מי שמצפה שבלוטות הרוק שלו יתחילו לפעול במרכז הלוגיסטי של חברת בלדי באזור התעשייה תימורים צפוי להתאכזב. על אף שבלדי מזוהה היטב עם תחום הבשר ויש להניח שלא מעט אנשים יריירו רק מאזכור שמה, במרלו"ג שלה לא תמצאו דבר שמזכיר מנגל מעשן. למעשה, הוא נראה כמו מרכז לוגיסטי של אמזון — מודרני, סטרילי, מסודר, וקפוא, במובן המטאפורי והלא מטאפורי של המילה. לב הפעילות בו — שמתבצעת בעיקר על ידי רובוטים — הוא אחסון ושילוח בתנאי קירור שנעים בין מינוס 7 למינוס 18 מעלות.
בלדי, שעוסקת בייצור ועיבוד מוצרי מזון ובעיקר בשר, וכן באספקת שירותי לוגיסטיקה לחברות אחרות, כיכבה השנה בבורסה בתל אביב. מאז הנפקתה בינואר 2025, שבה גייסה 200 מיליון שקל לפי שווי של 950 מיליון שקל, מניותיה עלו בכ־70% והיא נסחרת בכ־1.6 מיליארד שקל. לא רע בכלל.
בלדי החלה את דרכה ב־1916 כאיטליז משפחתי שהקים שלמה דהבני בשוק הכרמל בתל אביב. במשך 109 השנים האחרונות היא שרדה שלושה חילופי שלטון, שתי מלחמות עולם ואינספור אירועים אחרים, אבל מי שאחראי להפיכתה מעסק משפחתי מצליח לחברת ענק שנסחרת בבורסה הוא ארז דהבני (60), יו"ר החברה ובעל השליטה (79%). דהבני הוא נכדו של הסב המייסד, שאותו כלל לא זכה להכיר.
כיום בלדי מספקת בשר לרשתות כגון שופרסל, ויקטורי ואחרות וכן ללקוחות מוסדיים ענקיים כמשרד הביטחון, בתי מלון ומסעדות. הכנסות הקבוצה הסתכמו בשנה החולפת ב־1.2 מיליארד שקל, עלייה של 22% לעומת שנת 2023. הרווח הנקי עמד על 97 מיליון שקל, לעומת הפסד של 30.5 מיליון שקל ב־2023.
העובדה שדהבני אוהב את העבודה שלו ניכרת במיוחד כשאנחנו מסיירים במרלו"ג בן השנתיים. "אתה מזין את המידע לאפליקציה והמערכת יודעת לעשות הכל באופן אוטומטי עד שהמשטח מחכה להעמסה למשאית!", הוא מסביר בהתלהבות. "הרובוט פורק את הארגזים, מרים בוואקום, מסדר למשלוח בשכבות ומתחיל את המשלוח הבא. תראי את הקצב. לא עוצרים!".
בהמשך הסיור מתברר שהדמיון של המרלו"ג לאתרי אחסון ושילוח של אמזון אינו מקרי. "תמיד הסתכלתי על החברה הזאת בהתפעלות ותהיתי איך הם מגיעים להפצה ללקוח בפרקי זמן כה קצרים, כי תכלס — זה לב ליבו של כל העסק. אז אנחנו א־מזון".
זו היתה ההשראה שלך?
"לפני 12 שנים, כשקניתי את הקרקע שהמרלו"ג הקפוא שלנו נמצא עליה עכשיו, כיוונתי לכך מתוך הבנה שצוואר הבקבוק של כל עסק הוא הלוגיסטיקה. בנינו פה את מערכת הליקוט הכי מתקדמת במזרח התיכון, כי כיבואנים וכיצרנים הבנו שככל שנהיה טובים בצד הלוגיסטי, נדע לתת מענה מהיר יותר ללקוחות ולחסוך בעלויות התפעול - וזה יעשה אותנו תחרותיים יותר. ידעתי שאני רוצה שהכל יהיה בשליטה שלנו ובמרלו"ג שיהיה בבעלותנו, אבל אני עדיין זוכר טוב את היום שהיה הקש ששבר את גב הגמל וגרם לי לקבל ההחלטה".
