מה יקרה לכלכלת עזה אם כוחות אבו מאזן יכנסו לרצועה?

השינוי הכלכלי, ובמידה רבה הפוליטי, הבולט ביותר עם סיומם של 51 ימי הטילים וההפצצות של "צוק איתן" הוא סופה של מדיניות "הבידול" הישראלית. מדובר במדיניות שעיקרה היה מניעת מעבר סחורות ואנשים בין הגדה המערבית ורצועת עזה. זו מדיניות שהוחל בה עם תפיסת השלטון בעזה על ידי חמאס, והיא נועדה למנוע מחמאס להרחיב את השפעתו לגדה המערבית. ראש הממשלה בנימין נתניהו רמז לשינוי מדיניות הבידול במסיבת העיתונאים שערך עם כניסת הפסקת האש לתוקף באומרו: "היינו שמחים לראות את כוחותיו של אבו-מאזן נכנסים לרצועת עזה ולא את כוחות החמאס נכנסים ליהודה ושומרון".  

הביטוי הראשון לכך הוא הסכמה שהפיקוח על התנועה במעברים מישראל לעזה יהיה בידי שלושה גורמים: ישראל המיוצגת על ידי האלוף יואב מרדכי מתאם הפעולות בשטחים; הממשלה הפלסטינית (שהוקמה בהסכמת החמאס) המיוצגת על ידי ראש הממשלה מרמאללה ראמי חמדאללה; והאו"ם המיוצג על ידי שליחו למזרח התיכון רוברט סרי.

סוכנות הסעד של האו"ם אונר"א הכינה כבר לוח של סדר הקדימויות בשיקום עזה. ראשית סילוק נפלים של פצצות שלא התפוצצו. המשך שליחת פצועים מעזה לטיפול בעיקר בגדה ובירדן. אספקת מים ראויים לשתייה, וחלוקת מצרכי מזון בסיסיים. כל זה יעלה כ-370 מיליון דולר, ולאחר מכן יבואו שלבי שיקום התשתיות וההריסות שיעלו הרבה יותר.

כדי לארגן את כל זאת יזמה ממשלת נורבגיה, בתמיכת נשיא מצרים אל-סיסי והיו"ר הפלסטיני אבו-מאזן, כינוס מיוחד "בנושא פלסטין שיתמקד בשיקום עזה" (זה הנוסח בהזמנה) ושיתקיים בימים הקרובים בקהיר. הוזמנו לכינוס נציגי המדינות התורמות שמתכנסים באופן קבוע פעמיים בשנה (בבריסל ובניו-יורק) ודנים בכספים המועברים לרשות הפלסטינית. השנה נדחה הכינוס שעמד להתקיים בבריסל, והכינוס בניו-יורק עתיד להתקיים ככל הנראה בעוד שלושה שבועות במקביל לכינוס עצרת האו"ם.

התורמים הגדולים לשיקום עזה יהיו, על פי התכנית, מדינות ערב העשירות מהמפרץ; ארצות הברית וקנדה, ומדינות האיחוד האירופי. כינוס דומה לשיקום הריסות עזה היה לפני שש שנים לאחר מבצע עופרת יצוקה, והמארגנים למדו אז לקח חשוב. ראשית, שמדינות הערביות מהמפרץ לא עומדות תמיד בהבטחות שהן נותנות להעברת הכספים. ושנית, הקשיים העומדים בפני ניצול הכספים של מדינות המערב. הממשלות התורמות מאמריקה, ומאירופה, וגם מאסיה (יפן וקוריאה) דורשות להעביר את הכספים ליעד ספציפי ברור תוך פיקוח מלא על ההוצאות: בניין בתי ספר מסוימים, הקמת מערכת ביוב באזור כל שהוא, וכדומה.

