה לחסל את נציגי חמאס במשא ומתן. הוא רואה את חוסר התוחלת בהמשך הלחימה שנתניהו מתעקש עליה, אבל מוביל את צה"ל על חייליו השחוקים ל"גדעון ב" , ורואה את ההשלכות בעולם, ומודע לסכנה שטמונה בביצוע פשעי מלחמה. בין אלה הוא יידרש לתמרן, ולהוכיח שהוא עשוי מהחומר שלא נשבר תחת לחץ.
