תרחיש 3: מה יקרה בסין אם האינפלציה תשתולל, בועת הנדל"ן תתפוצץ או תפרוץ מהפכה
מה יקרה בסין אם, האינפלציה תשתולל, בועת הנדל"ן תתפוצץ או תפרוץ מהפכה
1. מה יקרה אם האינפלציה בסין תתחיל להשתולל?
2012 תהיה שנת הדרקון. הדרקון הזה, אחד מסימני המזל העתיקים של הסינים, יכול היה בקלות להפוך לסמל לאימפריה הסינית שנושפת אש על שאר העולם וכובשת אותו. אבל מתברר שדווקא בסין מפחדים מהמפלצת. בין המשקיעים המקומיים מתרוצצות שלל שמועות ואמונות על כך ששנת הדרקון תביא את סופו של העולם. כן, בדיוק כמו ב"2012", הסרט שובר הקופות שהכניס לא מעט אמריקאים להיסטריה בהתבסס על נבואות עתיקות של שבט המאיה. הפורומים של המשקיעים הסינים עמוסים דיונים על מלחמה גרעינית קרבה, על התקפת מטאורים שתשמיד את כדור הארץ וכמובן - על המשמעויות הכלכליות של העניין.
התחושות הסוערות הללו הולכות נגד הגאווה הלאומית הרשמית של הסינים, וגם נגד הנתונים. הכלכלה השנייה בגודלה בעולם מגיעה ל־2012 עם צמיחה איתנה, ועם רוח גבית בדמות הערכה של קרן המטבע הבינלאומית שפורסמה באפריל, ולפיה היא תהפוך לגדולה בעולם ב־2016. מהר פחות מכפי שצפו בעבר, ועדיין מעבר לפינה. העיכוב הוא תוצאה של החשש הגובר להיפר־אינפלציה או לסטגפלציה בסין, ולנוכח ההכרה המתבהרת כי בכלכלה שרשמה את הצמיחה המהירה בהיסטוריה יש בעיות מבניות קשות - הנובעות מכך שמדובר בכלכלה המתנהלת לפי גחמות השלטון ולא לפי עקרונות השוק - שעדיין קשה לעמוד במדויק על טיבן ועומקן. גם אם המומחים נאלצים לעסוק בניחושים, את ההשלכות על שאר כלכלות העולם לא קשה להם לשער.
מוכרת ירקות בשוק בבייג'ינג צילום: בלומברג
חלום בלהות שיטלטל את המערב
החששות למצבה של הכלכלה הסינית מאחדים כעת את המזרח ואת המערב. "בהחלט יש תרחיש שבו המצב בסין נעשה רע מאוד", אומר ל"כלכליסט" גרגורי צוקרמן, כתב פיננסים בכיר ועטור פרסים של "הוול סטריט ג'ורנל". "יש שם הרבה מסכי עשן. המצב לא נפלא כפי שנדמה, ויש הרבה משקיעים חכמים שמאמינים שסין כלל אינה חזקה כפי שמעידים המספרים".
צוקרמן מדבר על המשקיעים במערב, ובהם ענקי קרנות הגידור ג'יימס צ'נוס ומרק הארט. הם, כדרכם, כבר מנסים לתרגם את החרדה לכסף, ומשקיעים בשורטים נגד הכלכלה הסינית. צ'נוס, שעומד בראש קרן הגידור קיניקוס והתפרסם לפני כעשור כמי שצפה את צניחת המניה של אנרון, מהמר נגד הנדל"ן הסיני כבר שנה וחצי, ולאחרונה הדגיש שלדעתו הוא עדיין לא "דובי" מספיק כלפי סין. הארט, ששלשל לכיסו מאות מיליוני דולרים משורטים על משכנתאות סאב־פריים ומשבר החוב של אירופה, מסביר בכל הזדמנות שסין מלאה סימנים לבועת אשראי. "הם טוענים שסין מסתירה היום כל מיני הפסדים וחובות רעים, ושהיא לא יכולה להמשיך כך לנצח", אומר צוקרמן, "צ'נוס טוען שבעתיד הקרוב, בשנתיים הבאות, הבעיות האלה יצוצו, מה שיוביל להאטה משמעותית בצמיחה ולבעיות עמוקות בכלכלה הסינית".
מפגין קורע את דגל סין בהפגנה בטייוואן צילום: רויטרס
צוקרמן והמשקיעים שהוא מצטט זהירים יחסית. הכלכלן העצמאי אנדי שיה, לשעבר ראש חטיבת אסיה פסיפיק במורגן סטנלי, בוטה הרבה יותר. שיה הוא הנוריאל רוביני של סין, שמזהיר כבר שנים שעוד מעט הכל שם יתפוצץ. בחודשים האחרונים הוא מתמקד באזהרת סטגפלציה בסין, שתגרור סטגפלציה בארצות הברית, לנוכח התלות ההדדית של שתי הכלכלות הגדולות בעולם. "צ'יימריקה", קוראים למפלצת הדו־ראשית הרועדת הזו. הממשל הסיני מנסה לעצור את האינפלציה, אומר שיה, וסחרור אינפלציוני שם כרגע אינו תרחיש סביר. אבל אם הוא יתרחש, ויש סיכוי שזה יקרה כבר בשנה הבאה, "זה יהיה חלום בלהות אמיתי.