ספר עליו.
"כשאני מגיע לעבודה בסביבות 6 בבוקר אני תמיד אומר בוקר טוב לעובדי המחסן. יום אחד לקראת ראש השנה, כשעובדים אצלנו בשיא המרץ והעובדים נאלצים לצאת מהמחסן מדי רבע שעה להפסקת הפשרה כי אי אפשר להכיל את הקור הזה, הגעתי לעובדי משמרת שהסתיימה ב־6 וחצי בבוקר. אמרתי להם 'בוקר טוב' והם ענו לי בחזרה, אבל בלי קול. התברר לי שכשואפים ונושפים בטמפרטורה של מינוס 18, מיתרי הקול קופאים בלי ששמים לב. במחסן כולם דיברו ככה, אבל אותי זה זעזע וממש באותו יום אמרתי לעצמי שזה לא יכול להימשך ככה: זה לא תקין לעבוד בשיטות של פעם, ושזה לא אנושי. עובדים צריכים לשהות בקירור את המינימום האפשרי ולכן חייבים מקסימום אוטומטציה ורובוטיקה".
זו היתה הוצאה עצומה. מעל רבע מיליארד שקל.
"נכון. הקמת המרכז עלתה לנו 270 מיליון שקל, אבל היום, עם עלויות הקרקע והציוד, זה היה עולה לנו כמעט פי 2. זו היתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי".
"עלות הכשרות מגיעה ל־20% מהמוצר. זו זוועה"
בלדי זקוקה למרכז לוגיסטי גדול ומתקדם מכיוון שהחברה מייבאת בשר מחו"ל ולכן נדרשת לשמור אותו בהקפאה. התוצאות הכספיות המצוינות של החברה כנראה נובעות מהחלטה לזנוח כמעט לחלוטין את הייצור המקומי ולהתמקד בייבוא. כך, ב־2022 הכנסותיה מבשר מקומי עמדו על 14% מההכנסות בתחום הזה, וירדו ל־9% ב־2024. בהתאם, עלו הכנסותיה ממוצרי בשר מיובא מ־37% מכלל ההכנסות ב־2022, ל־46% בשנה החולפת.
3 צפייה בגלריה
חנות המפעל של בלדי בתימורים. "מרתיח שהכוח בידי הרבנות ואני לא יכול לדאוג לכשרות באמצעות קהילת יהודי ארגנטינה"
(צילום: באדיבות החברה)
"כיום כל הבשר אצלנו מיובא", מסביר דהבני. "מדי פעם יש אצלנו משהו מקומי כמו עופות למשל, אבל המינון עומד להשתנות בשנה הבאה, כשנתחיל לייבא עופות מברזיל. יהיה לנו עדיין עוף בד"צ שמיוצר בארץ, אבל המינון יירד".
למה לא לרכוש אותם ממגדלים בישראל?
"אמרו לי שאני עומד לפגוע בחקלאות הישראלית, השבתי שממש לא. אנחנו מייבאים את המזון של העופות ומייבאים עובדים תאילנדים שיעבדו בלולים ובמפעלים ועלויות ההעסקה שלהם קטסטרופליות. בעיניי זו חקלאות זרה בארץ ישראל, ולא חקלאות ישראלית. אנחנו צריכים לתת לצרכן הישראלי מחירים הוגנים ובישראל לצערי אין מספיק תחרות".
ובינתיים מחירי המזון פה נחשבים בין הגבוהים בעולם. מי אשם בכך? הספקים, הרשתות, המדינה?
"ברור שכולם יתלוננו על המדינה. אפשר לעשות דברים שמשפיעים לטובה, כמו למשל לתת סובסידיות לחקלאים ולהקל עליהם, ובמקביל גם להוריד מכסים על יבוא. לטעמי, על מזון לא צריכים להיות מכסים כלל. בהרבה מדינות באירופה יש מע"מ דיפרנציאלי על מזון ויש סוגי מזון שמשלמים עליהם רק 5% מע"מ. למה אצלנו משלמים 18%? זה לא נורמלי".
