פצועי מלחמה שלא הוגדרו ככאלה: המחיר הנסתר של פגיעות במערכת התנועה
מאחורי המספרים הרשמיים מסתתרת אוכלוסייה שלמה עם פגיעות תנועה שלא אובחנו בזמן - ונזק שהולך ומצטבר עם השנים
בישראל, לצערנו, פצועי ופצועות מלחמה הם חלק מהמציאות. במיוחד בשנתיים האחרונות על רקע המצב הביטחוני, מספר הנפגעים עלה משמעותית. כשמדברים על פצועי מלחמה, הדימוי שעולה הוא לרוב של פציעה קשה וברורה - פינוי תחת אש, ניתוח חירום, אשפוז ממושך. אך בפועל, יש קבוצה רחבה של נפגעים שלא תמיד הוגדרו כפצועים בזמן אמת, משום שהפגיעה שלהם לא נראתה דרמטית ביום האירוע.
מדובר בחיילים וחיילות שחזרו הביתה ״על הרגליים״ - בלי גבס, בלי צלקות בולטות, לפעמים אפילו בלי אבחנה ברורה. רק חודשים או שנים לאחר מכן, כשהכאב מתחיל להגביל את החיים, מתברר שהייתה שם חבלה אמיתית - כזו שלא זוהתה בזמן. התוצאה היא מאות ואולי אלפי אנשים שמתמודדים עם פגיעות ארוכות-טווח שלא תמיד מזוהות או מוכרות כפציעות מלחמה - ובכך נשללת מהם האפשרות לקבל את הטיפול המתאים בזמן.
לא כל פציעה נראית ביום האירוע / חבלות שלא תמיד מוכרות כפציעה
אירועי לחימה כוללים עומסים קיצוניים על הגוף: ריצה ממושכת, קפיצות עם ציוד כבד, נפילות, חבלות ישירות, תנועות חדות תחת לחץ והדף. במצבים כאלה, הגוף מגויס למשימה והכאב נדחק הצידה. לוחמים ואזרחים שנמצאים במצב חירום ממשיכים לתפקד, גם אם משהו מרגיש ״לא ממש בסדר״. אך במציאות, מתפתחות פגיעות שעשויות להשפיע על התפקוד בטווח הארוך.
לא כל פגיעה בברך היא שבר או קרע מלא. יש חבלות שלא תמיד נראות בבירור בתחילת הדרך: קרעים קטנים במניסקוס, פגיעות חלקיות ברצועות, חבלות סחוס, או פגיעה ביציבות המפרק. אלו פגיעות שיכולות לאפשר המשך תפקוד בטווח הקצר, אך עם הזמן עלולות להחמיר ולהוביל לפגיעה בתפקוד ובאיכות החיים.
אפקט הדומינו: איך פגיעה הופכת לכאב כרוני
הבעיה בפציעות שאינן מזוהות בזמן היא ״השרשרת הקינטית״. הגוף שלנו הוא מכונה חכמה; כאשר הברך אינה יציבה או כואבת, אנו משנים באופן לא מודע את דפוס ההליכה שלנו כדי ״לפצות״ ולהקל על העומס.
השינוי הזה יוצר עומסי יתר על מפרקים אחרים: הקרסול, האגן והגב התחתון. מחקרים בספרות האורתופדית מצביעים על כך שחוסר יציבות מפרקית שלא טופל הוא הגורם המרכזי להתפתחות מוקדמת של שחיקת סחוס (אוסטאוארתריטיס). המשמעות היא שצעיר בן 22 שנפצע בשירותו ולא טופל כראוי, עלול למצוא את עצמו עם ברך של אדם בן 70 כבר בעשור הרביעי לחייו.
הדגלים האדומים שחשוב לזהות
ישנם מספר סימני אזהרה שחשוב להכיר:
כאב ברך מתמשך: כאב שנמשך מעבר לשבועיים-שלושה לאחר אירוע טראומטי, במיוחד אם הוא מלווה בתחושת חוסר יציבות, ״נעילות״ או ״נקישה״ בברך.
נפיחות חוזרת: אם המפרק נפוח שוב ושוב, זה עלול להעיד על נזק פנימי - למניסקוס, לרצועות או לסחוס.
טווח תנועה מוגבל: קושי בכיפוף מלא או ביישור מלא של הברך, או תחושה שהמפרק ״תקוע״.