"לא קשה לחזות מה יקרה - סין נכנסה לסחרור אינפלציוני כמה פעמים מאז תחילת המאה ה־20 וההשלכות היו קשות מאוד", מזכיר שיה. "החשש הגדול הוא מחוסר יציבות חברתית שמוביל למהומות ולאי־יציבות גם בזירה הפוליטית, שפוגעות עוד יותר בכלכלה, בצריכה הפרטית, בסחר החוץ, בכל התחומים בעצם, וחוזר חלילה, במעגל קסמים שעלול לצאת לחלוטין משליטה". ב־1989, בפעם האחרונה שבה נרשמה בסין אינפלציה דו־ספרתית, זה נגמר בהפגנות ענק בכיכר טיאנאמן וב־400 ערים נוספות, במהלך שכמעט גרם למפלגה הקומוניסטית לאבד את השלטון ושנבלם רק בתגובה אלימה של הממשל.
אלא שאז הקשרים הכלכליים של סין עם המערב היו פחות סימביוטיים. היום מצב כזה, של פיטורים המוניים ואבטלה קשה שיובילו לרעב, מהומות והגירה המונית, יכה בעולם כמו גלי צונאמי. עצירת סחר חוץ, אובדן השקעות ענק של חברות זרות בסין, וחנויות שלמות ברחבי העולם שיתרוקנו מכל אותם מוצרים שאנחנו כבר לא זוכרים שהסינים מייצרים.
ולמי שמעדיף לקבל את זה במילים המכובסות של צוקרמן: "השאלה אם ההתפתחות והצמיחה בסין ימשיכו בלי נסיגות גדולות עשויה להיות חשובה יותר לשוק הגלובלי ולחברות פיננסיות, יותר מכל דבר שהפדרל רזרב או האיחוד האירופי יעשו ב־2011. סין מייצגת 9% מהתוצר הגולמי העולמי, וצורכת עד 50% מסחורות כמו בטון, פחם, מחצבי ברזל ופלדה. אם סין קורסת והכלכלה שם מתהפכת, יהיו לזה השלכות מרחיקות לכת על השווקים והכלכלות העולמיות, במיוחד על אוסטרליה, ברזיל, ניו זילנד וארצות הברית".
ייתכן שכבר אין איך למנוע את האסון
בבסיס הנבואות השחורות עומדת חשדנות ותיקה של המערב כלפי סין. "קשה לסמוך על הרבה מהנתונים שמגיעים מסין", אומר צוקרמן. "גם ויקיליקס חשפו מסמכים שבהם גורמים סיניים רשמיים כינו את התמ"ג שלהם 'מעשה ידי אדם'. לא ברור מה התמ"ג האמיתי של סין, וכך גם לגבי האינפלציה. הם אומרים שהמחירים לצרכן עלו ב־5.3%, אבל רוב המומחים חושבים שזה גבוה יותר - עד פי שניים. לא הייתי מדבר על סטגפלציה, כי הם עדיין צומחים במהירות, אבל יהיה קשה לרסן את האינפלציה הזו".
ובכל זאת, הצמיחה המסחררת שלהם לא תגן על הכלכלה הסינית?
"החשש אצל חלק מהמשקיעים הוא מכך שרוב הצמיחה היא לא פרודוקטיבית. חלק גדול ממנה נובע מבניית דיור בר־השגה ודחיפה של אנשים מהכפרים לערים. זו לא בהכרח הצמיחה הכי יעילה. יש הרבה בתי דירות חדשים שמעט מאוד אנשים גרים בהם. המשקיעים השוריים יגידו: 'בסופו של דבר הם יעבירו לשם אנשים, זו תוכנית לטווח ארוך'. אבל הספקנים יגידו שבנקים ועיריות ייכנסו בגלל זה לחובות שהם לא יוכלו להתמודד איתם".
מה עושה הממשל הסיני כדי למנוע קטסטרופה כלכלית?
"הם מנסים לטפל בנושא האינפלציה, אבל גם כאן יש מי שטוענים שזה כבר מאוחר מדי. צמיחה חזקה תהיה אפשרית רק אם המנהיגים יצליחו להפוך את סין לכלכלה שמבוססת על הצרכנים, אבל קשה מאוד לגרום לאנשים להוציא הרבה כסף כשאין רשת ביטחון שתגן עליהם, מנגנונים כמו ביטוח לאומי או קצבאות סעד".
שיה מזכיר שגם לצעדי הממשל יש מחיר: "הממשל בסין מנסה לייבש קצת את השוק, לצמצם את היצע הכסף. זה יפגע ברבים, בעיקר במי שהתרגלו ללוות בזול. ייתכן שעסקים יפשטו את הרגל, בעיקר בנדל"ן. יהיו מי שירגישו את הכאב של מדיניות הדוקה יותר, אבל זה עדיף על מצב שבו האינפלציה תצא משליטה".
קל להפנות אצבעות מאשימות אל הפעולות החשאיות יותר ופחות של הממשל הסיני. אבל בעולם הצ'יימריקה, גם ארצות הברית נושאת באחריות למצב ועלולה להיות אחראית לקריסה סינית. "השווקים העולמיים עלולים להיכנס שוב לתקופה של ירידות בתחילת 2012, ואני צופה שהפד בארצות הברית יגיב בסיבוב שלישי של אמצעי המרצה לכלכלה, מה שעלול ליצור סטגפלציה. בתנאים כאלה, לסין יהיה קשה לשמר את המדיניות הנוכחית של הידוק מוניטרי, ואני צופה ירידה חדה בתמ"ג ב־2012, כשהנזילות בענף הנדל"ן ואצל הממשלות המקומיות בסין תתייבש", פירט שיה את הדרך למשבר במאמר שפרסם לפני כחודש במגזין הכלכלי המשפיע "צאישין". כן, לא רק אצל המשקיעים הסינים, גם אצל המומחים במערב 2012 מסומנת כשנת מפתח.