כשאתה מייבא בשר מדרום אמריקה ונדרש לעלויות כשרות עבורו, עד כמה אתה יכול להוריד מחירים?
"יש בישראל חוק שקובע שאי אפשר להכניס למדינה בשר ללא אישור כשרות של הרבנות הראשית הישראלית, ולכן אנחנו שולחים צוותי שוחטים מישראל לדרום אמריקה, ולצערי זה מייקר מאוד את עלות הבשר. אם פעם הכשרות היתה 4%–5% ממחיר המוצר, היום היא מגיעה ל־20%. זוועה כמה יקר זה הפך להיות. ואנחנו לא היהודים היחידים בעולם! אם היינו עושים כשרות באמצעות הקהילה היהודית של ארגנטינה היינו מוזילים את העלויות בהמון! העניין הוא שהכוח נמצא בידי הרבנות".
מרתיח.
"מאוד. אם את רוצה לייבא מחר שוקולד או גבינה או יין ללא כשרות אין לך בעיה, אבל בקר, עופות ואווזים אי אפשר בגלל חוק הבשר. אם החוק היה שונה היתה הקלה משמעותית על כיס הצרכן הישראלי. מוצר שאת קונה כיום ב־100 שקל היה עולה לך 80 שקל וקצת — זה הרבה כסף. אבל אם לא מצליחים להעביר חוק גיוס, איך את רוצה שיתקנו את חוק הכשרות?".
הגשתם עתירה לבג"ץ נגד הרבנות הראשית שנמנעת מלתת לבלדי כשרות במפעלי העוף בחו"ל. איפה זה עומד?
"יש לנו עתירה נגד הרבנות הראשית כי יש שם סחבת בקבלת החלטות בעניין שלנו. הם היו צריכים לתת לי תשובה שלושה חודשים מהיום שבו הגשתי את הבקשה שלי, ואני מחכה כבר שנה. הגיעו מים עד נפש, אז אמרתי: 'סליחה, אנחנו לא משחקים, אנחנו צריכים לעבוד. אם לא אתם תחליטו — בג"ץ יחליט עבורכם'. אסור לרשות מינהלית לעשות דברים כאלה על פי חוק, אז שבג"ץ יקבל את החלטתו בעניין ויאמר להם: 'תוציאו לו אישור כשרות על העוף מחו"ל'".
זה מרגיז אותך.
"אני בא להוריד את יוקר המחיה, להוריד מחירים, והרבנות עוצרת את זה! והכי גרוע — היא פוגעת בציבור שאוכל כשר".
בחודשים האחרונים שוק המזון עצמו עלה על הגריל סביב חקירת תיאום המחירים בין ספקי המזון סביב התבטאויות שלהם בתקשורת על "צונאמי עליות מחירים בדרך". רוב החקירה הסתיימה ללא כתבי אישום למעט ויקטורי ויוחננוף. מה דעתך?
"מה שאני מכיר זה רק מה ששמעתי בתקשורת. אם הרוב נגמר בשום דבר אולי זה היה בעיקר אויר חם. יכול להיות שלקחו את הפרשנות להתבטאויות רחוק מדי. עובדה היא שבסוף זה התברר כבלון נפוח, וטוב שכך, אני שמח על זה".
שופרסל לקוח גדול שלך, והבעלים החדשים, האחים אמיר, מתגאים בכך שהם שינו את כללי המשחק עם הספקים ושהם יודעים לכופף אותם כדי להשיג מחיר טוב לצרכן.
"אני נראה לך מכופף? אני בלתי כפיף".
התוצאות שלך באמת לא נפגעו, אז מי באמת התכופף פה?
"אני לא יודע מה הם עושים עם ספקים אחרים וזה לא ענייני, אבל כספק אני מרגיש שהם מאוד מכבדים אותנו והוגנים איתנו אז הכל עובד טוב".