כאב בעמוד השדרה: כאבי גב תחתון או צוואר שלא חולפים, במיוחד אם יש הקרנה לרגליים (כמו ״חשמל״) או חולשה בגפיים.
חוסר יציבות בקרסול או במפרקים אחרים: נטייה לפריקות חוזרות או תחושה שהמפרק ״יוצא מהמקום״.
קושי בפעילות יומיומית: אם אתם מתקשים לעלות מדרגות, לרוץ, לכרוע על הברכיים, או מרגישים שהמפרק ״בוגד״ בכם - זה הזמן לפנות לבדיקה.
אבחון נכון מתחיל בבדיקה קלינית מדויקת, ולא רק בצילום או MRI. חשוב להבין האם מדובר בפגיעה פעילה, בנזק ישן שהחמיר, או בשילוב של כמה גורמים. במקרים רבים ניתן להציע טיפול שמרני, פיזיותרפיה מותאמת או טיפולים מתקדמים. גם כאשר נדרש ניתוח, הוא לא בהכרח צעד קיצוני, אלא לעיתים פתרון משקם שמחזיר תפקוד ומונע החמרה. חשוב להדגיש: גם אבחון מאוחר הוא בעל ערך. הוא יכול לשנות את מהלך חייכם, להפחית כאב ולשפר משמעותית את איכות החיים.
הטכנולוגיה בשירות השיקום
הבשורה הטובה היא שהרפואה האורתופדית המודרנית מציעה פתרונות מתקדמים המאפשרים חזרה לתפקוד מלא. החל מטיפולים שמרניים כמו פיזיותרפיה ייעודית לחיזוק השרירים המייצבים, דרך הזרקות ביולוגיות המעודדות ריפוי רקמות, ועד לניתוחים זעיר-פולשניים (ארתרוסקופיה) לתיקון רצועות ומניסקוס. המפתח להצלחה הוא זמן. ככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה גבוהים יותר והצורך בפתרונות דרסטיים פוחת.
לנהל את הפציעה, לא לתת לה לנהל אתכם
אחד ההיבטים החשובים ביותר בטיפול בפצועי מלחמה הוא המחשבה על העתיד. אנשים צעירים שנפגעו במערכת התנועה עלולים לסבול מכאב כרוני, מגבלה תפקודית, ואף להתפתח לפגיעה ניוונית מוקדמת (דוגמת דלקת מפרקים ניוונית) אם הנזק הראשוני לא מטופל כראוי.
פציעות משמעותיות בברך, במיוחד כאשר אינן מטופלות כראוי, מעלות באופן ניכר את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים ניוונית בברך בגיל צעיר יחסית, גם בקרב חיילים. זוהי מציאות בלתי נסבלת עבור אנשים שנתנו מגופם למען המדינה. לכן, טיפול נכון עכשיו - שילוב של פיזיותרפיה מותאמת, חיזוק שרירים, שמירה על משקל תקין, ובמידת הצורך התערבות כירורגית - יכול לשנות את המסלול לחלוטין.
כולנו מקווים לימים שקטים יותר ושמספר הפצועים יפחת ולא ימשיך לגדול. אבל עבור אלו שכבר נפגעו, המסר החשוב הוא תקווה. פציעה אינה חייבת להגדיר את העתיד. ידע, אבחון נכון וטיפול מותאם - מאפשרים לרבים לנהל אורח חיים פעיל, בריא ומלא - גם אחרי פגיעה.
אל תזניחו את ה״כאב הקטן״ בברך או את הצליעה הקלה. הקשבה לגוף, פנייה בזמן לבדיקה, ואחריות אישית לבריאות הם צעדים משמעותיים בדרך לעתיד טוב יותר. הברך אולי נשאה את העומס - אבל עם טיפול נכון, היא יכולה לשאת גם את הדרך קדימה.
המאמר נכתב למטרות מידע והעלאת מודעות בלבד, ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי. במקרה של ספק או תסמינים, יש לפנות לרופא מומחה.
מאת הכותב הוא ד״ר עופר זקס, אורתופד מנתח, מומחה לברכיים ולפציעות ספורט מורכבות, ומנהל יחידת ברך וספורט במערך האורתופדי בבית החולים לניאדו. בעל ניסיון קליני עשיר בניתוחי ברך, רופא מלווה של קבוצות ספורט מקצועיות ולוחמי צה״ל.
d&b – לדעת להחליט