אפילו הסינים מודים: אנחנו בבעיה
סין אמנם מנסה למנוע את האסון, אבל שיה סבור שדווקא צעדי הממשל, הניסיונות הגמלוניים שלו לשלוט בשוק, הם שיביאו לסטגפלציה, למצב שבו הצמיחה תואט והמחירים ימשיכו לעלות. הכלכלה הסינית מתנהלת כל השנים לפי צורכי השלטון ולא לפי כוחות השוק. הבנקים מלווים כסף לחברות ממשלתיות בלי לעסוק בכלל בשאלת יכולת ההחזר, וכך צוברים חובות. ממשלות מקומיות משקיעות בנדל"ן ובתשתיות רק כדי לייצר נתוני צמיחה גבוהים ולא על פי שיקולים כלכליים. חברות ממשלתיות משקיעות במניות של חברות ממשלתיות אחרות כדי לנפח את שוויין, לעתים ללא היגיון כלכלי. השלטון לא משנה את נקודת המוצא הכלכלית הזו, אלא מנסה לעצור את הסחף באמצעים חיצוניים לשורש הבעיה, באמצעות הגברת ההידוק המוניטרי - הקשחת תנאים להלוואות, העלאת הריביות, הגבלות על משקיעי נדל"ן, בחינת מסים נוספים. לא בטוח שלא מדובר בהדבקת פלסטר על נמק, ובכל מקרה הצעדים הללו עוצרים את הצמיחה בלי שהם מצליחים למגר את עליות המחירים. לנוכח הבעיות המבניות והפתרונות שיוצרים בעיות אחרות, שיה קורא לכלכלה הסינית "כלכלת פנדה" - חמודה ומושכת כלפי חוץ, אבל חלשה מאוד מבחינה גנטית ומתקשה לשרוד בתנאים קשים.
אפילו בחומה הסינית של ההצהרות הרשמיות כבר ניכרים סדקים עמוקים. רק באפריל, למשל, רשמו מחירי המזון זינוק של יותר מ־11%, על פי אותם נתונים רשמיים שהם אולי מעשה ידי אדם. ראש ממשלת סין כבר הודה השנה כמה פעמים שהאינפלציה היא "הבעיה הבוערת ביותר במדינה". יו יונגדינג, לשעבר אחד מראשי הבנק המרכזי של סין, כבר כתב בסוף השנה שעברה ב"צ'יינה דיילי" כי מודל הצמיחה של סין אינו בר־קיימא ולא ימשיך לעבוד בלי רפורמות כלכליות ופוליטיות עמוקות. כגורמי סיכון הוא מנה בעיקר את ההסתמכות הגדולה של הצמיחה על יצוא ועל השקעות, וכן את המחיר הכבד לאיכות הסביבה שבא עם הצמיחה המהירה. "מודל הצמיחה הסיני הגיע כמעט לסוף הפוטנציאל שלו, וסין נמצאת בצומת דרכים קריטי. ללא שינויים מבניים כואבים, המומנטום שהשיגה הצמיחה עלול ללכת לאיבוד", הזהיר.
במספרים זה נראה כך: רשמית החוב שמחזיק משרד האוצר הסיני עומד על נתון נמוך של 20% בלבד מהתמ"ג, אך כשמוסיפים לכך את החובות בבנקים (שבמסגרת הבעייתיות של כל השיטה הסינית מתנהלים כמוסדות פיננסיים עצמאיים אבל הם בעצם זרועות של השלטון), את חובות הממשלות המקומיות ועוד שורה ארוכה של מכשירי אג"ח עקיפים שסין משתמשת בהם, החוב מוערך כלא פחות מ־77% מהתמ"ג, הרבה מעל לסטנדרט הבינלאומי המוכר של 60%. החובות הללו כבר מתחילים להיות ניכרים, בדמות סדקים בכלכלה. האינפלציה, כאמור, היא רק ההתחלה.
האם המיין סטריט הסיני יציב מספיק?
במצב כזה, השקעה בשורטים כמעט מתבקשת. צוקרמן חושב ששורטים הם כלי בריא לכלכלה, אבל גם הכלי הזה לא אפשרי בסין. "אסור לקנות או למכור בחסר בסין", הוא אומר, "וזו בהחלט בעיה".
ובכל זאת משקיעים עושים את זה.
"יש כאלה שקונים אופציות שישתלמו אם המטבע הסיני ייפול. יש חברות סיניות שפועלות ממקומות אחרים, כמו הונג קונג, טורונטו וארצות הברית, אז אנשים מהמרים עליהן בחסר. זו לא השקעה מעולה. אנשים אחרים קונים חובות בסין מתוך תקווה שהם יהפכו לבעלים של חברות, וגם זו לא דרך טובה. הטענה שלי היא שבועות נוצרות הרבה פעמים כשאי אפשר להשקיע בחסר. בבועת ההייטק, למשל, היה קשה להשקיע בחסר עד 2000, ואז היא התפוצצה. בבועת הנדל"ן היה קשה לאנשים להמר בחסר עד 2006, ואז היא התפוצצה. אנחנו זקוקים למשקיעים בחסר כדי למנוע בועות. בעיניי אחת הסיבות לכך שהסינים כל כך הצליחו היא שהם מנעו מאנשים להשקיע נגדם - אבל בסופו של דבר זה יכול לרדוף אותם".
