נס, או לפחות מזל גדול, קרה לעם ישראל שההפיכה המשטרית פגשה את עו"ד גלי בהרב־מיארה בתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. אפשר לחשוב על כמה מקודמיה בתפקיד ולתהות אם היינו עדים גם אצלם לאותה נחישות ערכית־מקצועית, ובעיקר לאותה עמידות פיזית מול גלוני הרעל והמשטמה שהממשלה ושופרותיה מרססים על ראשה בקצב ובעוצמות שמתקרבים רק לעוצמות האש שהיא מאשרת לצבא להפעיל בעזה. עוצמה שיש ספק אם יועץ משפטי אחר כלשהו היה מתיר.
בימים אלה מתנהל המאבק המשפטי בבג"ץ על הדחתה מהתפקיד, החלטה שקיבלה הממשלה לאחר שעקפה את המסלול שקבעה ועדת שמגר ואומץ בהחלטת ממשלה. תשעה שופטי בג"ץ אמורים לקבוע את חוקיות ההליך. בינתיים, בהרב־מיארה פועלת מכוח צו ביניים שמשעה את פיטוריה ומונע מינוי מחליף זמני. כזכור, כשפרצה ההפיכה המשפטית מילאו רבבות את הרחובות על הכוונה לבטל את עילת הסבירות ולהשתלט על הוועדה לבחירת שופטים. פיטורי היועצת הם מהלך קיצוני ודרמטי בהרבה.
כהונתה של בהרב־מיארה תיכנס להיסטוריה של עם ישראל, בכפוף כמובן לזהות כותבי אותה היסטוריה. אם ההפיכה המשטרית תנצח, תגולגל בהרב־מיארה בזפת ונוצות ותוקע כראש וראשונה לדיפ־סטייט המשפטי־הזדוני שהשתלט על מדינת ישראל עד לישועתה בידי הרפורמטורים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים שלו יריב לוין. אבל, אם ההפיכה תוכרע, ייחרת שמה של היועמ"שית באותיות של זהב כמי שהובילה את מלחמת ההישרדות על צביונה הדמוקרטי־ליברלי של מדינת ישראל.
המאמץ השלטוני האדיר להיפטר ממנה רק מחדד את חיוניותה ומעמדה לעת הזו. בסיוע מעטפת המשנים והעוזרים הנאמנה שלה היא לא מוותרת לממשלה על אף סטייה מכללי הדין, קלה כחמורה. בחקיקה, בהחלטות, במינויים. אחת מתופעות הלוואי המדאיגות היא ריבוי המקרים שבהם מאשרת היועצת לממשלה להצטייד בעורכי דין פרטיים, מה שמוביל להפרטת הייעוץ והייצוג הממשלתי בבג"ץ. במקרים מועטים בלבד, בג"ץ לא התייצב לצדה של היועצת, וטוב שכך, כי על הדרך אנו מבינים שבית המשפט העליון אינו חותמת גומי שלה.
מתוך אינספור האתגרים ותמרורי ה"עצור" שהניפה בהרב־מיארה בפני הממשלה, יש להבליט שלושה דגלים מרכזיים, שלוש הגנות, שמתכנסות בשלב זה לכוכב הצפון של כהונתה: הגנה על השירות הציבורי (מינוי נציב שירות המדינה, פיטורי ראש השב"כ ופיטוריה שלה עצמה); הגנה על עצמאות והיעדר תלות של מערכות אכיפת החוק (מאבקה נגד תיקוני פקודת המשטרה שהכפיפו את המשטרה לשר בן גביר); וההגנה על השוויון בנטל (בעד גיוס כל עוד חל חוק הגיוס הכללי, ונגד חוק השתמטות שמנוגד לפסיקת בג"ץ בנושא).
כל שלוש ההגנות האלה נמנות עם יעדי התקיפה המרכזיים של ההפיכה המשטרית, החיוניים להגשמת יעדי הממשלה ושרידותה. לממשלה חשוב להכפיף למרותה את השירות הציבורי, להסיר מעל דרכה את הבלמים המשפטיים, והכי חשוב - לשמר את שלמות הקואליציה שהחרדים הם חלק חיוני ממנה. בין שהם בממשלה או לא.
השאלה איך שורדת בהרב־מיארה, אישית ומקצועית, בסביבה הרעילה והלעומתית שבה היא מתפקדת ראויה לניתוח נפרד, אבל אפשר למנות כמה תשובות אפשריות. הראשונה, תחושת שליחות אמיתית של עובד ציבור שהגורל זימן לו כהונה באחת התקופות הגורליות בתולדות העם והמדינה; השנייה, סביבת עבודה תומכת של משנים ועוזרים נחושים ומחויבים (גיל לימון, אביטל סומפולינסקי, גיל־עד נעם, מאיר לוין, כרמית יוליס, שרון אפק, חגי הרוש, יונתן ברמן). ובמעגל הנוסף, תמיכת (כמעט) כל בכירי המשפט הישראלי לדורותיו. סיבה נוספת אפשר לגזור מהשקפת העולם של בהרב־מיארה שמגיעה מהימין־הלאומי־הממלכתי, הימין של מנחם בגין, שרואה בהכפפת השלטון לשלטון החוק כתנאי החשוב ביותר בדמוקרטיה. זו הסיבה ששר המשפטים דאז גדעון סער, שפעם היה בגיניסט ולא ביביסט, בחר בה ליועצת.
והיתה לו, לסער, סיבה נוספת. הוא ביקש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי בין יועץ משפטי ותובע פלילי כללי. בהרב־מיארה התאימה לכאורה לתוכנית, בעיקר מפני שהיא חסרה ניסיון במשפט פלילי. אלא שהגורל זימן לחיים תוכניות אחרות: הפיצול כרגע לא על הפרק, ומשפט נתניהו דווקא כן. ובהרב־מיארה היא האחראית העליונה לניהולו. וזו סיבה נוספת, וחשובה לא פחות משלוש קודמותיה שנמנו לעיל, להיפטר ממנה - כדי למנות יועץ שימשוך את כתב האישום ויסיר מעל נתניהו את סכנות ההרשעה, הקלון והכלא.
