• תפריט
ספורט ישראלי

כישלון נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל עלול לחזות את דעיכת ההייטק הישראלי

הכישלונות הישראלים בספורט הם תמרור אזהרה לא רק עבור הספורט אלא גם להייטק הישראלי. שם אולי אין לוח תוצאות מוחשי, אבל התהליכים הם אותם התהליכים ובזמן שאנחנו דורכים במקום, מדינות אחרות לא מחכות ואצות קדימה

ניב נחליאלי 07:1506.12.17

הספורט הישראלי עבר סוף קיץ קשה במיוחד. זה לא רק הכישלונות של נבחרות הכדורגל והכדורסל שחברו להם ביחד באותו השבוע באופן מקרי, אלא ההבנה הברורה שהסיבות לכך הן תשתיתיות ומתארות אבדן דרך של שנים. כתוצאה מכך, נבחרות שלא נספרו עד לפני מספר שנים מתחילות לעקוף אותנו בסיבוב. השבוע הזה היה קשה כי די ברור שהפתרונות מצריכים שינוי מהותי ולא פשוט באופן החשיבה ובדרך ההתנהלות.

 

 

 

 

בניין חברת אמדוקס. גם בהייטק וגם בכדורגל ובכדורסל מחפשים בנרות כישרונות מקומיים בניין חברת אמדוקס. גם בהייטק וגם בכדורגל ובכדורסל מחפשים בנרות כישרונות מקומיים צילום: מאיר פרטוש

 

הכישלון צריך להוות תמרור אזהרה לא רק עבור הספורט אלא גם להייטק הישראלי, שבו אין לוח תוצאות מוחשי כמו בספורט אבל התהליכים הם אותם התהליכים ובזמן שאנחנו דורכים במקום, מדינות אחרות לא מחכות ואצות קדימה.

 

אנחנו קוראים לעצמנו סטארט-אפ ניישן, אוהבים את התדמית של הילד המבריק, היצירתי עם החוצפה הישראלית החיובית. אחת לתקופה אנחנו מתבשמים באקזיט ישראלי ומתגאים, ובצדק, בהייטק הישראלי שמככב בעולם. אבל לאורך השנים, אם רק רוצים להקשיב, אפשר לשמוע את מובילי התעשייה מתריעים בפני אובדן היתרון האיכותי שלנו. מהדוחות של בנק ישראל, אפשר ללמוד על בעיית הפריון של המשק הישראלי. אחת לתקופה אנחנו למדים על ירידה נוספת בדירוג המוסדות האקדמיים שלנו בעולם. וכמו בספורט, גם בהייטק הישראלי הסיבות לכך דומות מאוד.

 

 

 

הכשרה לקויה של ההון האנושי

 

עזבו סקרים ודוחות ובואו נצא לסיור קצר בחברת הייטק ממוצעת. נתחיל בשיחה עם מגייסת על האתגרים בעבודתה. היא תסביר לכם על הקושי שלה למצוא מהנדסים ישראלים איכותיים למרות שלכאורה יש מספיק בוגרי לימודי מדעי המחשב. היא גם תשתף אתכם בכמות המועמדים הצעירים שלא מצליחים לעבור מבחנים מקצועיים מכיוון שהם מתקשים להפגין דרך חשיבה נכונה בפתרון בעיות. לדעתו של סמנכ"ל פיתוח בחברה ישראלית אחרת, יש מלחמה קשה על הטאלנטים הישראלים מול החברות הגלובאליות (אפל, דל וכו'), ואם ננקה את המועמדים שעברו הכשרה דרך המסלולים הטכנולוגיים בצבא הוא יהיה מרוצה ממועמד אחד מתוך עשרה שיעבור אצלו מבחן מקצועי.