ובכל זאת, מול כל מי שמחפש פתח לשורטים על סין, יש משקיעים מאמינים. ג'ינג אולריך, יו"ר חטיבת סין של ג'יי. פי מורגן, מאמינה שהשנה הקרובה דווקא תהיה מצוינת לכלכלה הסינית. "הממשל צריך להמשיך בהידוק מוניטרי, ואני צופה שאמצעי ההידוק יראו תוצאות כבר לקראת סוף 2011. בסוף הקיץ החשש לאינפלציה יירד משמעותית", אמרה אולריך במאי. בדו"ח שפרסמה בחודש שעבר טענה כי קצב הצמיחה אמנם יואט, אך היא תהיה בריאה ומאוזנת יותר, בהתאם לתוכניות של השלטון להעביר את סין מכלכלה המסתמכת בעיקר על השקעות בנכסים קבועים לכלכלת צריכה. היא אינה מכחישה את קיומן של חולשות מבניות, אבל מצביעה על התעשרות המעמד הבינוני ועל הצריכה הגוברת שלו הן בבייג'ינג ושנגחאי והן בערים קטנות יותר בפנים הארץ. הערים הללו היו בשנים האחרונות מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה, ומי שבוחר להיות אופטימי יכול לקוות שהמיין סטריט הסיני הזה יציב מספיק כדי להחזיק על כתפיו את העולם.
2. מה יקרה כשבועת הנדל"ן הסינית תתפוצץ?
המצב לא יכול להימשך זמן רב. בהונג קונג הנדל"ן יקר אבל המסים נמוכים. בסין הנדל"ן יקר והמסים גבוהים. המעמד הבינוני, שמרוויח 10–15 אלף יואן בחודש, נמחץ. זהו המעמד בעל היכולות והרעשני ביותר בסין"
פרויקט דיור ציבורי בהונג קונג צילום: אי אף פי
זה מראה מוזר: המצלמה משוטטת במסדרונות מגדלי המגורים, ברחובות הערים ובקניונים - וכולם ריקים. הדלתות סגורות, חלונות הראווה ריקים, אין כמעט מכוניות בכבישים. ערי רפאים מלאות בדממה. הצוות של הטלוויזיה האוסטרלית שנשלח כדי לבדוק אם בסין קיימת בועת נדל"ן חזר עם מספרים מדהימים: לפי קריאת מוני החשמל בשנה שעברה, במדינה שבה נבנות מדי שנה כעשר ערים חדשות מהיסוד, עומדות כבר היום 64 מיליון דירות כשהן ריקות. מחיריהן מאמירים על הנייר, אבל בפועל אין מי שיתגורר בהן. במקביל, קדחת הבנייה ממשיכה.
מחירי הדירות בשנגחאי קפצו ב־150% בין 2003 ל־2010. שנגחאי ובייג'ינג עדיין זולות יותר מניו יורק, מוסקבה וסינגפור, אבל למשקיעים הסינים אין הרבה ברירה: הם לא יכולים להשקיע מחוץ לסין, אלא אם כבר יש להם כסף שמושקע מחוץ לה. הבורסה הסינית אינה מפותחת - איגרות חוב קונצרניות, למשל, אינן נסחרות בה. הם יכולים להשקיע באג"ח ממשלתיות ולהרוויח מעט, או בשוק המניות שעולה ויורד.
עם אפיקי ההשקעה המועטים הללו, לא פלא שרבים מאמינים שנדל"ן הוא האופציה הכי טובה - על פי הערכות השקעות בנכסים קבועים מהווים עד 70% מהתמ"ג הסיני כולו. אבל עד מתי יוכלו המחירים להמשיך לעלות? כבר היום זוג סיני ממוצע צריך משכורות של 27 שנה כדי לרכוש דירה בבייג'ינג, פי חמישה מהממוצע העולמי. אדם יחיד, לו היה חפץ בדירה, היה נאלץ לעבוד 54 שנה עבורה, ועבורה בלבד. בשעה שממוצע היחס העולמי בין השכירות החודשית למחיר הדירה עומד על 1:300, בבייג'ינג הוא 1:500. ואף על פי שלמשקיעים אין הרבה אופציות אחרות, בשמונת החודשים האחרונים מחירי הדיור המשיכו ועלו ב־30%, ומכירות הבתים בפועל ירדו ב־70%. יתרה מזו, לדיור בסין אין כמעט שוק משני: על כל ארבע דירות חדשות שנמכרות בה נמכרת כיום דירה אחת בלבד מיד שנייה.
מעגל קסמים ממשלתי
אנדי שיה (שיה גואוג'ונג), לשעבר ראש חטיבת אסיה פסיפיק במורגן סטנלי, הוא פרובוקטור רואה שחורות כרוני. הוא ממליץ לכל השוורים המהמרים על הנס הכלכלי הסיני לעשות בדיקת מציאות מדי פעם. הוא אחד הכלכלנים המעטים שחזו את המשבר הפיננסי בדרום־מזרח אסיה ב־1997, לאחר שעבד בקרן המטבע הבינלאומית בשנות התשעים. שיה, יליד שנגחאי עם תואר שני בהנדסה אזרחית ודוקטורט בכלכלה מ־MIT, חזה גם את התפוצצות בועת האינטרנט ב־2000 ואת משבר הסאב־פריים ב־2008. בסין הוא מעצבן כלכלנים שמרנים שנוטים לאמץ את הקו הממשלתי, וחלקם טוענים שהוא "סוכן אמריקאי". נציגי חברות ומוסדות פיננסיים אמריקאיים שפועלים בסין מתנגדים לו לא פחות, מפני שהוא מקלקל להם באופן קבוע את חגיגת ההימורים על הכלכלה הכי צומחת בעולם.
מאז 2009 שיה מזהיר כי בסין מתפתחת בועת נדל"ן שתפקע בקרוב. "התגובה הסינית למשבר של 2008 היתה דומה לתגובה האמריקאית. אך בזמן שבארצות הברית הריבית צנחה כדי לשמור על מערכת הבנקאות, בסין לא היתה בעיה עם יציבות המערכת הפיננסית", הוא מסביר בשיחת טלפון מאחד מגורדי השחקים של שנגחאי. "סביבת ריבית נמוכה לא מתאימה לכלכלה הסינית. הבנקים הסינים היו להוטים להלוות כדי לרצות את בעלי המניות שלהם בהונג קונג, וענף הנדל"ן שמח ללוות מהם בריבית נמוכה. שנה וחצי של מדיניות מוניטרית נוחה עזרו לבועת הנדל"ן הסינית לגדול".
