סודות מחדר המסחר: הסטופ־לוס חדר לי לוורידים

יום שישי, רגע לפני שהחושך יורד. בזמן שרוב האנשים מעלים את סירי החמין על האש, או נמצאים בעיצומה של שנת צהריים איכותית, אני מבלה אצל מיגל בחנות האופניים, ועסוק באופן מטריד בהרהורים על סטופ־לוס. הפעם הסטופ־לוס מכוון לזמן האיכות שלי עם מיגל, אבל נדמה שהמושג הזה נכון לעוד

מיגל הוא דילר כמוני, רק שהוא לא דילר מט"ח, אלא דילר אופניים. כשהגעתי אל מיגל ביום שישי, מיד אחרי עוד יום סוחט בדסק, ביקשתי בסך הכל גלגל חדש לאופניים שלי. אבל מהר מאוד שמנו לב שאחד ההילוכים קופץ. שלוש שעות הקדשנו לאירוע הזה, שבמהלכן החלפנו כבלים, שימנו, ניגבנו וכיוונו שוב ושוב את ההילוך הסורר, ללא הועיל. ככל שעברו השעות, כשברקע הטלפונים המודאגים מהבית שרק הלכו והתרבו והרעיון לנוח הלך והתפוגג, עלתה בי כמה פעמים המחשבה לחתוך. הרי זה מה שאנחנו עושים כסוחרים.

של מי הפוזיצייה הזאת?

בנקודה זו נתקפתי בשתי בעיות קשות. קודם כל, מיגל הוא פרפקציוניסט, לרוב תכונה ראויה להערכה, אבל כשזה מגיע לסטופ־לוסים, סוחר טוב עם חושים מחודדים יודע שכאן הוא ייפול. החוכמה היא לא להפוך את זה למשהו אישי, ולגמור עם זה כשזה נסבל. אנחנו, סוחרי המט"ח, חווים כישלון באופן כמעט יומיומי, וצריכים לחיות עם לא מעט שגיאות, אבל זה לימד אותי שיעור: ככל שמעמיקים את ההשקעה, וזה לא משנה אם זה זמן, אנרגיה או כסף, כך קשה יותר להודות בכישלון. הבעיה עם אנשים פרפקציוניסטים היא שמראש קשה להם עם כישלון, ובמקצוע שלי, זה מתכון לאסון.

הבעיה השנייה היא האחריות, או במילים האחרות: של מי הפוזיציה הזו, לעזאזל? במקרה של מיגל ושלי נוצרה מעין אחריות משותפת על הזמן (המשאב היקר שהפסדנו), אבל ידוע שבמצבים רבים, הכישלון הופך בסופו של דבר ליתום. חילופי מנהלים, העברת בעלות על פרויקט ושותפויות מסוגים שונים מקשים על קבלת החלטה לבצע סטופ־לוס, בדיוק כמו במקרה שלנו.

כך או כך, לבצע סטופ־לוס אינו דבר קל, גם למנוסים ולמומחים. אלה כללי הברזל שגיבשתי עם השנים:

1. להגדיר מראש נקודת היציאה.

2. ליצור פרופורציה ותוחלת חיובית בין העלות לתועלת (רווח מול הפסד).

3. לשמור על קור רוח! לא להיכנס להרפתקה חדשה מיד אחרי שחווית סטופ־לוס, רק כדי למחוק את החוויה הלא נעימה שעברת בפוזיציה הקודמת. מצד שני, גם לא להיכנס למגננה שלא תאפשר חזרה לפעילות.

יכולת שרידות לאורך זמן

עלות שקועה וקיבועה באמצעות סטופ־לוס אינן דבר נעים, אבל הן באמת חלק משגרת חיי כסוחר. ההתחככות הזו בתפר שבין הפסד לרווח ובין כישלון להצלחה היא כוח מניע עבורי, ואתגר תמידי, מעין חידה שאף פעם לא נפתרת. אפשר לנסות ולהשתפר, בעיקר באמצעות היבטים התנהגותיים ופסיכולוגיים. אולם, בסופו של דבר, הניסיון אמנם לא מקהה את החושים, אך הוא עוזר לפתח מנגנון יעיל, שמאפשר שרידות לאורך זמן, ותוחלת חיובית כוללת — שהם בעצם הדבר החשוב.

ולגבי ההילוך הסורר, הוא עדיין קופץ. אבל לא נורא, הייתי אומר שיש לי צרות גדולות יותר.

הכותב הוא סוחר מט"ח בחדר העסקאות של לאומי שוקי הון