למנכ"ל אינטל, ליפ־בו טאן, שנכנס לתפקידו באפריל האחרון, יש משימה כמעט בלתי אפשרית: לקחת חברה שבמובנים רבים איבדה את דרכה לפני קרוב לשני עשורים, פספסה שתי מהפכות משמעותיות (המובייל וה־AI), השקיעה מאות מיליארדי דולרים בתוכנית שיקום אסטרטגית שטרם נשאה פירות - ולהציל אותה מאבדון. מוקדם להעריך אם יזכה להצלחה, אבל בזמן שחלף הוא כבר הוכיח שיש לו כישרון לתמרן במצבים קשים והפך אויב אפשרי לבעל ברית רציני.
כשטאן, אחת הדמויות המוערכות בתעשיית השבבים וההון סיכון, הגיע לאינטל, הוא החל במהלכים המתבקשים — קיצוצים, מיקוד באמצעות ספין־אוף לפעילויות שלא נמצאות בליבת החברה והשבת הדגש להנדסה ופיתוח מוצרים. אבל האתגר האמיתי שלו הגיע דווקא ממקור חיצוני: נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שבאוגוסט קרא להתפטרותו לאור קשריו עם סין בעבר.
עימות עם נשיא הוא חדשות רעות לכל חברה, אבל בפגישה אחת בבית הלבן הצליח מנכ"ל אינטל להפוך את דעתו של טראמפ ולהניח את היסודות לעסקה שנסגרה כמה ימים מאוחר יותר ובמסגרתה תרכוש ממשלת ארצות הברית 10% ממניות החברה. טראמפ לא מהסס להשתמש בכובד משרתו כדי לקדם בצורה גסה מטרות שקרובות ללבו, ובעסקה הזו האינטרסים של אינטל, של ארצות הברית המתחרה בסין, ושל טראמפ, הפכו זהים. סיוע מהבית הלבן בהסרת חסמים רגולטוריים וגיוס לקוחות חדשים יכולים להיות היתרון שאינטל זקוקה לו כדי לחדש ימיה כקדם.
הטלטלות העולמיות לא פסחו גם על פעילות החברה בישראל. המהלך הבולט ביותר היה קיצוצים נרחבים בכוח העבודה, כחלק ממהלך הקיצוצים. אבל סוגיה מהותית יותר היא המפעל החדש בקריית גת, שאינטל הבטיחה לבנות בהשקעה של 25 מיליארד דולר. קשיי אינטל להרחיב את פעילות הפאונדרי (ייצור שבבים בעבור חברות אחרות) שהמפעל החדש היה נדבך מרכזי בה, והשותפות של ממשל טראמפ, שמעדיף באופן מובהק ייצור בארצות הברית, מעלים סימני שאלה משמעותיים לגבי עתיד המפעל.
