כבר בתחילת מלחמת עזה חברות התעופה הזרות התעופפו מישראל, ומאז לוח הטיסות שלהן בנתב"ג מושפע מכל אירוע ביטחוני. החמור שבהם, מבחינתן, היה כשבמאי נפל טיל מתימן בנתב"ג. התוצאה היתה שבמשך חודש מרבית החברות הזרות נמנעו מלטוס לישראל, החברות הישראליות שלטו בשוק ומחירי הכרטיסים נסקו לשחקים. מנכ"ל ריינאייר, מייקל אולירי, אף הצהיר שלחברה אזלה הסבלנות כלפי ישראל ורמז שייתכן שיהיה עדיף להעביר את מטוסי החברה לאירופה אם המזרח התיכון לא יתייצב. דווקא כשהמצב התחיל להשתפר וחברות כגון דלתא ו־וויז אייר חידשו טיסות וכל חברות הבת של לופטהנזה התחייבו לתאריכי חזרה, החלה המלחמה מול איראן, והשמיים בישראל נסגרו.
הפעם חזרת החברות הזרות היתה אטית יותר. הטראומה של ליל 12 ביוני שבו הן נדרשו לפנות מטוסים וצוותים תחת איום של טילים מאיראן הובילה לחששות כבדים לא רק במשרדי ההנהלות אלא גם בקרב צוותי האוויר של חברות התעופה הזרות. עם סיום המבצע להשבת ישראלים שנתקעו בחו"ל לארץ, היה ברור כי לשוק התעופה ייקח זמן להתאושש. במשך שבועות ארוכים רק החברות הישראליות ומעט מאוד חברות זרות הפעילו טיסות מישראל, וגם היום, אחרי שחברות רבות כמו אייר בלטיק, וויז אייר, דלתא, יונייטד איירליינס, אייר אירופה ובריטיש איירוויז שבו לטוס לישראל וממנה, המצב הביטחוני עדיין משפיע על ענף התעופה.
עם זאת, ולמרות החששות, החברות הזרות לא ממהרות להתנתק מישראל. גם כשהן מקפיאות טיסות הן מבקשות לשמור סלוטים (חלונות זמן להמראה ונחיתה) ואפילו בריינאייר שוקלים לחזור אחרי החגים. אך כמאמר הקלישאה, את הנעשה אי אפשר להשיב. ברגע שחברות התעופה הישראליות העלו את המחירים הן יצרו סטנדרט חדש, ואין צפי שהחזרה של החברות הזרות תוביל לירידה במחירים. ייקח זמן לחזור לימים שבהם רכשנו כרטיסים מוזלים, אם בכלל.