ועדיין, מאז שהם קנו את הרשת רואים נטישת צרכנים. אתה מרגיש את זה כספק שלהם?
"אני לא כזה גורם משמעותי בשופרסל. אני מפוזר על כלל השוק, אז אני לא מרגיש את זה".
מהזווית שלך, הכניסה של קרפור לשוק גרמה לשינוי יחסי הכוחות בין ספקים לרשתות?
"בעלים מתחלפים ואנשים זזים אבל קמעונאים תמיד מנסים ללחוץ את הספק. קרפור היא אולי שחקן חדש בישראל אבל היא קמעונאי ותיק".
איך אושר עד מצליחה להגיע לכאלה מחירי רצפה? הם פועלים אחרת מול הספקים?
"אני לא עובד איתם אז אני לא יודע מה הם עושים. אני יודע שהם עובדים על הוצאות תפעול מאוד נמוכות ויכול להיות שזה מה שמסייע להם למכור בזול".
3 צפייה בגלריה
על בעלי השליטה בשופרסל, האחים אמיר (בתמונה): "אני בלתי כפיף. אני לא יודע מה עושים עם ספקים אחרים וזה לא ענייני, אבל כספק שלהם אני מרגיש שהם מאוד מכבדים אותנו, אז הכל עובד טוב"
(צילום: יונתן בלום)
על אף התוצאות המרשימות שמניית בלדי רושמת מאז הנפקתה, כניסתה לבורסה לא התנהלה באופן חלק. באמצע שנת 2023 בלדי לא הצליחה להתמזג לשלד בורסאי לפי שווי של 650 מיליון שקל, והכסף הוחזר בסופו של דבר למשקיעים.
היה קשה להיות על רכבת ההרים הזאת שהסתיימה בהנפקה רגילה?
" בישיבת המשקיעים אני רואה בכל רבעון שהם מאוד מבסוטים. לי זה היה מובן מאליו שנצליח, אבל היו כאלה שאמרו עלינו שאנחנו פיל לבן. לכן חשוב לי שמי שנתן בי אמון ירווה נחת מההשקעה".
רווח נקי של 88 מיליון שקל בשלושה רבעונים זה יפה. הופתעת?
"ביחס לחברות מזון אחרות ההוצאות התפעוליות שלנו מאוד נמוכות. אנחנו חברה בניהול רזה. במקרה הסתכלתי ביום שישי על חברה שלא קשורה לענף שלנו ושיש לה מחזורים יותר נמוכים, וראיתי שיש לה 11 סמנכ"לים! מה עושים 11 סמנכ"לים?! אצלנו אין דברים כאלה. יש לנו מנכ"ל, סמנכ"ל כספים וסמנכ"ל תפעול. זהו".
ובמקביל, הפיכת החברה לציבורית חושפת אותך לביקורת. חטפת כותרות קשות על חגיגת השכר המשפחתית בשלב הנפקת האג"ח ב־2024, קצת אחרי כישלון המיזוג לספאק.
"אני לא חושב שיש חגיגת שכר משפחתית. מי שתורם לחברה משתכר את מה שמגיע לו ורואים את התוצאות של משפחה שרתומה לעסק. אני אוהב את מה שאני עושה, וגם הילדים שעובדים בעסק מאוד מחוברים אליו".
רצית אותם בעסק?
"לא. בגלל הפחד מאשתי שאמרה: 'אתה לא תגיד להם לסיים שיעורי בית ולבוא לעסק כמו שאמרו לך כשהיית ילד'. נתתי להם את הבחירה, אבל ככל שהם התלוו אליי לנסיעות לחו"ל ולמדו על מה שאני עושה, הם התחברו לזה. קרין היא הבכורה, מסיימת דוקטורט בכלכלה. היא אחראית על מכרזים של השוק המוסדי המשמעותי; תמיר אחראי על יבוא דגים, ירקות, ופירות קפואים, וגם דגים טריים, ולטעמי הוא עושה עבודה יותר טובה ממני; טל אחראי על שיווק, פרסום, קידום מכירות, רשתות חברתיות וטרנדים; דור, הבן הצעיר, עוסק בעיצוב אריזות שמותאמות לצרכים של הצרכן. אני נהנה מכל רגע של עבודה איתם".
