דעה
מה שראינו עד כה במלחמת הסחר הוא רק הפרומו
עבור ארה"ב, המאבק להובלה טכנולוגית מול סין הוא מאבק קיומי, במסגרתו היא נאבקת ב'שתי חזיתות' – קואליציית +BRICS ו-'פרדוקס טריפין'; האם גם עימות צבאי על הפרק? ומה זה אומר על האופן בו אנחנו ניגשים היום להשקעות?
המכסים הנרחבים של הנשיא דונלד טראמפ, צעדי התגובה החריפים של סין והרגיעה הזמנית המוזרה בת 90 הימים בין הצדדים הם רק סימפטום למאבק מנהיגות, אשר מעצב מחדש את הסדר הגיאופוליטי והכלכלי הגלובלי. שינוי טקטוני שכזה משבש את הדינמיקה של סחר חופשי, גלובליזציה והיעדר עימותים בין מעצמות – רכיבים שהיוו בסיס ליציבות היחסית בתקופה שלאחר המלחמה הקרה. כעת, נדרשת חשיבה מחדש על האופן בו אנו ניגשים לבצע השקעות.
כאמור, ארה"ב וסין הסכימו על "הפסקת אש" זמנית במלחמת הסחר, ההסכם הזה סייע לדולר האמריקאי להתאושש חלקית לאחר ירידות שערים, אך מלחמת הסחר רחבה הרבה יותר מנושא המכסים בלבד. שתי הכלכלות הגדולות בעולם נמצאות בתחרות עזה על מנהיגות והובלה טכנולוגית. המרוץ הזה והמעבר של ארה"ב למדיניות חוץ כלכלית יותר טרנס-אקטיבית דוחפים את סין לאמץ ולחזק את קואליציית BRICS+ - שהיא במקור ברית רופפת של ברזיל, רוסיה, הודו, סין ובהמשך גם דרום אפריקה. קואליציית BRICS+ כוללת כעת מערך של מדינות שותפות המייצגות כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם.
מערכות היחסים של סין ב-BRICS+ מסייעות לה להבטיח גישה למשאבים חיוניים ולהרחיב את השפעתה, תוך גידור מפני הגבלות אפשריות על הגישה שלה לשווקים אמריקאים ואירופאים או מפני סנקציות עתידיות. הברית המתהווה הזו משמשת מנגנון עבור סין להגיע לשווקים חשובים שאינם מיושרים פוליטית עם ארה"ב והקואליציה שלה ומהווה מנוף חזק יותר עבור סין לאתגר את ארה"ב מאשר, למשל, הפעלת נשק כלכלי דרך החזקותיה בחוב אמריקאי, שהן קטנות מאלו של יפן וזניחות לעומת מחזיקי החוב האמריקאים.
מדובר בקואליציה שמציבה אתגר משמעותי למערב וחבריה נהנים מטכנולוגיה, משאבי אנרגיה, מגוון רחב של סחורות, שליטה בנקודות אסטרטגיות של סחר ימי, יכולות צבאיות מתרחבות ו... מדמוגרפיה חיובית. הנכסים המשכנעים הללו מסבירים במידה רבה את ההתמקדות של ממשל טראמפ בשינוי הפרקטיקות הקיימות בכלכלה העולמית. תחת טראמפ, ארה"ב שואפת להאט את עליית BRICS+ לפני שתהפוך לברית הדומיננטית בעידן גיאופוליטי חדש.
לא סביר שהתחרות הזו תסלים לעימות צבאי כולל, למשל סביב טייוואן, שיהיה יקר מדי לשני הצדדים. עם זאת, ברור שהעידן החד-קוטבי שלאחר המלחמה הקרה, שהיה ממוקד בארה"ב, הסתיים. מה שיבוא אחריו עדיין אינו ברור, אך לעת עתה נראה שמדובר בתחרות דו-קוטבית לפחות.
