היסטוריה אלטרנטיבית היא מדכאת וספקולטיבית, אבל לעתים גם הכרחית כשרוצים להעריך תפקוד של מנהיגים. לדוגמה, תארו לכם שבצלאל סמוטריץ' היה מחליט שהוא באמת שר אוצר, לא שר הרפורמה המשטרית, לא שר ביטחון, ולא שר שימור החברה החרדית. בתרחיש כזה, הוא היה חותר — משיקולים כלכליים — להשהות את הרפורמה המשטרית, לסיים את המלחמה בשלב מוקדם ולקדם תוכנית חומש לשינויים דרמטיים בחברה החרדית.
בתרחיש כזה, סביר שאיכות החיים של כלל אזרחי ישראל, במובנים רבים, היתה טובה בהרבה מהיום. ולכן, בכל פעם שסמוטריץ' מנפנף בנתון חיובי של הכלכלה הישראלית, צריך לזכור שאת תפקודו יש להעריך לעומת האלטרנטיבות הטובות יותר. לא צריך להזכיר לנו שיכול להיות יותר גרוע, אנחנו יהודים, אנחנו יודעים את זה.
סמוטריץ' לא יכול לצפות שההערכה למצבו הכלכלי תיעשה "ללא המלחמה".לדעת רבים – מימין ומשמאל – אחת העילות לעיתוי פריצת המלחמה היא הכאוס החברתי ששרר בישראל כתוצאה ממהלכי חקיקה שהוא דיברר וקידם, ולדעת כולם – כולל סמוטריץ' עצמו – התארכות המלחמה היא תוצאה של העמדות שהוא מקדם. למעשה,הציפייה של סמוטריץ' שיעריכו אותו כשר אוצר "ללא רפורמה וללא מלחמה", היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שהוא מקדם שנקראת: "זה לא כלכלה, זה פוליטיקה". מבחינת סמוטריץ', גיוס חרדים זה פוליטי, המשך המלחמה זה פוליטי, רפורמה משטרית זה פוליטי, כספים קואליציוניים זה פוליטי, הורדת דירוג זה פוליטי, והחרם המדיני על ישראל זה בטח ובטח פוליטי.
מבחינתו, כלכלנים אמורים להתעסק רק במונחים כלכליים כמו גירעון, חוב־תוצר, ואינפלציה, וחשוב מאוד שיצרפו מספרים. ברור איך הגישה הזו מגנה על סמוטריץ', אך היא שגויה מן היסוד. מאקרו־כלכלה הוא תחום דעת שממנו נגזרות תובנות מעשיות כיצד לשפר את איכות החיים של האזרחים באופן עקבי ויציב. יש קשר הדוק בין סדר חברתי, יציבות מוסדות, התמשכות מלחמות, שוויון בפני החוק, חינוך איכותי ושיעורי הפשיעה - לבין איכות חיים.
למרבה הצער, האסטרטגיה הזו הצליחה לו. קשה מאוד לפקידות המקצועית באוצר ולבנק ישראל, לספק תובנות מאקרו כלכליות כלליות. כי אם אף אחד לא יודע לתת מספר מדויק להיקף הסיכון הכלכלי הנשקף מהצעדים הבינלאומיים על ישראל — אז זה "לא כלכלה". סמוטריץ' אחראי גם על קיבוע הנרטיב שלפיו "האזהרות של הכלכלנים ב־2023" מפני הרפורמה, כשלו. קשה לחשוב על נרטיב מנותק מזה. הכלכלנים אולי שגו בחיזוי המנגנון שבו חוסר היציבות החברתית ישפיע על כלכלת ישראל, שכן הם העריכו שזה יהיה משבר פיננסי אטי. בסוף חוסר היציבות הביאה למשבר ביטחוני מהיר, עם תוצאות הרון אסון לחברה ולכלכלה. גם ההתרעות החוזרות והנשנות של כלכלנים על ההשפעה של התארכות המלחמה אינן שנויות יותר במחלוקת, אחרי שגם נתניהו הודה "אנחנו בסוג של בידוד מדיני".
לסמוטריץ' יש אסטרטגיה נוספת להדוף את הביקורתלהדוף את הביקורת העצמית והחיצונית על תפקודו כשר אוצר, והיא נפנוף בנתונים העסקיים הטובים בכלכלת ישראל, כמו עליות בבורסה, התחזקות השקל ואבטלה נמוכה.נמוכה. יש לסמוטריץ' מנהג מרושע במיוחד והוא להאשים את כל מבקריו בכך שהם עצובים על נתונים אלו, ומעוניינים בכשלונה של כלכלת ישראל. אין צורך לומר שההפך הוא הנכון. מבקריו של סמוטריץ' מעוניינים ושמחים יותר ממנו בהצלחתה של כלכלת ישראל, ובדיוק לכן הם מתריעים כי יש לטפל באתגרי המאקרו של ישראל. אלא שכל אלה לא משכיחים את העובדה שהוא שכח את תפקידו הכי בסיסי כשר אוצר — לשפר את איכות החיים הכלכלית של אזרחי ישראל. בזמנו, איכות החיים רק הידרדרה — כולנו משלמים יותר מסים ומקבלים פחות שירותים ציבוריים מהממשלה. וסמוטריץ' גם לא עושה דבר כדי שזה ישתנה בעתיד. העמידות והעוצמה של הכלכלה הן נכס, ובמקום להשתמש בו ולשפר את איכות חיינו, סמוטריץ' בחר לנצל אותו כדי להתעלם מבעיות המאקרו של ישראל, ולהאריך מלחמה יקרה ללא מטרות. על זה אמר קהלת "עושר שמור לבעליו לרעתו".