לדברי שיה, עיקרו של ענף הנדל"ן בסין ממשלתי, ולא מעט חברות נדל"ן נמצאות בבעלות הממשלות המקומיות. אלו שאינן בבעלות ממשלתית נתקלות במחירים ובמסים כה גבוהים, שהן למעשה הופכות למתווכות עבור הממשלה, שענף הנדל"ן הוא המכניס ביותר עבורה.
"יש פה מעגל קסמים", אומר שיה. "מחירי הנדל"ן עולים, מה שאומר שחברות הנדל"ן רוצות עוד קרקע לבנייה. כדי להיענות לדרישה הזאת, הממשלות המקומיות מפנות יותר ויותר תושבים מכל מיני אזורים. התושבים יודעים שכדי לקנות בית חדש הם צריכים סכום גדול של כסף, ולכן דורשים פיצויי ענק. בשנגחאי, למשל, קיבל אחד המפונים מיליון יואן על פינוי דירה בשטח של 10מ"ר. הממשלות נכנסות לחובות כתוצאה מהפיצויים, וצריכות למכור קרקע במחירים גבוהים כדי לכסות עליהם. היזמים קונים את הקרקע במחיר גבוה, לכן הם יכולים להרוויח רק אם ימכרו מגורי יוקרה בסכומים גבוהים, וכך נסגר המעגל".
המעמד הבינוני נמחץ
הקרקע היום כל כך יקרה, טוען שיה, שרק חברות נדל"ן בבעלות ממשלתית, שאין להן הגבלות תקציביות, יכולות לקנות אותה. כשחברות ממשלתיות הן הקונה היחיד, כל ענף הנדל"ן הופך בפועל לשרשרת העברת כספים בין חלקים שונים של השלטון: בנקים בבעלות המדינה מלווים כסף לחברות בבעלות ממשלתית כדי לקנות קרקע מהמדינה.
ומה בדבר יזמים פרטיים? שיה אינו אופטימי. "הממשלות המקומיות מחכות שחברות נדל"ן שאינן בבעלות ממשלתית יקנו קרקע. הגישה שלהן היא שיזמים פרטיים יכולים לעבוד רק עם רשות מהן, הכסף שלהם הוא למעשה כמו כסף ממשלתי, והן יכולות להוציא אותו כרצונן. יזמי נדל"ן פרטיים בסין אולי נראים גדולים וחזקים, אך למעשה הם נתונים תחת מכבש לחצים ממשלתי: הרווח השולי שלהם עמד על 50% לפני כמה שנים, ירד ל־25% כיום, ויהיה אפסי אם הם ייאלצו לקנות קרקעות במחירים של היום.
"מצב הדברים הנוכחי לא יכול להימשך זמן רב. בהונג קונג הנדל"ן יקר אבל המסים נמוכים. בסין הנדל"ן יקר והמסים גבוהים. המעמד הבינוני, שמרוויח 10–15 אלף יואן בחודש, נמחץ. זהו המעמד בעל היכולות הגבוהות ביותר והרעשני ביותר בסין, והוא כולל גם עיתונאים - וזו הסיבה שהנושא מקבל כל כך הרבה תשומת לב שלילית בתקשורת.
"האינפלציה תהיה הסיכה שמפוצצת את הבועה הזו. בשנות החמישים של המאה הקודמת מאו עודד ילודה כדי להעלות את מספרם של הסינים. 'אמהות גיבורות' שילדו עשרה ילדים זכו לפגוש בו. בשנות השבעים אלו שנולדו בבייבי בום הזה הפכו לבני עשרה והתוצאה היתה מהפכה תרבותית. בשנות התשעים הם נכנסו לשוק העבודה, ועודף העובדים שמר על השכר והאינפלציה נמוכים. כיום הם עוזבים את שוק העבודה, כך שהמשכורות יתחילו לעלות, ואיתם תשוב האינפלציה. כשהאינפלציה תשוב סין תיאלץ להעלות את הריבית, וכשההלוואות יהפכו ליותר יקרות מחירי הבתים לא יוכלו להישאר ברמתם הנוכחית. צפוי תיקון חד כבר במהלך 2012".
מי יכול לקנות בבייג'ינג
לא כולם מסכימים עם תחזיותיו של שיה. שון ריין, למשל, מייסד חברת המחקר China Market Research Group, טוען שגם אם 64 מיליון דירות אכן ניצבות ריקות - איך בכך כדי להעיד על בועה, אלא על פיזור לא נכון של השקעות. ריין גם רואה בהגבלות החמורות על רכישת דירות סימן לכך שגם אם המחירים יירדו, לא תהיה התרסקות של ממש.
ואכן, השלטון הסיני עוקב במה שנראה כמו דאגה אחר מחירי הנדל"ן המאמירים. ב־2010 הכריז הפוליטבירו הסיני מלחמה על משקיעי החוץ כדי "לעצור את הספקולנטים הזרים מלהרוס את שוק הנדל"ן הסיני". מאז אותה שנה נדרשים קוני הדירות הסינים למימון עצמי של 30% לפחות בדירה הראשונה ושל 50% בדירה השנייה, ובוטלו המשכנתאות הנוחות ל־20 שנה שהוענקו עד אז בריבית של כ־4%. בבייג'ינג פורסמו בתחילת 2011 תקנות מחמירות: מי שלא גר בעיר חמש שנים לפחות לא יכול לרכוש בה דירות, וגם משפחות מקומיות יכולות להחזיק רק בשתי דירות לכל היותר.
