התפוצצות פרשת "קטארגייט" הפכה מיד את נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, ל"מתווך הטוב" בניסיון להגיע לעסקה עם חמאס, להבדיל מאמיר קטאר, שיח' תמים בן חמד אאל ת'אני. למצרים יש קלפים שבהם היא יכולה להשתמש מול חמאס, אולם נראה שבהיעדר נוכחות משמעותית של הנהגת הארגון בה, יכולת ההשפעה של המודיעין המצרי על הארגון פחותה בהשוואה לקטאר, שבמשך שנים מארחת כיד המלך את בכירי הזרוע המדינית שלו, גם לאחר ניסיון החיסול האחרון שלהם.
מאז שהחלה המלחמה בעזה, מצרים משלמת מחיר כלכלי כבד. הכנסותיה מתעלת סואץ נחתכו בחצי עקב מתקפות החות'ים שגרמו לחברות ספנות גדולות להימנע מלעבור בים האדום. מקור נוסף של מט"ח שכה חשוב למצרים — התיירות למדינה — ספג אף הוא מהלומה קשה, אם כי בעונת הקיץ האחרונה הוא הראה סימני התאוששות. המלחמה הנמשכת ברצועת עזה יוצרת לחץ פנימי גדול על שלטונו של א־סיסי, אבל הלחץ הגדול ביותר בקהיר נובע מהחשש שהסלמה והשתלטות ישראלית על העיר עזה תוביל לדחיקת מאות אלפי תושבים לכיוון הגבול עם מצרים. ניסיון של אלפים לחצות בכוח את הגבול לשטח סיני הוא חלום הבלהות של א־סיסי.
כדי לבלום את האפשרות הזו, מצרים מנסה להפעיל לחץ על ישראל ומעבה את כוחותיה מעבר לגבול, תוך פיזור איומים מרומזים לגבי עתידו של הסכם השלום. מתחת לפני השטח, למרות חילוקי הדעות על הפתרון בעזה, ישראל ומצרים מהדקות את שיתוף הפעולה המסחרי ביניהן. ההכרזה על הסכם הענק לפיו מצרים תגדיל את רכישת הגז הטבעי מישראל מדגיש את התלות הגוברת שלה בתחום האנרגיה במשאבים שמזרימה ישראל, אולם השאלה היא האם הסכם זה ואחרים ישרדו את ההשלכות של המערכה בעזה.
