ניתוח כלכליסט
מודיעין, רציו וישראמקו נושאות עיניים לבג"ץ
מודיעין נאלצה לשחרר אסדה וביטלה פעולות חיפוש, רציו מתמהמהת עם סגירת עסקת וודסייד, ישראמקו לא ממהרת לפתח את שמשון ודניאל. לחברות בינוניות המחזיקות ברישיונות גז ההחלטה על היצוא קריטית. הענף בהמתנה והגז באדמה
בעוד כשלושה שבועות, ולאחר דחייה "בשל עומס", תגיע שאלת יצוא הגז לבג"ץ. אז יחליטו שבעה שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיא אשר גרוניס, האם מותר לממשלה לאשר יצוא של גז מישראל באופן עצמאי או שעליה להעביר את ההחלטה בחקיקה ראשית דרך מליאת הכנסת. אם יוחלט כי יש צורך בחקיקה, ימשיך להתקיים חוסר הוודאות בענף לגבי השאלות ארהאם תהיה הפחתה בכמויות הגז שוועדת צמח התירה לייצא, וכמה זמן יחלוף עד שתתקבל החלטה - שכן למשך הזמן השפעה משמעותית על הענף כולו.
- יחכו לסוף אוקטובר: בג"ץ דחה את בקשת המדינה להקדים את הדיון ביצוא הגז
- מודיעין במגעים עם אדיסון לקידוח מאגרי הגז שבשליטתה
- היועמ"ש של הכנסת: ראוי שהחלטת יצוא הגז תעבור בחקיקה בכנסת
עד כה התמקד השיח סביב יצוא הגז בעיקר בחברות של השחקן הגדול בענף - יצחק תשובה - ובשאלה עד כמה הוא ירוויח או יפסיד מהמהלך. אולם להחלטת בג"ץ ויתרה מכך - להחלטה בדבר היצוא - מחכות אף יותר יתר החברות הפועלות בענף שמגדירות את האירועים הללו בשיחות פנימיות כ"הרי גורל לענף".
מדוע שאלת היצוא כל כך קריטית? לפיתוח מאגר הגז עלויות גבוהות. עלות קידוח אקספלורציה למשל - שהוא קידוח שאמור לאשש הערכות גיאולוגיות מוקדמות בדבר קיומו של מאגר גז - נעה בין 60 ל־100 מיליון דולר. עד היום החברות בישראל השתמשו בחוזי המכר שלהן כערובה ללקיחת הלוואות עתק, רובן מבנקי השקעות בחו"ל.
עלות הפיתוח של מאגר תמר תסתכם ב־3.62 מיליארד דולר, כשאת חלקן של החברות הישראליות מימנו דויטשה בנק הגרמני (עבור ישראמקו, 28.75% במאגר) או HSBC וברקליס (עבור דלק קידוחים, אבנר ודור גז, 35.25% במאגר כולן יחד). היחידה שהביאה "כסף מהבית" היא נובל אנרג'י (36%). פיתוח לווייתן עוד גדול מכך ומוערך ב־5 עד 10 מיליארד דולר.
אבל בניגוד לקבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה, שכבר סגרה עם השחקנים הגדולים בשוק המקומי חוזי אספקה ל־15 עד 17 שנה, השחקנים הנוספים מביעים חשש באשר ליכולתם למכור את מרכולתם בארץ, ולממן בסיוע חוזי המכר את המשך פיתוח המאגרים. על כן, חלק ניכר מהחברות מחזיקות בידיהן ברישיונות עם פוטנציאל להפקת גז, גם כאלו שהוכרו כמוכחים, ממתינות להתפתחויות בקשר ליצוא כדי להתקדם. חלק מ־13 החברות במדד הנפט והגז בבורסה עלול להיפגע משמעותית מהחלטה שלא לייצא גז. מדובר בחברות מודיעין (שבשליטת צחי סולטן ונוחי דנקנר), ישראמקו (שבשליטת חיים צוף וקובי מיימון), הזדמנות ישראלית (שבשליטת הלמן־אלדובי), רציו (שבשליטת ליגד רוטלווי ויגאל לנדאו) ושמן (שמוחזקת על ידי אברהם נניקשווילי ומנופים פיננסים). "כלכליסט" כיצד פסיקת בג"ץ תשפיע על חברות אלו.