ממשלת ישראל נתנה אחרי מבצע עופרת יצוקה היתר להכנסת ציוד וחומרי בניין, אבל אז הסתבר שחלק מהם עבר לשימוש החמאס לבניין ביצורים ומנהרות. על רקע זה אסרה ישראל את הכנסת הציוד וחומרי הבניין, והתירה מעבר מצומצם רק לארגונים בין לאומיים שהיה בהם פיקוח מלא על השימוש. התגובה בעזה היתה של חפירת מאות מנהרות מתחת לגבול רפיח שדרכם נכנסו לעזה כל הציוד וחומרי הבניין שישראל אסרה. כתוצאה מכך היתה בעזה משך כשנתיים שלוש תנופת בניין אדירה. רבים מהבניינים רבי-הקומות שנראו לאחרונה בשידורים מעזה, ושאחדים מהם הופצצו – ניבנו בשנים אחרונות באמצעות חומרי הבניין שהוברחו במנהרות.

ההריסות בעזה צילום: אי פי איי

כל זה נגמר לפני שנה כאשר המצרים חסמו את המנהרות. חסימת המנהרות הביאה לעלייה תלולה בשיעורי האבטלה בעזה מרמות של כ-35 אחוז לקרוב ל-50 אחוז. בהפצצות בעזה ניזוקו עוד מאות מפעלים ובתי מלאכה, כך שכלכלת עזה הפכה למעשה משותקת. הכנסת הציוד הדרוש לבניין ושיקום התשתיות היא כמובן הכרחית – אבל חשוב לומר עם זאת שאי אפשר יהיה לבנות מנגנון מושלם שיחסום כליל העברת ציוד וחומרי בניין לשימוש החמאס.

שלושת הימים הראשונים של הסכם הפקת האש, כבר נראים בעזה. כותרת בעיתון המזרח ירושלמי אל-קודס ביום שישי בישרה מפי יו"ר אגודת הדיג בעזה כי דייגי הרצועה הצליחו כבר עכשיו לאסוף 20 טון דגים אחרי שהותר להם לדוג במרחק של 6 מיל ימי (שיוגדל בהמשך ל-13 מיל) וזאת למרות שחלק מספינות הדיג ניזוק במלחמה.

אבל השינוי המשמעותי בכלכלת עזה יתרחש כנראה רק אחרי ש"הכוחות אבו-מאזן ייכנסו לרצועת עזה" כהגדרת נתניהו. הם יפקחו תחילה על המעברים לישראל, ובהמשך יאפשרו את סיום הבידול, שחשיבותו הכלכלית הראשונה במעלה היא חידוש הייצוא מעזה. אין שווקי יצוא לעזה זולת ישראל, הגדה המערבית ובמידת מה ממלכת ירדן. בעבר ייצאה עזה כוח עבודה ושירותים לישראל. עשרות מתפרות, מסגריות, ונגריות בעזה עבדו בקבלנות לשוק הישראלי, בנוסף לעשרות אלפי פועלים שיצאו מידי יום לעבוד בישראל ובאזור התעשיה המשותף לישראל ולעזה שהיה במעבר ארז. בשנים האחרונות כל זה פסק לחלוטין. הייצוא היחיד מעזה היה של מעט מאד פרחים ותות שדה שעברו לאירופה, ולולבים לישראל בחג הסוכות. פעם אחת התיר הממשל הישראלי גם ייצוא של כמה משאיות עמוסות רהיטים לגדה.

שיקום עזה וסיום הבידול יאפשרו חיים נורמליים יותר ל-1.8 מיליון תושבי עזה. הם יוכלו לראות בני משפחה וחברים שלא ראו שנים ארוכות; יוכלו להתפתח מקצועית, להתפרנס בכבוד, ללמוד, ולסחור עם הגדה. הכל כמובן תחת פיקוח של מנגנוני ביטחון ותיאום ביטחוני כמו זה שקיים בין ישראל לממשלה ברמאללה. המאבק הצבאי בעזה שארך 51 ימים הסתיים לפי שעה. ועכשיו הגיע זמנם של פעולות השיקום והמאבקים המדיניים המסובכים אף יותר.