אף שהוא אופטימי משיה, גם ריין סבור שייתכן שבקרוב נראה תיקון במחירי הנדל"ן בסין, אך הוא מגביל אותו לעד 20% בלבד. הבעיה היא שגם מצב זה עשוי להיות מסוכן עבור הכלכלה הסינית: חברות הנדל"ן המקומיות כה ממונפות, שמספיקה ירידה מתונה יחסית במחירים כדי להביא אותן לפשיטת רגל. על פי הערכות, היקף החובות של ענף הנדל"ן בסין עומד כיום על יותר מ־150 מיליארד דולר, והבנקים עצמם גם הם ממונפים מאוד. גם הממשלות המקומיות, כאמור, נסמכות על ענף הנדל"ן המכניס, אך אפילו שיה חושב שאין בכך כדי לעצור את שעטת הכלכלה הסינית.
"ירידה חדה בהכנסות שלהן עלולה להביא עמה ירידה בתמ"ג כולו ועצירה של הרבה פרויקטים של תשתיות, אז בהחלט ייתכן שנראה האטה חדה בצמיחה הסינית", הוא צופה. עם זאת, הוא אומר, אפילו בתרחיש כזה לא סביר שסין תיכנס למיתון: "עדיין יהיה גידול בתמ"ג, אלא שהוא יהיה אטי".
פגיעה ישירה ביוקרה
אז במי תפגע פקיעת בועת הדיור הסינית? "מבחינת הכלכלה הגלובלית", אומר שיה, "חברות בינלאומיות שיסבלו הן בעיקר חברות שמוכרות מוצרי מותרות: מרצדס, ב.מ.וו, הרמס. דווקא הן ירגישו את העצירה של שוק הנדל"ן. החברות האלו מפיקות כיום כמחצית מהרווחים שלהן מסין, וזה מצב שלא נראה הגיוני כשמדובר במדינה שהיא עדיין מדינה מתפתחת, עם אוכלוסייה ענייה גדולה.
"מי שמתחזקים את השוק הזה כיום הם בעיקר פקידי השלטון המקומי, שעושים כסף מאינספור עסקאות נדל"ן מושחתות עם חברות בנייה ומתווכים למיניהם. יש בתחום הזה סכומים עצומים שאף אחד לא נותן עליהם דין וחשבון - אני קורא לזה 'כלכלת פילגשים', סכומים עצומים שיוצאים על קניות למאהבות של פקידים שונים, שתייה וסמלי סטטוס. זה כסף שבא בקלות ולא רשום בשום מקום, וזה מה שמזניק את המכירות של חברות היוקרה. התמוטטות של שוק הנדל"ן תפגע בהן".
לאזרח הסיני הפשוט, שיה סבור, פקיעת הבועה היא חדשות מצוינות. "האנשים שקנו כבר דירות בסין לא ממונפים כמו שהיו בעלי דירות בארצות הברית", הוא מסביר. "המצב כאן אינו דומה כלל למצב ערב משבר הסאב־פריים כי תרבותית לסינים קשה לקבל הלוואות והם לקחו הלוואות שהם יכולים להחזיר. מי שערך הנכס שלו ירד כמובן ירגיש בכך, אבל לא רבים יגיעו לפשיטת רגל או ייאלצו לראות את הבתים שלהם מעוקלים על ידי הבנקים.
"לעומת זאת, מצבם של מי שכיום לא מסוגלים כלל לקנות דירה ישתפר משמעותית, ואני חושב שבטווח של כמה שנים זה יביא לשיפור בכלכלה כולה, שתהיה יותר מאוזנת ויותר מבוססת צריכה פרטית. עבור רבים מבני המעמד הבינוני יפחת הלחץ הכלכלי שמביאים עמם מחירי הנדל"ן הגבוהים, וחלק גדול יותר מההכנסה שלהם יוכל לסייע לתמ"ג בצורת צריכה. בסופו של דבר, זה גם מה שיאזן את הבעיות של הממשלות המקומיות. מי שיסבלו קשות הם הספקולנטים שמינפו וקנו בהנחה שהמחירים ימשיכו לעלות, אבל הם אינם חלק משמעותי כל כך מהאוכלוסייה".
3. מה יקרה בסין אם תפרוץ מהפכה?
תרחיש האימים של סין נקבע כבר לפני אלפי שנים, וחוזר על עצמו מאז - "כשהאימפריה מפורקת זמן רב, היא חייבת להתאחד. כשהיא מאוחדת זמן רב, היא חייבת להתפרק", כך נכתב ב"שלוש הממלכות", רומן סיני קלאסי מהמאה ה־14. כך היה תמיד וכך, מאמינים סינים רבים, יהיה גם בעתיד.
שוטרים סינים מכים מפגין בהפגנה בלונגאן צילום: איי אף פי
האימפריה הסינית הנוכחית אוחדה ב־1949 תחת השלטון הקומוניסטי. הרפובליקה העממית של סין קמה אחרי שנים ארוכות של כאוס שבו התרחשו מלחמות שבטיות, מאבקי כוחות בין גנרלים וסוחרי סמים בעלי צבאות פרטיים, כוחות קולוניאליים שנגסו עמוק בשטח סין, כיבוש יפני ומלחמת אזרחים. אין פלא שהסינים מפחדים יותר מכל מהכאוס, התמוטטות השלטון המרכזי. אולי בשל כך הם אינם ממהרים לקום נגד השלטון למרות הבעייתיות הרבה בו.
הכלכלה בסין מושפעת בראש ובראשונה מההחלטות המדיניות שמתקבלות בצמרת המפלגה הקומוניסטית. המפלגה יצרה משק כלכלי שמתנהל לפי העדפותיה, והיא מגינה עליו בחירוף נפש מפני פתיחות רבה מדי לכלכלה הגלובלית. כל ניתוח שינסה לחזות איך תיראה כלכלת סין ואיך ייראה אופק ההשקעות בה בשנים הבאות, צריך להביא בחשבון את ההחלטות שמתקבלות רחוק מהעין, בג'ונגנאנחאי, מרכז השלטון הסיני.