מודיעין: החלטה קריטית
מבין החברות שצפויות להיות מושפעות מהחלטת בג"ץ, מודיעין שבשליטת נוחי דנקנר במצב רגיש במיוחד. החברה מחזיקה בכמה רישיונות לחיפושי גז ונפט, בהם כאלו שכבר התגלה בהם גז (ברישיון שמשון - מאגר מוכח בנפח כ־15 מיליארד מ"ק, שווה לשנתיים צריכה ברמה הארצית - יש למודיעין 10% אחזקה), או כאלה שקיים בהם פוטנציאל להפקת גז בכמות גדולה (100% אחזקה למודיעין ברשיון ים חדרה שפעולות הקידוח בו טרם החלו, עם כ־95 מיליארד מ"ק). יחידת ההשתתפות של מודיעין רשמה מתחילת השנה ירידה של כ־47% ומתחילת החודש ולאור ההכרזה על פוטנציאל הגז ברישיון ים חדרה, רשמה היה"ש עלייה של כ־9.5%).
ההחלטה האם לאפשר או לאסור יצוא של גז קריטית להתפתחות החברה משתי סיבות: ראשית, מודיעין כבר חוותה על בשרה את האכזבה שבאי־מציאת גז, זאת לאחר שרישיונות שרה ומירה שבהם היא החזיקה בכ־30% התגלו כריקים מגז. מדובר באובדן הכנסות עבור השותפות בשני הרישיונות של 155 מיליון דולר.
בהינתן איסור לייצא גז מודיעין לא תוכל לצרף משקיעים לשאר הרישיונות שבידיה או לצאת בגיוס חוב. מודיעין למעשה תיתקע עם שטחי החיפוש ותיאלץ לוותר על הגז ולהתמקד בגילוי נפט, פעולה שגם אותה החברה תצטרך לממן. עבור נוחי דנקנר, שמתמודד בחודשים האחרונים עם סכנת הסדרי חוב, מדובר במכה נוספת על שלל המכות הפיננסיות שניחתו עליו לאחרונה.
סיבה שנייה לחשיבות ההחלטה בדבר יצוא הגז עבור מודיעין היא משום שאם יוחלט כי על הכנסת להעביר את הנושא בחקיקה, ההחלטה בעניין היצוא, או אישור יצוא הגז, תידחה לתקופה מוערכת של יותר משנה. רק בפברואר האחרון נאלצה החברה לשחרר את אסדת הקידוח שהיא הזמינה ולבטל פעולות חיפוש בשני רישיונות שונים - ים חדרה וגבריאלה - בעיקר בשל מחסור במזומנים.
בהיעדר מקור מימון, רישיונות אחרים שברשותה כגון דניאל מזרח ודניאל מערב, שם מעריכים שקיים פוטנציאל להפקת גז, עלולים להישאר יתומים אם מודיעין לא תסגור חוזים למכירת הגז בשוק הישראלי.
בינתיים, מודיעין כבר דיווחה על בקשה להארכת רישיונות, ומקורב להנהלת החברה כבר ציין שהקפאה או דחייה של היצוא משולה ל"מכה קשה לענף בכלל ופגיעה קשה במודיעין בפרט".
רציו: סגירת העסקה האוסטרלית
החברה השנייה שעלולה להיפגע מהחלטת אי־יצוא הגז היא רציו, שמחזיקה ב־15% מבוננזת הגז לווייתן. אישור החלטת היצוא יזרז את מימוש עסקת האנרגיה הגדולה עם חברת וודסייד (Woodside) האוסטרלית. האחרונה חתמה בדצמבר 2012 על מזכר הבנות עם שותפות לווייתן (נובל אנרג'י, דלק ורציו) על כניסה כשותפה בעבור כ־2.5 מיליארד דולר בתמורה לדילול חלקן של השותפות. החוזה היה אמור להיסגר עד פברואר האחרון אולם החלטת היצוא נתקעה, ועמה אישור החוזה. סגירת חלון היצוא יטיל ענן על התממשות עסקת הענק הזאת. הבעיה של רציו היא שבניגוד לשותפותיה נובל אנרג'י ודלק - רציו אינה מחזיקה בנכס גז מניב ופעיל דוגמת תמר (שם מחזיקות נובל ודלק יחדיו בכ־68%), ולכן עלויות פיתוח עתידיות של לווייתן, בעלות של כ־5 עד 10 מיליארד דולר, ייפלו עליה.