הנחת שבלדי והמשקיעים בה חווים כיום אינה מובנת מאליה. כדי לממן את בניית המרלו"ג החדשני ולהמשיך בתפעול השוטף של החברה, בלדי לקחה הלוואות גדולות בריביות פריים פלוס שזינקו מאז 2022 ואף הגיעו לכ־6.5% ב־2024 — מה שהביא אותה להתחייבויות בהיקף של 515 מיליון שקל, שלחלקן דהבני היה ערב באופן אישי.
עברתם קורונה שהקשתה עליכם וגם מלחמה שבה זינק שער הדולר. איך ישנים בלילה עם כל כך הרבה התחייבויות?
"אני יודע מה אני עושה, אז אין מצב שאני אשן לא טוב בלילה. פרוץ המלחמה היתה התקופה הכי קשה. היינו צריכים לסגור את המרכז הלוגיסטי הקיים בבאר טוביה וללמוד לתפעל את המרכז החדש לבד אחרי שהמהנדסים הספרדים ברחו בבהלה מיד אחרי 7 באוקטובר. התקופה הזו נמרחה כמעט שנתיים ונוצרה לנו הוצאה עודפת, כי במהלכה שילמתי על שני מרכזים לוגיסטיים. אבל על תקופות כאלו לא צריך להסתכל ברזולוציה של משבר, אלא בפרספקטיבה של עשור. והנה, גם אותן ידענו לעבור".
משמח אותך להראות לשוק שעשית את זה?
"זה להראות לעצמי. לפני ההנפקה אמרו לי 'כשתגיע לשוק ההון תראה כמה קשה יהיה. יבחנו אותך כל רבעון', ואני עניתי 'אתם טועים כי אני כבר בוחן את עצמי כל יום'. למי אני צריך להראות? אולי לאבא שלי שכבר לא איתנו".
אביך היה שמרן. אתה לוקח סיכונים גדולים.
"אמא שלי אמרה לי 'אבא יותר פחדן ממך'. הוא גדל בבית עם עוד ילדים ואלו היו זמנים יותר קשים שבהם היה צריך לדאוג לפרנסה ולהתמקד בשמירה על מה שהשגת. לבצע השקעות גדולות לא היה מתאים. לאבא גם לא היו מקורות זמינים ללמוד מהם. היום אנחנו בתקופה שונה. היישר מתוך הטלפון שלנו יש לנו אינפורמציה על כל מה שקורה בשוק".
"אמרתי שקוראים לי ארז בלדי כדי שיידעו מי אני"
דהבני, שגר במושב בני עטרות, מספר שסבתא רבתא שלו עלתה לארץ ב־1882 כשהיא מטופלת בארבעה ילדים קטנים ובהיריון לאחר שבעלה נפטר בצנעא. סבו שלמה כבר נולד בירושלים, ובה גם קיבל את שם החיבה שלו שהפך שנים מאוחר יותר לשם העסק המשפחתי. "סבא שלמה מת חמש שנים לפני שנולדתי, אבל סיפרו לי שכילד נהגו לשלוח אותו לקנות דברים בעיר, וכששאלו אותו 'היכן היית בן שלנו?', הוא ענה 'פיל בלאד' — 'בעיר' — ומאז הכינוי שלו היה שלמה בן העיר. מאוחר יותר הכינוי בלדי התגלגל לאהרון, אבא שלי, וכשאני גדלתי כבר אמרתי שקוראים לי ארז בלדי כדי שידעו מי אני, כי אף אחד לא הכיר את שם המשפחה שלנו דהבני. אגב, דהאב זה זהב בערבית, כי סבא רבא שלי היה צורף בתימן. אם הייתי נולד באירופה הייתי גולדמן עכשיו".