בכל הנוגע לכלכלה, החלטות השלטון מתבטאות קודם כל בתוכנית החומש ה־12 לכלכלת סין, שהתקבלה בתחילת השנה ואמורה לקבוע את כיוונה של כלכלת המדינה עד 2016. תוכנית זו מתרכזת כמעט לחלוטין בשני נושאים שההנהגה בבייג'ינג רואה כקריטיים לעתידה של סין: חדשנות והשקעה בתחום הירוק. "יש דגש גדול על חדשנות", אומר עמי דותן, שמנהל מהעיר שנג'ן, בירת ההייטק של סין, את קרן ההון סיכון הישראלית־סינית CIVC. "בעיקר בדרום סין רואים מגמה מכוונת, שמנסה להוציא את מפעלי הייצור הזול למדינות אחרות או לאזורים המערביים של סין, ולעבור לתעשייה מתוחכמת וחדשנית יותר".
לתוכנית החומש מתווסף קטלוג שמתעדכן פעם בארבע שנים ויפורסם החודש. בקטלוג מפורטים התחומים שבהם הממשל הסיני מעודד השקעות זרות, וחשוב לא פחות - התחומים שבהם הוא אוסר אותן. עו"ד גדעון ויינשטוק, שהמשרד שלו, ויינשטוק־זכלר, מייעץ לכמה מהחברות הגדולות בישראל בפעילותן בסין, אומר כי בטיוטה הלא סופית של הקטלוג אחד התחומים המפתיעים הוא תחום ההון סיכון. קרנות הון סיכון זרות כבר פועלות בסין כמה שנים, אבל משמעות ההחלטה האסטרטגית החדשה היא שלהון סיכון זר יהיה קל יותר להיכנס למדינה ולפעול בה.
מעבר לתוכניות שנערכות בצמרת השלטון, 2012 תהיה קריטית לסין כיוון שהצמרת הקומוניסטית צפויה להתחלף. הליך החילופים האטי כבר החל הרחק מעיני הציבור, ואמור להיחתם ברבעון האחרון של 2012, כאשר הנשיא חו ג'ינטאו יפרוש מתפקידו כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ויוחלף על ידי סגנו, שי ג'ינפינג (58). יחד עם חו ילכו הביתה רוב חברי הוועדה המתמדת של הפוליטבירו, שהיא למעשה הקבינט של סין. זהו גוף בן תשעה חברים שמקבל את ההחלטות החשובות במדינה במשותף. המזכ"ל הוא אמנם ראש המפלגה והמדינה אבל אין לו כוח אבסולוטי והוא תלוי בשותפיו. מאז מותו של דנג שיאופינג לא היה בסין שליט יחיד חזק, והתפתחה בה שיטה שמכונה לעתים "דיקטטורה ללא דיקטטור".
רפורמיסטים, אבל לא כאלה שאוהבים לזעזע
"אני קוראת לשיטה הסינית כיום משטר אוטוריטטיבי מתדיין", מסבירה פרופ' ליו יו, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטאות צ'ינגחואה וקיימברידג'. "יש הרבה יותר גמישות פוליטית, וככל שאנחנו יכולים לראות יש גם הרבה דיונים בין דעות סותרות בתוך המערכת עצמה; אבל אין דו־שיח בין השלטון לבין האוכלוסייה", היא אומרת. פרופ' ליו יו סבורה כי אופיו המשתנה של הממשל ישפיע רבות על ההחלטות הכלכליות שיתקבלו בעתיד הקרוב. כל חברי הוועדה המתמדת היוצאים הם מהנדסים, כלומר אנשים שהוכשרו לטפל בפרויקטים גדולים ובתשתיות. שי גם הוא מהנדס, אולם מי שצפויים להיות שותפיו באים ברובם ממדעי החברה, בעיקר כלכלה, ופרופ' ליו יו סבורה כי העובדה הזאת תשפיע על הכיוון הניהולי שלהם.
לי קצ'יאנג, שצפוי להחליף את וון ג'יה־באו כראש הממשלה, הוא דוקטור לכלכלה וחתום על כמה הצלחות מרשימות בעידוד השקעות במחוזות השונים של סין, ביניהן הפיכת העיר דאליאן שבצפון־מזרח סין, קרוב לקוריאה, לעיר נמל חשובה ולמרכז השקעות וטכנולוגיה בינלאומי. שי ג'ינפינג נהנה גם הוא מרקע כלכלי: הוא שירת כמזכיר המפלגה של ג'ה־ג'יאנג, המחוז הכי עשיר בסין, ואחר כך כמזכיר המפלגה של שנגחאי, לאחר שקודמו בתפקיד הודח בגלל שערוריית שוחד.
שי נהנה ממוניטין, לא בטוח שמוצדק, של לוחם בשחיתות וחסיד של רפורמות כלכליות. הוא בן לאצולת המפלגה הקומוניסטית ונולד בבייג'ינג, שם אביו שימש בשלל תפקידים בכירים, בהם סגן ראש הממשלה בסין. האב הודח מתפקידיו במפלגה ב־1989 אחרי שביקר את הדיכוי העקוב מדם של ההפגנות בכיכר טיאנאנמן. לא ברור מה עמדתו של שי לגבי פרט זה בביוגרפיה של אביו.