יש סדקים בכל קואליציה, כולל ב- BRICS+. ההתלקחות האחרונה בין הודו ופקיסטן היא דוגמה לכך, כאשר סין סיפקה ציוד צבאי לפקיסטן. עם זאת, למדינות BRICS+ יש תמריצים חזקים מספיק להתגבר על סדקים אלו ולחזק את שיתוף הפעולה ההדדי למטרה הכוללת של רפורמה במערכת הבינלאומית הקיימת, דחיקת המערב, השגת שליטה רבה יותר במוסדות בינלאומיים ובניית בסיס מוצק לאוטונומיה אסטרטגית.
המאבק העולמי הזה הוא ההקשר שבו יש להבין את ההתעניינות של טראמפ, בין היתר, במרבצי אדמות נדירות בגרינלנד ואוקראינה, בביקורו לאיסוף השקעות במזה"ת, בהתמקדות שלו בתעלת פנמה ובעצירת התרחבות הצי ויכולות בניית הספינות של סין, כמו גם בסיום המלחמות האזוריות.
הגלובליזציה והסחר החופשי היו התנאים בהם הוקמו השווקים והפרקטיקות להשקעה. תנאים אלה משתנים, ולכן גם מדריך ההשקעות חייב להשתנות. ההבחנה בין שווקים מפותחים ומתעוררים הולכת ומיטשטשת. שווקים מפותחים אינם עוד החלוצים היחידים בפיתוח טכנולוגי, בסחר בינלאומי וביציבות רגולטורית. הטכנולוגיה מתפתחת בכל הגושים, הסחר גדל מהר יותר בתוך הקואליציות מאשר ביניהן וחוסר הוודאות הרגולטורית בולט במיוחד בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות.
הפיצול הכלכלי הזה עלול להגדיל את עלויות ההון בכל גוש ולהוביל לתנודתיות גבוהה יותר בשווקים. מודלים מסוימים של סיכון המבוססים על נתוני עבר עלולים להמעיט בהערכת רמות הסיכון הנוכחיות. העמידות הכלכלית תהפוך לעדיפות לאומית במדינות רבות כשהמאמץ להביא ייצור חזרה הביתה עשוי להיות אינפלציוני בטווח הקצר עד בינוני. בנוסף, התחרות העזה מובילה חברות להימנע מהנפקה ציבורית – כיוון שעליהן להגן על ההון האינטלקטואלי שלהן ולפנות לשווקים פרטיים. לכן, הזדמנויות ההשקעה עשויות להתממש טוב יותר משילוב בין שווקים פרטיים וציבוריים.
עבור ארה"ב, התחרות הטכנולוגית עם סין היא קיומית. ארה"ב חייבת לשמור על מעמדה המוביל בטכנולוגיה על מנת למתן את החסרונות הנובעים מתפקידה כספקית מטבע ייחוס מרכזית – תפקיד המקושר לעיתים קרובות ל'פרדוקס טריפין' שמהותו: ארה"ב צריכה לאזן את הקונפליקט בין סיפוק הביקוש מצד שאר העולם לנכסים אמריקאיים בטוחים כדי לתמוך בצמיחה הגלובלית, לבין הימנעות מגירעונות מופרזים הגורמים שחיקה באמון בדולר.
המרוץ להובלה טכנולוגית מתרחש על רקע אי ודאות פוליטית מוגברת. המשקיעים יצטרכו לחשוב באופן תמטי (נושאי) יותר לגבי חשיפה למדינות בתחומי טכנולוגיה, אנרגיה, סחורות ויתרונות פריון. עידן של פחות גלובליזציה וזרימת הון מוגבלת משמעותן פחות נזילות בשווקים, אפקט שיחריף עם הגידול בשווקים פרטיים. העולם החדש הזה יחייב גישה דינמית ואקטיבית יותר להשקעות.
מריה ואסלו היא מנהלת מכון המחקר של בנק פיקטה