יגאל לנדאו, מבעלי רציו צילום: אוראל כהן אלעד קראוס, אנליסט האנרגיה של לידר שוקי הון, טוען ש"גם אם עניין יצוא הגז יישלח מבג"ץ חזרה לכנסת, לא צפוי להיות שינוי בהחלטת הממשלה. הבעיה היא זמן ועיכובים בדרך, ואלו שווים לחברות השונות כסף. אם בג"ץ יאשר את היצוא, אזי העסקה אם וודסייד תאושר רשמית ויתחיל פרויקט פיתוח מאגר לווייתן. אני לא רואה מצב שוודסייד נכנסת בלי ודאות רגולטורית. הכניסה של וודסייד אמורה להעביר לשותפות בלוויתן תשלום של יותר ממיליארד דולר שאמור לכסות את עלות הפיתוח".
יחידות ההשתתפות של רציו רשמה מתחילת השנה עלייה של 26.3% ו־14.7% מתחילת החודש. הציפייה היא שיצוא הגז יזניק את שוויין כלפי מעלה. ציפייה זו נשענת על העובדה כי בנוסף לאחזקותיה בלווייתן, רציו שותפה בעוד כמה רישיונות פוטנציאליים כגון רועי ונטע, שרק בשנה האחרונה צירפו אליהם את חברת האנרגיה האיטלקית אדיסון כמפעילה. רישיונות אלו סומנו בעבר כבעלי פוטנציאל למציאת מאגר גז. אולם גם כאן עיכוב היצוא יחייב את רציו לגייס הון כדי לעמוד בלוחות הזמנים לפיתוח הרישיונות. קראוס מציין ש"המכה עבור רציו היא העיכוב בזמן. אם תהיה בעיה ליצא, רציו לא תפתח את הרישיונות האחרים שיש בידיה".
רק בחודש שעבר שעבר אמר יגאל לנדאו, אחד מבעלי החברה החברה, ש"יצוא של 10 BCM (מיליארד מ"ק - ל"ג) בשנה שווה 5 מיליארד דולר. המדינה מקבלת 60% מס, כולל מס ששינסקי, כלומר 3 מיליארד דולר בשנה, שהם כ־12 מיליארד שקל לשנה או כמיליארד שקל לחודש. אבל הפכו את זה לדיון של המחאה החברתית. איך זה קשור? הרי היצוא בכלל אמור להפחית את נטל המס כיוון שארבעה חודשי יצוא גז שווים בערך לסכום שיופחת מהכנסות המדינה אם המע"מ יורד ב־1%. זה הכל משחקי מילים ופשוט חבל".
ישראמקו: תמיד יהיה לנו את תמר
החברה השלישית שממתינה למוצא פיו של בג"ץ היא ישראמקו. בניגוד לשתי החברות הקודמות שהוזכרו, ישראמקו מחזיקה בכ־29% ממאגר תמר שהפך פעיל רק במרץ האחרון, וברשותה צבר של כ־15 חוזי אספקה במשק שיניבו לה תזרים מזומנים קבוע ולאורך זמן. עובדה זו באה לידי ביטוי בתשואת יחידות ההשתתפות שלה, שרשמה בשנה האחרונה זינוק של כ־9.1% ומתחילת החודש עליה של 6.1%. הבעיה של ישראמקו היא מה לעשות עם יתר הרישיונות שבידיה. באוקטובר 2012 מצאה החברה מאגר מוכח שעד היום לא פותח (ברישיון שמשון, מאגר מוכח בנפח כ־15 מיליארד מ"ק, נפח ששווה לשנתיים צריכה ברמה הארצית, יש לישראמקו 77% אחזקה). ישראמקו שותפה גם לחלק מרישיונות מודיעין, ולכן גורלה בעניין היצוא זהה לגורל מודיעין, בהבדל אחד ענק שתמיד יישאר לה את תמר. עם זאת, המשך אי־הוודאות עד להחלטה בעניין היצוא, לדעתו של קראוס, "יוביל לעיכוב בפיתוח רישיונות בשמשון ודניאל".