 

נשמע מוכר? גם בכדורגל ובכדורסל מחפשים בנרות כישרונות מקומיים אך במחזורים האחרונים מתקשים יותר מבעבר לעלות שחקני נוער לבוגרים ומותירים את נבחרות ישראל עם ייצוג רב מדי של שחקנים מבוגרים. אנשי הספורט יגידו כי קיימות סיבות נוספות המקשות על פיתוח הצעירים בישראל כמו השירות הצבאי, מספר הזרים ופערים פיזיים גדולים במעבר מנוער לבוגרים, אבל אז תציצו ברכישות הגדולות בכדורגל העולמי ותראו שרובם של שחקנים צעירים. אז מה קורה? הסיבה לכך בספורט הישראלי ובהייטק הישראלי דומה - כפי שבמחלקות הנוער עובדים על "ילדי קופה" ורווחים כלכליים ולא מכשירים שחקנים מספיק איכותיים עם בסיס פיזי, טכני, קואורדינטיבי ומנטלי מתאים, כך גם בתי הספר והאקדמיות בארץ מקדשים ציונים ולא פיתוח של יכולות למידה והקניית בסיס מחקרי; לומדים איך לפתור תרגילים שחוזרים על עצמם במבחנים ולא לומדים איך לחקור נושא. בהכללה, הסטודנט הישראלי מצידו עסוק בג'ינגול בין לימודים לבין עבודה כדי לממן את שכר הדירה הגבוה, מוצא דרכים לעקוף קריאת מאמרים לצורך העמקה ובעיקר מפתח כישורי יזמות שיאפשרו לו קיצורי דרך להשגת התואר הנכסף. טוב, ביזמות תמיד היינו חזקים. לא בכדי סוכן העל בהעברה הענקית של ניימאר הוא ישראלי.

 

 

גם בהייטק וגם בכדורגל ובכדורסל מחפשים בנרות כישרונות מקומיים גם בהייטק וגם בכדורגל ובכדורסל מחפשים בנרות כישרונות מקומיים צילום: עוז מועלם

 

אנחנו לא מיוחדים

נמשיך בסיור שלנו בחברות ההייטק ונדבר עם מנהלי קבוצות פיתוח תוכנה ותיקים. הם יספרו לכם שלפני כעשור בלבד היה די מפחיד לעבוד במיקור חוץ עם מהנדסים מהודו או אוקראינה והעבודות שנתנו להם היו ברמת מורכבות נמוכה. היום הדברים השתנו לחלוטין וניכר שיפור רב באיכות ובמקצועיות של אותם המהנדסים מהודו ואוקראינה וביכולת שלהם להתמודד עם מטלות מורכבות. יתרה מכך, יש אפשרות לגייס כמות נכבדה שלהם בזמן קצר יחסית והשכר נמוך משמעותית מאשר בארץ. זוכרים את אותו מועמד ישראלי שהתקשה לעבור מבחנים מקצועיים? זה לא מונע ממנו, בגלל תנאי השוק, לדרוש שכר ותנאים דמיוניים בענפים אחרים. המתואר לעיל מוביל לשתי מגמות מטרידות – האחת, שינוי בתמהיל כ"א ישראלי לעומת כ"א איכותי וזול בחוץ. כן, כמו שבספורט יש לחץ של מועדונים לשחקני חיזוק מבחוץ שחלקם לא כוכבים אך גם לא יקרים, גם בכירי ההיטק הישראלי מייצרים לחץ על המדינה לאפשר גיוס מאסיבי יותר של מהנדסים זולים יותר מבחוץ כדי להתמודד עם התחרות העולמית הפרועה. המגמה השנייה היא שבגלל המציאות התחרותית, החברות יגייסו בסופו של דבר את המפתח הישראלי שלא כיכב במבחני המיון המקצועיים ויאלצו לשלם לו שכר גבוה, דבר שעלול לייצר למועמד בעיה בבוחן המציאות וביסוס הבינוניות. כן, די דומה לחוק הרוסי בכדורסל ולרמת השחקנים המקומיים שבגלל כוחות השוק מקבלים לא אחת שכר גבוה שאינו תואם את רמתם המקצועית. ואז, כאשר מגיעים לנבחרת, האמת יוצאת לאור ומשום מה מפתיעה את כולנו.

 

בהייטק אין משחק בין נבחרות לאומיות כדי לראות פערי איכות בין מהנדסים, אבל בכדורגל אפשר לראות כמעט בכל משחק את פערי הרמה בין השחקן הישראלי לעמיתו האירופאי, פערים שנובעים מתהליכי הכשרה גרועים. לפתע, גם אומות שהיו ידועות בכדורגל שבלוני ומכני כמו גרמניה מציגות כדורגל שובה לעין ואפילו יצירתי. המהנדס הישראלי עדיין מפגין יצירתיות ויזמות יוצאי דופן ולא בכדי חברות גלובאליות הקימו כאן מרכזי פיתוח, אבל אין לנו בעלות על היצירתיות, ולא לעולם חוסן. יתרה מכך, בלא מעט חברות מקומיות מתפתחים תנאים שמקשים על היצירתיות של העובדים.