ב־1916, רגע לפני קריסת האימפריה העותמאנית, עבר סבו של דהבני לתל אביב והקים את האיטליז מעל ביתו בכרם התימנים. עם הזמן הצטרף אליו אביו של ארז שב־1965 הקים את המפעל הראשון של בלדי לייצור קבבים והמבורגרים. בן הדור השלישי למשפחת הקצבים, דהבני עצמו, כבר ממש גדל בעסק המשפחתי.
"כשהייתי בכיתה א' אבא שלי אמר 'כשאתה מסיים שיעורים — בוא לחנות', ואני זוכר שהדבר הראשון שנתנו לי לעשות היה לשטוף את האיטליז", הוא נזכר. "בגיל 10–11 נתנו לי לגעת בסכין, ואז — כשיש לקוחות בחנות — לומדים גם איך למכור, וככה אתה לומד את הקצבות. אהבתי את המסחר שאבא שלי עשה. סוחרי בשר הם כאלה שקמים ב־4 בבוקר, והם לא פראיירים — יודעים לקנות ולמכור נכון".
מה זה לקנות ולמכור נכון?
"אבא היה אומר 'תקנה כשאתה לא צריך ותמכור כשאתה לא צריך'. אתה קונה במחיר טוב כשאתה לא חייב את מה שאת עומד לקנות ויכול לחיות כמה שבועות בלעדיו. למכור נכון זה אומר לא כשאתה בלחץ ואין ברירה. כשאתה בלחץ הצד הרגשי עובד, ואז אתה נופל".
ואהבת את זה עד כדי כך שעזבת את הלימודים בגיל 16 והצטרפת אליו פול טיים.
"לא בדיוק. כשעברנו מכרם התימנים ליד אליהו הייתי צריך לבחור בין עירוני ט' לאורט סינגלובסקי בחולון. הייתי תלמיד טוב אבל שמו אותי באורט סינגלובסקי, שבו לא היו בכלל בנות והקטע החברתי ביאס אותי. בשלב מסוים אמרתי לאבא שלי שאני לא רוצה ללמוד יותר. אבא שלי אמר: 'אם אתה עוזב לימודים בשביל העסק אתה תעבוד מאוד קשה, זה לא יהיה לך פשוט'. אמרתי: 'תנסה אותי'. וככה, אחרי חודשיים־שלושה, בגיל 16, כבר ניהלתי את המפעל".
ובאמת עבדת מאוד קשה?
"בשעה 11–12 בלילה אבא היה אומר לי 'בוא הביתה, השתגעת?! אתה לא נורמלי!', אבל בגלל שהוא שם לי רף כל כך גבוה רציתי להראות לו שאני עומד בו, ולא אכזבתי. כשהייתי עדיין בן 16 הוא הלך לבנק לאומי ואמר להם 'ארז חותם יחיד בחשבון'. על זה שסמך עליי ב־100% אני מעריץ אותו".
האיטליז של משפחת דהבני בשוק הכרמל בתל אביב. "כשהייתי בכיתה א' אבא שלי אמר 'כשאתה מסיים שיעורים — בוא לחנות'"(צילום: באדיבות קבוצת בלדי)
דהבני (מימין), אחיו יורם ואביו, אהרון. "אהבתי את המסחר שאבא שלי עשה"(צילום: באדיבות קבוצת בלדי)
החל מאותה תקופה, כדי להכיר לו את התחום, ואולי גם כדי לרמוז לו שהוא יכול לחשוב בגדול באמת, דהבני נשלח להשתלמויות. הוא מספר שבגיל 16 הצטרף לסיור במשחטה במגדל העמק שייצרה בשר הודו לצה"ל, וששנתיים לאחר מכן ביקר במפעל בגרמניה שבו ייצרו 150 טונות של נקניקים ופסטרמות ביום, ושהותיר בו רושם כביר. "אלו היו מקורות ההשראה שלי בתחילת הדרך", הוא אומר.
מה רצית להיות?