רבים סבורים כי הרקורד הקודם של שי ושל לי עשוי לרמז על מגמות עתידיות באסטרטגיה הכלכלית הלאומית של סין. הם נתפסים כרפורמיסטים וכאנשי ביצוע מוצלחים, אולם קשה לראותם מזעזעים את הסירה בדחיפה לשינויים מהירים או עמוקים יותר. "דור המנהיגים שייכנס לתמונה ב־2012 הגיע למעמדו על ידי הליכה בתלם ושמירה על הקונצנזוס", אומרת פרופ' ליו יו, "אבל הם גם אנשים עם מעט יותר צבע אישי מהדור הקודם, ואני מאמינה שבהדרגה הם ידחפו לרפורמות נוספות, כלכליות ופוליטיות".
זה רק נראה כמו בנק
עבור סין, האטה כלכלית עשויה להיות בעלת השלכות חמורות מאוד. מזה שנים, האמירה המקובלת במסדרונות השלטון גורסת שסין צריכה לשמור על צמיחה שנתית של 8% לפחות כדי להבטיח יציבות במדינה ואת המשך שלטונה של המפלגה, שהוא המטרה העליונה עבור בכירי הממשל. אינפלציה נתפסת כגורם מאיים במיוחד, כיוון שהתייקרויות, בייחוד של מזון, פוגעות קודם כל בשכבות החלשות. הפערים הכלכליים בסין עצומים גם כך, והגיעו לשיא של כל הזמנים ב־2010. מנהיגי המפלגה זוכרים היטב את הלקח של שנת 1989, אז האינפלציה שיצאה משליטה היתה הגורם העיקרי שהוציא אנשים לרחובות. מה שהתחיל כהפגנות נגד השחיתות השלטונית והקשיים הכלכליים של האוכלוסייה כמעט הביא להפלת השלטון, ונעצר רק לאחר טבח המפגינים בבייג'ינג.
כעת שי ולי יורשים כלכלה שצמחה לרוב בקצב דו־ספרתי. בעת שוון וחו היו מופקדים עליה סין עקפה את בריטניה, גרמניה ויפן בדרך להפוך לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עם תמ"ג של 5.87 טריליון דולר ב־2010. סין שרדה את המשבר הכלכלי בצורה טובה בהרבה מרוב הכלכלות המערביות אך אף על פי כן כלכלנים ואנשי ממשל רבים בבייג'ינג אומרים, שלא לציטוט, שחו "בזבז עשור שלם" בגלל זהירות יתר וחוסר רצון לבצע רפורמות מבניות במשק - בהן פתיחה של המערכת הבנקאית להשקעות מחוץ למדינה ופתיחת הבורסה הסינית לשחקנים זרים באופן ניכר יותר. קארל וולטר ופרייזר האווי, מחברי הספר "Red Capitalism" שיצא בתחילת השנה, הם שני בנקאים אמריקאים שעובדים בסין כבר 20 שנה. בספר הם מדגימים כיצד הרפורמה בבנקים הסיניים, שהחלה בשנות התשעים והביאה אותם מפשיטת רגל לראש רשימת הבנקים הגדולים בעולם, נעצרה לפני שהושלמה. הבנקים הגדולים של סין, כמו בנק המסחר והתעשייה (ICBC) ובנק אוף צ'יינה, קובעים וולטר והאווי, למעשה אינם בנקים כלל - הם אינם מקבלים החלטות על מתן הלוואות באופן עצמאי ועל סמך שיקולים כלכליים, אלא מלווים למי שהמפלגה אומרת להם להלוות (ובעיקר לחברות ענק ממשלתיות). כמו כן, הם אינם מציעים אפיקי חיסכון או השקעה אטרקטיביים למשקי בית, ומקשים על עסקים פרטיים קטנים לקבל הלוואות.
המערכת הבנקאית בסין, טוענים כותבי הספר, למעשה מעבירה עושר לידי החברות הגדולות במשק, שכולן חברות בשליטה ממשלתית, וכך עוצרת את צמיחתו של מעמד בינוני צרכני ואת שגשוגם של עסקים פרטיים. הערבוב הסיני הבלתי־אפשרי להפרדה בין כלכלה ופוליטיקה גרם בין היתר לכך שהחברות בבעלות הממשלה, כמו צ'יינה מובייל, ספקית הסלולר הגדולה בעולם או חברות האנרגיה הענקיות סינופק, חואה ננג ופטרוצ'יינה, השיגו השפעה פוליטית אדירה וראשיהן היו לבעלי כוח שווה כמעט לזה של הנשיא וראש הממשלה. כוחן של החברות מקשה על הבנקים או על השלטון לסרב לתת להן הלוואות.
בין סין לאפגניסטן
האימפריה עדיין לא מתפרקת, אבל הסדקים הולכים ומתגלים: המערכת הבנקאית מחוררת, האינפלציה גואה ומחירי הדירות נוסקים. בנוסף לכך יותר מ־100 אלף תקריות אלימות התרחשו באזורי הכפר בשנה שעברה, ומה שנראה כחילופי שלטון כנראה לא יביא בשורה של ממש. הוסיפו לכך את העובדה שהייצור בסין מראה סימנים קלים של האטה שעלולים להחמיר, ותקבלו שק בעיות שעלול למוטט את היסודות השבירים גם ככה שעליהם בנויה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
איך תיראה ההתפרקות? הסכנה העיקרית לשלטון הסיני מגיעה דווקא מהמוני הקבוצות הלא מאורגנות, שאינן קשורות זו לזו ואינן מתעניינות במיוחד באידיאולוגיה. אם הממשל החדש לא יציע למאות מיליוני העניים בסין דרך קדימה, הסדקים הניכרים עלולים להתרחב, ומה שקברניטי סין מתאמצים כל כך להסתיר עלול להיחשף לעין כל: המדינה הזאת מורכבת מקבוצות אתניות רבות וקבוצות אינטרסים שונות, והדבק שמחבר אותן אינו חזק במיוחד.