 

 

ערן זהבי בנבחרת ישראל. אנחנו רגילים לקרוא לעצמנו סטארט־אפ ניישן, אוהבים את התדמית של הילד המבריק, היצירתי עם החוצפה הישראלית החיובית. אבל אנחנו עומדים בפני אובדן היתרון האיכותי שלנו ערן זהבי בנבחרת ישראל. אנחנו רגילים לקרוא לעצמנו סטארט־אפ ניישן, אוהבים את התדמית של הילד המבריק, היצירתי עם החוצפה הישראלית החיובית. אבל אנחנו עומדים בפני אובדן היתרון האיכותי שלנו צילום: עוז מועלם

 

הארגון מקשה על הפרט

נמשיך בסיור שלנו ונדבר עם מנהלי פרויקטים בחברות ההייטק. תלמדו מהם על הקושי לרתום אחרים, על ריבוי האינטרסים והאג'נדות האישיות, על החלטות ניהוליות שאינן מיושמות בשל משמעת ארגונית נמוכה. נשמע מוכר? אז נכון שקל לצחוק על העסקנים בספורט הישראלי ועל האינטרסים הצרים באיגודי הספורט שהורסים כל חלקה טובה, אבל הבסיס התרבותי הוא אותו בסיס, גם אם ההתנהלות היא יותר מכובדת במגזר העסקי. נכון, הפערים בין הספורט להייטק עדיין גדולים מאוד בנקודה זו אבל המגמה אינה מעודדת.

 

אותם מנהלי פרויקטים, ובעצם כל עובד בחברה, ישתף אתכם גם בשינויי כיוון תכופים מדי, ובאווירה של אטרף שמשום מה לא מאפיינת ארגוני הייטק דינמיים ומצליחים באירופה. אווירת אטרף היא לא אווירה של 'אג'יליות' ותגובה מהירה לשינוי. היא אמנם מייצרת גיבורים ה"שוכבים על הגדר" ומצילים את הארגון מקטסטרופות, אבל לאורך זמן אווירה כזו גורמת להתשה, האשמות הדדיות ומלחמות כוח. זה הכל רק לא תנאים לטיפוח של יצירתיות שהתברכנו בה ויכולת של ארגון לבנות את עצמו כארגון גדול המצליח לאורך זמן.

 

כמי שמבלה את יומו בשני עולמות אלו, הפער בין איכות הניהול בארגונים עסקיים לבין הספורט עדיין גדול מאוד אבל המגמה ברורה. קל מאוד לצחוק על רמת הספורט בארץ ואיכות מנהליו אבל עולם הספורט יושב על אותה תשתית תרבותית ותהליכים חברתיים כמו במגזר העסקי. התמרור האדום שהבהב בעוצמה על הספורט הישראלי מיועד גם לתחום העסקי. וכאן זה לא עוד הפסד עגום בטורניר, יוקרתי ככל שיהיה, אלא איום ממשי על חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל.

 

מה עושים? זוהי בעיה תשתיתית ומרחב הפתרון כולל תחומים רבים שתוארו לא אחת בוועדות החקירה השונות בספורט. אך תפקיד אחד מזדקר כחשוב ביותר והוא התפקיד של מאמן הספורטאים הצעירים/ המאמן של ספורטאי ההישג/ המורה בכיתה/ המרצה והחוקר באקדמיה. כל המערכות צריכות לשים תפקיד זה במרכז, לשפר בצורה דרמטית את תנאי השכר שלהם ולערוך לא פחות מאשר מהפכה בתהליכי ההכשרה והפיתוח המקצועי שלהם. האם זה יקרה? לפחות לא בטווח הנראה לעין.

 

הכותב הוא יועץ ארגוני בספורט ובחברות עסקיות, דוקטורנט לניהול ספורט באוני' בן גוריון ומרצה לניהול ופיתוח ארגוני בקריה האקדמית אונו

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x