"הייתי סמנכ"ל שיווק ומנהל כספים והתחלתי לחשוב קדימה — בונה לי בראש מסלול שלם עם יעדים להתפתחות החברה. מאז שעזבתי את בית הספר אני גם כל הזמן לומד. על מה קורה בעולם, על מה שקורה לחברות מזון בעולם, על ההיסטוריה שלהן, על מה עשו נכון ואיפה טעו. אני מנסה להבין איך זה מתחבר לביזנס שלי כדי להוביל אותו למקום שאני רוצה".
אז מה היתה ההחלטה המשמעותית הראשונה שקיבלת?
"לצאת מהמפעלון שלנו בשוק הכרמל. זה היה מקום צפוף וקטן, וגם לא בדיוק בסטייל שרציתי להיות בו. שכרתי מקום במפעל באזור התעשייה בבת ים והתחלתי לשווק. "אני זוכר את עצמי בבוקר מייצר את הסטייקים, פורס, אורז אותם ואז מביא אותם למפגש הסטייק על האופנוע בעצמי. אחר כך שכרתי מקום קרוב לאכסן בו בקירור את חומרי הגלם שלנו ואז אחד יותר גדול ואז כבר רכשתי אחד. וככה לאט לאט גדלנו".
מאוחר יותר דהבני העביר את המפעל לצומת מזרע בצפון ופעל ממרכז לוגיסטי בפתח תקוה, אבל כששופרסל פינתה מחסן בבאר טוביה הוא ראה בו הזדמנות להגדיל את העסק. "הוא היה גדול מדי לממדים שלנו אבל אני תמיד מסתכל קדימה ומהר מאוד הוא נהיה לנו קטן, והתחלתי לחלום על המקום שיש לנו היום בתימורים. המהלך הזה נתן לי לשלוט בכל שרשרת הערך: היבוא, ההובלה מהנמל הימי עד למרלו"ג שלנו, האחסנה, והליקוט וההפצה ישירות ללקוחות. הפכנו למאוד יעילים תפעולית. יש לנו ניהול רזה והפריון שלנו לעובד הוא 5 מיליון שקל שקל בשנה. זה המון".
"גם אני רוצה להפחית את הסבל בעולם. התחליפים זו לא הדרך"
בכנות, חשבת פעם לעבור לעולם הבשר המתורבת?
"תראי, גם אני הייתי רוצה להפחית את הסבל בעולם ולשמור על כדור הארץ. השאלה היא האם תחליפים צמחיים או בשר מעבדה הם הדרך לשם. אני לא חושב. בני אדם נועדו לצרוך מזון אמיתי מהטבע, ולא מזון אולטרה מעובד שפותח במעבדה ואיבד את כל ערכיו. לכן יש לנו סדרת מוצרים מבקר אורגני שאכל עשב. הבקר הזה חי חיים טובים ומלאים, תוך שמירה על עקרונות גידול טבעיים, כמו של פעם. אנחנו מאמינים שהעתיד הוא דווקא בחזרה למקורות".
אז אין סיכוי שתיכנס לתחום?
"לפני כמה שנים כשפנו אלי כל מיני חברות מהצומח כדי לשתף פעולה, להיכנס כשותף, לרכוש ואמרתי להם שאני לא מאמין במוצרים. עשינו מבחני טעימה שנכשלו מבחינתנו. כשראינו את הרכיבים הכימיים שמוסיפים למוצרים מן הצומח, אמרנו 'זה בריאותי? להיפך! זה כמו לאכול קש'. בעיניי כל החומרים וצבעי המאכל שמוסיפים למוצרים הללו כדי שהם יהיו דומים יותר לבשר לא בריאים לגוף האדם. בשר בקר זה מה מה שנועדנו לצרוך, הוא חשוב לתזונה שלנו והוא גם יותר טעים. לכן אנחנו לא שם. תראי למשל את הירידה של ביונד מיט בארצות הברית. היא קורסת ורואים את הירידה גם במכירות וגם במניה. אנשים כבר לא רוצים לצרוך את זה. היה בזה הייפ, ועכשיו החלום מתנפץ".
ומה לגבי הסבל שנגרם לבעלי חיים?
"גם כימיקלים יכולים לגרום סבל לבני אדם".