הזדמנות ישראלית: מצמצמת פעילות
שאר החברות שמופיעות במדד הגז והנפט כבר החלו לצמצם את פעילותן בתחום, חלקן בשל קידוחים שלא נשאו פרי, וחלקן בשל אי־הוודאות. כך, לדוגמה, חברת הזדמנות ישראלית, שמחזיקה עם טדי שגיא (42.5%) ובני שטיינמץ (42.5%) בחמישה רישיונות לחיפושי גז ונפט (רישיונות פלאג'יק), דיווחה בתחילת ספטמבר 2013 שהיא מבקשה להחזיר לידי המדינה שלושה מחמשת הרישיונות שניתנו לה. המהלך לצמצום פעילות החברה נחשף באפריל האחרון ב"כלכליסט", זאת לאחר שקידוח ברישיון ישי הניב אפס תוצאות. מדובר באבן דרך בתעשיית הגז הישראלית, שכן רק בינואר האחרון דיווחו החברות שנמצאו במקום "סימני פטרוליום משמעותיים", אולם שלושה חודשים בלבד לאחר מכן דיווחה החברה למשקיעים ש"כמויות הגז שנמצאו זניחות". התוצאה: השקעות של כ־100 מיליון דולר בפעילות הקידוח טבעו בים. תשואת יחידת ההשתתפות של הזדמנות ישראלית צנחה מתחילת השנה בקרוב ל־45.4%.
חברת שמן שבשליטת נניקשווילי ומנופים פיננסים, קודחת בימים אלו למטרת נפט מול חופי פלמחים, אולם דיווחי החברה מלמדים על קיומו של מאגר גז. שמן אינה ממהרת להתעסק במאגר ובהיעדר החלטת יצוא, לא ברור האם גם היא תשאיר את הגז קבור באדמה.
נקודת המחלוקת העיקרית: עלות־תועלת יצוא הגז
ההחלטה על היקף יצוא הגז התקבלה על ידי ועדה בין־משרדית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה היוצא שאול צמח. הוועדה בחנה את צורכי המשק ל־25 השנים הבאות בשלושה תחומים: ייצור חשמל, תחבורה ותעשייה, ומתחומים אלו גזרה את הביקושים הצפויים לגז. התוצאות הושוו עם סך כל הגז שנמצא בזמנו מול חופי ישראל, ונקבעה מכסת יצוא באוגוסט 2012 שעמדה על רף של 53% מנפח המאגרים. עד גיבוש המלצות הוועדה לא היה איסור קבוע בחוק על יצוא גז. הסיבה שבפועל לא יוצא גז היא היעדר תשתית מתאימה.
במקביל לעבודתה של ועדת צמח פעלה ועדה מקבילה: מינהלת תחליפי הנפט, שבחנה אם אפשר לקבע את הגז הטבעי כדלק עיקרי לתחבורה במקום בנזין או סולר. מסקנותיה של ועדה זוסתרו את ועדת צמח, והמליצו לשריין גז רב לצורכי תחבורה (100 מיליארד מ"ק), פי 2.5 מהמלצת ועדת צמח (40 מיליארד מ"ק).
המלצות ועדת תחליפי הנפט קיבלו תוקף של החלטת ממשלה בינואר 2013. מאחר שהממשלה החליטה לשמור יותר גז לצורכי תחבורה, תקרת מכסת היצוא קטנה אוטומטית לרף של 48%. ביוני 2013, אימצה ממשלת ישראל גם את מסקנות ועדת צמח עם כמה תיקונים, והבולט בהם הוא הורדת תקרת יצוא הגז מ־48% ל־40% מנפח המאגרים. עם ואז הגיעו העתירות לבג"ץ. מעבר לטענת העותרים שההחלטה על יצוא הגז חייבת לעבור בכנסת, הם טוענים עוד שוועדת צמח לא ביצעה מחקר עלות־תועלת בעניין יצוא הגז, והחשש הגדול הוא שמה שתייצא המדינה היום היא תיאלץ לרכוש בעוד 30 שנה במחיר גבוה יותר.
