רב־ניצב דני לוי סוגר השנה 40 שנות שירות במשטרת ישראל, והשנה הקרובה, בה גם צפויה להתקיים מערכת בחירות, תהיה שנת המבחן האמיתית שלו. היא תקבע האם הוא ייזכר לעד כמפכ"ל שאיפשר לשר העבריין שמינה אותו לנווט את הארגון לפי גחמותיו, או שאולי דווקא זו שבה ישתחרר מלפיתת החנק של איתמר בן גביר ויגלה עצמאות.
ייתכן שעדיין לא מאוחר עבורו, אף שהביטוי "המשטרה כבר נפלה", שנטבע בימי המפכ"ל הקודם, קובי שבתאי, הפך בימיו של לוי לכמעט מוסכמה בציבור. משטרת ישראל תחת לוי היא משטרה המתפקעת מפוליטיזציה, שבויה בידי שר חסר מעצורים וכזו שהאמון הציבורי בה צנח באופן דרמטי לאחר העדנה הזמנית שאחרי 7 באוקטובר (רק 37% מהציבור הביע אמון במשטרה בסוף 2024, לפי מדד המכון הישראלי לדמוקרטיה).
המשטרה בפיקודו הנרפה של לוי היא גוף שקציניו יודעים שכדי להתקדם בארגון הם לא צריכים להצטיין במניעת מעשי הרצח שהגיעו לשיאים חדשים השנה, במאבק בגניבות הרכב שרק מתרבות, או בצמצום מספר ההרוגים בתאונות דרכים. במקום זה עדיף להתרפס בפני השר ולהפעיל כמה שיותר כוח — עדיף אלים ושמצטלם טוב — נגד מתנגדי הממשלה. במקביל, יש ביניהם מי שמעלימים עין מפשעים שמבצעים מחבלים יהודים שהשר חפץ ביקרם, וכתוצאה מכך הטרור היהודי משתולל בגדה ללא הפרעה.
לוי אחראי לשפל הזה, אבל הוא גם יכול להיות האיש ש"יסובב את הספינה", כפי שנדמה ששבתאי ניסה לעשות בשלב מסוים בקדנציה שלו — כשהיה כבר מאוחר מדי — ושילם על כך במשרתו. בתקופה האחרונה נדמה היה שבכמה אירועים לוי מנסה ללחוץ על הבלמים מול בן גביר, אלא שמיד לאחר מכן הוא שוב חוזר ללחוץ על דוושת גז הנאמנות לשר. אם הוא לא יחליט להתעשת, התרסקות מערכת אכיפת החוק הישראלית היא בלתי נמנעת.
