הצעירים הסינים עבדים לדירה, כמו בישראל
הצעיר הסיני הממוצע מרוויח כרבע מהשכר הממוצע בארץ הקודש. אותם צעירים מעידים על עצמם כי בניגוד להוריהם ולסביהם הם אינם חוסכים דבר מהמשכורת החודשית שלהם
פער המעמדות בסין הולך וגדל מדי שנה. בעוד שאת המותגים הבינלאומיים בתחום ההלבשה וההנעלה תוכלו לרכוש כאן במחירים זהים לאלו של ישראל, הרי שהצעיר הסיני הממוצע מרוויח כאן רק כרבע מהשכר הממוצע בארץ הקודש. אותם צעירים מעידים על עצמם כי בניגוד להוריהם ולסביהם, ובניגוד למסורת
אנחנו עבדים לדירה, מעיד על עצמו דור הסינים הצעירים (נשמע מוכר?), לאור העובדה שמחיר דירת 70–100 מ"ר מגיע ל־1.5 מיליון יואן, וזה עוד בשכונות המרוחקות ממרכזי בייג'ין ושנגחאי. אז אם זה בגלל המשכנתה או שכר הדירה, הסינים הצעירים מבזבזים הכל, לפחות כרגע. זה טוב לכלכלת העולם בטווח הקצר, אבל זה בעייתי למדינה בטווח הארוך.
אז מי מממן את כל חגיגת רכישת הדירות? ההורים, כמובן. אך בהיותם שייכים לסין של פעם, אותם הורים חיו תחת משטר חיסכון וידעו לחסוך גם מהמעט שהיה ברשותם. למזלם, הם צריכים כעת לממן דירה לילד אחד בלבד ולא לשלושה, זה קשה אבל עדיין אפשרי.
וזהו בדיוק המשתנה החסר בהבנת העלייה במחירי הדיור בסין בעשור האחרון. את הביקושים יוצר תהליך העיור, ההיצע גדל במהירות, אבל בערים המבוקשות טרם נרשמו עודפי היצע, ואת ההון הראשוני מביאים ההורים, שמאפשרים לילדם היחיד להחליף את שכר הדירה במשכנתה.
מכאן, שקריסה דרמטית של מחירי הדיור לא תתחולל כנראה בזמן הקרוב. מנגד, הממשלה הגבילה עד מאוד את מתן המשכנתאות לזכאים וצעדיה הובילו להפחתה דרמטית בשיעור הספקולנטים בשוק. זה אולי פגע ביזמים בטווח הקצר, אבל יצר שוק בריא יותר לטווח הארוך.
